"ובכן אבוא אל המלך" – להגיע אל הרבי

סעוון סעוונטי אינו בית המטבחיים!!

לחיים חסידים, לחיים. שנגיע בגוף ונפש אל הרבי.

כולם מכירים את הסיפור שא' אמר לרבי: לחיים, שאלה שלא הגיעו, שיגיעו. והרבי אמר לו: "שאלה שהגיעו – שיגיעו". מה זאת אומרת? מה זה להגיע לרבי ולא להגיע?

לר' עקיבא איגר היה בן מתנגד – גאון גדול – ר' שלמה איגר. הבן שלו שהיה עילוי רציני – ר' לייב'ל איגר – נהיה חסיד קוצק. אחרי שר' שלמה איגר קרע עליו קריעה וישב שבעה וכו' כמו כל מתנגד ירא שמים, הוא חשב ששווה לנסוע אליו, אולי הוא יצליח להציל אותו מהבור שהוא נפל אליו.

יש תיאור שלם על איך שהוא נפגש עם האברכים בקוצק והזדעזע מ"בזוי כבוד התורה" וכו' וכו'. שיאו של הסיפור הוא כאשר הוא פגש את בנו הגאון והעילוי שוכב תחת א' השולחנות לאחרי התוועדות רצינית . . . הוא פרץ בסערה לחדרו של "השרף מקוצק", דפק על השולחן ודרש הסבר ל"חוסר האחריות המשווע" שמתחולל כאן. והשרף התחיל לספר לו: בזמן בית המקדש חי יהודי גאון עצום בארץ ישראל. הוא מעולם לא עלה לרגל כיון שחשש לביטול תורה. בסוף ימיו הוא החליט שלא יתכן שהוא יסיים את ימיו מבלי להיות בבית המקדש, אז הוא עלה לרגל.

הוא צועד לכיוון בית המקדש וכולו התלהבות. הוא מתקרב לירושלים וחושב על המקום המקודש ביותר שהוא עומד להיות בו. הוא רואה את בית המקדש והוא מתרגש כל כולו. והנה, מגיע הרגע הגדול, הוא נכנס לבית ה', נכנס לתוך העזרה. וחושכות עיניו… פרות, עיזים, כבשים, מסתובבים חופשי. כהנים רצים עם חלקי בהמות בידיהם, בכל פינה דם ולכלוך. הוא לא יודע את נפשו. וצעקה פורצת מפיו: "הזהו בית המקדש??? הרי זהו בית מטבחיים!!!".

סיים השרף מקוצק ואמר לר' שלמה איגר – "אתה מבין? אפשר להיות במקום המקודש ביותר ולא להבין בכלל מה קורה כאן!".

מה זאת אומרת "לא להבין מה קורה". ומה השרף מקוצק היה רואה בבית המקדש? לא דם ולכלוך?! 

התשובה היא: לא!! חסיד לא היה רואה דם ולכלוך! כי חסיד לפני שהוא מגיע לבית המקדש הוא לוקח מאמר ולומד אותו. הוא לומד מה זה בית המקדש. מה זה השראת השכינה. מה זה גילוי אלוקות בגדרי העולם. הוא מתבונן בזה שבגשמיות של בית המקדש שוכן ומאיר עצמות ומהות. הוא לומד על עבודת הקרבנות. הוא מבין שבעבודה הגשמית ה'מלוכלכת' מסתתרת עבודה רוחנית עצומה של "כהנים ברעותא דליבא". הוא לומד מה זה "נחת רוח לפניי שאמרת ונעשה רצוני". הוא מתבונן בזה שהקרבנות מבטאים את הקירוב והביטול הפנימי ביותר של היהודי לאלוקות. ואז הוא מגיע לבית המקדש והוא מבין מה קורה כאן!!! הוא באמת לא רואה דם ולכלוך. הוא רואה את אותו מחזה שרואה המתנגד, אבל המוח שלו מבין שמדובר כאן על גילוי אלוקות, וממילא העיניים שלו רואות משהו אחר. הוא רואה גילוי אלוקות. הוא רואה קירוב ואיחוד לאלוקות. הוא רואה את בית המקדש והוא מבין מה קורה כאן!

זו הכוונה שאפשר "להגיע ולא להגיע". אפשר להגיע לביהמ"ק ולא להגיע. לא להבין על מה מדובר. לראות דם ולכלוך. להגיע לבית המקדש – ובעצם להגיע לבית מטבחיים.

להרגיש בבית של מלך המשיח

יש היום בעולם מחלה של זקנים בשם "אלצהיימר". מי שחולה בזה, נהרסים אצלו תאים במוח והוא מתחיל אט אט לאבד את הזיכרון. בדורות שלפנינו זה לא היה מצוי. כי היום (בס"ד) הרפואה מתקדמת ואורך החיים הוא הרבה יותר מפעם. הבעיה היא שהגוף מחזיק מעמד עם כל מיני חיזוקים, הגוף נשאר בריא וחזק והנפש מתחילה לאבד מעצמה. כך נוצר מצב של אנשים בריאים בגוף וחולים בנפש, הגוף ממשיך קדימה והנפש נשארת מאחורה.

