אתה רק משפיע אבל לא שולט • מרדכי רוט

מרדכי רוט, מטפל רגשי

היה זה לפני כחצי שנה, פגשתי יהודי יקר אשר כך סיפר לי: "אני נשוי זה תשע שנים. אם אסכם את חיי הנישואין שלי עד כה, אגיד זאת במשפט אחד: 'אני לא מאושר ושמח בנישואין האלו'.

זמן לא רב אחרי החתונה הבנתי שיש לי אישה לא קלה. היא הייתה מתרגזת מכל דבר קטן, וכאשר היא רק הייתה חושבת שאמרתי לה משהו 'לא במקום' היא הייתה משחיזה את לשונה, חותכת את ליבי ופוצעת את נפשי.

הלכנו יחדיו והלכתי לבד להרבה טיפולים. טיפול זוגי טיפול פרטני ושום דבר לא זז. כמה שניסיתי בכל דרך שהיא, אולי עכשיו אשתי תהיה מאושרת? אולי עכשיו היא תהיה שמחה? זה פשוט לא עבד. אשתי נשארה כועסת, פוגעת ועצובה. בכיתי להשם: מה עוד אני יכול לעשות בשביל שאשתי תהיה שמחה? בשביל השלום בית שלנו? בשביל הילדים החמודים שלנו?

כל מטפל שהלכנו אליו אמר לנו שהבעיה אצל אשתי. חלקם טענו שהיא סובלת מטראומה, חלקם טענו שהיא צריכה כדורים קלים להרגעה.

אשתי הייתה טוענת שאני לא מספיק רגשי אליה. אבל, ככל שניסיתי להיות יותר ויותר רגשי אליה, בדיוק כמו שהיא חלמה, תמיד היה משהו שהיה מרגיז אותה ומפוצץ הכול.

הרגשתי אשם – שאני לא מצליח לשלוט על הזוגיות שלי, שאני לא יכול לשלוט על חיי. 

רגשות האשם רק ליבו בי את המצוקה הפנימית שהייתי שרוי בה. הן גרמו לי שאני אנסה שוב ושוב לעשות הכול כדי שהיא תהיה מרוצה, אבל כמה שניסיתי כך נכשלתי. ככל שניסיתי יותר לכבד ולהעניק לאשתי היא לא הייתה מרוצה, ותמיד היה משהו שמרגיז אותה, וכשאשתי מתרגזת לא כדאי להיות לידה!

הלכנו לפני תקופה למטפל זוגי שהמליץ שלנו על ניסיון אחרון, ואם לא יהיה שינוי בתוך תקופה של כחצי שנה, נתגרש. 

בזמן שהוא אמר לנו את זה אמרתי לעצמי: 'אני לא הולך יותר לאותו יועץ'. מה זה, כזה קל להתגרש עם שישה ילדים? ועם כל האבסורד שבדבר אני עדיין אוהב את אשתי ורוצה אותה.

בשעה שהוא אמר: 'אם לא יהיה שינוי תתגרשו' זה שבר את ליבי. הרגשתי איך שוב אין לי שליטה על החיים שלי, כמה שניסיתי להיות בעל טוב, אבא טוב. לפתע פתאום מגיעה התובנה שכל חיי המשפחה שלי הולכים לקרוס, כי למיטב הבנתי מאשתי לא נראה שייעשה איזה שינוי".

הסתכלתי לתוך עיניו, אי אפשר לתאר כמה צער היה שם. הסברתי לו שזה בדיוק ההבדל בין להשפיע על החיים לבין לשלוט על החיים. אדם יכול לנסות להשפיע על חייו, לדוגמה: בנושא בריאות הגוף אדם יכול לשמור על הבריאות שלו, לטפל בעצמו, אבל אין לו שליטה על חייו. אדם יכול לשמור על בריאות מיטבית, לאכול בריא ולעשות כושר גופני ולחלות ח"ו במחלה חריפה ללא שום סיבה. נכון שאדם ששומר על בריאותו יש לו סיכוי יותר טוב להישאר בריא, להיות פחות חשוף למחלות, אבל שליטה אין לו. 

אנשים נשברים כי הם מרגישים שאין להם שליטה על החיים שלהם, אבל הם שכחו משהו אחד – שהם יכולים להשפיע על החיים שלהם. לא די הכאב שיש לאנשים בבעיות בחיים, הם גם לוקחים על עצמם את השליטה על החיים? רגשות אשם על החיים? אולי הם צריכים לעשות יותר טוב, לשנות דברים אחרת. נכון שזה דבר טוב שאדם מנסה להיות יותר טוב, אבל לפעמים אדם צריך לדעת לשחרר. שזה אומר שאומנם הכאב מהבעיה נשאר, כי לאף אדם לא נעים שקשה לו, אבל לפחות יש בך את ההרגשה ואת המחשבה לדעת שאני רק יכול להשפיע על חיי אבל אין לי שליטה עליהם, השם יתברך שולט עליהם.

