טור באתר ynet: השנה – שנת הקהל

דומה כי אין חודש בלוח השנה היהודי שאינו 'צבוע' בצבע משלו. ישנם חודשים שכל-כולם חג אחד גדול, כדוגמת תשרי, אדר וניסן, וישנם חודשים שתאריך מסוים בחודש צובע את כל החודש ומקנה לו אווירה ייחודית משלו.

אך לא רק במעגל חודשי השנה, אלא גם בין השנים עצמן, כמעט לכל שנה יש את הפרט המאפיין והייחודי שלה. וכשם שתאריך מסוים בחודש 'צובע' את כל החודש בצבע מיוחד, כך גם הפרט המסוים בשנה המסוימת, 'צובע' את השנה כולה בייחודיות משלה.

קחו לדוגמא את השנה האחרונה, שנת תשע"ה, שהייתה שנת שמיטה. כולנו שמענו על ייחודיותה של השנה ועל גבורתם של אלפי החקלאים שזכו לקיים את המצווה ולשמוט את עבודת השדה. וכך למעשה, שנה זו התייחדה בכך שהייתה שנת שמיטה.

בשבוע האחרון חגגנו כולנו את ראש השנה, נכנסנו לשנה חדשה, שנת תשע"ו. אז מה מאפיין ומייחד את השנה הזו?

בפרשת השבוע אנו קוראים על מצווה מאוד מיוחדת, מצות 'הקהל': מידי שבע שנים, בשנה שלאחר שנת השמיטה, ישנה מצווה להקהיל את כל עם ישראל לבית המקדש ביום השני של חג הסוכות, ושהמלך יקריא באוזניהם מתוך ספר התורה בעניינים המחזקים את לב העם ביראת ה'.

את הייחודיות של מצות הקהל אנו יכולים ללמוד מהעובדה שבמצווה זו מחויבים כל עם ישראל, אנשים נשים וטף! זאת בעוד שישנו כלל שנשים פטורות ממצוות שתלויות בזמן מוגדר, ותינוקות בכל מקרה אינם מבינים את קריאת התורה על ידי המלך, ולמרות כל זאת, נתייחדה מצווה זו משאר המצוות ונצטוו בה כולם, כולל נשים ותינוקות.

תארו לעצמכם את המעמד: מיליוני יהודים, אנשים, נשים, ילדים קטנים ואפילו תינוקות, עומדים יחד ושומעים את המלך קורא בתורה. המעמד המחיש ורענן מחדש את מעמד הר סיני, בו קיבלנו את התורה מאת ה', מתוך יראת ה' אמיתית.

השנה החדשה, שנת תשע"ו, היא 'שנת הקהל'. נכון לרגע כתיבת שורות אלו, טרם זכינו לגילויו המלא של המשיח, ובית המקדש טרם נבנה. ואנו כולנו מאמינים ובטוחים שנזכה השנה לשמוע מפיו של מלך המשיח את קריאת התורה במעמד הנשגב של 'הקהל'.

אך האמת היא, שגם במצב הנוכחי, שאנו עדיין בגלות, תוכנה של מצוות 'הקהל' קיים בשיא עוזו:

באופן כללי, מנקודת מבט כלל-יהודית, ישנם שני מישורים שעלינו להשקיע בהם, והם: אחדות עם ישראל, והתחזקות בקשר שלנו עם ה'. מצות הקהל טומנת בחובה את שני המישורים הללו. תוכנה של המצווה הוא התחזקות ביראת ה', והדבר נעשה דווקא מתוך התקהלותם של עם ישראל יחד.

את הרעיון של שנת הקהל עלינו ליישם תמיד, אך בשנה זו, שהיא בעצמה 'שנת הקהל', ניתנו לנו כוחות מיוחדים ליישם את הרעיון הזה בחיות גדולה יותר מבכל שנה אחרת.

כל אחד מאיתנו הוא 'מלך' במובן מסוים. הורים למשפחה, הם למעשה מלכים במשפחתם. מורה בכיתה, הוא מלך בכיתתו. מנהלת בעבודתה, היא מלכה בעבודתה וכן הלאה.

במהלך השנה המיוחדת הזו, עלינו למצוא את המקום בו יש לנו אפשרות השפעה, מקום בו אנו בבחינת 'מלך', ולכנס ולהקהיל את האנשים שסביבנו מתוך אחדות ואהבת ישראל, ולשוחח על הייחודיות של השנה הנוכחית, ועל התחזקות ביראת ה'. לדוגמא, ההורים יעשו זאת בארוחות ערב משפחתיות, המורה יעשה זאת בצורה חווייתית בשיעור מיוחד שיוקדש לכך, והמנהלת תעשה זאת במהלך אסיפת עובדים מיוחדת.

המעניין הוא, שלמצווה זו יש גם השפעה על האדם במישור האישי-פרטי:

פעמים רבות אנו מרגישים מעט מבולבלים, מרוב פרטים הממלאים את חיינו. יש מי שדרישות החיים המגוונות יוצרות אצלו אי-שקט פנימי, יש אדם שמרוץ החיים מבלבל אותו, ובכלל, לא קשה למצוא אנשים שמרגישים חוסר מנוחה פנימית.

הרעיון והתוכן הנצחי של מצות הקהל מורה לנו להקהיל את כל המציאות שלנו למטרה אחת, "ליראה את ה'", ושאר פרטי החיים הינם הסתעפות מהמטרה הזו. וכשאדם חי מטרה אחת כל-שהיא, הרי שהוא יכול להרגיש שלווה ומנוחה פנימית בחייו.

בזכות יישום הרעיון והתוכן הנצחי של מצווה נפלאה זו, נזכה לקיומה במילואה בביאת המשיח בקרוב ממש.

ניתנו לנו כוחות, הבה ננצל אותם.