'אבל הוא התחיל…' • שונה הלכות

אביב ואביחי, חברים טובים לשעבר, מתגוררים מזה עשרות שנים במושב בו קיימת אגודה שיתופית. ברבות השנים, נוצרו במושב שני מחנות, האחד מצדד בהנהלת האגודה, והשני מתנגד להנהלה ומדגיש את הקלקולים שהיא עושה לטענתו. אביב ואביחי צדדו כל אחד בצד אחר, ואט אט הפסיקו את חברותם המשותפת.

בשלב מסוים נפתחה קבוצת וואטסאפ בה מנהלים דיונים אודות התנהלות האגודה, בקבוצה שותפים כמה עשרות מתושבי המושב, חלקם חברי האגודה וחלקם תושבים שאינם חברים בה. התביעה עוסקת בתכתובות שהתקיימו בקבוצה זו לפני כשנה וחצי. התכתובת החלה בפנייתו של אביחי לאדם שלישי ובה הוא דורש ממנו שלא ימשיך לכתוב עוד בקבוצה. אביב, שהיה חבר באותה הקבוצה, הגיב לדברי אביחי בבוטות רבה, ודבריו אף כללו אזהרה ממנה נשמע כי הוא עשוי לפרסם מידע המצוי ברשותו אודות אביחי אשר יפגע בשמו הטוב.

דברים אלו נכתבו לפני כניסת השבת ולאחר צאת השבת, שב אביב ופתח בדברי ריב כלפי אביחי. אביחי החליט שלא ישתוק על העלבון שעשה לו אביב, אשר התחיל קודם השבת ונמשך בצאתה, והחל מחרף ומגדף את אביב בשם 'רשע' ועוד כינויים בוטים וגסים. עוד הוסיף אביחי וכתב שאביב החזיק בשטחי אגודה שלא כדין.

כעת אביב תובע את אביחי וטוען כי הפרסום בפרהסיה (על אחזקת השטחים הנ"ל) בקבוצה המונה עשרות חברים – פגע בשמו הטוב ובכבודו, ולפיכך הוא דורש מאביחי פיצוי כספי על סך של 100,000 ₪. אביב הוסיף וטען כי בעבודתו הוא בא במגע עם אנשים רבים, ויתכן והדברים שנכתבו בגינו, הינם הסיבה לירידה במספר הלקוחות שפונים אליו בשנה האחרונה, ותביעתו כוללת גם את הנזק האפשרי שנגרם לפרנסתו בגין הדברים.

אמנם לדברי אביחי, עד האירוע המדובר הוא מעולם לא אמר דבר רע כלפי אביב. נוסף לכך, במאורע זה  – אביב הוא שפתח כלפיו בדברים בוטים ובאיומים, הן לפני כניסת השבת והן בצאתה, ודבריו נאמרו כתגובה טבעית לדברים אלו. בקיצור – 'הוא (אביב) התחיל…'

שני הצדדים תיארו בפני בית הדין שבתקופה בה נמשכה תכתובות אלו בקבוצת הוואטסאפ, היא הכילה הרבה ביטויים קשים משני צדדי המחנות. כך גם התרשם בית הדין מהעדים שהופיעו בפניו ומן התכתובות שעלו בדיון.

ונשאלת השאלה עם מי הצדק: האם יכול האחד מהם לקבוע בוודאות שבגלל אמרות כאלו ואחרות נפגע שמו הטוב ועיסוקיו, ובכלל – האם ניתן לקבוע פיצויים בשל 'קללות בוואטסאפ'?

תשובה בקצרה: אף לו היו דנים דיני 'בושת' כיום – פטור הנתבע, עקב שענה לתובע שהתחיל בדברי הגידופין, כן לא ניתן להוכיח שדבר זה פגע בהכנסותיו של מי מהם, לאחר שהתנהלות הקבוצות בזמן זה הייתה באופן כללי בשפה מכוערת לצערנו.

תשובה בהרחבה: מפאת אשר רבה המכשלה באיסורי לשון הרע וניבול הפה בימינו בקבוצות הוואטסאפ למיניהם ובכלל, נזכיר רק במעט כמה ציטוטים אודות איסור חמור זה:

איסור חמור הוא לבייש אדם. לפי חלק מהראשונים מקור האיסור הוא מהאמור במצות תוכחה (ויקרא יט ז) "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" ודרשו על זה חז"ל (ערכין טז ב) 'יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות, תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא, שלא ידבר לו קשות עד שיכלימנו'.

