מאמר הלכתי: יוחסין של כהנים ולווים ע"פ רבותינו נשיאנו

אחד מרבני חב"ד שלח מכתב שאלה בעניין כהנים ולווים אל חברו הדיין החב"די הרב יעקב חביב, חבר בי"ד איחוד הרבנים צרפת וחבר 'מכון הלכה חב"ד'. הרב חביב ענה לו מאמר הלכתי מקיף מאד בענין יוחסין של כהנים ולווים ע"פ משנתם של רבותינו נשיאנו – אדמו"רי חב"ד. את המאמר אנו מפרסמים כאן במרכז החדשות החב"די – חב"ד אינפו לשוחרי התורה.

***

לכבוד ידידי הגה"ח…

אחדשה"ט כמשפט לאוהבי שמו,

הנה זמן מה נשלח אלי מכתבו של כת"ר והוא על אודות מעמדו של בחור אשר הוריו התגייגרו לפני לידתו, וסבו מצד אביו היה לוי, ושאלת כת"ר מה דינו של הבחור הזה. הנה בזמנו עניתי בע"פ לכת"ר, והבטחתי לו אשר בעז"ה עוד חזון למועד אכתוב לכת"ר עיקרי הדת על דבר שאלתו, והיות כי השבוע השאלה חזרה אלי ונשאלה ע"י שליח של הרבי במדינת פלורידה ארה"ב, אמרתי כי לכת"ר משפט הבכורה ואכתוב הנלענ"ד, וגם בהזדמנות היא כי נדרשתי כעת לדבר בנושא היוחסין של "כהן" ושל "לוי", בכינוס תורה, לרגל ח"י ניסן, יום הולדת אביו של הרבי, כ״ק רבי לוי יצחק שניאורסאהן זצ"ל, אשר כת"ר יבלחט"א נקרא על שמו, ולעמוד על פרטי התשובה אני אביא שאלת כת"ר כלשונו אלי, וזה החלי בעזר צורי וגואלי. 

שאלה:

לכב' הרב שליט"א

אחדשה"ט כראוי,

ישנו אברך שאבי אביו הי' לוי שר"ל התחתן עם נכרית ונולד להם בן. שם משפתחם "לוי". כמובן שהבן כשהוא הי' צעיר ובחור וכו', הוא הי' מקבל עליות כמו לוי (בבית כנסת שלא יודעים מימינם לשמאלם) ולא ידע שישנה בעי' בזה שאמו גוי'. הבן התחתן עם גוי' ואח"כ [כשידידיו אמרו לו שהוא גוי וכו', החליט להתגייר כדת וכדין] ונתגיירו כדת משה וישראל. אחרי הגיור נולד להם בן שהוא יהודי יר"ש מרבים, עם זקן וכו'. האם ישנה אפשרות שהנכד יהי' לוי?

הוא אומר שישנו רב באה"ק שאמר לו כך. מה דעת כת"ר בנושא?

בכבוד התורה,

תשובה:

א. נתחיל בהקדמה קצרה בנושא של משפחות בני הלווים, וכפי שידוע לכת"ר, כאשר בחר ה' בישראל להיות לו לעם, ראה את שבטו של לוי כי נאמן הוא מכל שאר השבטים, לקדשי עמו ולמסורתו הנעלה, וכדברי היעב"ץ (תולדות ישראל ח"א) "כי לוי בן יעקב אבי שבט יקר זה, האריך ימים אחרי יוסף ואחרי אחיו כשלש ועשרים שנה, ולא נתן לצאצאיו לתעות מעל ה' אלקי אברהם אלקי יצחק ואלוקי יעקב, כאשר תעו כל שאר בית ישראל. ויורם דעת ה' ודברו, ויהיו הלווים שומרי משמרת מסורת האבות. וה' נתן את רוחו עליהם ויעמיד מבניו ומבנותיו לנביאים ולנביאות, (וראה בספר מוצא דבר פ"י) ולכן ממנו קם משה הגואל".

וכן במעשה העגל לא השתתפו שבט לוי, ולכן כשירד משה מן ההר וראה את העגל ואת המחולות קרא "מי לה אלי", ויתאספו אליו כל בני לוי, ומכאן אמרו חז"ל, והובא במדרש במדבר רבה (ד, ו) "אמר הקב"ה "אני נתתי פרוקופי (גדולה, כבוד) לבכורות ועשיתי אותן גדולים בעולם, וכפרו בי ועמדו והקריבו לפני את העגל, הרי אני מוציא את הבכורות ומכניס את בני לוי". לכן משהוקם המשכן, הבית אשר בחר ה' למושב לו, אמר לו הקב"ה למשה (במדבר ג, ו) "הקרב את מטה לוי והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו" וכן (שם יח, ב) "וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אליך וילוו עליך וישרתוך". 

ולפי שאמרה התורה (שם ח, ו) "קח את הלוווים מתוך בני ישראל וטהרת אותם", אמרו חז"ל במסכת שמחות (ד, לב) "לוי וישראל שמצאו מת מצווה, יטמא ישראל ואל יטמא לוי", ואמרו בירושלמי (מסכת נזיר פ"ו) "אימתי, בזמן שביהמ"ק קיים משום דוכן, אבל בזמן הזה יטמא מי שירצה", אבל בכל זאת נאמר בגמרא קידושין (דף עא ע"א) "כשהקב"ה מטהר את השבטים שבטו של לוי מטהר תחילה".

וכן דרשו חז"ל והובא בילקוט שמעוני (שמואל א, קכד) "כל מקום שנאמר "לי" הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים, וכך בלווים כתיב "והיו לי הלווים" "לי" שאף הם קיימים לעד ולנצח.

הנה התורה מזכירה את ייחודם של הלויים במקומות רבים, ישנן נקודות דימיון רבות בין הביטויים הנזכרים ביחס לכהנים ובין הביטויים הנזכרים ביחס ללויים. אחת מן הנקודות הבולטות ביותר בנוגע לשבט לוי מובאת בתורה, בפרשת עקב (דברים י ח) "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה". הפסוק הזה וכן בהמשך הפסוקים "על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו, ה' הוא נחלתו"  מדברים הם על הבדלת הלויים מכלל ישראל  לצורך עבודת המשכן.

והנה הרמב"ן על התורה (שם) במסגרת הניסיון להגדיר מתי התרחשה הקדשת הלויים, מהי "העת ההיא" כתב: "והנכון בעיני, כי "בעת ההיא" השני, כראשון הנאמר כמה פסוקים לפני, כי בעת שאמר לו "פסל לך שני לוחות אבנים", נתרצה לישראל ונצטוה על המשכן, ואז נתרצה גם לאהרן ונצטוה: "ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לקדשו לכהנו לי". ועשה הבדלת כל השבט ענין אחד, כי מן היום ההוא היה לפניו שיהיו שבטו נתונים נתונים לו לעבוד עבודת המשכן. או יאמר, כי שבט הלוי נבדל, בעת ההיא להיות הכהנים מהם, כי גם הם נושאים הארון, וכן ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה', והם שישרתו לשם ויברכו בשמו".  על פי הפירוש הראשון של הרמב"ן, שבט לוי הובדל לקדושה, בדיוק כמו שבט הכהונה. וגם הפירוש השני מעניק מעמד ייחודי לשבט לוי, בכך שהוא מדבר על יצירת קבוצת ייחוס מובחרת, שממנה עשויים להתמנות הכהנים. כך או כך, מדברי הרמב"ן ניתן להסיק, שלבני לוי ישנו מעמד מיוחד.

