הטור שחולל סערה: עורו משיחיסטים, עורו

הרב שניאור חביב, בית משיח

א.

כבר כתבתי כאן פעם על המשל הנפלא ששמעתי מהרב יחזקאל סופר על התפקיד של עם ישראל בבריאה. הוא מלווה אותי בשיעורים ובהרצאות כבר שנים. בשנים האחרונות הכנסתי אותו כמקצוע חובה בתוכנית לימודי הבר מצווה בבית חב"ד. השניים–שלשה שיעורים הראשונים בהכנה לבר מצווה מוקדשים אצלי תמיד לנושא הזהות היהודית. במילים אחרות אני מסביר בתל–אביבית מדוברת מה זה "גמר כניסת הנפש האלוקית".

הנושא הזה הוא רחב מאוד ואפשר למשוך אותו להמון כיוונים. בשנתיים האחרונות, כאמור, התחלתי ללמד אותו באופן קבוע. במקור הוא נאמר כנראה בהרצאה לסטודנטים, אבל המזל שלי שיש לי עסק עם ילדים צפון תל–אביבים אינטלגנטיים ולעיתים קרובות, אני מוצא את עצמי בשיחות פילוסופיות ואמוניות מרתקות עם צפונים בני 12 ולעיתים גם עם הוריהם.

אז המשל מספר על מלך בממלכה גדולה ורחבת ידיים שרצה להביא את בשורת הממלכה גם לילידים בני שבטים פראיים שחיו בג'ונגלים וביערות–עד בקצה הממלכה.

סמל התרבות של הממלכה הייתה האופרה המלכותית שהופיעה במשכן המפואר לאומנויות הבמה ששכן צמוד לארמון המלוכה. האופרה המלכותית ידועה הייתה בכל רחבי תבל וחשב המלך כי אין מתאים יותר מביקור באופרה כדי להביא את בשורת הממלכה אל בני השבטים.

כיון שהבין המלך שאין סיכוי לשכנע את הילידים הפרימיטיביים לעזוב את בתי החימר ובקתות הקש ולנסוע שעות רבות כדי להשתתף במופע זמר תרבותי בעיר הבירה. החליט המלך לבנות העתק מדויק של המשכן לאומנויות הבמה בלב הסוואנה, להביא לשם את האופרה, ואז להזמין את הילידים שיכירו גם הם את התרבות המופלאה של הממלכה. כך יבינו שיש משהו אחר חוץ מציד אריות, קוקוסים ונוצות צבעוניות.

המשל ממשיך ומתאר ניסיון כושל אחד לבנות את האופרה שלאחריו מגיע ניסיון נוסף. הפעם נלמדים הלקחים מהניסיון הראשון והפרויקט יוצא לדרך. בוקר בהיר אחד, משתרכת אל לב הג'ונגל שיירה של עשרות משאיות מעיר הבירה ופורקות בקרחת יער גדולה אלפי טונות של ציוד וחומרי בנין. הרעש והאבק מביאים את כל בני השבטים שמתאספים סביב במעגל גדול ובוהים במתרחש בחוסר הבנה מוחלט.

לאחר מכן מגיעים בנאים ואנשי מקצוע ומתחילים לעבוד במרץ. העבודה מתקדמת בקצב מהיר ובכל ערב מתאספים הילידים לצפות בהתקדמות, כשהם מנסים לנחש את יעודה של הבקתה הגדולה והמוזרה שנבנית בלב הממלכה שלהם.

לאחר חודשים רבים של עבודה, מגיע היום המיוחל. בני השבטים מוזמנים אל המשכן החדש והמפואר, בסקרנות גדולה הם נוהרים פנימה בהמוניהם. מדריכים מיוחדים השולטים בניבים המקומיים מראים להם את המקומות. הכל מסביב חדש מבריק ובוהק. רצפת השיש מלוטשת, על הקירות במבואה הגדולה תלויים יצירות אומנות של גדולי הציירים, האולם חשוך למחצה, הווילון על הבמה סגור, הילידים מתרווחים בכורסאות האדומות, כשברקע מתנגנת יצירה קלאסית נעימה. הכל משדר רוגע נעימות ונוחות. אבל אף אחד אינו מבין עדיין מה לכל הרוחות קורה כאן. אולי זה מקום ענק לשינה בצוותא? אולי על במה יבעירו עוד מעט מדורה וכולם יצאו במחול אינדיאני?

ואז נפתח הווילון. התזמורת הפילהרמונית פוצחת בנגינה, הזמרים מתחילים לשיר, קולות הטנור והסופרן מתכתבים אחד עם השני ומתמזגים יחד בהרמוניה מופלאה. ופתאום הכל מקבל משמעות. פתאום, הכל מובן. הילידים שעקבו במשך חודשים ארוכים יום יום אחרי המתרחש, הבינו בבת אחת את כל שלבי הבניה מאותו יום שבו הגיעה שיירת המשאיות ופרקה מטענה בלב ביער.

ב.

עד כאן המשל בקצרה, והנמשל הוא העולם הזה. הניסיון הראשון הוא דור המבול, הניסיון השני מתחיל מנח ובניו. העולם הזה נבנה ומוקם, אך איש לא מבין לשם מה, ומה המשמעות שלו. ואז נשמעים הקולות והברקים, הווילון נפתח, עם ישראל מקבל את התורה ופתאום הכל מקבל משמעות. יש מטרה לעולם, יש לו ייעוד ותכלית. יש תורה, יש מצוות.

