פרקו את הסוכה טרם סוכות… • שונה הלכות

אסף, איש עסקים מוכר באזור הדרום, היה עוסק במשך כשלושים שנה בשיווק של סוכות לקראת חג סוכות אותן מייצרת חברת סוכות ידועה. הוא היה רוכש סוכות של החברה ומוכר אותן לחנויות, כאשר הרווח שלו היה מפער המחירים בין המחיר שהוא שילם לחברה המייצרת את הסוכות לבין המחיר בו מכרו את הסחורה בחנויות (בניכוי ההוצאות). לדבריו, חמישים אחוז מכלל המכירות שלו היו באיזור הדרום, ועוד חמשים אחוז היה ברחבי הארץ.

ברבות השנים הוסכם בינו לבין החברה המייצרת את הסוכות, כי היא עצמה תבצע את השינוע וההפצה של הסוכות לחנויות הגדולות, ואילו העבודה עם החנויות הקטנות והצרכנים הפרטיים נותרה כשהייתה – דרך אסף.

אלא שהיחסים ביניהם עלו על שרטון, ובסופו של דבר, שיתוף הפעולה בין הצדדים הופסק. אסף תובע מהם פיצויים על הפסקת הקשר שלא כדין, מה שהרס לו את 'קו החלוקה' שלו ואת פרנסתו, כאשר בין הצדדים קיימות מספר מחלוקות עובדתיות:

א. הצדדים חלוקים בשאלה איזה חלק מכלל המכירות של החברה לייצור סוכות נעשה דרכו של אסף: לדברי אסף, מדובר בכמות גדולה מאד מכלל המכירות של החברה לייצור סוכות, אם כי אינו יודע במדוייק כמה. לעומתו טוענת החברה המייצרת (בלא לחשוף את הנתונים) כי מדובר באחוזים בודדים בלבד.

ב. הצדדים חלוקים בשאלה כיצד בפועל התבצעה מכירת הסוכות ששונעו והופצו ע"י החברה לייצור סוכות עצמם:

לדברי אסף הרי שבשלב השני של ההתקשרות מול החברה המייצרת הוא שימש כסוכן של החברה, שהביא לה לקוחות, שהיו משלמים ישירות לחברה, והוא היה מקבל מהחברה את פער התיווך בין הלקוח לחברה משום שהוא זה שהביא את הלקוחות, והביא שני קבלות כראיה לכך. אך לטענת החברה הנ"ל, מלבד לקוחות בודדים – הרוב שילמו ישירות לאסף, והוא שילם להם בעד הסחורה ככל מפיץ רגיל, כשהם מצרפים הרבה קבלות המעידות ע"כ.

ג. בשנים האחרונות העלתה החברה את המחיר הסיטונאי אותו גבתה מאסף ובמקביל הורידה את המחיר לצרכן. כתוצאה מכך ירדו מאד הרווחים של אסף ולכן הפסיק הוא לעבוד עם החברה. הצדדים חלוקים בשאלה מה היה הגורם למצב זה:

לטענת אסף, השינוי בתנאים נבע מהמאמץ שעשתה החברה להוציא מידיו את הלקוחות הקבועים שלו ולשווק להם ישירות, וע"י כך לחסוך את העמלות. לכן היא גם הערימה קשיים נוספים עליו, ובין השאר לא ספקה את כל הסחורה שהזמין, וכן לא ספקה את הסחורה בזמן. כתוצאה מכך ירד היקף המכירות שלו ב22 אחוז, והיקף הרווח ירד ל15 אחוז בלבד (במקום 25 אחוז). אמנם לטענת החברה, הירידה בהיקף המכירות של אסף אינה עניינה של החברה לייצור סוכות. לגבי הטענה על האיחור בהספקת הסחורה טוענת החברה כי זו צורת העבודה שלהם וזכותו של אסף שלא לעבוד אתם.

ונשאלת השאלה האם יש לדון את אסף כמפיץ של הסוכות או כסוכן של החברה, ואזי הוא עובד ישיר שחייבים לו פיצויי פיטורין? ומה באשר להפסקת הקשר העסקי ללא התראה מראש?

