האלף השביעי

'מה, הכנות לחגיגות האלף?' שאל אותי מישהו השבוע. את האמת, די מרגש להגיע למספר הזה למרות שאני שייך בעיקר למאה האחרונה… אבל פתאום קפצה לי תמונה של חתן  שפגשתי  ב'קבוצה'.

בשבת לפני החתונה שלו הוא לא הפסיק לבכות, מהרגע הראשון של ההתוועדות ועד למוצאי שבת… הוא הגיע  ל–770 מעט אחרי ג' תמוז,  והרגיש שכל רגע הרבי מתגלה, ולא דמיין לרגע שיגיע למצב הזה שהוא יתחתן לפני שהרבי מתגלה.

כאשר הקימו את "בית משיח" הם חשבו לתת 'עזרה ראשונה', איזה 'בית חולים שדה' קטן לחיזוק האמונה עד ההתגלות, בייביסיטר קטן לכמה שעות עד שאבא יגיע …  אבל אבא…

טוב, אבל אם הגענו לאלף אז זה הרצון. ולא סתם אלף זה אלף אָלֶף! אלף גליונות שמחדירים את האלף של הגאולה בכל פינה בבית.  אז בואו נדבר קצת על בית משיח.

•

בוקר אחד קם סטאלין ולא מצא את המקטרת שלו. הקג"ב החלו לחפש בקדחתנות את הגנב.  למחרת בבוקר מצא סטאלין את המקטרת בכיסו… אבל זה היה מאוחר מידי, כי הקג"ב כבר מצאו עשרה נאשמים שחתמו שהם מודים בגניבה…

נראה לי שאפשר לקחת הרבה מהסיפור הקטן הזה. כאשר חסיד תובע ממך ענין מסוים או שסתם אתה מרגיש שהעסק תקוע מבחינה רוחנית , יש שתי אפשריות. אחת, לחפש את המקטרת בכיס  ולהודות בטעות.  האפשרות השנייה היא לחפש את האשמה בשני, ואפילו למצוא את הוגי הדעות הנכונים שיהיו מוכנים להצדיק אותו וגם לחתום על הטעות שלך.

פעם זה היה קשה כי העולם היה פחות מתוחכם, אבל היום כשיש הרבה חכמה והשכלה עוד לא קם המעשה הנפשע שאי אפשר למצוא לו הסבר מתוק (עיין ערך פלסטין…).

אבל בואו נדבר על  הסטאלין שלנו.

מכיון שהרבי מאיר כל נושא בחיינו באור חיובי, הרצון הוא לעשות גם שימוש חיובי אבל פתאום יכול סטאלין שלנו לעשות ככל העולה על רוחו, ולמצוא לכך סימוכין בשיחות… קמתי מאוחר — הכנה לתפילה. מרחתי את הזמן — הבחור 'פנימי'! משפיל את החבר — זה לטובתו!…

ורק בפנים אנחנו יודעים מתי הסיבה נכונה ומתי אנחנו רק מחפשים 'למרוח'…

•

יש ענין אחד, שבכל אופן להרגשתי, הכי קשה לסטאלין שלי. למרות הזמן שעבר, עדיין החזקתו 'בחיים' צריכה כמעט את אותו מאמץ. המסר של תשנ"א–תשנ"ב וקבלת המלכות. ולא, אני לא מתכוון שהציבור לא מקבל את זה, אני מתכוון בעיקר אצלי, ואצל עוד כמה אנשים שהתוועדנו יחד.

כל פעם מחדש, כשאני מוצא את עצמי מדבר על הנושאים האלה, אני מרגיש שהניסיון באותו חוזק כמו בפעם הראשונה. זה ענין שתמיד צריך להמשיך 'ולהנשים' אותו. מספיק כמה שבועות בהם לא עיינתי בשיחות של נ"א–נ"ב והכל חוזר להיות קשה יותר…

אומר לכם בכנות, לא תמיד אני מצליח לעמוד בקו האמונה הבלתי מתפשר, אבל בלב אני מתפלל שגם אם אמעד פה ושם, אדע לשתוק ולתקן את עצמי ולא אגיע למצב שאני מגייס את כולם כדי לכסות על הטעות שלי.

•

אם יש צורך לעיתון בבית חסידי, לדעתי, זה בעיקר להביא בגאון את הדעה של הרבי. כדי לעזור לנו לא להתפעל מעצמינו ומהעולם או לעשות הנחות לעצמנו.

בשנות המ"מים, כשהיו לצערנו חוגים ועיתונים מהמגזר החרדי שלא תמכו בדעתו של הרבי בנושא 'מיהו יהודי', היה צריך שיביאו בגאון את דעתו של הרבי.

ולאחר מכן במאבקים על שלימות הארץ, היה צריך שיביאו בגאון את דעתו של הרבי ויאמר בצורה ברורה את דעתו של הרבי בנושא שלימות הארץ.

אבל היום?  היום כולם כבר קיבלו את דעתו של הרבי. כמעט.

כדי לקרוא על דעתו של הרבי ב'מיהו יהודי' אפשר היום לקרוא את עיתון 'משפחה', ובנושא שלימות הארץ אפשר גם לפתוח את העיתון 'בשבע' (אין כאן כמובן הכוונה להתייחס אל כל תוכן עיתונים אלו…).

הרעיונות והמאבקים של הרבי חדרו בכל חור במדיה הכללית והדתית–חרדית בפרט, והדבר היחידי שעדיין צריך להנשים ללא הפסקה זה את השיחות של נ"א–נ"ב וקבלת המלכות ע"י העם.

שנה שלמה ראינו כולנו את אבא שלנו מעודד ללא הפסקה את ההכרזה "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד" …מעודד את אירוע קבלת המלכות.  ויש עיתון אחד שלא מחק את השנה הזאת. בית משיח.

ויש לנו שתי אפשרויות. או ליישר קו עם העניין או ליישר את הקו כדי שיתאים לנו…

וכדי ליישר קו כמו חסיד ולא ליישר את הקו כדי שיתאים לרצונות שלנו, מומלץ פשוט להכניס אותו הביתה.

ודווקא לחבר'ה כמוני שקשה להם עם העניין הזה, מומלץ שבעתיים כדי להרגיע את המקום שמסובב את המציאות כמו שנוח לו. אז חשובה זריקת אמונה קטנה שלא נחשוב לרגע שהעולם נעשה נורמלי ל"ע, וקבוצת ההזויים עוד מחזיקה מעמד…

וזה בשבילי בית משיח. אנטיביוטיקה קטנה נגד וירוס הסטאלין שלי (אמרתי שלי, וגם התכוונתי לזה אז לא להיפגע בבקשה…).

•

"הקטון יהיה לאלף" החצי הראשון של הפסוק כבר התקיים,  אז שתהיה הברכה בהמשך "אני ה' בעיתה אחישנה"!