"הצרות בירושלים – בגלל שהשאירו שם את המחבלים"

"הצרות בירושלים – בגלל שהשאירו שם את  המחבלים" מה מביא את הפיגועים בירושלים לפי דעתו הקדושה של הרבי? מתוך הפרק "המאבק על ירושלים מאוחדת", בעקבות הרצח הנורא בירושלים אנו מפרסמים קטעים נבחרים מתוך הספר החדש 'אקטואליה בזוית חב"דית' המושק החל מהשבוע, לרגל י"ט בכסלו:

מעמידים בסכנה את כל היהודים בירושלים!

בשיחת קודש שהרבי מסר במוצאי שבת קודש פרשת ויצא ט' כסלו תשל"ח מתוך חדרו הקדוש אמר הרבי:

"למרות שהכניסה כעת למקום המקדש אסורה בהחלט בלי שום ספק, וזה הרי מקום מקדשנו, ו"מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי". ממילא, כל זמן שברצון הבורא היה זה ברשות הערבים, היינו צריכים להתנהג באופן של "לא יעלו בחומה"; אך ברגע שהקב"ה מסר את ירושלים כולה לידיים יהודיות – דבר וודאי הוא שאסור למסור זאת, מצד האיסור של "לא תחנם".

"ובפרט, שעל-ידי מסירת חלק מירושלים העתיקה, חס-ושלום – מעמידים בסכנה, רחמנא ליצלן, את כל היהודים הנמצאים שם, וגם בירושלים החדשה! ועוד והוא העיקר: אם יוותרו לצד שכנגד בדבר שאסור לוותר עליו, אזי לא רק שאין זו הדרך למנוע מלחמה, אלא אדרבה, כפי שראו בכל שלשת המלחמות – ו"בתלתא זימני הוי חזקה" – שהויתור הגדיל את חוצפתם לדרוש כמה שיותר, וזו היתה הכנה לכיבוש נוסף מצידם.

"יתירה מכך: כל החשבונות שעל-ידי ויתורים ישיגו שלום וכיוצא-בזה – הם ספק בלבד – שמא יהיה שלום בעקבות כך; מה-שאין-כן כשמוסרים שטחים מיהודה ושומרון – הרי זה מעמיד בסכנה, היה-לא-תהיה, את כל היהודים הנמצאים בשטחי ארץ ישראל – שדבר זה הוא בוודאות גמורה.

הערבים לא האמינו שישאירו אותם בירושלים "כבר לפני שלוש שנים – מאז שכבשו את ירושלים במלחמת ששת הימים, ששלחו שלוחים לארה"ב, לותיקן, לנאצר ולחוסיין בשאלה מה לעשות עם ירושלים.. רוצים להפוך את ירושלים לעיר בעלת שלשה בעלויות, ולא זו בלבד, אלא כותבים במסמך הפשרה, שירושלים שייכת לנוצרים, למוסלמים, ורק אחריהם ליהודים.

"הערבים שהתגוררו אז בירושלים, היו שמחים אילו היו משלחים אותם, מכיון שהם חשבו – ובצדק, שהדבר הראשון שיעשו הוא – להוציא להורג את כל מי שקשור לטרור, ולגרש את כל השאר. ובפועל, לא רק שאיפשרו לערבים להישאר שם, אלא נותנים להם כל מה שהם רוצים, מעודדים אותם להישאר. הערבים עצמם, לא ציפו שכך יהיה! – כל זה נמשך שלוש שנים, וכעת רוצים למסור בפועל את ירושלים לשלטון ערבי.

(שבת-פרשת נח, ב' דר"ח מר-חשון, תשל"א)

מה יקרה כשיורידו את ההשגחה מהערבים בירושלים?

"ואם לפני כמה שנים, כשהיתה השגחה חמורה על הערבים המתגוררים בירושלים העתיקה, בכל זאת, מצאו שם נשק וארגונים, על-אחת-כמה-וכמה שכאשר יורידו מהם את ההשגחה החמורה ויתנו להם בעלות – הרי בודאי שלא יוכלו להשגיח על המחבלים, ולא על כמות כלי הנשק שהם יצברו.

(ש"פ ראה תשל"ח)

בנוסח הפשרה הכניסו את היהודים – בסוף

"ואני מוכרח לגלות את האמת: כבר הוחלט לוותר על ירושלים העתיקה! אבל כדי להמתיק את הגלולה, ניסחו את ההצעה לנשיא מצרים כך: ירושלים תהיה שייכת לנוצרים, למוסלמים וליהודים.

אפילו לדעת אלו החושבים שכן צריך לעשות "שלום", אין מובן מהו הסדר התמוה הזה -"לנוצרים למוסלמים וליהודים". הרי ירושלים שייכת ליהודים לא רק מצד ההלכה, גם בספרי ההיסטוריה רשום – ואין מי שיכחיש את זה – שדוד המלך קבע את ירושלים לבירת ישראל, ורק אלף שנים לאחר מכן, הגיעו לשם הנוצרים והערבים. ואם-כן, מדוע בנוסחת הפשרה הכניסו את ה"יהודים" בסוף – היכן הגבול להשפלת כבוד ישראל?!