ובאשר האם מעמד זה קשור בצורה מהותית לעובדה שהם משרתים בקודש, ומסייעים לכהנים, או שמא גם הלויים, בדיוק כמו הכהנים, נושאים בזהות כלשהי של קדושה. הנה בשאלה זו, נחלקו הראשונים, כפי שהביא רבנו הטור (או"ח סי' רא) "גרסינן בירושלמי: אמר ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני, וריב"ל לוי היה ויראה לכאורה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל במקום שאין שם כהן. והר"מ מרוטנבורג כתב שאין לו דין קדימה, והא דקאמר שלא בירך ישראל לפניו, מצד גדולתו ולא מצד לויה.

אשר על כן על פי הדעה הראשונה בטור, ללויים ישנו מעמד ייחודי, המחייב להקדימם לכל דבר. אמנם המהר"ם מרוטנבורג חלק על כך, ולדבריו אין ללויים דין קדימה.  נראה שהבנת המהר"ם מרוטנבורג, היא כי הביטוי המובהק של קדושה הוא בהגדרות ההלכתיות, כגון איסור נישואין לגרושה ולזונה וגיורת, וכן דיני חללות, או איסור טומאת מת, שנאמרו רק אצל הכהנים מצד קדושה מיוחדת. ומאחר שבלווים לא מצאנו אף אחד מן האיסורים הללו, וזה נאמר רק לגבי כהנים לכן לדעתו אין ללוי קדימה כדין כהן.

ב. והנה בדין של גיורת מצאנו שלא דמי דין גיורת לכהן לבין גיורת ללוי. ולהקדים: הנה איסור גיורת לכהן מובא במשנה יבמות (דף סא ע"א) "אין זונה אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות." הדרשה שממנה המקור להלכה במשנה זו, מובאת בגמרא קידושין (דף עח ע"א) על פי הכתוב בספר יחזקאל (מד, כב) "אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים, כי אם בתולות מזרע בית ישראל." וכן מובא בספרא (אמור פר' א, א) וע"ש

והנה רוב ראשונים מבארים שיחזקאל לא חידש הלכה, אלא בא ללמד שהגדרת זונה לכהן, האמורה בתורה, כוללת גם אשה שאינה מזרע בית ישראל – דהיינו גיורת. ורש"י (שם ד"ה אלא הגיורת והמשוחררת) ביאר את המשנה: "דביאת עכו"ם ועבד פסלה." מדבריו עולה לכאורה, שהגיורת אסורה לכהן, רק משום שהיא מוחזקת כמי שזינתה עם גוי, וזונה לכהן אסורה מהתורה ולכן אם ידוע לנו שלא נבעלה לעכו"ם לכאורה היא תהיה מותרת לכהן. וכן מצינו שכתב רש"י (שם דף סא ע"ב ד"ה אלא גיורת) "דנבעלה בנכריותה לעובדי כוכבים, וכן משוחררת, דעובד כוכבים ועבד הואיל ולאו בני קדושין נינהו, פסלי." 

בדרך זו מנמק רש"י (שם דף ס ע"ב ד"ה כשרה לכהונה) את שיטת רשב"י, המתיר גיורת פחות מג' שנים לכהן, כי "לא מחזקינן לה כזונה", כי מאחר שאיסור גיורת הוא בגלל שהיא בחזקת זונה, האיסור נאמר דווקא בגיורת מעל גיל שלוש שנים, שביאתה ביאה, אבל פחות משלוש שנים ביאתה אינה ביאה, ולכן אינה בחזקת זונה. כך גם כתב רש"י בגמרא קידושין (דף עח ע"א ד"ה רבי שמעון) "ור' שמעון אפילו גיורת עצמה מכשיר, ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה, דתיפוק לה מכלל זונה." והיות שלרשב"י, גיורת פחות מג' שאין ביאתה ביאה, הרי היא מותרת לכהן, משום שאינה ראויה להיבעל. לכן הגמרא ביבמות (שם) מקשה על רשב"י: "אי הכי אפילו בת ג' שנים נמי", ומבאר רש"י: "נמי ליתכשר לרבי שמעון, ובלבד שלא תהא נבעלת, דהא קרא אנבעלה הוא דקא קפיד ליה, וקאמר כל שאין נבעלת החיו לכם." אמנם הגמרא בתירוצה דחתה אפשרות זו: "בראויה ליבעל הכתוב מדבר", ומבאר רש"י (שם ד"ה בראויה להבעל) "אע"פ שלא נבעלה". מדברי  רש"י למדנו, שגיורת יותר מג' אפילו אם לא נבעלה, אסורה אפילו לרשב"י.

בהמשך הדברים מביאה הגמ' ביבמות (שם) למסקנת הדברים: "ההוא כהנא דאנסיב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, אמר ליה ר"נ בר יצחק: מאי האי, אמר ליה, דאמר רבי יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר"ש בן יוחאי: אמר ליה: זיל אפיק, ואי לא, מפיקנא לך ר' יעקב בר אידי מאונך." ממסקנת הסוגיה, פסק הרי"ף (יט, א)  שאין הלכה כרשב"י, ולכן כהן אסור לישא גיורת אפילו פחות מבת שלוש שנים. כך גם פסקו הרא"ש (שם פ"ו סי' ו) וע"ש.

וכן פסק הרמב"ם (אסו"ב פי"ח ה"ג) "וכן הגיורת והמשוחררת אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלש שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן, מכאן אמרו עכו"ם או נתין או ממזר או גר עמוני ומואבי או מצרי ואדומי ראשון ושני או פצוע דכא וכרות שפכה או חלל שבאו על היהודית, עשו אותה זונה ונפסלה לכהונה ואם היתה כהנת פסלוה מן התרומה, וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה והאילונית מותרת לכהן ואינה זונה.

ג. והנה עדיין צריך ביאור על שיטת רש"י שאיסור גיורת לכהן הוא משום שהגיורת היא בחזקת שנבעלה לגוי, ואילו ממסקנת הסוגיה ביבמות עולה, שלדעת רשב"י גיורת יותר מג' שנים אסורה לכהן, משום שהיא ראויה להיבעל, אע"פ שלא נבעלה. אלא באמת שיטת רש"י מיושבת על פי דברי התוספות (שם ד"ה אין זונה אלא גיורת ומשוחררת) שכתבו: "אפילו נתגיירה פחותה מבת ג' שנים אסורה מטעם זונה, כדאמר לעיל (דף ס) גבי עיר אחת שהיתה בא"י, וטעמא לפי שבאה מן העכו"ם השטופים בזימה, אע"ג דבפרק בתרא דקידושין (דף עח) דריש לה מקרא דיחזקאל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, מ"מ בין למר ובין למר אסירא מטעם זונה ואתא יחזקאל ואסמכה אקראי."

בהמשך דבריהם התוספות חילקו בין נכרית שאיסורה משום זונה דרבנן, ובין גיורת שאיסורה משום זונה דאורייתא: "והקשה ה"ר משה מפונטייש"א דהכא משמע דגיורת אסורה לכהן מדאורייתא מטעם זונה ובפרק אין מעמידין (דף לו) אמר דב"ד של חשמונאי גזרו דהבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"ז, פי' אם הוא כהן חייב משום זונה. וי"ל דרבא לא פליג אלא היכא דזינתה דיליף לה מזונה ישראלית כדקאמר רבא אבל לא זינתה מודה דלא מיתסרא משום זונה כדקאמר אביי משום דכתיב "לא יחלל", והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור, אבל גיורת דשייך בה קיחה וחילול, אסורה משום זונה אף על גב דלא זינתה." מבואר מדבריו שגם גיורת שלא זינתה, כגון שהתגיירה פחות מבת ג', הגיורת אסורה מהתורה, משום שיש עליה שם זונה "לפי שבאה מן העובדי כוכבים השטופים בזימה" ויחזקאל הסמיך את האיסור על פי הכתוב "בתולות מזרע ישראל", כי נשים שמוצאם מעמים שאינם מזרע ישראל, הם שטופים בזמה.