חובת הלבבות כותב שאדם צריך לעשות השתדלות לפרנסה, אבל לא יאמין שמזה תהיה לו הפרנסה, כי אלוקים הוא המפרנס. כך הוא גם כותב בענייני תורה ומצוות שאדם צריך לרצות לעשות טוב ולהשתדל לכך, אבל גמר המצווה תלוי באלף סיבות שבורא העולם זימן לאדם.

אנשים מחתנים ילדים, הם לחוצים שילדיהם יסתדרו זה עם זה. הורים שמכניסים את ילדיהם לגנים, לחיידרים, לישיבות, לסמינרים, לחוצים שיהיה להם טוב בלימודים ובחברה. כמובן שזה דבר בריא שאדם רוצה ושואף שילדיו יסתדרו עם בני זוגם, שיהיה להם רק טוב בחיים, ושיסתדרו בבתי לימודם. אך אם אדם יודע שאת ההשתדלות שלו הוא עשה, וגם אם הוא עשה טעויות פה ושם זה בסדר כי כולם עושים טעויות, והילד שלו גדל עם הורים טובים שנתנו לו את כל הצרכים הרגשיים והפיזיים שלו, אז מגיע הזמן לשחרר! 

לדעת שאתה לא יכול לשלוט על האושר שלהם, אתה יכול לנסות להשפיע על האושר שלהם להיות הורים טובים שאוהבים, מכבדים, יוצרים גבולות, 

כי בחיים אתה יכול לעשות הכול למען הילדים שלך אבל אתה לא יכול לשלוט מה יהיה להם אתה יכול להתפלל, לקוות, להשתדל אבל שליטה אין. זהו, הגיע הזמן לשחרר את חבלי השליטה שלנו. האדם כל חייו מנסה לשלוט במצב, הוא לא מבין שהדבר היחידי שהוא יכול לנסות לעשות זה רק להשפיע. ולתת לאלוקים לשלוט.

לשחרר את הנפש כמה שרק אפשר מדאגה של מה יהיה? איך יהיה? כי אין לנו באמת יכולת לשלוט על החיים אלא רק לנסות להשפיע עליהם.

פגשתי יהודי יקר לפני שנה. הוא בכה לפניי בדמעות שליש שהוא השקיע בילדים שלו בלי גבול ומידה, והנה בנו בכורו ירד מהדרך. ייסורי מצפון, הלקאה עצמית, רגשות אשם קשים ליוו את אותו אדם.

זה קושי שאי אפשר לתאר אותו. הורים שהשקיעו באמת את כל חייהם בילד, בחינוכו, ברוחניותו, ובסוף ל"ע הוא יורד מהדרך. הכאב הוא עצום, אבל חלק גדול מהכאב הוא הכאב של ההלקאה העצמית, כאב על חוסר השליטה בחיים, מה יהיה עם הבן? 

אחרי שהוא הכיל את הקושי שלו והתחיל לחשוב גם על עצמו, כשהוא הבין שהוא מצדו עשה כל דבר אפשרי להצלחת בנו, הוא הבין שהגיע הזמן לשחרר, להבין שאין לו יותר שליטה מה שיעשה הבן שלו. את ההשתדלות הוא עשה ויעשה, אבל הבן שלו זה גם הבן של אלוקים ולו יש שליטה על מה שקורה. הוא התחיל לשחרר את ייסורי המצפון, את ניסיון השליטה, וחייו התחילו להיות חיים. נכון, הבן שלו לצערנו עדיין לא חזר, אבל לפחות נפשו של האבא יכולה לשרוד את המצב הזה. אחרי שאדם מכיר את לבבו והוא יודע שהוא עשה את כל ההשתדלות הוא צריך ללמוד לשחרר שליטה. זהו הסוד לחיים מאושרים.

אחזור לראשית דבריי. אחרי שאותו יהודי הבין שהוא את ההשתדלות כבר עשה מעל ומעבר, שהגיע הזמן לשחרר שליטה. למרות הכאב שהוא לא יודע מה יהיה, אבל הוא הבין שאין לו יותר מה לעשות, גם אם הוא יצעק בקול גדול לא יעזור לו כלום, כי אין לנו באמת שליטה על החיים. כשאנחנו משחררים אנחנו חיים מלאים שמחה ואמונה ובעיקר אנחנו לומדים איך להתמודד עם החיים שהשם יתברך נתן לנו.

כשאשתו שמה לב שבעלה משחרר שליטה היא הבינה שאם היא לא תעשה שינוי ותלך לטיפול הבית יתפרק. וכך בס"ד בסופו של דבר הבית ניצל.

אני מאחל לכם ולי שנוכל תמיד להשפיע ונלמד לשחרר ולהרפות, ונבין ונדע שיש משהו הרבה יותר גדול מההשפעה שלנו ומההשתדלות, יש אלוקים שאוהב וחומל עלינו. 

לתגובות: machon.rot@gmail.com