תשובה בקצרה: גם אם נאמר שלגבי החלק השני שבהסכם בינו ובין החברה נחשב אסף כסוכן – עדיין לא מגיע לו פיצויים כלל וכלל.

תשובה בהרחבה: הנה המחלוקת העיקרית בין אסף לחברת הסוכות היתה מהו מעמדו של אסף כלפי חברת הסוכות, ובהקדמה לכך – נכיר את המושגים:

קונה רגיל – ככלל, אין חובה של המוכר כלפי 'קונה רגיל'. העובדה שהקונה קנה פעם אחת, אינה מחייבת את המוכר לחזור ולמכור לו פעם שניה. על כן, הפסקת ההתקשרות עימו לא תהווה עילה לתביעה.

סוכן – סוכן נתפס כעובד של המוכר, שכן הוא מוכר עבור היצרן את המוצרים. הסוכן עשוי לזכות בזכויות של עובד רגיל.

מפיץ – הוא זרוע של היצרן להפצה רחבה של המוצרים ללקוחות מגוונים, ובכך הוא דומה לכאורה לסוכן. אך עם זאת, קיימת הבחנה עקרונית בין הסכם הפצה לבין הסכם סוכנות:

הסכם הפצה טומן בחובו שתי עסקאות: עסקת מכר מהיצרן למפיץ, ועסקת מכר מהמפיץ לצרכן. דהיינו, המפיץ משמש כצד לעסקת המכר, והרווח שלו נגזר מההפרש בין שתי העסקאות הנ"ל – בניכוי הוצאותיו. מאידך, בהסכם סוכנות קיימת עסקת מכר אחת – בין היצרן לצרכן הסופי, והסוכן משמש כ"מתווך" ביניהם בלבד. הסוכן הוא בעצם שלוחו של היצרן, והוא אינו קובע את המחיר עבור הצרכן הסופי, ושכרו נגזר בד"כ מהעמלה בגין העסקאות שביצע עבור היצרן.

לאחר שבררנו את החלוקה השונה בין המצבים הנ"ל, ניתן לומר שביחס לרוב השנים, יש לקבוע (ע"פ העובדות כנ"ל) שאסף נחשב כמפיץ בלבד, וביחס לשנים האחרונות, ניתן לומר שנחשב אסף לסוכן של החברה, אם כי אינו מוכרח לגמרי (ואכמ"ל).

כמו כן, במהלך השנים שני הצדדים נהנו מרווחים, עם זאת, לא היה שום הסכם מחייב בין הצדדים.  משכך, כשם שאסף לא היה חייב כלום לחברת הסוכות (שהרי ברצותו יכל למכור סוכות אחרות, כמו שיתכן ועשה גם לפני וגם לאחר שניתק הקשר עם החברה הנ"ל) – כן אין לראות את חברת הסוכות כחייבת משהו לאסף, ולפיכך – אינה חייבת לעמוד בזמן מוגדר של התראה מראש בהפסקת העבודה מולו.

גם העובדה שהחברה משווקת כיום ללקוחות שבעבר מכר להם אסף עצמו, אינה מזכה את אסף בפיצוי, שהרי לאחר הניתוק בין הצדדים יכולים היו החברה ואסף להתחרות על אותם לקוחות, כאשר הוא יכל לנסות למכור ללקוחותיו מוצר חלופי, והחברה זכאית היתה לנסות ולמכור ללקוחות שונים את מוצריה, הידועים והמוכרים לכל. משכך, אין שייך כאן תשלומי פצויים משום סיבה.

מקורות: רמב"ם שכירות פ"ו ה"ז, שו"ע חו"מ שיב ס"ה, חזו"א ב"ק סימן כג ס"ק ב, (ויעלב"ז, ואכמ"ל) וראה בפד"ר חלק ג עמוד 272, ובארוכה בפס"ד אח"ג 73015.

נ.ב. אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע”י הרב יצחק איתן מזרחי, עורך סדרת הספרים 'הלכה למעשה' וחבר מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il