הֶיי בּוֹחֶער, װֹוּ גייסטו?! • משיח פרידמן

1 בואו נתאר לעצמנו את רגעי הסיום של התוועדות עם הרבי שליט"א, באחת משנות הלמ"דים או המ"מים. אלו הרגעים בהם נוהג הרבי להכריז כי כעת יעלו ויבואו ה'טנקיסיטים' – אלו העוסקים בהפצת היהדות והחסידות באמצעות 'טנקי המבצעים' – שיקבלו דולרים על מנת לחלקם לקהל משתתפי ההתוועדות.

והנה הם עולים, נעמדים בתור על בימת ההתוועדויות. בזה אחר זה הם עוברים לפני הרבי, מושיטים את ידיהם וזוכים לקבל מהרבי חבילת דולרים. הם ממהרים, כמובן, לחטוף ולשמור לעצמם את הדולר הראשון והאחרון בחבילה – בהם נגעה ידו הקדושה של הרבי, אך מיד לאחר מכן, ברדתם מהבימה הם מִתְעָרִים בקהל המתנפל עליהם בספונטניות ומחלקים להם את הדולרים, בשליחות הרבי.

ואנחנו עומדים שם ומביטים בנעשה, החלוקה כבר מתקרבת לסיומה, עוד רגע והרבי מזכיר על ברכה אחרונה, הנה הקהל כבר פוצח בשירת "כי בשמחה תצאו". ואז, לפתע, מבחין מי מאיתנו באחד מה'טנקיסטים' שקיבל זה עתה חבילת דולרים מהרבי, אך במקום לחלק אותה לקהל – הוא נחפז לטמון אותה בכיס חליפתו ופונה לעבר היציאה…

אין ספק שההלם והתדהמה שיאחזו בנו לשבריר שניה, יתחלפו מיד בצעקה שתהדהד עד קצה העזרת-נשים "הֶיי בּוֹחֶער, װֹוּ גייסטו?" [לאן אתה הולך?]… הרי זה בלתי-נתפס! הרבי הטיל עליו שליחות, הרבי נתן לו חבילת דולרים כדי שיחלק אותם לקהל, כיצד הוא מעז לגזול את כולה לעצמו?!

ועכשיו, בעודנו משתוממים וזועמים למראה האבסורד – בואו נסתכל במראה.

2 וכי עלינו לא הטיל הרבי שליחות? האם לא לכולנו נתן הרבי 'חבילה' המיועדת לחלוקה והפצה נרחבת?! הרי כבר במאמר הראשון קבע הרבי את גישת הדור השביעי "אל תקרי ויקרא אלא ויקריא, אַז יענער זאָל אויך שרייען" [שגם השני יצעק].

ועוד טרם הנשיאות גער הרבי באנ"ש שבצרפת (אג"ק ח"ג, אגרת תמה): "באים הם בפאריז וסביבותיה במגע עם מאות, ואולי עם אלפים ואלפים, מאחב"י, כ"י. עפמ"ש הרמב"ם בענין הדבור, משוחחים הם ביניהם ארוכות וקצרות. כמה אנשים מכל אלו האלפים פנו בשאלה ע"ד ניתוח או שידוך, בקשת ברכה לר"ה וכיו"ב? והאומנם אם היו מספרים להם מהו הרבי מליובאוויטש – ספור, גם בלא ביאור – ובפעם השני' מקצת משיחותיו ואח"כ מהוראותיו – הרי כמה וכמה נפשות, הם וזרעם וזרע זרעם עד א"ס, היו מתקשרים ע"י באילנא דחיי . . ".

הרי להגהת והוצאת ט"ל כרכי לקוטי-שיחות – לא היינו זוכים חלילה, לולי תחינת החסידים שהרבי יגיה ויוציא שיחות, כדי שיהיה להם מה לחזור ב'הקהלת קהילות' בבתי הכנסת. וכיצד אנו מעזים לענג בהם את נפשותינו ולפאר בהם את ספריותינו, ולא (מספיק) להפיצם וללמדם לסביבתנו?

כל שכן וקל וחומר לשיחות 'בשורת הגאולה' תנש"א-ב, אשר הוגהו על ידי הרבי במיוחד לצורך פרסומם 'חוצה' בעיתונים – האם גם בהם נמשיך לנהוג כאותו 'טנקיסט' התוחב את חבילת הדולרים לכיסו, במקום לחלקם לקהל?

ומה נאמר ומה נדבר מול ההוראות המפורשות, עליהם נצטווינו בשיחות אלו, כגון: "ואנן (חסידים) נעני' אבתרייהו (בנוגע לרבותינו נשיאינו, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) . . ", או "שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל-בחירה . . שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור . . עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא" – גם אותם נחביא לעצמנו?

3 בין כך ובין כך, בסופו של דבר, בי' שבט תשנ"ג יצא הרבי בעצמו אל מול מצלמות הטלוויזיה בכל רחבי תבל, כדי לעודד קבל עם ועולם את שירת והכרזת קבלת המלכות המופנית כלפיו "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".

ללמדנו, שבסוף הרבי 'יסתדר', בסוף הוא כבר יעביר לעולם כולו בדיוק את המסר שהם צריכים לקבל. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא – איפה אנחנו נהיה אז בתמונה?

האם בין אלו שבידם האחת תומכים באנטנת השידור ובידם השניה מושכים עוד יהודי לראות את מלכנו, או חלילה בין אלו שביד אחת מנסים לחתוך את הכבלים וביד השניה מכסים למקורב את העיניים, כדי שלא יתרחק כמובן…

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628