לא כולם יודעים, אבל כולם מרגישים • טור דעה

הרב סענדר וילשאנסקי, מגזין ׳בית משיח׳

לפני כשבועיים פנה אלי ידיד בנימה צינית: "נו, האם 30 שנה לג' תמוז לא מחלישות את ביטחונך באמונה בבשורת הגאולה והגואל?"

שאלתיו בחזרה: "נו, והאם תשעה באב הקרוב – אם חלילה הגאולה עדיין תתעכב – לא יחליש את אמונתך בביאת המשיח בכלל?"

כצפוי, הוא לא ממש הסכים איתי. "איך אתה יכול להשוות את עצם האמונה בביאת המשיח, לאמונה שהרבי הוא–הוא שיתגלה כמלך המשיח"? – טען.
כאן נוכחתי לדעת, בפעם המי יודע כמה, כי בקרב אנ"ש ישנם כאלה שבעוד שידיעותיהם בתורה בכלל, ואפילו בתורת החסידות ותורת הרבי בפרט, גדולות ורחבות – הרי שבקשר לענייני משיח, הם בטוחים שמדובר באמונה רגשית המבוססת על רמזים ואיחולים. ממילא, היחס אליה יכול להיות חסר רצינות ועד כדי זלזול (חס ושלום).

כאשר האמת היא, שלא זו בלבד שהדברים מיוסדים על שיחות ברורות, אלא שאותם חסידים בעצמם מתנהגים לפי אותה אמונה, ללא ששמים לב לכך, כדלהלן.

כולנו 'מאמינים' בלמעלה מהשכל

ובהקדים: נכחתי פעם בסעודת מלווה מלכה בהשתתפות כמה אורחים. הייתי החב"דניק היחיד ביניהם, אך זה היה מספיק כדי שנושא השיחה יהיה על ליובאוויטש. אחד המשתתפים התרעם: "מדוע חב"ד החליטו שהרבי ממשיך להנהיג גם אחרי ג' תמוז? היו כמה וכמה גדולים במשך הדורות, ואף אחד לא חשב שאחרי הסתלקותם הם ממשיכים להנהיג!" טען בתוקף.

אחד המשתתפים ניסה לטעון ש"רק ה'משיחיסטים' טוענים שהרבי חי וקיים", אך הטוען מיהר לציין שהוא בעצמו קרוב של משפחה חב"דית חשובה שאינם נחשבים כלל מהסוג הזה, ובכל זאת גם אצלם ברור שהרבי הוא הרבי שלהם גם כיום, שנים רבות אחרי ג' תמוז.
באופן טבעי, העיניים הופנו אלי…

פניתי אליו ואמרתי: "אין לך מושג איך שימחת את ליבי בטענתך. בעוד שאנחנו בתוכנו בטוחים כי דעותינו שונות וקוטביות, באת אתה, פתחת את עיניי והראית לכולנו: כולכם עשויים מקשה אחת. כולכם אותם 'משוגעים' (כביכול). כי יש כאן שאלה עקרונית אחת: האם אחרי ג' תמוז, הרבי ממשיך להיות הרבי או שהיום יש (חס ושלום) מישהו אחר! כל השאר – איך מתבטאת הנשיאות של הרבי וכו' – אלו כבר פרטים ביחס לנקודה העיקרית: מי היום, כאן ועכשיו, ה'עומד בין ה' וביניכם'!"

מה באמת מקור ההנהגה הזו? כיצד ייתכן שעשרות שנים אחרי ג' תמוז, רבבות חסידים, ממשיכים להאמין שהקשר הנשמתי שלהם עם הקב"ה, כזה שנעשה על ידי נשיא הדור דווקא, הוא עדיין על ידי הרבי? הרי לא מדובר על משהו טכני, אלא קשר רוחני–נשמתי עמוק ביותר, וכולנו ללא יוצא מן הכלל מאמינים בכך אמונה שלימה.

למה מה שהיה ברור אחרי י' שבט, ולפני כן ב' ניסן וכו' – שאחרי שבא השמש של זה, חייב להיות "וזרח השמש" של ממלא מקומו – לא עולה אפילו במחשבה של אף חסיד?

יסוד האמונה בדור השביעי

את התשובה אנו מוצאים לא רק בשיחה זו או אחרת מהשנים האחרונות, כי אם במאמר היסוד של דור השביעי! הרבי קובע כי דור השביעי הוא הדור האחרון של הגלות והוא זה שיביא את הגאולה.

מי זה דור השביעי? זה לא קבוצת אנשים זו או אחרת, וגם לא קבוצת שנים כזו או אחרת. דור השביעי הוא אחד – הרבי, נשיא הדור. בדיוק כמו שהשישי הוא הריי"צ והראשון הוא אדמו"ר הזקן. הדור המדובר כאן לא נתחם בשנים (ה'דור הראשון', אדמו"ר הזקן, היה ארוך הרבה יותר מהדור השני, אדמו"ר האמצעי, והשלישי, הצמח צדק, היה ארוך אף יותר מהראשון) אלא בנשיאי הדור.

