"הגיע הזמן לדבר על": תופעת התלמידים השלוחים • הרב אבצן

הרב גרשון אבצן – סינסינטי, אוהיו

אחת התופעות הייחודיות לישיבות ליובאוויטש ביובל האחרון, היא הפעילות המדהימה של 'התלמידים השלוחים' – קבוצת בחורים נלהבים ואידיאליסטים הנשלחים לסייע לישיבות קיימות ברחבי העולם. התלמידים השלוחים עובדים עם הבחורים הצעירים, לומדים איתם, מדרבנים אותם ללימוד ול'מבצעים', ומביאים עמם רוח חיה של התקשרות, לימוד ועשיה.

מהפכת החינוך של 'התלמידים השלוחים' החלה בשנת תשכ"ז, כאשר קבוצה נבחרת של תלמידים נשלחו על ידי הרבי למלבורן אוסטרליה.

במקביל לרווח הגדול של הישיבה, ואף הקהילה מסביב, מעבודתם המסורה והנלהבת של תלמידי השלוחים, חשוב להבין שגם הם עצמם נהנים מכך. בהקשר זה חשוב לצטט את דברי הרבי לאחד ההורים, ש"אף שב'חיצוניות' אומרים שזהו מטעם המל"ח, אבל לאמיתית הענין הוא חלק מתכנית חינוך האברכים, ומביא להם תועלת מרובה בכמה פרטים".

שנה-שנתיים של שליחות מיוחדת זו, בונות את הבחור לכל החיים.

במהלך השנים ראיתי וחוויתי את השליחות המיוחדת הזאת כמעט מכל הזוויות – הן כבחור צעיר בישיבה בטורונטו, הן כשליח באותה ישיבה במשך שנתיים, והן כחלק מהנהלת הישיבה בסינסינטי קרוב לשני עשורים.

אני מבקש לשתף את הניסיון שלי עם שלושת השותפים בשליחות זו: 1) התלמיד השליח עצמו. 2) הנהלות הישיבה השונות שזוכות לארח שלוחים. 3) הורי התלמידים השלוחים.

אל התלמיד-השליח:

זכור תמיד מהי השליחות העיקרית שלך, כפי שאומר הביטוי המפורסם: "העיקר לשמור על העיקר כעיקר". מכיוון שנשלחת כשליח (ולא כמגייס כספים או מנהל תוכניות), עליך להתמקד בשליחות העיקרית שלך: לשמש דוגמה אישית לבחורים הצעירים יותר, כיצד נראה 'תמים' בתומכי תמימים.

כאשר בחורי הישיבה רואים תלמידים כמותם, שנולדו לאחר ג' תמוז (ולא כמו חלק מהנהלת הישיבה, אנשים וותיקים יותר), ובכל זאת הם נלהבים להיות תמימים, מגיעים לכל הסדרים, מתפללים ולומדים עם חיות ועוסקים בלהט בכל ענייני הרבי – כל אלה הופכים למציאותיים וברי-השגה.

ההשפעה הגדולה ביותר שתוכל להיות לך על הבחורים הצעירים (בנוסף לדוגמה האישית) היא על ידי הקדשת זמן לתשומת לב אישית אליהם. רבים מתלמידי השלוחים מאבדים את עצמם בהתלהבות מפעילויות גדולות ויקרות שהם עורכים. אמנם דברים אלה יכולים ליצור אווירה נעימה, אך הם 'מקיפים', וזה לא מתקרב להשפעה משנה-חיים שבאה עם לימוד לצד שיחות אישיות עם הבחורים הצעירים.

זה נכון בעיקר במיוחד לגבי הבחורים השקטים והביישנים, שייתכן שלא מקבלים תשומת לב מלאה מההנהלה ויכולים בקלות ליפול בין הכיסאות.

נקודה נוספת חשובה: עשיית טובה בגשמיות לבחור צעיר (ללוות אותו לרופא או להביא לו אוכל כשהוא רעב או חולה) גורמת לפתיחות גם ברוחניות. השפעה זו הרבה יותר פנימית.

בשיחות עם הבחורים, תן דגש על הרבי. שיחות אלו יכולות לכלול סיפורים, מנהגים, היסטוריה וכדומה. השליחות שלך היא לחבר את התלמידים עם המשלח. דבר אתם בפתיחות על הדרך בה פיתחת את הרגשות וההתקשרות האישית שלך אחרי ג' תמוז, ואיך ההתקשרות לרבי היא עיקר העבודה של חסיד.

זכור: אתה ה'חבר' ו'האח הגדול' של הבחורים, ולא חלק מ'ההנהלה המפחידה'. הם פתוחים ורוצים לשמוע ממך!

