כולנו טווים בזה!

הרב מני ששון, מגזין בית משיח

מזעזע. העובדה שעובר כ"ז אדר ומשיח עדיין לא בא מזעזעת כל חסיד באשר הוא בכל נימי נפשו. "הייתכן ועדיין לא בא"?.. אף אחד לא משלים ולו בחלומותיו הפרועים עם המציאות הנוכחית. הכל מבינים כי המצב הנתון לא יכול להמשיך כסדרו בהתנהלותו הגלותית המעורפלת, כאשר רצון כולנו ממוקד לכיוון אחד: 'לראות את מלכנו' בגלוי ובפשטות נאו ממש בבית המקדש השלישי!

לצד הזעזוע העמוק והתשוקה האינסופית, כולנו ניצבים ועומדים להמשיך במשימה שהוטלה עלינו "עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו בפועל ממש", ומשתדלים לבצע 'תרגום' מדויק מהזעזוע העמוק שנמצא בליבנו לעשייה ממשית בלתי-נלאית להבאת משיח כאן ועכשיו.

אך ריבוי פעמים אנו נעצרים בשלב הזה. הזעזוע ישנו, ההחלטה לפעול ישנה, אך במה לפעול? מילונית התרגום שלנו פעילה, אך היא עצמה אינה יודעת לאיזו שפה לתרגם בדיוק… וכאן בפרשתנו, אנו מקבלים הכוונה ברורה ומדויקת במה להתמקד.

אז בואו נצלול לדיר העיזים במדבר סיני, שם נקבל את המת(ט)ווה האלוקי…

הכישרון הוא הפתרון

אף אחד לא ציווה עליהן. אף אחד לא הורה להן. הן עמדו שם מתוך רצון וחשק אישי ותרמו את כשרונם הייחודי לטובת מלאכת המשכן במטרה לקדם את השראת השכינה בישראל.

סיב אחר סיב נלקח ונרקם אט אט לחוטי צמר איכותיים לצורך יריעות המשכן העליונות – "וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים". מלאכת הטוויה התבצעה בצורה לא-שגרתית על ידי הנשים כאשר הן טוו את הצמר על גבי העיזים ממש, כפירושו של הפשטן המקראי – "היא הייתה אומנות יתירה שמעל גבי העיזים טווין אותן".

לפי הסברו של הרבי מלך המשיח (לקו"ש חלק ט"ז) טמון במעשה הנשים עומק רב: ישנה מעלה מיוחדת לטוויה על גבי העיזים עוד טרם גזיזתן, גם מצד הבאת הצמר למשכן ממין 'החי' שעל גבי הבהמה ולא רק ממין 'הצומח', וגם מכך שמלאכת הטוויה וחיבור הסיבים עצמם נעשה ביתר דיוק מפני רכות השערות טרם הגזיזה.

וכאן טמון הרעיון הנפלא: כאשר הנשים הבינו שדווקא להן יש את הכישרון הייחודי והבלתי-שגרתי הזה, לטוות את הצמר על גבי העיזים, לצד ההבנה שסוג טוויה זו היא האליטה המשובחת ביותר, הן לא שאלו את שר הדתות ולא חיכו לציווי מיוחד ממשרד הבינוי והשיכון, הן פשוט עשו זאת כי דווקא הן ניחנו בכישרון זה!

ומכך לומד הרבי הוראה עיקרית הנוגעת לכל אחד מאיתנו: "כאשר הקב"ה נותן ליהודי חוש וכישרון מיוחד, הוא צריך לדעת שזה לא בשביל עצמו בלבד, אלא הוא צריך לנצל זאת בעבודתו לעשות מהעולם משכן, דירה לקב"ה".

נקודה עיקרית זו – בדבר מימוש הכישרון האישי של כל יחיד למטרה הכוללת – הינה ללא ספק אחד מציוני הדרך המשמעותיים בתורתו של מלכנו בגישה הנדרשת מאיתנו בעבודתנו. וכפי מילותיו הברורות בשיחת ש"פ מטות-מסעי תשי"ט: "כל אחד ואחד . . צריך לידע, שבמקום שההשגחה העליונה העמידה אותו, ובענין שיש לו כישרון בו, צריך הוא להתעסק ככל יכולתו, וכל זמן שאין ידיעה ברורה שלא זו היא עבודתו, אין לו רשות להשתמט ממנה".

הלוגיקה כאן מאוד פשוטה: יש בורא לעולם. הוא ברא עולם שלם למטרה סופית נחשקת – השראת השכינה. לשם כך הוא ברא אדם והעניק לו כישרון מיוחד אותו הוא צריך לנצל למען הגשמת המטרה הנחשקת. בכך עליו להתמקד – "אין לו רשות להשתמט ממנה" – ולנצל את הכישרון האישי למטרה הסופית, הגאולה האמיתית והשלימה.

בדיקות התאמה משיחיות

ברגעים הללו, בהם עומדים אנו ברגעי הגלות האחרונים ו"הנה זה משיח בא", לאחר שהושלמה העבודה כולה והעולם מוכן לגאולה, ומשימתנו העיקרית עומדת תדיר לנגד עינינו "להכין את העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש", עלינו לווסת את כלל הכישרונות שברשותנו למען הגשמת המטרה הנכספת.

אין איש אשר אינו ניחן בכישרון כזה או אחר. מלך המשיח צריך את כולנו להכרעת המערכה האחרונה!

עבור הכנת עצמנו וסביבתנו לקבלת פני משיח, נצרכים בעלי כישורים בכל התחומים:

כותבים ומושכי עט להנגשת מסרי הגאולה, פרוייקטורים ויזמים להקמת מוסדות וארגונים, מנהלים ובעלי מוסר-עבודה לניהול פרויקטים סדירים, רבנים ומורי הוראה לייצוג והשקפת האמונה הטהורה, צוותי חינוך מוכשרים ונאמנים להטמעת הערכים בדור הצעיר, שלוחים נמרצים אמפתיים וחברתיים ליצירת מגע עם כל יהודי, מרצים ונואמים להחדרת המסרים לכלל שכבות הציבור, קופירייטרים, מעצבים, הייטקיסטים, בעלי עסקים וגבירים, ועוד היד נטויה.

שם, כל אחד מאיתנו נצרך!

כפי שמיון החייל לשירותו הצבאי ביחידות השונות מתבצע על ידי 'קצין המיון', מדד קבוצת איכות (קב"א) ודירוגו הפסיכוטכני (דפ"ר), על כל אחד מאיתנו לערוך בנפשו פנימה 'בדיקת התאמה' מינימלית – מה יכול הוא לתרום בכשרונו האישי לטובת הבאת משיח בפועל ממש; "זה בכתבו וזה בנאומו וזה בכספו" (היום יום כ"ג טבת).

נשי ישראל במדבר עשו זאת בצורה הטובה ביותר בטווית העיזים. הן המודל לחיקוי עבורנו לנצל את כישרוננו האישי להבאת משיח בפועל ממש ללא כל הוראה מוקדמת. וכמשפטו החד של הרבי מלך המשיח לגב' גאולה כהן אודות ניצול כשרונה (ה' אלול תשכ"ז): "חבל על כל יום שעובר ואינה מפעילה כשרונה".

אז אמנם לא כולנו טווים, אך בניצול כישרוננו האישי כולנו טובים!