אשר על כן יש לבאר את שיטת רש"י כשיטת התוספות: גיורת אסורה משום זונה בגלל שהנשים הנכריות מוחזקות שנבעלו לנכרי. אך גם אם הגיורת לא נבעלה לעכו"ם, או שאינה ראויה להיבעל לעכו"ם, כגון שהיא פחות מג' שנים, אעפ"כ היא אסורה, בגלל שהיא חלק בלתי נפרד מכלל האומה הנכרית השטופה בזימה. לכן אין אנו דנים עליה כאישיות פרטית, אלא דינה כדין כלל העם הנכרי שממנו היא נולדה והם שוטפי זימה.

ביאור זה בדברי רש"י עולה גם מדברי המגיד משנה (אסו"ב פי"ח, ה"ג) שכתב, שלדעת רש"י גיורת אסורה מהתורה משום זונה, גם אם לא זינתה, כי "זונה דקרא פגומה קאמר." וגם הרא"ש שהזכרנו למעלה, פסק כדברי התוס' "ואף על פי שלא נבעלה קרויה זונה, לפי שהגוים שטופי זמה הם, ובניהם ילדי זנונים המה."

וכן מהרמב"ם שהזכרנו למעלה, עולה שאיסור גיורת הוא משום זונה, ואפילו לא נבעלה, כי מאחר שמקורה הוא מעם נכרי, היא נחשבת לזונה, וכדיוק דבריו: "וכן הגיורת והמשוחררת אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלש שנים, הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן."

ד. והנה הראב"ד (אסו"ב פרק יח, ג) השיג על הרמב"ם וכתב: "אינה משום זונה, אלא משום דכתיב בתולות מזרע בית ישראל, והכי איתא בקידושין." היינו שלשיטתו איסור גיורת הוא איסור בפני עצמו. וטעמו של הראב"ד הוא, מאחר שהגמרא בקידושין (דף עח ע"א) הביאה מקור לאיסור גיורת מספר יחזקאל (מד, כב): "אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים, כי אם בתולות מזרע בית ישראל", משמע שהאיסור אינו משום זונה האמורה בתורה, אלא איסור בפני עצמו הוא.

ומצינו שהרשב"א (ס, ב, ד"ה אמר רשב"י) הסכים לדברי הראב"ד, שהאיסור אינו משום זונה, אלא איסור בפני עצמו. וז"ל הרשב"א: "אמר רבי שמעון בן יוחאי, גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה, פירש"י דלא מחזיקינן לה כזונה, ונראה שהזקיקו לרש"י ז"ל לפרש כן מדאמרינן עלה לקמן הכי השתא בשלמא התם סופה להיות בעולה תחתיו הכא סופה להיות זונה תחתיו, אלמא רבנן דפליגי עליה דר' שמעון בן יוחאי טעמייהו משום זונה. ותמיהא לי טובא דהא ביאת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אינה ביאה, ואם בא עליה אחד מן הפסולין לא פסלה, וכדתנן בגמרא נדה (דף מד ע"ב) ועוד דהא ודאי בדאורייתא פליגי כדאיתא התם בהדיא, ואי משום זונה אינה אלא מדרבנן, דחיישינן דלמא בא עליה גוי דסתמן זונות הן. ועוד: דהא אמרינן בהדיא בפרק עשרה יוחסין, דבפירושא דקרא פליגי. א"ר יוחנן וכולן מקרא אחד דרשו ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל. ר' שמעון בן יוחאי סבר משנזרעו בתוליה מישראל, אלמא בגזרת הכתוב תליא מלתא ובפירושא דקרא פליגי ולא בגזרת זונות דרבנן, ואף על גב דדברי קבלה הן, דאורייתא נינהו, אלא דאתא יחזקאל וגלי, וכדאמרינן בעלמא בגמרא מו"ק (ה' א) הא עד דאתא יחזקאל מאן אמרה אלא דאורייתא ואתא יחזקאל ופירשה. וההיא דלקמן לטעמיה קאמר ליה כלומר לטעמיך דאמרת הואיל ואנסיב אנסיב ומדמית לה לדרב ור' יוחנן אלמא סבירא לך דטעמא לאו משום דאיפסלא לה מדאוריתא, אלא מדרבנן, ומשום גזרת זונה דאי מדאורייתא אפילו כנס יוציא כממזרת ונתינה וחללה, וקא טעית נמי וסבירא לך דביאת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אף על פי שאינה ביאה פסלה לכהונה ושויא זונה, אפ"ה לא דמיא לדרב ור' יוחנן דהתם סופה להיות בעולה תחתיו אבל הכא אין סופה להיות זונה תחתיו, ומיהו קושטא דמלתא לאו משום זונה הוא כדאמרן כנ"ל. אח"כ מצאתי להרמב"ם ז"ל שכתב כדברי רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל תפס עליו בהשגות וז"ל א"א אינה משום זונה אלא דכתיב בתולות מזרע בית ישראל והכי איתא בקדושין".

הרי הרשב"א בא לבאר שלדעת רש"י שכתב, שגיורת פחות מג' שנים שנחשבת לזונה לדעת חכמים, אע"פ שלא נבעלה, האיסור זונה אינו מהתורה, כיון שלא נבעלה, אלא זו גזרה מדרבנן. וע"ז הרשב"א חולק, וסובר שהאיסור הוא מהתורה, "ואע"ג דדברי קבלה הן, דאורייתא נינהו", כוונתו היא, שעוד לפני נבואת יחזקאל, היתה הלכה למשה מסיני, ויחזקאל ביאר אותה בנבואתו. הרשב"א משווה הלכה זו לדברי הגמרא במו"ק (דף ה ע"א) אשר שם מובא המקור לדין כהן ערל שפסול לעבודה: "וליטעמיך, הא דאמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו: כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי, מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר, אלא: גמרא גמירי לה, ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא". כי הרי לרש"י (שם ד"ה גמירי) וכן לתוס' (שם ד"ה הא) הרי פירשו שעוד לפני נבואת יחזקאל, היתה הלכה למשה מסיני, ויחזקאל פירש אותה בנבואתו. היינו שלדברי הרשב"א גם דין גיורת לכהן היא מהלכה למשה מסיני ובא יחזקאל ופירש את ההלכה בנבואתו. ולכן הרשב"א מצדד בשיטת הראב"ד, ומפרש שגם הראב"ד סובר שאיסור זונה לכהן הוא איסור בפני עצמו, ומקורו מהלכה למשה מסיני, ופירשה יחזקאל בנבואתו.

ובאמת שיטתו של הרשב"א שדברי קבלה הם כדברי תורה, היא כשיטת הרמב"ן שכתב בספר המצוות (שורש ב) שדברי הנביאים הנכתבים בלשון ציווי, יש להם תוקף של תורה. לעומת זאת הרמב"ם (שם שורש א) כתב שכל דברי הנביאים הם מדרבנן. אבל במגילת אסתר שם ביאר שגם הרמב"ם מודה שאם הנביאים כתבו את דבריהם בלשון מצווה, יש להם תוקף דאורייתא. 

