עשרה רגעים משבת צבאות השם הארצית

הרשמים משבת צבאות השם השנתית, לא מפסיקים לזרום מכל רחבי ארץ הקודש, ואחד המפקדים העלה על הכתב את רשמיו הפרטיים מעשררה רגעים מרגשים:

1. אסיפת מפקדים. ישבנו שם, מעל שבעים תמימים. מחר נזכה שוב להפוך למפקדים בצבא של הרמטכ"ל הגדול מכולם. מנהל הפעילימודים חושף את נושא השבת 'לוקחים אחריות – מקבלים את המלכות'. והשאלה מהדהדת בעוצמה: האם באמת נצליח להחדיר בחיילי המשיח את כל מה שהם צריכים להבין בנושא הזה? האם הם יבינו ש"המינוי דדוד מלכא משיחא כבר היה, צריכה להיות רק קבלת מלכותו ע"י העם"? שרק נשאר "אז דער עם זאל מכריז זיין יחי המלך'"? לאחר כמה זריקות מרץ, לימוד ההמנון, תכנית השבת, אני כבר יודע בבירור: אלף החיילים שיזכו להשתתף בשבת, יהיו מאלה שממליכים, מאלה שמקבלים את מלכותו של הרבי שליט"א, ומשתדלים שכל יהודי יצטרף לקבלת המלכות הכל-כך חשובה הזאת.

2. החיילים מגיעים. הנה זה קורה. השעה 11:40 והאוטובוסים מתחילים לגלוש למגרש החנייה הסמוך לשער הכניסה לקמפוס. ברמקולים מופעל המנון הסניפים של צבאות ה', ואז אני מתחיל להבין את המעצמה שפרוסה ברחבי הארץ: השיר מגיע למילים "אז בואו יחד סניף ____" ומתוך התור המתעבה ומשתרך מעמדת הרישום אל מגרש-החניה נשמעת זעקת אלף החיילים את מקום הסניף אליו הם משתייכים "וואו! זה הצבא של הרבי! לא יאומן!".

3. הלימודים. תפילת מנחה הגיעה לסיומה. האש והחיות בעיניים של החיילים, ממש לא. מצאנו פינת דשא נחמדה תחת אור הפנס, והחוברת הצבעונית 'מתמסרים' חולקה לכל חייל. "כן! אני מקבל את הרבי עלי למלך, אני מקבל את מלכותו של מלך המשיח!" (מתוך החוברת). הניצוץ מובער בעיניים של החיילים. האוויר סגרירי, אך פניהם לוהטות. בסיום השיעור, הגיעה הכרזת 'יחי אדוננו' הראשונה – עכשיו זה משהו אחר. עכשיו רואים מהם חיילים שמתמסרים לרמטכ"ל.

4. ההתוועדויות. לדבר הזה אין הגדרה. לרגע הזה אין תיאור. בחושך. מתחת לעץ. עכשיו אני שופך את ליבי בפני החיילים. אני כל-כך רוצה שהם יחיו כמו תמימים. אין לכם שום דבר בחיים חוץ מהרבי!!! "יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב – ופשוט פשוט – פועלים פעולתם!" זה אמיתי. הוא שכח שהוא ילד. הוא חייל. הדבר היחיד, היחיד! שהם רוצים לעשות, זה נחת. התגלות.

5. תפילת שחרית. מרגע לרגע האש גוברת. דומה כי התקרה עומדת להתפקע. אנחנו שואגים 'אמן'. מתפללים בכוונה, מתוך הסידור. ואז מגיעה 'קדושה'. החזן מגיע ל'ממקומך', ומתחיל את ניגון ההמנון המרגש של השבת 'ניגון הכנה לד' בבות'. אני מסתכל סביבי. עכשיו הם שכחו ממטבעות השוקולד המיוחדות של השבת, ממעטפות אלבום 'זמן השיא', מהדרגות אותן הם מטפסים ומכניסים לתג הפלסטיק הענוד על צווארם. כעת הם לא זוכרים את כל הפרסים האלה. החיילים עוצמים עיניים, עכשיו הם עם הרבי. אני משתוקק, שתמיד נהיה שם.