וזה מה שיכול לקרות אצלנו. הגוף של האדם הגיע לבית המקדש, אבל זה לא פעל על הנפש. הנפש נשארה בחוץ.

אפשר להגיע ל-770 ולא להבין מה קורה. אפשר להגיע לרבי, להיות מול מלך המשיח – תכלית כל היהדות! ולא להבין בכלל מה קורה.

להיות במקום הכי קדוש ולראות דם ולכלוך. להיות בבית המקדש שלנו ולחשוב שנמצאים בבית מטבחיים…

חסידים צריך להפנים, בית המקדש זה אלוקות. רבי זה אלוקות. מלך המשיח זה אלוקות. מי שלא מבין אלוקות לא מבין מה קורה כאן. מי שלא חי אלוקות, מגיע ל-770 ולא קולט על מה מדובר. אפשר להגיע ל-770, לראות הכל מסביב, ולא להבין בכלל על מה מדובר! לא להבין שמדובר כאן על גילוי אלוקות. מדובר על השראת השכינה. מדובר בקודש הקודשים. מדובר בגילוי עצמות ומהות בגשמיות. מדובר על מלך המשיח. 

אפשר להיות בבית המקדש ולראות דם ולכלוך ואפשר להיות ב-770 ולראות אלפי אנשים והתוועדויות וריקודים מלהיבים וחוויות מסעירות ובעצם זה דם ולכלוך. לא על זה מדובר!! מדובר כאן על עצם הנשמה שלך. מדובר על הרגעים הכי נפלאים בחיים ועל המקום הכי נפלא בעולם. מדובר על גילוי עצמות ומהות. 

אם מגיעים כמו מתנגד אז רואים דם ולכלוך, אבל אם מגיעים כמו חסיד אז מבינים על מה מדובר. ואז רואים בית המקדש. רואים 770. רואים רבי. רואים משיח. רואים אלוקות. חשים אלוקות. חיים אלוקות. חיים גאולה. כי זה 770, זה הרבי, זה משיח.

תקשיבו חבר'ה, נשארו ימים ספורים להתכונן. ימים ספורים להגיע כמו חסיד ולא כמו מתנגד. להגיע לרבי ולא לבית מטבחיים. אתם חייבים לקחת את עצמכם בידיים. חייבים להשתנות. חייבים להיות חסידים. חייבים להבין על מה מדובר. חייבים לקלוט מה קורה ב-770. חיביים להרגיש אלוקות, להרגיש את הרבי.

להתפלל, לא למלמל

יש משל ידוע (שהרבי שליט"א מה"מ סיפרו באחת ההתוועדויות) על מלמד שהיה היחיד שידע קרוא וכתוב בכפר. יום אחד הגיע מכתב לאחד האיכרים, וכשהמלמד קרא לו מהמכתב שאבא של האיכר נפטר, האיכר נפל מתעלף. שואלים – למה המלמד לא התעלף, והרי הוא קרא את זה לפני האיכר? והתשובה פשוטה – זה לא אבא שלו, אז למה שיתעלף.

זאת אומרת שהכל תלוי אם זה אבא שלך, אם זה החיים שלך, רק אז זה נוגע לך. אם אלוקות זה החיים שלך, אז אתה מגיע ל-770 ואתה מבין שכאן אלוקות מאירה בלי צמצומים. שכאן זה הגילוי של בית המקדש. ואתה יוצא מהכלים. אתה משתנה. אתה מתהפך. אתה מגיע לרבי ואתה קולט שמדובר על עצמות ומהות כפי שהתלבש בגוף גשמי – אתה יוצא מעצמך. אתה מתמסר, אתה מתבטל, אתה נותן את כל כולך. כי אלוקות זה החיים שלך ואתה מבין שהגעת לנקודת השיא. כאן הוא שוכן ומתגלה. הכתובת לאלוקות נמצאת ב-770 אצל הרבי. כשאתה חי את זה אתה מגיע לרבי ומתמסר בכל המציאות.

אבל אם לא חיים אלוקות, אז מגיעים ל-770 ולא מבינים על מה מדובר כאן. מקסימום נהנים מהחוויות… להגיע ולא להגיע…

אז איך חיים אלוקות? איך אפשר להבין מה שקורה ב-770?

מוכרחים עבודת התפילה!!

הנקודה היא כזו: הקב"ה – שאנחנו רוצים לחיות אותו, הוא בהעלם והסתר. אנחנו לא רואים אותו, לא שומעים אותו, לא ממששים אותו. קשה לחיות דבר שאין לך קשר ממשי איתו. הקב"ה הוא משהו רוחני כזה, בלתי נתפס, מופשט, לא מוחשי, לא ממשי. אנחנו צריכים שהקב"ה יהיה בחיים שלנו.

שיהיה נרגש אצלנו, שנחיה אותו, שיהיה מוחשי וממשי.