ה. והנה המגיד משנה שם הקשה על הראב"ד, שכתב שגיורת אסורה באיסור בפני עצמו ולא מטעם זונה, ומסקנתו היא: "אלא ודאי מאן דאסר סבר דבכלל זונה דקרא היא, וילפינן לה מקרא דיחזקאל, דאי לאו יחזקאל לא הוה אסר להו. ובכלל זונה דקרא הוא, וזה דעת רש"י ז"ל. וטעמא משום דזונה דקרא פגומה קאמר, וכמ"ש רבינו למטה, והרשב"א הסכים לדעת הר"א ז"ל ונראין לי דברי רבינו ורש"י ז"ל עיקר."

וכן הובא בב"י (אהע"ז סי' ו) "וכתב הרב המגיד טעם לדברי הרמב"ם, ורש"י והסכים לדעת הרמב"ם, ושכן נראה עיקר." וכן פסק מרן בשו"ע (שם ס' ח) אשר איסור גיורת לכהן הוא משום זונה: "וכן הגיורת והמשוחררת, אפילו נתגיירה ונשתחררה פחותה מבת שלש שנים, הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן."

ואנכי הרואה למנחת חינוך (מצוה רסו, אות א) אשר בתחילה הביא את דברי המגיד משנה שביאר את שיטת רש"י כשיטת הרמב"ם, שאיסור גיורת לכהן משום זונה אע"פ שלא נבעלה, אך בהמשך דבריו נטה לבאר את שיטת רש"י כשיטת הראב"ד: "ולולא דברי הרב המגיד, הייתי אומר דאדרבא שיטת רש"י כהראב"ד, דגיורת אינה בכלל זונה, דקרא רק הוא דברי קבלה, רק בזינתה בגיותה הוי זונה ואסורה מהתורה מטעם זונה, על כן פירש"י על החכמים דמיירי אקרא, דזונה הטעם דנבעלה אבל בלא נבעלה אינו רק מדברי קבלה, כנ"ל לולא דברי הרב המגיד לא כתב כן, בודאי מצא שיטת רש"י באיזה מקום הנעלם מאתי." מדבריו למדנו שיש שני סוגים של גיורת: אם נבעלה, אסורה מהתורה, ואם לא נבעלה, אסורה מדרבנן, ולדעתו גיורת שלא נבעלה אינה אסורה משום זונה, אלא אסורה באיסור בפני עצמו מדרבנן.וחזי הוית להבית שמואל בשו"ע (שם ס"ק כ) אשר ביאר שיש ג' שיטות ראשונים למקור איסור גיורת לכהן:           

א. שיטת רש"י, משום שנבעלה לגוי ורק אז היא מוגדרת "זונה", ולכן אם התגיירה פחות מבת שלש מותרת לכהן. ב. שיטת הרמב"ם ותוס' והרא"ש, שגיורת אף אם נתגיירה פחות מבת ג' שנים אסורה לכהן, משום שבאה מן העכו"ם השטופים בזימה. ולכן תמיד גדרה "זונה". ג. שיטת הראב"ד והרשב"א, שאיסור גיורת לכהן נלמד מיחזקאל "בתולות מזרע בית ישראל".

אמנם דברי הבית שמואל קשה, שהרי מדבריו משמע שרש"י אסר דווקא אם נבעלה לעכו"ם, אבל אם ידוע שלא נבעלה לעכו"ם, הרי היא מותרת לכהן. הרי דבריו סותרים לדברי הגמרא ביבמות שהבאנו למעלה, שגם רשב"י מודה שאם הגיורת יותר מג', הרי היא אסורה אפילו לא נבעלה, ולדעת חכמים שהלכה כמותם אפילו פחות מבת ג' אסורה, אע"פ שאין ביאתה ביאה.

ובאמת המנחת חינוך (שם) נשאר בצ"ע על דברי הבית שמואל: "אבל דברי הב"ש שמביא דברי רש"י לדינא ואח"כ מביא שיטת הראב"ד, נראה דלשיטת רש"י אינו אסור כלל בלא נבעלה בודאי תמוהין, דליכא למ"ד הכי בש"ס וצ"ע." עוד קשה על דברי הב"ש שכתב, שהתוספות ביבמות סוברים כשיטת הראב"ד, שהרי התוספות כתבו שאיסור גיורת משום זונה: "אפילו נתגיירה פחותה מבת ג' שנים אסורה מטעם זונה, וטעמא לפי שבאה מן העכו"ם השטופים בזימה, אע"ג דבפרק בתרא דקידושין, דריש לה מקרא דיחזקאל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, מ"מ בין למר ובין למר אסירא מטעם זונה ואתא יחזקאל ואסמכה אקראי." נמצא שדברי הב"ש דו"ק.

ו. והנה הרמב"ם (שם פי"ז הל' ב) פסק "כל כהן שנשא אחת מהשלש נשים אלו בין גדול בין הדיוט ובעל לוקה, ואם בא עליה דרך זנות אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה, שנאמר לא יקחו, עד שיקח ויבעול". 

ומשום הכי פסק השו"ע (שם סי' ו ס' ו): "כהן שנשא אחת מהפסולות, מחרימין אותם ומחרימין כל הנושא ונותן עמהן וכיוצא בחומרות אלו, עד שיגרשנה". 

ובאמת מה יהיה דינו של גיורת הרוצה להינשא לכהן, כגון שהיא כבר חיה איתו ובהליכי גירות ומתכוונת מיד אחרי הגיור להינשא לכהן, הרי בזה דעתם של הרבה מגדולי הפוסקים שלא מגיירים אותה גיורת, ואפילו אם ימשיך לחיות איתה בגיותה, מ"מ עדיף שלא תתגייר ויחיה עימה בגיותה.

וכך הסיק הגאון ר' יצחק הרצוג זצ"ל, רבה של אה"ק, בספרו שו"ת היכל יצחק (אה"ע א סי' יט) במקרה של גיורת לכהן: "על כן דעתי הדלה נוטה שאין לבי"ד כשר להזדקק לזה לגייר את האשה הזאת, אלא לגייר את הבנים, עד אשר יערה עליהם רוח טהרה לפרוש זה מזה בהחלט, ואז נגייר אותה ותנשא לישראל". 

ואם בכל זאת אותה גויה התגיירה ונולדו ממנה ומהכהן ילדים, הרי הם חללים. ובהגדרתו של חלל נפסק בשו"ע (אבהע"ז סי' ז ס' יב) "איזו היא חללה, זו שנולדה מאיסורי כהונה, כגון כהן הדיוט שבא על הזונה או על הגרושה, וכהן גדול שבא עליהן או על האלמנה, או שנשא בעולה ובא עליה, הרי אלו נתחללו לעולם, ואם הוליד ממנה, בין זה שחיללה בין אחר, הוולד בין שהוא זכר בין שהוא נקבה חלל, והיא עצמה נתחללה בביאתו משהערה בה, בין שבא עליה בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון. והוא שהיה כהן מבן ט' שנים ויום אחד ולמעלה, והנבעלת מבת ג' שנים ויום א' ומעלה".