הבריאה כולה, הדומם, הצומח, החי והאנושות כולה הם חומרי הבניין והפועלים. הם אחראים לבנות את הבניין ולתחזק אותו ברמה נאותה. לנו היהודים יש מטרה אחרת, אנחנו צריכים להעניק משמעות לכל העסק הזה. התפקיד שלנו הוא לחבר מ"ה וב"ן, י"ה בו"ה ביחודא שלים, להוריד את השכינה כאן למטה, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים על ידי לימוד תורה וקיום המצוות. והוא יגאלנו.

עכשיו, אם מגיע אחד הזמרים, לובש סרבל עבודה, חובש קסדה ומצטרף לבנאים, זה נחמד, אבל זה לא התפקיד שלו. ליהודי יש תפקיד מיוחד, שאין לכל אחד.

כאן בדרך כללי מגיע הקטע הרגיש, שבו אני בורר את מילותיי בקפידה, מנסה לבחון את התלמיד היושב מולי. מוודא שהובנתי נכון, נזהר שלא להישמע מתנשא או גזען חשוך ושונא גויים. תוך כדי השיעור, אני מגשש את גבולות הגזרה ובודק עד כמה אפשר ללכת רחוק עם הנמשל, ועד כמה אפשר לדבר גלויות על ההבדל שבין יהודי לגוי ועל התפקיד שלנו כיהודים, שאחרי כל המילים הגבוהות על זהות ומסורת שכולם רוצים להעניק לילדים, מסתכם תכל'ס בתורה ומצוות.

לאחרונה הצטרפה לשיעור אחת האימהות. זה לא קורה הרבה, אבל משום מה לאחרונה, היו לי כמה זוגות כאלו של תלמידים שכללו את חתן בר המצוה ואימו הסקרנית.

אין לי כוונה להפוך למושא תחקירים של טמקא. לכן, כשהאימא כאן, אני נזהר שבעתיים. אבל היא כל כך התלהבה מהמשל עד שנדמה היה שהיא התלמידה שעולה לתורה. "בעצם, המשל הזה נכון גם לכל אחד באופן פרטי", היא אמרה. "לכל אחד מאתנו יש משהו שבו הוא יכול לתת משמעות לעולם. כל אחד בכל נקודת זמן יכול לבחור לחיות את החיים סתם כך, והוא יכול לבחור לתת להם משמעות".

טוב, אז אם הגברת מבקשת חיים של משמעות, מי שאני שאתווכח. אבל בשבת שאחרי, שוחחתי עם חבר בקהילה, ואז חשבתי שבעצם הגברת כל כך צודקת, והתפקיד הזה למעשה, לא נגמר.

ג.

אני לא הולך להתחבא מאחורי מילים יפות ותקינות פוליטית אז אומר זאת כך: אנחנו המשיחיסטים, יש לנו תפקיד בתוך קהילת חב"ד ואם אנחנו לא עושים אותו זה סוג של מעילה בתפקיד.

ברוך ה' יש מספיק בנאים כדי לבנות, למסד, לתחזק ולהפעיל את ליובאוויטש ומוסדותיה. התפקיד שלנו הוא לגלות את המטרה של הכל ולתת לזה משמעות — משיח.

זה לא שאנחנו יותר טובים, מבינים יותר בשיחות, למדנים יותר או מקושרים יותר. פשוט יש לנו נקודה שמודגשת יותר אצלנו לעומת אחרים שם היא פחות גלויה כרגע. נקודת האמונה שכל דברי הרבי אמת ושהרבי הוא מלך המשיח והוא חי וקיים.

וזה לא משנה אם הגענו למסקנה הזו לבד, או שכך חונכנו ועל זה גדלנו. זו אמונתנו, ואנחנו מוכנים להקריב עבורה מה שצריך. אנחנו משיחיסטים והתפקיד שלנו הוא להיות חוד החנית בכל הקשור למשיח. להחדיר משמעות משיחית, להנכיח את המשיח והגאולה בכל מקום ובכל מצב.

זה מתחיל מהכרזת יחי בקול רם אחרי התפילה, ייסוד שיעורים בענייני גאולה ומשיח, לדבר על זה בהתוועדויות, בשיעורים, להיות מנוי על השופר שנושא בגאון את דגל האמונה הטהורה, לשלוח את הילדים לפעילויות בהם חיים משיח בלי להתבלבל וכלה בחבישת כיפה יחי, לפחות לילדים.

נכון, אני יודע שיש כאלו, שלו היו בישיבה, או לפחות גרים בקהילה חב"דית תוססת שחיה אווירה של משיח, הם היו רוקדים יחי אחרי לכה דודי גם חצי שעה. אבל פתאום כשהם נקלעים לקהילה שבה האווירה פחות לוהטת, ויותר קרירה, הם יעדיפו להישאר בפינה שלהם בלי למשוך תשומת לב מיותרת. כבר ככה הם מסומנים…

אז זהו, אחים משיחיסטים, יש לנו תפקיד, יש לנו ייעוד ומטרה. להפיץ אור, ליצור סביבה, לחזק את הנקודה של משיח בכל מקום ובכל דרך אפשרית. בשביל זה נבחרנו.

אז עורו אחים בלב שמח ונביא את המשיח.

לתגובות: shneorc@gmail.com