ראית את העיניים של הרבי?

כ"ז באדר ראשון – עבור חסידי חב"ד והעולם כולו הוא תאריך שאי אפשר לשכוח.

לפני 32 שנים, הרבי מלך המשיח קיבל אירוע-מוחי, שבעיני-בשר נטל ממנו את יכולת הדיבור.

מאותו היום לפני 32 שנים לא שמענו (עדיין) עוד שיחות, עוד מאמרים ועוד ניגונים מהרבי,

נשארו לנו רק העידודים הנמרצים שעודד הרבי את שירת החסידים 'יחי אדוננו מורנו ורבינו – מלך המשיח לעולם ועד', בציפייה ובטחון להתגלותו כמלך המשיח.

השבוע נפגשתי עם יהודי יקר,

שסיפר לי כי התגורר בחו"ל, אך הגיע לרבי רק אחרי כ"ז באדר וכל מה שהוא זוכר, זה את העיניים של הרבי.

המבט החודר מחד, והאוהב מאידך, המאמין והיודע-כל, מבט שלא ישכח כל חייו.

*

פרשת השבוע 'ויקהל' נפתחת במילים "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל".

משה אוסף את כל בני ישראל ומצווה אותם על השבת ועל מלאכת המשכן.

השבת נוציא גם ספר תורה נוסף לכבוד ראש-חודש אדר שני שיחול ביום ראשון,

ונקרא את פרשת 'שקלים' "כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם" – הציווי על משה לאסוף את מחצית השקל מבני ישראל.

וגם חודש אדר בו "מרבין בשמחה" הוא לכבוד הולדתו של משה רבינו בז' באדר.

משה – כמנהיג אמיתי – יכל לאסוף את כל בני ישראל יחד, למרות הבדלי הדיעות ביניהם.

הוא יכל לאסוף מכל אחד חצי שקל, ולכפר בחצי שקל על מעשה העגל כי המטבע הזה הוא – כדברי המדרש – "מטבע של אש", כלומר שהיהודי נותן אותו "עם כל הלב".

יום הולדתו בז' באדר הוא יום מיוחד, שמשפיע טוב על כל החודש,

שבכולו מרבין בשמחה ועד שבזכות יום זה ניצחנו את המן, ומאז חוגגים את פורים מידי שנה.

מה יש בו במשה?

את תכונת המנהיג האמיתי.

המדרש מספר כי ה' בחר במשה, אחרי שכרועה-צאן רדף אחרי גדי להחזירו אל העדר.

המנהיג הוא זה שמכיל את כולם, מאמין בכולם – ודואג לכולם.

בעיניים של משה רבינו,

ומשה שבדורנו – הרבי שלנו כל יהודי הוא יהלום.

מימין ומשמאל, עם כיפה כזו או אחרת, וגם אלו שיש מעליהם את כיפת השמים – כולם שווים לטובה.

בכולם יש ניצוץ יהודי, שגם אם הוא חבוי – אפשר וצריך להדליק אותו.

שגם במצב הכי 'נורא' – היהודי הוא בנו של מלך מלכי המלכים.

הסתכלות בעיניים של הרבי.

וכפי שענה הרבי פעם, לאישה ששאלה אותו במהלך 'חלוקת הדולרים' בה עמד שעות ארוכות וחילק לכל העוברים דולרים לצדקה –

"איך אתה לא עייף?"

תשובתו של הרבי הייתה "כשסופרים יהלומים – לא מתעייפים"!

ביום הזה, כ"ז באדר ראשון, לא רק ניזכר בדברי התורה, במאמרי החסידות ובניגונים המעוררים,

אלא נישאר עם העיניים של הרבי, המנהיג האמיתי שמסתכל בשווה על כולם,

שרואה בעיניים תכולות את כל הבריאה כי הכל הוא לא רק לטובה, אלא טוב ממש.

זו ההסתכלות 'הגאולתית' שהרבי רוצה גם מאיתנו – שנראה את כולם באותם העיניים.

עיניים של גאולה – אז הרע ייעלם, המוות כבר לא יהיה ומלאה הארץ דעה את ה' – כמים לים מכסים.

אז ביחד עם הגעגוע, נהיה בשמחה על שאנו חיים עם הרבי,

ובבטחון ובאמונה מוחלטת שנראה אותו שוב עוד היום, בגאולה האמיתית והשלימה.