המסר של המאמר הראשון, איפוא, הוא אחד: הרבי הוא הנשיא האחרון עד ביאת משיח, והוא יביא את משיח! ולא שייך עוד אחד. זה סדר של שבעה דורות שנקבע מראש. לא שייך בו שינוי. אם אתה רוצה לחשוב שמשהו נכשל, אז כל שבעת הדורות, מאז ספר התניא 'נכשלו' חס ושלום. זה לא רק כמה שיחות מתנש"א, אלא נוגע לכלל שיטת חב"ד! כל אדם שלומד תניא ומאמין בתכנים שבו, כמו כל שאר תורת החסידות שלאחר מכן, הוא מאמין בתהליך של שבעה נשיאים שהאחרון שבהם אמור להביא את הגאולה. זה המסר הפשוט של המאמר הראשון.

(אגב, זו גם הסיבה שלפני ג' תמוז, אף אחד לא האמין שזה יכול לקרות, כי בפשטות נשיא הדור אמור להיות במצב כמו שהוא היה כל אלפי השנים, נשמה בגוף באופן גלוי לעיני בשר. לאחר ג' בתמוז הנסיון הגדול ביותר הוא שהכל הופך לדבר שהרבה יותר קשה לתוחמו בזמן. אבל המציאות, של זהות נשיא הדור – לא תשתנה!).

גם אם לא כולם שמו לב לזה, בפועל כולם מתנהגים כך, כי כולם מרגישים כך, כי זו באמת ואין בלתה. כולם, כולל גם את הציניקן מתחילת דברינו, שממשיך גם הוא לכתוב פ"נ (רק!) לרבי. ואם רק תנסה להזיז אותו מזה, הוא יקפוץ ממקומו ויתייחס אליך כ'נפרד' חסר תקנה…

אולי לא כולם יודעים. אבל כולם מרגישים!
ואם כבר נגענו בנושא, פרט מעניין נוסף: עד היום, רוב ככל אנ"ש, גם כאלה שהיחס המעשי שלהם לג' תמוז שווה ממש לי' שבט, נמנעים ככל האפשרי מלכתוב על הרבי תוארי הסתלקות. צא וראה את התוארים הרווחים בכל הזמנת חתונה חב"דית. גם אלו שלא יכתבו "כ"ק אדמו"ר שליט"א" ואפילו לא "מלך המשיח", יסתפקו בתואר "נשיא דורנו" ותו לא. צא וראה את סדרת "תורת מנחם" שגם אם בעמודי השער משתמשים בתוארים מסוג מסוים, בפנים מקפידים על תוארי הווה! וכל כך למה?

גם אם לא כולם יודעים את ההסבר, אבל כולם מרגישים אותו. אי אפשר להתייחס לרבי שהוא נשיא הדור בהווה, בתוארים שמורים על עבר! אם על רשב"י הרבי נמנע מלכתוב זי"ע כי הוא בעצמו משפיע ולא (רק) זכותו, אז על נשיא הדור כאן ועכשיו – נכתוב כך?

לסיכומו של דבר: חסיד, ובפועל זה כל חסיד, שממשיך לכתוב לרבי פ"נ מתוך אמונה שהנר"נ שלו קשורים לרבי, הרי הוא מה'משוגעים' שמכחישים את המשמעות של ג' תמוז, ממשיך להאמין שהרבי הוא נשיא הדור, וממילא משיח שבדור.

אולי הוא לא שם לב לזה, אולי הוא אפילו מנסה להתנער מאלו שאומרים כך, אבל בפועל הוא כזה.

אי אפשר לסיים את הדברים בלי להסתכל על הצד החיובי. אצל משה רבינו, הספיקו כמה שעות של ניסיון וכבר העם חיפש מישהו חדש. אצל הרבי, קרוב ל–30 שנה וכלל החסידים לא חולמים לרגע על ממלא מקום רחמנא ליצלן!

זוהי עדות חיה לעוצמת ההתקשרות והאמונה של חסידי חב"ד ברבי שליט"א. למרות הזמן הרב שחלף, האמונה בנשיאותו של הרבי ובתפקידו כמלך המשיח נותרה איתנה ויציבה. זה מראה על עומק ההבנה בתורתו של הרבי ובמשמעות של "דור השביעי", וכן על הפנמה אמיתית של רעיון הגאולה והמשיח כפי שהרבי לימד.

לכן, המצב הנוכחי אינו מחליש את האמונה, אלא דווקא מחזק אותה. הוא מראה לנו שהקשר לרבי ולבשורת הגאולה הוא אמיתי, עמוק ובלתי ניתן לערעור. זוהי סיבה לאופטימיות ולהתחזקות באמונה שבקרוב ממש נזכה לראות את התגשמות כל הייעודים, בהתגלות הרבי מלך המשיח, בגאולה האמיתית והשלמה.