[נקודה נוספת שראוי לציין: זכור שאתה בישיבה לתקופת זמן יחסית קצרה. מה שאתה עושה בשליחותך, יכול להשפיע (לחיוב או לשלילה) במשך שנים רבות. תמיד תאם את פעילויותיך עם הנהלת הישיבה שיש להם ניסיון, ומכירים את התמונה הרחבה.]

אל הנהלת הישיבה

הכירו בכך שתלמידים צעירים אלו, הם תלמידים ויש לכם אחריות כלפי הרבי על הצמיחה וההתפתחות הרוחנית שלהם. לצד המודעוּת בכך שהנהלת הישיבה אחראית לצרכים הגשמיים של התלמידים השלוחים – חשוב שתהיה תחושה של אחריות על הצמיחה הרוחנית שלהם. זה כולל סידור שיעורים והתוועדויות מיוחדים של חברי ההנהלה עם התלמידים השלוחים, וכן קביעת קווים מנחים ברורים לגבי השימוש שלהם בטלפונים ובאינטרנט. גם אם לפעמים לא כדאי שההשגחה תהיה ברמה של משגיח לכל סדר – חייבת להיות מידה מסוימת של אחריות ואחריותיות.

אל תסיחו את דעתם של השלוחים ואת יכולתם להשפיע על התלמידים על ידי הפיכתם לגייסני כספים או מארגני קהילה. אם ה'מבצעים' ביום שישי, או תוכניות אחרות של הישיבה, אינן חשובות מספיק להנהלה על מנת לממן אותן בעצמן, הן לא צריכות ליפול על כתפיהם של תלמידי השלוחים. הם יכולים להיות מעורבים בתיאום חלק מהפעילויות, אבל לא מתאים לתת להם את האחריות לגייס כספים. האידיאליזם של תלמידי השלוחים לא צריך להיות מנוצל, ואסור ללחוץ עליהם לקחת על עצמם את הצורך לגייס כספים לאף אחת מהפעילויות שהם עורכים.

תלמידי השלוחים מצידם צריכים להבהיר להנהלה שאין להם שום כוונה לגייס כספים.

[יש הטוענים שלמעשה זה טוב לשלוחים ללמוד איך לגייס כספים, ולחוש מידה מסוימת של אחריות, בבחינת 'קב שלו' בשליחות. למרות שאפשר להתווכח על הנקודה, ברור לי שהפעילויות שהשלוחים עורכים שהן חלק אינטגרלי מהסדר והלימודים בישיבה (מבצעים ביום שישי, מבצע תורה ולקוטי שיחות וכו') צריכות להיות ממומנות על ידי הישיבה. השלוחים יכולים לגייס קצת כסף לפעילויות נוספות או מבצעים שמעבר לרגיל.]

תמיד הביעו הערכה לתלמידי השלוחים על מסירותם, ועבודתם הקשה. הם חיים יום יום עם התלמידים וצריכים להתמודד עם רבים מהאתגרים שהתלמידים עוברים. הם ראויים להערכה רבה, וזה צריך להיות מובע גם במתן תנאים גשמיים טובים יותר, כאשר הדבר מתאפשר. בנוסף: אל תלחצו עליהם 'לחשוף' מידע על תלמיד, כי זה יכול להרוס את היחסים לטווח ארוך שיכולים באמת להועיל לתלמיד.

אל הורי התלמידים השלוחים

אחת הדרישות של הרבי הייתה שהתלמיד יקבל אישור מפורש מההורים שלו כדי לצאת לשליחות. חשוב מאוד שהתלמיד ירגיש שהוריו גאים בהישגיו ותומכים בשליחות שלו.

שמרו על קשר עם בנכם וגרמו לו להרגיש שאתם שותפים בשליחות שלו ומעוניינים בכל מה שקורה בשליחות.

הכי חשוב: שמרו על קשר עם ההנהלה כדי לדעת איך בנכם מסתדר. הנה עובדה מדהימה: במשך 20 השנים האחרונות, קיבלתי רק שיחת טלפון אחת מאביו של אחד השלוחים, שהתקשר לברר איך בנו מסתדר…

הורים רבים, בטעות, מרגישים שאם הילד מספיק בוגר כדי להיות שליח – הם לא צריכים לדאוג לגביו או להמשיך לקבל עדכונים על ההתקדמות שלו. לצערי הגדול, ראיתי יותר מדי בנים בגיל הזה שחוו ירידות חמורות ברוחניות (נושא נפרד לדיון).

מאחל לכולם הרבה נחת חסידית מכל הילדים, משיח עכשיו!

אם יש לכם הערות, שאלות או רעיונות הקשורים לנ"ל, אנא כתבו במקטע התגובות למטה או שלחו אליי מייל ישירות ל- rabbiavtzon@gmail.com