חומרה יתירה החמירו חז"ל בביוש חברו ברבים עד שאמרו (אבות פ"ג משנה יא) 'המלבין פני חברו ברבים אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים – אין לו חלק לעולם הבא'. עוד מצינו שהחמירו חכמינו בביוש חברו מול אחרים עד שאמרו (ברכות מג ב) 'נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים'. כך גם נפסק בהלכה לגבי ניבול הפה "אף על פי שהמבייש בדברים אינו בר תשלומין – עון גדול הוא. ואין המחרף ומגדף לעם ומביישן, אלא שוטה רשע וגס רוח. וכל המלבין פני אדם כשר מישראל בדברים – אין לו חלק לעולם הבא".

וכעת נעבור לצד הממוני שבעניין:

ישנה מחלוקת בהלכה האם ניתן לחייב בדיני בושת בימינו או שלא דנים בזה. אמנם, גם האומרים שאין לדון בזה כיום, מוסכם עליהם שבית הדין יכול להטיל קנסות כאלו ואחרים לפי ראות עיניו ותלוי המקום והזמן בהוראת שעה.

במקרה דנן, לא ניתן להוכיח כי הירידה בלקוחות באופן כזה או אחר נגרמה לתובע בשל קללותיו של הנתבע, מה גם שהוא עצמו החל בהם, ואזי תגובת התובע בקללותיו חזרה לנתבע אינם אלא כהתגוננות בעלמא, המותרת ע"פ העקרון של 'עביד איניש דינא לנפשיה', וההסבר לכך:

אדם הנפגע על ידי חבירו יכול באופן עקרוני לבוא לפני בית דין ואלו ידונו את חבירו אולם השימוש באפשרות זו לא יועיל לעצור את המשך הפגיעה, ויתכן ובמקרים רבים לא יוכל לתקן את הפגיעה, בפרט כאשר מדובר בפגיעה שאינה ברכוש אלא בכבודו של האדם. דוקא תגובה חדה וברורה עשויה להשיב את כבודו האבוד ולעצור את המשך הפגיעה, ולפיכך היא מותרת מדין עביד איניש דינא לנפשיה.

אמנם במהלך ההתגוננות של אדם כנגד התוקף אותו, הוא מחויב להגביל את התגובה שלו למידתיות סבירה הנדרשת כדי למנוע מהתוקף להמשיך לתקוף אותו. אך אין לו היתר לתקוף בהגזמה מעבר למידה הנצרכת. מנגד, גם אם הלה הגיב בצורה מוגזמת, עדיין ניתן לומר שעשה זאת כיון שרתח מזעם על ההשפלה שחווה וניסה לתקן ולו במעט את כבודו האבוד שנרמס, ובשל כך לא ניתן לקבוע כי התובע פגע 'יותר' בנתבע מאשר להיפך.

כמו כן היות ו'הכל לפי המבייש והמתבייש', והרי קבוצת הוואטסאפ הנ"ל הייתה מלאה בביטויים כעין אלו רח"ל, הרי שלא ניתן לקבוע שהיה כאן בושה המצריכה  גביית קנסות מאחד הצדדים. אך הזכות שמורה לבית הדין לגבות מהם (כפיקדון או כקנס) ככל שיראה לדיינים, וזאת על מנת שלא ישנה הדבר חלילה.

מקורות: סמ"ג לאוין ו; יראים השלם סו"ס קצה; קרית ספר דעות פ"ו; חובל ומזיק פ"ג ה"ז; החינוך מצוה שלח; שו"ע הרב אונאה סכ"ט; שו"ע חו"מ ב, רמ"א שם; (לגבי דיני בושת: ב"ק כח ע"ב, לג ע"א, פו ע"ב, הרא"ש בתשובה כלל קא א, שו"ע חו"מ תכ סל"ד ואכמ"ל).

נ.ב. אין במדור זה משום פסיקה הלכתית ויש לפנות לרב או לבית ההוראה בכל מקרה לגופו. נכתב ע”י הרב יצחק איתן מזרחי, עורך סדרת הספרים 'הלכה למעשה' וחבר מכון הלכה חב"ד. לתגובות: publish@smslarav.co.il