וכן בדין של ילדי כהן שנולדו מהגיורת שהם חללים, הוא כפי שנפסק ברמב"ם (הלכות איסו"ב פי"ט ה"ו) "וכן כהן הבא על הגיורת והמשוחררת חללה וזרעו ממנה חללים". וכפי שפסק מרן השו"ע (שם ס'  טז) "חלל שנשא כשרה, הוולד ממנה חלל, וכן בן בנו, כולם חללים עד סוף כל הדורות; ואם ילדה בת, אסורה לכהונה. אבל אם נישאת אותה הבת לישראל וילדה ממנו בת, אותה הבת כשרה לכהונה, שישראל שנשא חללה הוולד כשר". וכמובא בגמ' קידושין (דף עז ע"א) "בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם, ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה, חלל שנשא בת ישראל פסולה מן הכהונה, ופרש"י לעולם בת בנו ובת בן בנו עד סוף כל הדורות של חללים זכר בן זכר, בת האחרון פסולה כבת הראשון, אבל בת בתו מישראל כשרה, דלא חמירא בת חלל מחללה דאמרינן בתה של חללה מישראל כשרה לכהונה". כמו כן הבנים החללים מותרים אף בבנות כהן כנפסק בשו"ע (שם ס' כב) "הכהנת מותרת לינשא לחלל ולגר ולמשוחרר, שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולי כהונה, שנאמר (ויקרא כא, א) "בני אהרן" ולא "בנות אהרן". אולם לגבי זרעו של חלל פסק הרמב"ם (שם הל' יד) "חלל שנשא כשרה זרעו ממנה חללים וכן בן בן בנו ואפילו אחר אלף דור, שבן החלל הזכר הוא חלל לעולם, ואם היתה בת אסורה היא לכהונה שהרי היא חללה, אבל ישראל שנשא חללה הולד כשר, לפיכך אם היתה בת הרי זו תנשא לכהונה לכתחלה". 

אמנם כל זה מדובר לגבי כהן שיש דין של חלל בילדים אם נולדו בא' מאיסורי כהונה כמו זונה או גרושה וכן שנולדו מהגיורת, אמנם אינו כן בדין של לוי, שהרי מצינו בשו"ע סיכום איך נקבע היחוס בלווים, וכדפסק מרן השו"ע (שם סי' ח) בסעיף א: "כהנים, לוים וישראלים מותרין לבא זה בזה, והולד הולך אחר הזכר". היינו לוי שנשא כהנת לויה או ישראלית הולד הולך אחר הזכר והיות כי הוא לוי אף בנו הוא לוי. ובסעיף ב הוסיף עוד: "לוים וישראלים וחללים, מותרים לבא זה בזה, והולד הולך אחר הזכר". היינו אף לוי שנשא חללה הולד הוא לוי ולא חלל, ואם בת הרי היא אינה חללה. ובסעיף ג' השלים: "לוים, ישראלים וחללים, גרים ועבדים משוחררים, מותרים לבא זה בזה. והגר והמשוחרר שנשא לויה או ישראלית או חללה, הרי הבן ישראלי. וישראלי או לוי או חלל שנשא גיורת או משוחררת, הולד הולך אחר הזכר". וביאר הבית שמואל (שם ס"ק א) "כללא הוא הולד הולך אחר הזכר, כל שיש קידושין ואין עבירה". לכן לוי שנשא כהנת או לויה או ישראלית או גיורת הולד לוי בין זכר בין נקבה. לכן שונה דין כהן מדין לוי שכהן שנשא גיורת הילדים הם חללים, אבל לוי שנשא גיורת, הילדים שלהם נשארים לויים, כי אין איסור ללוי לישא גיורת.

אמנם בסעיף ד' פסק מרן השו"ע "כל הנישאת באיסור, הוולד הולך אחר הפגום שבשניהם, שאם אחד מהם מפסולי כהונה הוולד פסול לכהונה, ואם אחד מהם מפסולי קהל, הוולד אסור לבוא בקהל". ולפ"ז למדנו שכל הנשים הפסולות לישראל, פסולות ללוי, כגון נכרית שלא התגיירה, וכן ממזרת ונתינה, אם עבר ונשא אשה פסולה פסל את בניו מן הלויה, עד סוף כל הדורות. וכן אם זנתה אשתו אפילו עם לוי אחר ונתעברה ממנו הוולד פסול מן הלוויה.

א"כ בנדון כנד"ד אחרי שהסבא הלוי התחתן עם גויה, ונולד להם בן מהגויה, הרי פסל את הבן הזה מן הלויה עד סוף הדורות, ואף אחרי שהבן הזה התגייר יחד עם אשתו, אין לו דין של לוי, אלא דין של גר צדק "ישראל", ולכן הבן שנולד להם אפילו שנולד הוא אחרי הגיור של הוריו דינו כדין ישראל ואין לו שום יחס ללויים".

ז. והנה בהיותי בזה, אמרתי נעיין בדברי הלכה זו בשו"ע שהזכרנו למעלה "אם אחד מהם מפסולי קהל, הוולד אסור לבוא בקהל" ובכך מה יהיה אם לוי שהוא ממזר או בן ממזרת האם ממשיך בלויותו או שמפסיד בלויותו והרי הוא ישראל ממזר.

ולהקדים: נאמר בבתי ערי אחוזה שבערי הלויים (ויקרא כה, לג) "ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל". ובספרא (בהר פרשה ד, ז) נאמר: "מן הלוים, ולא כל הלוים, פרט לבן לוי נתין ולבן לוי ממזר", משמע מן הספרא שלבן לוי שהוא בן נתינה או ממזרת אין דין גאולה לעולם בערי הלויים כשאר לויים. ובכך ניתן לפרש דעה זו, שאינו לוי כלל, או שהוא לוי ואעפ"כ בדין זה אין דינו כלוי. 

הנה דעה זו מובאת בגמרא ערכין (דף לג ע"ב) "ת"ל מן הלוים, מן הלוים ולא כל הלוים, פרט לבן לוי, ממזר ונתין. וחכמים אומרים אין דברים הללו אמורים אלא בערי הלוים, אבל עד שיהא לוי לא אמרינן". ומשמע שלהלכה כחכמים אף מי שאינו לוי גואל בערי הלויים לעולם. וא"כ אין ללמוד מכאן מה דינו של בן לוי כזה, אם כי משמע שאף חכמים החולקים מודים שלוי מן הממזרת או הנתינה אינו לוי. והראב"ד בפירושו לספרא כתב שלפי חכמים לוי ממזר נקרא "לוי פסול". וקצת משמע שהוא לוי. אולם רש"י שם כתב: "ת"ל מן הלוים, פרט לבן לוי שבא מן הממזרת ומן הנתינה, וכ"ש ישראל שירש את אבי אמו לוי שהרי ישראל גמור הוא". 

והמעיין בספר חסדי דוד (יבמות פ"ח ה"א) יראה שכתב: "ומיהו בת לוי מן הנתינה ומן הממזרת לא תאכל, ול"מ מן הנתינה דפשוט שהולד כמוה והרי הוא נתין, אלא אפילו מן הממזרת, דקי"ל כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום, וכמובא בגמרא קידושין (דף סו ע"ב) א"כ הבת ממזרת ואסורה לבוא בקהל ואינה מתייחסת אחר שבט לוי ולא מיקרייא לויה, ולכן אין נותנים לה מעשר לר"מ דאסור לזרים. כן נראה לפרש בהך מתניתא ואולם לא מצאתיה בשום מקום. אחר זמן מצאתי לקמן בפרק האשה רבה (דף צא ע"א) דתניא התם מקצתה, והיינו בבא דלויה שנשבית ושנבעלה בעילת זנות נותנים לה המעשר ותו לא". 