6. מפטיר. "יעמו—ד יו"ר תנועת הנוער צ"ה בארץ הקודש, וניידות חב"ד בארץ הקודש, הרב ישראל דוד בן הרב מרדכי, מ—פטיר. כולם משתתקים. ובסמוך אלי נשמעת לחישה מתוקה "דובי, תסתכל עליו טוב. הוא זה שהכריז לפני הרבי פעם ראשונה 'יחי אדוננו' והרבי חייך חיוך רחב" – "כן, ואז גם הרבי אמר שהוא חי וקיים ב770 לנצח"… למה תיקנתי אותו? איך נגעתי בתמימות הזו?..

7. סדר ניגונים. עוד ניגון ועוד המנון, אני יושב בין החיילים, וההתרגשות פושטת כאש בשדה קוצים. המח"ט מסמן, ואנו, כל המפקדים, קמים ממקומנו ויוצרים אל מול החיילים חצי גורן ענקית, יד על כתף. מנהל הפעילימודים עומד באמצע המגרש הענק וזועק: "חיילים! שבת שלמה נלחמנו, עלינו בדרגות, למדנו ונתנו את כל-כולנו לרמטכ"ל. רעבע! – הוא ממשיך בקול רועד – אנחנו לא רוצים ללכת מפה לפני ההתגלות! אנחנו קיבלנו את מלכותך עלינו, אנא! מלוך עלינו!! תתגלה נאו עכשיו!" שירת 'אני מאמין' פורצת מקירות ליבנו, כאשר כל החיילים מניחים במקומם יד על כתפו של השני. במרחק שלושים מטר אני מזהה את יוסי שלי. כן, זה שלא הצליח לשבת דקה בחסידות בוקר, זה שלא יכל לשתוק לרגע בתכנית המרתקת בסעודה. עיניו עצומות, כולו מתנדנד. ממרחק כזה, אי אפשר לראות דמעות.

8. תדרוך למפקדים. קודם מעריב, מסמן לנו הגנרל, וכולנו יוצאים לתדרוך קצר ממנו על סדר מוצ"ש. בעיצומו של התדרוך, חדי האוזן שבינינו קולטים את מנהלי הפעילימודים בתוך 770, מתחילים בפעם המי-יודע-כמה את סיסמת השבת, במנגינת קולו הידוע של הרבי "אז דער עם זאל מכריז זיין-" ואז נשמעת תשובתם-שאגתם של חמש-מאות חייליו המובחרים של הרמטכ"ל "י-חי ה-מל——ך!!!" נתניה רעדה. מלוך על העולם כולו בכבודך.

9. ה'באנקט'. אני עומד ליד מקום הסיירת שלי. מגיש להם את המנות בזה-אחר-זה. נאומו המרגש של נציג החיילים, המקהלה הסוחפת, הקליפ העוצמתי על הסניף בבירת חב"ד בארץ הקודש – כפר חב"ד, ואז מגיע הוידאו המושקע. כתב חידה שנמצא במערה, מפוענח בחציו על-ידי המורה, שמספר לחיילים על מפיבושת והתמסרותו לדוד המלך. את המשך החידה הם בוחרים לפתור דווקא עם המפקד, שמחליט להציג לפניהם וידאו. יו"ד שבט תשנ"ג. קולו של החסיד הרב שניאור זלמן גוראריה נשמע אל מול פני הקודש "כשם שביום הזה לפני 42 שנה התמסרנו לכ"ק אדמו"ר שליט"א בנפש רוח נשמה חיה, כך היום אנו מתמסרים לכ"ק אדמו"ר שליט"א בתור מלך המשיח! יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!" החסידים נענים אחריו ג' פעמים, ומיד בוקעת השירה הקבועה מפי כולם, כשהפעם לא נפסקים הבזקי המצלמות לעיני עשרות מליוני צופים, באישורו של המלך. החיילים מצטרפים יחד ברגש לשירה שבוידאו, כאשר לידי נשמעת התלחשות "ראית? עכשיו לא יהיה להם מה להגיד, הרבי בעצמו מעודד מול כל העולם!"-"נראה לך? אני מבטיח לך שמחר אחרי כל הסיפורים, הם כולם מצטרפים ל'חסידישע צייט'!". משיחי.

10. ההתגלות. זה הולך לקרות הרגע, אמנם קצת אחרי השבת, אבל בשבילי זה חלק בלתי נפרד מהשבת. חיילי צבאות ה', הצבא של הרבי, הביאו לניצחון.