משיחיסט, היכן אתה שליח?

בשבוע שעבר היו נשואות עיני העולם למרחץ הדמים ששטף את צרפת, אבל אצלנו סוף השבוע האחרון עדיין עמד בצלו של כינוס השלוחים העולמי.

מתוך כל הדיווחים, הגלריות, הטורים האישיים והפוסטים המרגשים שנכתבו על ידי השלוחים במונית או בטיסה חזרה הבייתה, תפס אותי דווקא מה שכתב ידידיה מאיר שהיה אורח בכינוס והיטיב לתאר את מה שהתרחש שם בטורו השבועי.

למען האמת, לא התיאור של הכינוס תפס אותי, אלא דווקא הפאנצ'. התובנה איתה חתם מאיר את רשמיו מהכינוס. למי מן הקוראים הנכבדים שאינו חוטא בקריאת שבועונים מעבר ל'בית משיח', הנה הטקסט:

"למחרת ברוקלין מתרוקנת. אחרי כל הסדנאות, השיעורים, ההתוועדויות והאירועים — כולם חוזרים הביתה.

"מכיר את התחושה שהסלולרי טעון עד הסוף ממש? מאה אחוז? ככה אני מרגיש", אומר לי אחד מהם (המשמש שליח במאוריטניה. או בבריטניה. אולי בכלל במאדים), שנפרד מחבריו, עם מזוודה ביד, עד שיחזרו להיטען שוב בשנה הבאה.

לשדה התעופה אני נוסע עם איש עסקים דתי מתל אביב. הוא היה אחד מאורחי הכנס, והוא ממש לא חסיד חב"ד או חסיד בכלל.

אולי לכן, בגלל שהסתכל על הכל מהצד, הוא הצליח להגיע לתובנה מהדהדת כל כך: "שמתי לב שכל שיחה שלי פה בכנס התחילה בשתי שאלות. קודם כל שאלתי כל שליח שפגשתי 'איך קוראים לך?'. התשובה היא לרוב 'מנדי', ואז שאלתי: 'ואיפה אתה שליח?', ושמעתי תשובות כמו סיביר, שנגחאי, צפת, נפאל ועוד.

ואז חשבתי לעצמי פתאום שאולי כל אחד, כל יהודי באשר הוא יהודי, צריך לשאול את עצמו תמיד את שתי השאלות האלה: איך קוראים לי, ואיפה אני שליח. אולי אלה אפילו שאלות שישאלו אותנו אחרי 120, בבית דין של מעלה: איך קוראים לך, ואיפה היית שליח. התשובה לא חייבת להיות 'אני שליח בבית חב"ד בבודפשט'. יש שליח גם בישיבה, בצבא, במשרד עורכי דין, בשוק מחנה יהודה. אבל כל אחד, איפה שהוא נמצא, צריך לדעת לענות לעצמו על השאלה הזאת".

* * *

האמת שזו המסקנה המתבקשת שכל אחד צריך לקחת מכינוס השלוחים. התפאורה, תחושת העוצמה, הביחד, הטפיחה העצמית על השכם, כל זה מעולה להרגשה טובה, כמו לפרוץ ב'אשרינו מה טוב חלקינו' רב חשיבות בהתוועדות.

אבל הנקודה המרכזית, חייבת להיות ההנעה לפעולה. אם מכל דבר חייבים ללמוד משהו בעבודת ה', אז מכינוס השלוחים צריך לצאת עם השאלה איפה אני שליח?

והתשובה לשאלה, כמו שכתב ידידיה מאיר, לא חייבת להיות 'בבית חב"ד בודפשט', אלא גם בישיבה, בצבא, במשרד עורכי דין ובשוק מחנה יהודה. וכן, גם בקהילת חב"ד.

* * *

התובנה הכה פשוטה הזו של ידידיה מאיר התחברה לי היטב גם למה שכתבתי כאן בשבוע שעבר. על השליחות המיוחדת שלנו, המשיחיסטים, בקהילות אנ"ש.

אם אנחנו לא נעשה את העבודה, איש לא יעשנה תחתינו. שליחות היא לא רק בחוצות תל אביב, אלא גם בתוככי קהילת חב"ד. ושוב, זה לא מפני שאתה טוב יותר, מקושר יותר, או מבין יותר טוב את השיחות, אלא רק מפני שזכית משום מה, להימנות בין נושאי דגל האמונה, ויש לך קצת יותר קאך מאחרים בעניני משיח.

אז בדיוק כמו בשליחות, כשאומרים לך 'אם אתה יודע א', למד יהודי א'. אם אתה יודע גם ב' למד אותו גם ב". לא צריך להיות משכיל גדול, משפיע כריזמתי או מתוועד סוחף כדי להחדיר את הנקודה. צריך רק להפנים שאתה שליח. בלי תגים, בלי ועידות, בלי תמונה פנורמית, בלי אולם מואר בכחול, בלי ריקוד ספונטני, בלי ראל קול, ובלי המענק הנדיב. רק אתה והשליחות שלך, אתה והמשלח.

לתגובות: shneorc@gmail.com