והרואה בגמרא גיטין (דף נט ע"ב) בדין העלאת לויים לתורה: "מ"ש לוי אחר לוי, דאיכא פגם שניהם, דאמרי חד מינייהו לאו לוי הוא, כהן אחר כהן נמי אמרי חד מינייהו לאו כהן הוא, כגון דמוחזק לן באבוה דהאי שני דכהן הוא. ה"נ דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא, אלא, אמרי ממזרת או נתינה נסיב ופסליה לזרעיה". ופרש"י (שם): "ופרכינן דכוותיה על כרחך גבי לוי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא, ומאי פגמא איכא, אלא על כרחך היינו פגמא דאמרי אבוה ממזרת נסיב או נתינה מן הגבעונים שגזר דוד עליהם ואחליה מקדושת לוייה והוי ישראל פסול ובמקום ישראל קורא". וכן כתב הר"ן (מגילה דף יד ע"ב) כפרש"י, "אבל לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם ואפילו בדמוחזק לן באבוה דלוי הוא דאמריה שמא איפסיל ראשון דנסיב אבוה ממזרת או נתינה ולפיכך העלו השני תחתיו או שמא זה השני פסול וקורא במקום ישראל והך חששא משום נכנסין ויוצאין היא שאין רואין אם ישלימו למנין הקורין וכן אין רואין אם קרא זה במקום שקרא זה". 

ופסק מרן השו"ע (או"ח סי' קלה ס' ט) "וכן לא יעלו שני לוים זה אחר זה כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגום" וכתב המגן אברהם (שם ס"ק יג) מה שפסק מרן השו"ע, שאסור להעלות לתורה שני לויים אחד אחר השני כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגום "אע"פ שיודעים שאביהם לוי איכא למיחש דנסיב ממזרת או נתינה ופסליה לזרעיה מקדושת לויה".

מדברינו יוצא  שיש ב' דעות בפוסקים מה היא הגדרתו של לוי שהוא ממזר: א. לדעת רש"י, וכן של החסדי דוד ושל המגן אברהם דינו של לוי ממזר שאינו לוי כלל. ב. אמנם לדעת הראב"ד הוא לוי פגום. 

ובהיותי בזה ראיתי להגאון בעל הצפנת פענח (הלכות תרומות פרק א) שכתב "וכ"כ בזה בח"ג מדברי התוספ' ביבמות (פ"ח) מ"מ מהך דערכין (דף ל"ג ע"ב) מבואר דיש לו חלק בערי הלויים, ועיין תענית (דף כ"ז ע"א בתוס' ד"ה מאי סבר) מבואר שם דדבר דאינו עבודה אף דצריך לוי גם לוי ממזר כשר, ועיין קדושין (דף ע"ו ע"ב) גבי אין בודקין מן הדוכן ולמעלה וזה ר"ל רש"י בע"ז (דף מ"ז ע"א) מה דכתב דמעכב את הקרבן ר"ל הך דתענית (דף כ"ז ע"א) הנ"ל. עכ"פ התוס' ס"ל דיש עליו שם לוי פסול, נמצא דגבי לוויים שייך נחלה ולא גבי כהנים".

וחזי הוית להגאון בעל אור שמח (ח"ב סי' מ) שכתב: "וזה כבר הוכחתי דאם לוי נשא אשה מחייבי כריתות והוליד בן ממזר דהולד אינו לוי, מתוספתא (פ"ח דיבמות) בת לוי מן הנתינה ומן הממזרת אין נותנין לה מן המעשר, אלמא דזרה גמורה הוי, והא שום חלול לא שייך בלויה, דלויה שנבעלה לנכרי אוכלת במעשר, (ואפשר להוכיח שלא מתחללת גם משו"ע (יו"ד סי' שה ס' יח) שלויה שילדה מנכרי הבן פטור מפדיון) חזינן דממזר ונתין אינו לוי". 

וראה עוד  בחידושי הגרי"ז (כורות מז ע"א) שכתב: "בגמ' לוייה שילדה בנה פטור מה' סלעים, הנה רש"י בערכין (דף ל"ג ע"ב ד"ה ת"ל) כתב וז"ל, פרט לבן לוי שבא מן הממזרת ומן הנתינה, וכ"ש ישראל שירש את אבי אמו לוי, שהרי ישראל גמור הוא, עכ"ל, ומבואר בדבריו דפסול ממזרת מפקיע קדושת כהונה ולויה ולא הוי בן לוי. וכן מוכח מהתוספתא (יבמות פ"ח) דלויה שנבעלה בעילת זנות נותנים לה מעשר, ואע"ג דנבעלה בקדושתה קיימא, אבל בת לוי מן הנתינה והממזרת אין נותנים לה את המעשר ע"כ. הרי מבואר דאין לה דין לויה, וע"כ אין נותנים לה מעשר דלאו בקדושתה קיימא דבאה מן הממזרת". וקשה שלמ"ד עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר מדוע בן לוי פטור מפדיון. ומביא בשם זקנו הגר"ח סולובייצ'יק זצ"ל, (הל' איסו"ב פט"ו הל"ט) שאע"פ שלוי ממזר אינו נחשב לוי, בכ"ז לענין פדיון נחשב כלוי שפטור מפדיון, אבל כיון שאינו לוי אין זכאי במעשר ראשון. 

עולה למסקנה שמחלוקת בין הראשונים וכן בין האחרונים האם לוי שהוא ממזר ממשיך בלויותו או שהוא ישראל ממזר. יש אומרים שמקרי לוי פסול, יש אומרים שהוא ישראל ממזר. אבל בדין של  לוי שנשא גויה כנד"ד הנה ברור שהבן שנולד הוא גוי אפילו אם אותו בן מתגייר דינו כגר והוא ישראל אשר ילדיו הבאים אחריו דינם כישראל, וזאת אליבא דכו"ע היות כי אינם בכלל מוגדרים כלויים גם לא "לוי פסול", כי הוא נולד מביאתו של גויה שלא התגיירה, ומה שאמרו שהוא לוי זה רק אם הילד נולד כאשר האם היא גיורת שמותרת ללוי, ואז הילד הוא לוי לכל דבר.

ח. והנה הלכה היא שבכור שנולד לישראל מאשתו שהיא בת כהן או שהיא בת לוי פטור מן הפדיון משום שאין הדבר תלוי באב אלא באם שנאמר "פטר רחם בישראל". כהן שנשא אשה הפסולה לו וילדה לו בכור, מכיון שהבן נעשה חלל חייב בפדיון. וכן  בדין של בת כהן שנתעברה מן הגוי וילדה בכור, חייב בפדיון, שהרי נתחללה בביאתו ודינה כדין ישראל, אבל בת לוי שנתעברה מן הגוי וילדה בכור, פטור הוא מן הפדיון, מכיון שלא נתחללה בביאתו מן הלויה.  כי מה בין בת כהן לבת לוי, שבת כהן נעשה עם ביאת הגוי חללה, והרי היא כבר אינה כהנת, ולכן דין הולד כדין ישראל החייב בפדיון, משא"כ בת לוי שנתעברה מן הגוי הרי אינה נעשה חללה, וממילא דין הוולד שלה כדין בת הלוי שפטור מהפדיון. 

וכן פסק מרן השו"ע (יו"ד סי' שה ס' יח) "כהנים ולוים פטורים מפדיון הבן, ואפילו כהנת ולויה נשואה לישראל אין הבן חייב בפדיון, שאין הדבר תלוי באב אלא באם, שנאמר פטר רחם בישראל, ואם נתעברה מעובד כוכבים בן הלויה פטור מפדיון ובן הכהנת חייב בפדיון, שהרי נתחללה אמו מן הכהונה בבעילת העובד כוכבים".

