הרב גרשון אבצן, ראש ישיבת 'תומכי תמימים' סינסינטי, אוהיו
בגיליונות "בית משיח" בשבועות אלה, אני נתקל בהודעות מטעם הישיבות הקטנות, על פתיחת הרישום של בוגרי כתות ח' לישיבות קטנות לשנה הבאה.
ההחלטה הזו, באיזו ישיבה ילמד בננו בשנה הבאה, היא אחת ההחלטות החינוכיות החשובות ביותר שהורה מקבל עבור בנו. אם הבן לומד בישיבה המתאימה לו וחווה שלוש שנים מוצלחות – הוא יבנה יסוד חזק מאוד לחיים מלאי תורה וערכים חסידיים.
הכול מתחיל בתהליך הרישום. רבים מכם כבר עברו את התהליך הזה עם ילדיהם הגדולים, אך מאמר זה מתמקד בעיקר בהורים שעוברים את התהליך בפעם הראשונה.
ייתכן ששמעתם שזה יכול להיות תהליך מתיש ומתסכל (ובכנות, חייבים לומר שעבור רבים זה מורגש כך), לכן אני כותב זאת – כמישהו שיושב 'בצד השני של השולחן' – כדי לעזור לכם לנווט בתהליך. לא אדבר על ישיבות ספציפיות או אדרג אותן, אלא אשתף מניסיוני בתחום, מפרספקטיבה של צד ההנהלה.
חשוב שההורים יידעו
ובכן, מה הורים צריכים לעשות, לדעת ולהבין?
הדבר החשוב ביותר הוא לנהל שיחות פתוחות וכנות עם אנשים שמכירים את הבן שלכם, ואף מכירים את הישיבות השונות. יש ישיבות עם סגנונות שונים המתאימים לרמות וסוגים שונים של תלמידים. הכי חשוב להתאים את האחד לשני כמו שידוך טוב. כדאי לשמוע גם את זווית הראיה של המורים והמנהלים בבית הספר הנוכחי של הבן שלכם, וגם של הבחורים הגדולים יותר (שלוחים, מדריכים ומורים) שהכירו את הבן שלכם במחנות-קיץ וכו'. אחרי שתשקללו את כל המידע, תצמצמו ל-2 (או 3) מקומות – ואז תגישו בקשה להירשם. אני גם מציע להתקשר לאחר ההרשמה, ולהסביר לנציג ההנהלה מדוע אתם מרגישים שהישיבה הזאת מתאימה עבור בנכם.
אסור לשים 'את כל הביצים בסל אחד', ולכן אל תסתפקו ברישום למקום אחד. חייבים להבין שברוב הישיבות יש מספר מקומות מוגבל (וזה נושא נפרד לחלוטין). במקרים רבים, לישיבה יש התחייבויות קודמות למשפחות מסוימות (כגון: 1. משפחות מקומיות. 2. משפחות שכבר שלחו בנים קודמים לישיבה זו. 3. קרובי משפחה או חברים קרובים של חברי הנהלה. 4. בנים של תומכי המוסד). חוסר מקום יכול בהחלט להקשות לפעמים על קבלת בנכם. אל תניחו שיש לכם קבלה אוטומטית. עבודה על כמה אופציות כבר מההתחלה, תסייע לכם להימנע מלהגיע למבוי סתום.
הקפידו למלא את הטפסים הנחוצים, דמי הרישום, וודאו שבית הספר ישלח את הטפסים הנחוצים שלהם (גיליונות ציונים וכו') בצורה מסודרת ובזמן. ישנם יותר מידי מקרים שבהם הנער לא התקבל לישיבה רק משום שההנהלה לא הצליחה ליצור קשר עם המורה, או שבית הספר לא שיתף פעולה בתהליך.
להיות פרו-אקטיבי: תוכלו בהחלט לבקש מאנשים שמכירים את הבן שלכם להתקשר בשמכם (ולומר קצת תהילים) – זה יכול לעזור. אין שום בעיה לעקוב אחרי ההתקדמות, בדרך מכובדת, כדי להבטיח שבקשת בנכם מקבלת תשומת לב ראויה.
[זו הזדמנות לענות על שאלה הנשאלת לעתים: למה יש ישיבות הגובות דמי רישום? האם זו דרך נוספת לגייס כסף לישיבה?
התשובה היא דו-צדדית: 1) זו אינדיקציה לישיבה שאתם רציניים לגבי הבקשה. 2) עיבוד הבקשה דורש זמן ממושך על ידי חברי ההנהלה שעורכים את הבדיקות שלהם. אנשים אלה צריכים לקבל תשלום על זמנם, וזה בעצם דמי הרישום.]
חשוב שההנהלה תדע
מה חברי הנהלה צריכים להבין?
למרות שהישיבה אינה מחויבת לקבל את כל המועמדים, הם אחראים לטפל בכל המועמדים בכבוד ובכובד ראש. יותר מדי הורים מרגישים שהתעלמו מהם או דחו אותם בתהליך, ולהרגשתם, לא תמיד בצורה הוגנת.
ישנם מקרים רבים מדי בהם הורים 'תלויים' וממתינים לתשובה עד בוש, ובינתיים הם מאבדים את ההזדמנות להירשם למקומות אחרים. עדיפה דחייה ישירה על 'אולי' לא ריאלי. שקיפות ופתיחות חוסכות הרבה מתחים וטינה.
חשוב לזכור את מקורות המידע שהתקבל על התלמיד הפוטנציאלי. יש ביטוי ש'רושם ראשוני לא מקבלים פעמיים'. במקרים רבים, מידע מתקבל ממחנך לא מספיק מנוסה, או מבחור 'ירוק' שהיה בעבר המדריך שלו; מספיק שהם אומרים משפט 'פעוט' או לא מדויק שגורם לישיבה לדחות את הבקשה. (בחורים אלה צריכים להיות מודעים להשפעה שיכולה להיות למילים שלהם על העתיד של תלמיד.)
לאחר שאתם מקבלים תלמידים, זכרו תמיד שההצלחה שלהם היא הקשר שלכם לרבי. וכך סיפר אדמו"ר הריי"צ (סוכות תש"ה): "בשנת תרע"ב אבי היה במנטון, ואני נסעתי בעניינים ציבוריים לפטרבורג, מוסקבה, וילנה ובריסק, וגם לפולין. זו הייתה שנה קשה במיוחד. כשהגעתי סוף סוף למנטון, השאלה הראשונה של אבי הייתה: 'מה שלום סבתך אמי הנערצת [הרבנית רבקה], והמשפחה?' ורק אז שאל אם הבאתי את רשימת תלמידי הישיבה. כשעניתי בשלילה, השיב, 'אם כך, עבורי אתה רק אורח למחצה'…"
בתפילה לשלום וביטחון עם ישראל ולהתגלות מלך המשיח
אנא הרגישו חופשי לשתף את מחשבותיכם, בתגובות או בשליחת מייל אישי: rabbiavtzon@gmail.com