(ש"פ עקב תש"ל)

ההתרפסות לערבים מביאה פיגועים בירושלים!

שנתיים לאחר הניצחון המופלא במלחמת ששת הימים הזהיר הרבי מהתוצאות הנוראות של ההססנות והרדיפה אחר הערבים. במשך שנתיים כבר רודפים אחר הערבים ומתחננים אליהם שיסכימו לשבת יחד ולחתום על הסכם שלום, כשתמורת זאת, ישראל מוכנה ומבטיחה לתת להם את כל השטחים שידרשו, אך הערבים מסרבים להפגש עם היהודים, בטענה: יש לנו מספיק צרות משלנו, איננו מעונינים לא בטובתכם ולא ברעתכם, "לא מדובשך ולא מעוקצך"!

"שלטונות ישראל רוצים לחלק את ירושלים עיר הקודש לשלשה חלקים. זאת אומרת, שהעיר תהיה שייכת למוסלמים, לנוצרים ולהבדיל – 'גם' ליהודים. ולא זו בלבד, אלא הם מעודדים בפועל ערבים לגור בירושלים. על-אף העובדה שירושלים שייכת מאז ומקדם, כבר מימות שם בן נח ואברהם אבינו ועד לכיבוש ירושלים בידי דוד, ליהודים בלבד.

"נוסף לכך, ישנו דין מפורש בהלכה שלגוי אסור לדור בירושלים, מלבד העובדה שזה לא טוב עבורו. אמנם דין זה תקף רק בשעה ש"יד ישראל תקיפה", אך אין זה אומר שצריך לעודד את הגוי לגור שם. ועוד לרדוף אחריו ולהתחנן אליו שישאר לגור שם.

"התרפסות זו בפני הערבים גורמת, שאם עד-עתה הם היו במצב של פחד מישראל, הרי כעת, כתוצאה מהרדיפה אחריהם, הם מרימים ראש כנגד ישראל ומגבירים רחמנא-ליצלן את הפיגועים.

(ש"פ מטות-מסעי תשכ"ט מתוך הספר 'קראתי ואין עונה')

מחזקים את שלטון הערבים בירושלים העתיקה "גם לאחר הנצחון נמשכת התנהגות מוזרה זו בירושלים, שעדיין אין נותנים ליהודים דריסת-רגל בעיר העתיקה, ומערימים קשיים על מי שרוצה לגור שם, ובקושי רב ועצום הצליחו כמאה יהודים בלבד להכנס לגור שם. ובו בזמן, מחזקים את 65,000 הערבים הגרים שם – שמספרם מתרבה מיום ליום – על ידי זה שנותנים להם כסף ממשרד הסעד בסכומים גדולים מאוד כדי לשפר את מצבם.

בעיר העתיקה גרים בקושי רב כמה מאות יהודים, ולא מרשים לעוד יהודים להתיישב שם; אבל לערבים נותנים את מלא הזכויות, עד כדי-כך, שאם ערבי ירצה לגור דוקא בירושלים החדשה – יוכל לעשות זאת. אין עוד שום מקום בעולם בו הערבים זוכים ליחס טוב שכזה: לא בירדן, לא בסוריא, לא במצרים ולא בעירק – רק כאן בירושלים עיר הקודש, ודוקא לאחר הנצחון של עם ישראל!

ועד כדי-כך המצב מזעזע שם, שאם ערבי ירצה למכור את ביתו שבעיר העתיקה ליהודי, יעמידו אותו למשפט על "העזתו" למכור בית ליהודי! וכשסוף סוף רוצה ערבי לעזוב את העיר העתיקה, אזי מקימים ועדה על-גבי ועדה לדון ולמצוא דרך לשכנע אותו לא לעזוב את העיר.

וכל זה הוא בכדי למצוא-חן בעיני הוותיקן, או בעיני וושינגטון. והדברים מדהימים כל כך, שאפילו הוותיקן לא פילל שאחרי המפלה הגדולה שנחלו אוייבי ישראל – היהודים יפלו בצורה כה נחותה לפני הגויים!

וכך מחזקים עוד ועוד את שלטון הערבים על ירושלים העתיקה. ועד כדי כך, שאפילו כמה ערבים שעזבו את העיר – רוצים לחזור אליה, לאחר ששמעו על המצב שם!

לאחרי הנצחון במלחמה היו כאלו שהצהירו – ומצהירים גם עתה – שלא יחצו שוב את ירושלים. אכן, אין צורך לחלק את ירושלים לאחר כל מה שמתבצע שם!