1. יסוד הלכה זו יהיה אחת מהסיבות למה בנד"ד אסור שאותו בחור יחשיב את עצמו כלוי, כי אז לו ולזרעו אחריו יבטלו חיוב פדיון הבן, כי הם יחשבו שהם לווים, בין ללוי ובין לבת לוי, וכאשר ילווד להם במשפחה בן בכור יגידו להם שהם פטורים מפדיון הבן, והרי באמת הם ישראל ולא לוי שעליהם חל חיוב פדיון הבן.

2. עוד סיבה שאסור שאותו בחור יחשיב את עצמו כלוי, כי אז יעלה בעליית לוי שלא כדין, וזאת כאשר יש לויים בבית הכנסת שאותם יפסידו להם ויעלו אותו שלא כדין כאשר יש לוי אמיתי בבית הכנסת, ועליה זו היא תדירה כי הסדר הוא ראשון עולה כהן ושני עולה לוי.

וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' קלה ס' ג) "כהן קורא בתורה ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ט) "כהן קורא בתורה ראשון – דכתיב "וקדשתו" וקבלו חז"ל שר"ל לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, ומ"מ אם רצה הכהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו אבל לענין לקרות בתורה בביהכ"נ תקנו חז"ל מפני דרכי שלום שאין הכהן והלוי יכולין למחול, אלא דוקא כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל כדי שלא יבוא הדבר לידי מחלוקת, שכ"א יאמר אני גדול ואקרא ראשון. ואין חילוק בין שבת ויו"ט לשני וחמישי ושאר זמנים שקוראין בהן. ובס"ק י' כתב: ואחריו לוי – ואסמכינהו אקרא דכתיב "ויתנה אל הכהנים בני לוי" אטו אנן לא ידעינן דכהנים בני לוי נינהו אלא לאשמועינן דמתחלה כהנים והדר בני לוי.

וראה עוד בערוך השולחן (שם אות ח) ומי המה השלושה קרואים: כהן קורא ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל. ומשנה היא בגיטין (דף נט ע"א) ובירושלמי שם יש פלוגתא, דרבי שמעון בר יוחאי אומר שזהו מן התורה דכתיב "ויתנה אל הכהנים בני לוי", והדר "ואל כל זקני ישראל". ורבי יהושע בן לוי סבירא ליה שזהו מדרבנן. ובש"ס שלנו משמע להדיא דהוי דאורייתא, עיין שם. ובכך דבר חמור הוא לתת לאותו בחור ולבניו אחריו עלייתו של הלוי, כאשר אליבא דכו"ע הוא ישראל, ובניו אחריו ישראל, כי אביו הפסיד את הלויה היות שנולד מאם גויה אף שאביו היה לוי. 

3. עוד סיבה שאסור שאותו בחור יחשיב את עצמו כלוי, וזאת כדי שלא יטמע בין הלויים, ואנחנו בידיים נוסיף מכאוב למכאובינו, ובאמת לא מבעיא לדעת הפוסקים כהגאון החזון איש (אהע"ז סי' ג) ועוד, שנוקטים, שהכהנים והלויים בזמן הזה מוחזקים הם, ולכן אל לנו לייחס חזקת לוי למי שאינו לוי, שבזה מקלקלים את החזקה. אלא אפילו לדעת הש"ך (חו"מ סי' שכב ס"ק ט) ועיין שם בפתחי תשובה (ס"ק ג) שאין לכהנים וללויים בזמן הזה חזקת כשרות, ולכן אין נותנים להם חלה, מסתבר שאל לנו להעניק לאנשים שאינם לויים חזקת לויים ובפרט בזמן הזה שבקרוב בעזה"י, נתחייב בתרומות ומעשרות מן התורה, ונצטרך למצוא כהנים וללויים מיוחסים. ולכן אל לנו לקלקל החזקה.

ולחיבת הקודש נביא חלק מאותם דעות בפוסקים שכהני זמננו הם כהנים גמורים, וזאת אף שאין בידם כתב יחוס והם נוהגים ככהנים רק מחמת חזקה. הנה כך דעתו של הגאון רבי דוד אופנהיים זצ"ל שנדפסה בשו"ת נשאל דוד       (יו"ד סי' כז) והובאה בסוף שו"ת חוות יאיר וז"ל: והנה, אין להכניס לגדר ס"ס דכהנים בזמן הזה המה ספק, וא"כ היה ס"ס, כי פן אינו נקבר שם מת, ואת"ל שנקבר שם מת דילמא עכו"ם הוא. ואת"ל ישראל ממש, י"ל דהכהנים המה ספק כהנים, כמ"ש בתשובת הריב"ש, והרשד"ם (בשו"ת באבן העזר) כבר דחה הרב ר"י לבית לוי, בשו"ת (כלל ה סימן לג) בשתי ידים עסקניות בדין ההוא, והדין עמו, שהכהנים הואיל ומחזיקין את עצמם לכהנים, שווייה אנפשיה גרושה וזונה ואיסור טומאת מת חתיכא דאיסורא, והקיפוהו בראיות ברורות, המעיין יראה שדבריו כנים.

גם הגאון החוות יאיר, סובר, שכהני זמננו הינם ודאי כהנים, וכמו שכתב בתשובה (סימן קסו) וז"ל: "וכבר תמהתי    (בהשמטה לסימן קסו) על שני הגדולים שתפסו שניהם במושלם כאילו הריב"ש כתב שכהני הזמן הזה הם ספיקא כהנא, וחלילה, לא ניחא למרייהו דלימרי עלייהו הכי, וא"כ ברכותיהם ברכת כהנים ספק ברכה היא, וכל בכורי ישראל שנפדו על ידיהם ספק פדויין. לכן מצד גוף הענין יפה השיג ר"י לבית לוי (כלל ה סימן לג) על רשד"ם (אהע"ז רלה) כי באמת הריב"ש גופיה לא זכר ענין ספק כלל, רק שאין להם יחוסיהן רק שהוחזקו. ומ"מ הרי ק"ל שסוקלין ושורפין על החזקות, שהרי גם בימי הש"ס לא היה שכיח ידיעה כלל מאיזה שבט הם, רק לאחד מאלף, והם קצת שמבני אהרן כמו אביי ורבה תרוייהו מבית עלי, שג"כ לדעתי היה בדרך קבלה לא בדעת דור דור".

וכך עולה גם מדעת החתם סופר (חידושיו לכתובות כה א) וז"ל: "ע"כ צ"ל, דרמב"ם נמי לא אמרה אלא לחומרא דיוחסין, וס"ל מעלינן מתרומה דאורייתא דעוון מיתה ליוחסין, ומשום כן החמיר דכהן בזה"ז לא יאכל בתרומה דאורייתא, אבל מנשיאת כפים לא הזהיר, דאין מעלין ממנה ליוחסין. ומדינא כהנים גמורים הם, וה"ה לפדות הבכורים ראוים הם, והכל כהלכה בלי פקפוק. והא"ש דדווקא משפחה של כהנים המפורסמת בעירה, ומסתמא כך השתלשלה מאז עד זמן עזרא שנתיחסו, דכל משפחות בחזקתן.

וכן כתב הערוך השולחן (סימן ג אות כב) ויש טועים ואומרים דכהני זמן הזה לאו כהנים גמורים הם, מפני שאין להם יחוסי כהונה עד אהרן הכהן, וח"ו לומר כן, דמדינא א"צ כלל לזה, כמו שבארנו בסי' זה ובסי' ב, ורק למעלה בעלמא עשו הבדיקה, וכיון דמשפחתם מוחזקת לכהנים, הם כהנים גמורים לעד לעולם. 