הקב"ה ריחם עלינו והביא לנו את התפילה. ר' איצ'ה דער מתמיד היה אומר שהתפילה זה פגישה עם הקב"ה. ב"היום יום" הרבי אומר על עבודת התפילה: "חסידות מציבה חסיד פנים מול פנים עם עצמות א"ס ב"ה".

הנקודה היא שהתפילה מדברת על הקב"ה. נצייר לעצמנו אדם שאין לו והוא לא רוצה שום קשר עם הקב"ה (ח"ו), אבל הוא לוקח את הסידור וחושב את פירוש המילות הפשוט – הוא חושב על הקב"ה גם אם הוא לא רוצה. אם הוא חושב את פירוש המילות הוא במילא חושב על הקב"ה, כי הוא המדובר כאן. אתה חושב על פירוש המילות, ואתה בעצם חושב על הקב"ה, מדבר על הקב"ה, מתאר אותו, את מעשיו הנפלאים, את גדולתו. את ביטול העולמות כלפיו, את המלאכים שמשבחים אותו, את אהבתו אלינו, את הבריאה כולה שמשבחת אותו. 

אתה חושב עליו, אומר מתבונן ומתאר, ולאט לאט נולד לך הקב"ה בחיים. פתאום יש משהו ממשי ומוחשי מאוד – הקב"ה. משהו שאתה מדבר עליו ומדבר איתו כל בוקר. מישהו אהוב שמחיה את כל העולמות ודואג לכל הצרכים שלך. היות והיום בבוקר חשבת על זה בתפילה.

או אז אלוקות זה לא דבר זר לנו. אלוקות זה דבר אהוב וקרוב לנו. אלוקות זה נהיה לאט לאט החיים שלנו.

אלוקות ואני נהיים דבר אחד. ואז מגיעים ל-770, למקור האלוקות בעולם, למקום שאלוקות מאירה ללא הגבלות – ומשנים את החיים. מתמסרים לרבי בכל המציאות, כי מדובר כאן על גילוי אלוקות, ואלוקות זה החיים שלי.

הגאולה כאן

כשלומדים 'דבר מלכות' ומבינים שהגאולה כאן, שנמצאים בימות המשיח, שגילוי עצמות זה כבר דבר שמתרחש. ש"כבוד ה' עלייך נגלה" – זה כבר תיאור מצב שקורה בשטח. ש'אחד עשר' בגילוי! לא רק ה'מציאות דמשיח' אלא גם ה'התגלות דמשיח'. פשיטות העצמות כפי שמתגלה בפשיטות העצמות דמלך המשיח. וזה מדבר אלי!!!! כי אלוקות מדברת אלי.

צריך להבין מה קורה. צריך לקלוט. חבר'ה, תבינו את הנקודה. חתול יכול להיכנס לאירוע הכי מרגש בחיים, לפגישה של בן ואבא אחרי שבעים שנה שלא נפגשו, והוא לא ירגיש כלום. כי הוא חתול…

אפשר להיות ב-770, גילוי עצמות ומהות! אלוקות מאירה ללא הגבלות! ואתה לא מבין מה קורה כאן. אתה נשאר בשלך. זה לא מזיז אותך. מדובר בעצמות ומהות כפי שהלביש עצמו בגוף – שיא השיאים, נקודת כל הנקודות. אבל אם אלוקות לא לוהטת בלב, אז אפשר להישאר כמו חתול שלא מרגיש כלום. חבר'ה, משהו בוער ב-770, משהו סוער שם באויר. בין הכתלים הקדושים של 770 לוהט משהו. קוראים לזה אלוקות. קוראים לזה עצמות ומהות שהתלבש בגוף. קוראים לזה גאולה. זה הרבי מלך המשיח. צריך לקלוט את זה. צריך לחיות שכאן בגשמיות ממש, בקירות/רצפה/תקרה גשמיים, עצמות ומהות השכין את עצמו. כאן זה בית המקדש, כאן זה גילוי השכינה, כאן זה כל החיים שלנו. אלוקות זה כאן. רבי זה כאן.

חבר'ה, אל תישארו חתולים ואל תישארו מתנגדים… צריך לחיות אלוקות. צריך להבין מה קורה ב-770. צריך להבין מה זאת אומרת שיש רבי בעולם.

יש לכם ימים ספורים, צריכים וחייבים ומוכרחים להתמסר לעבודת התפילה בכל הכוחות. 

פשוט חייבים להתמסר בכל הכוחות לעבודת התפילה. שיהיה על מה לדבר. שיהיה עם מי לדבר. שיהיה אפשר לדבר על אלוקות. שיהיה אפשר לדבר על הרבי. שהמוח והלב יהיו פתוחים למלך המשיח.

חבר'ה, אתם נוסעים לרבי. אתם חייבים גם להגיע לרבי. להתמסר. 

יהי רצון שעוד לפני הטיסה, הרבי שליט"א מלך המשיח יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו נאו ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד! 

הביא לדפוס: מנחם כהנא