(ש"פ במדבר ש"פ נשא תשל"ג)

הצרות בירושלים – בגלל שהשאירו שם את המחבלים

"וכל הסכנה הזו נובעת רק מהעובדה שלאחר שחרור העיר השאירו שם את המחבלים. זוהי סכנה עצומה לעיר בירה, שבתוכה יהיו שבעים אלף מחבלים – מי זקוק לזה?! הערבים עצמם לעולם לא חשבו שיניחו להם להישאר בתוך העיר – הם היו בטוחים שיסלקום משם, ומסיבה פשוטה: הם היו בטוחים שמה שהם תכננו לעשות, רחמנא-ליצלן, באם הם יכבשו את העיר – כן יעשו להם.

"ו"עבירה גוררת עבירה": בתחילה רודפים אחרי הגוי, רושמים אותו כיהודי, ואומרים שזה "הישג דתי". ומזה משתלשל דבר נוסף, שגם על העובדה הנוראה שבירושלים חיים 65,000 ערבים אומרים שזהו "הישג דתי"! – אף שכעת צריכים שמירה מוגברת על היהודים בגלל אותם רבבות ערבים!

(ש"פ בהר-בחוקותי, מברכים-החודש סיון, תשל"ד)

אפילו האמריקאים לא חשבו שישראל תדבר אודות ירושלים!

". . כשדיבר אודות השטחים – הסביר הרבי – שאינו מדבר מנקודת מבט דתית, אלא בטחונית, שאסור לסגת ולחזור אפילו פסיעה אחת. ואמר הרבי, שאילו היו שואלים אותו לפני מלחמת ששת-הימים אם לצאת למלחמה כדי לשחרר את הכותל – היה אומר שאסור לתת בעד זה אפילו נפש אחת מישראל! אבל עכשיו, לאחרי שכל זה כבר נעשה, ועם הרבה קרבנות – אסור להחזיר אפילו משהו, כי באם יחזירו – הרי כל הדם הנ"ל נשפך לחינם…

"גם בנוגע לירושלים, גילה להם הרבי שאחד מבכירי הממשלה ביקר כאן אצל איזה מתאם פעולות, והנ"ל אמר שמעולם לא חשבו שידברו על ירושלים, והיה פשוט להם שאין על מה לדבר.

(מתוך יחידות של העיתונאי שאול שיף – שבט תשל"א )

במקום לשלוח את הערבים מירושלים – נותנים להם כסף מהמגבית היהודית

"מסופר בתנ"ך שכשמלך ישראל נלחם עם מלך ארם – הנה למרות שניצח במלחמה – קרא לו "אחי הוא" והחזיר לו את כל מה שכבש ממנו! – פעולה זו היא שגרמה למלחמה נוספת!

"התורה קובעת שלגוי אין מקום בירושלים, והנה בשעה שהקב"ה עשה נס וכבשו את ירושלים העתיקה – במקום לשלם לערבים קצת כסף ולשלוח אותם משם – מיד הודיעו שלא יגעו באף ערבי המתגורר שם, היות וצריכים להתנהג בדרכי שלום, צדק ויושר! – הערבים רצו שיניחו להם לברוח, ואף ללא כל תמורה – ולפועל נותנים להם כסף הנאסף ב"ג'ואיש אפיל" (המגבית היהודית) – בכדי שגם את ילדיהם הם יוכלו לגדל בירושלים העתיקה!

בתחילה – הערבים שפשוט לא האמינו שאכן מתכוננים להשאיר אותם שם – התווכחו, ורק כשדיברו איתם בסגנון של "אחינו אתה" – האמינו לכך! – עכשיו, הם כבר אומרים "לנו הארץ"!

(יום ב' דחג השבועות תשל"ז)

להרעיש דעת הקהל, לא למסור את הר הבית

במכתב  מאסרו חג השבועות, ה'תשל"ו לעיתונאי יונה כהן ע"ה מעיתון 'הצופה' כותב הרבי: "נתקבל בימים אלה ספרו ירושלים במצור.. שלכן, אף על פי שבטוחני שעושה בלאו הכי, בודאי יוסיף בפרסומת ספרו, והעיקר בהדגשה שאינו רק עניין שהיה נוגע אז, אלא שמזה הוכחה ברורה איך צריכה להיות הגישה עכשיו, ולהרעיש דעת הקהל לשלול כל קא סלקא דעתך שרוחשים בחוגים מסויימים שיהיה דגל ירדן מתנופף על מקום קדש הקדשים ושיהודים ימסרו אותו במו ידיהם, היה לא תהיה.

"ויהי רצון שהרעש האמור יפעל שלא יעשו מזה ענין מפלגתי וכו'. ואף-על-פי שבודאי יודע מזה, אבל לגודל חשיבות העניין אוסיף שהדיעה המבהילה הנ"ל כבר חדרה "לחלונות הגבוהים", ומן הצורך  להשתדל בכל תוקף לבטל הדבר מעיקרא.

(לקו"ש לה' עמ' 262)