ט. והנה עוד סיבה חזקה ביותר שאסור שאותו בחור יחשיב את עצמו כלוי, כי אז ירשמו בכתובה שלו תואר "הלוי", אם זה בחור ספרדי בכתובה ספרדית יהיה כתוב פעם אחת בהתחלה פלוני בן פלוני הלוי, ואם מדובר בבחור אשכנזי יהיה כתוב חמשה פעמים, ע"כ שהוא לוי, בפעם הראשונה "פלוני בן פלוני הלוי" ואח"כ ג' פעמים "פלוני הלוי חתן דנן", ובסוף עוד פעם "וקנינא מן פלוני בן פלוני הלוי חתן דנן" ואם בכתובה הדבר חמור לכתוב על מי שאינו לוי שהוא לוי, הנה חמור יותר אם יבוא הוא או בניו אחריו להתגרש ואז בגט (אם הוא אשכנזי) יכתבו הדיינים, "פלוני בן פלוני הלוי" וכך נוהגים בגיטין של אשכנזים לכתוב "כהן" או "לוי" אם אכן הוא כהן או לוי, ודבר זה פוסל הגט וכפי שנביא בהמשך.

והרי ידוע ליושבי על מדין, ומסדרי גיטין, שבזמן חקירת שמות כשישאלו אותו וכן כשישאלו את אביו או כל אדם אחר המכירו וכן המכיר אביו, יאמרו שהוא לוי, וכן במסמכים כמו הדרכון או הת"ז וכל מסמך לידה גם כתוב משפחת לוי גם לו גם לאביו, ואז גם יבדקו הכתובה ויראו שערכה אותה רב חשוב, ושם כתוב "פלוני בן פלוני הלוי" וכן "פלוני הלוי" לאורך כל שטר הכתובה, הרי מכל הצדדים אלו עולה שלוי הוא ואז כך יכתבו בגט ונמצא שבמעשה זה פוסל את הגט וח"ו נמצא שאשתו אשת איש ואם יוולדו לה ילדים יהיו ממזרים רח"ל.

והנה אף שפסקו האחרונים שאין לומדים מן הכתובה לשמות הג"פ, הרי כאן כפי שכתבנו אחרי שיש כ"כ הרבה כיוונים שמטעה את החשיבה להחשיבו ללוי, כאשר הוא לא לוי אלא ישראל, הנה גילוי מילתא בעלמא הוי, אבל כאשר יש חיזוק לזה מכל צד ופינה, כן ילמדו ויעשו מעשה לכתוב בגט שהוא לוי. 

ולכן אם יכתבו בכתובה "לוי" וזה יביא שאם יתגרש יכתבו בגט שהוא לוי, כאשר למעשה אינו לוי, יש בעיה חמורה בגט זה, דהנה ידוע המחלוקת המובא בשו"ע (אבהע"ז סימן קכט ס' יט) בין מרן השו"ע והרמ"א, שלדעת מרן אין לכתוב בגט לא "כהן" ולא "לוי", והרמ"א (שם בס' ז וס' יט) פסק שנהגו לכתוב "כהן" או לוי". והנה אם טעו או שכחו ולא כתבו כהן למי שהוא כהן או לוי שהוא לוי פסק הרמ"א (שם) שאם לא כתב כהן או לוי, י"א שפסול וכפסקי מהרא"י (סי' ד) וזאת מאחר שנהגו לכותבו, אמנם יש מכשירין.

והנה פסק מרן השו"ע (שם סי' יג ס' ט) "אשה שנתגרשה ויצא קול פיסול על הגט והצריכוה גט אחר מפני הלעז, יש אומרים שצריכה להמתין ג' חדשים מהגט השני, ויש אומרים שאינה צריכה למנות אלא מהגט הראשון. והוסיף הרמ"א (שם) "ויש לחוש לסברא הראשונה, שהיא סברת ר"י והרא"ש כתבו בטור על שמם. וכן אם נתגרשה מחמת קול קדושין בעלמא צריכה להמתין. ועל אותה הלכה כתב החלקת מחוקק (שם  ס"ק ז) "שאינה צריכה להמתין אלא מהגט הראשון דוקא שהגט הראשון היה כדין רק מחמת קול בעלמא הצריכו גט שני מחמת חומרא, אבל היכא שהגט היה בטל מן הדין ודאי מונין מן השני, וזה דלא כהרב מהר"מ מלובלין שכתב בתשובה (סימן קיז) בגט שהיה בטל מן הדין לסמוך בשעת הדחק על גט הראשון ע"ש. והמעיין בדברי המהר"ם מלובלין יראה שדן הוא לגבי גט שהיה כתוב בו "הלוי" והוא לא היה לוי, דאעפ"כ יכולה להמתין ג' חודשי הבחנה מגט זה, והחלקת מחוקק השיג עליו, שהרי בנידון שכתוב "הלוי" והוא לא היה לוי הגט בטל, ולא הקילו חז"ל למנות ג' חודשי הבחנה אלא מגט שהוא כשר מדינא, אלא שיצא עליו קול בלבד.

וכך דעתו של הבית שמואל (שם ס"ק יג) "ויש לחוש לסברה ראשונה, אפילו משתהי בגט השני בין כתיבה לנתינה, מ"מ יש להחמיר לכתחלה, אם לא בצירוף שאר דברים דא"א להמתין כמ"ש בתשובת מהר"מ מלובלין (סי' קי"ז) מיהו מה שכתב שם בעובדה דטעה הסופר וכתב בגט הראשון לוי, והוא לא היה לוי, מדמה שם טעות זה לדין של ר"ת, השיג עליו הח"מ כי דין של ר"ת דוקא בקול לעז ולא בפסול ממש כמ"ש בתו' ובהר"ן ובמ' סוף גיטין ועיין סי' קכ"ט". היינו שהב"ש השיג על דברי מהר"ם מלובלין, וסובר הוא כהח"מ, שאם כתבו בגט "הלוי" והוא לא לוי, הגט פסול ובטל וחייבים לכתוב גט מחדש.

וחזי הוית למו"ר זקני, הראשל"צ הגר"מ חביב זצ"ל, בספרו גט פשוט (סי' קכט ס"ק לו) אחרי שהאריך בדברי המחלוקת בין מרן השו"ע והרמ"א, לגבי כתיבת כהן ולוי בגט, כתב "ולענין הלכה במקומות א"י ומצרים וסוריא דלא נהגו לכתוב בגט כהן ולוי הוא כשר לדעת כל הפוסקים, אך במקומות שנהגו לכתוב כהן ולוי כגון בקושטא וסביבותיה וסאלוניקי וסביבותיה וכן בארצות אשכנז, אם אירע שלא נכתב בגט כהן ולוי בזה הוא דנחלקו, דדעת מהאר"י מוינא לפוסלו, ודעת מרן הב"י להכשיר, והאריך לכתוב דעת הפוסקים בזה.

ובשם מהרי"ט בשמות גיטין (דף מז ע"ב) הביא שגט שבא מחלב, מאחד שהיה לוי ולא הוזכר לוי בגט, ראיתי טעם להתיר, לפי שהמקום שנכתב שם לא נהגו שם לכתוב לא כהן ולא לוי, ובכה"ג בתר מקום כתיבה אזלינן עכ"ל. ופשט דברי הרב משמע, דאיירי בשם המגרש שהיה לוי, ולא כתבו עליו שהוא לוי, ומשמע שהתיר לתת הגט לכתחלה, אע"ג שבמקום הנתינה היו רגילין לכתוב כהן ולוי, וטעמו משום שבכה"ג בתר מקום כתיבה אזלינן.

והנה מביא עוד דיון מו"ר זקני בעל הגט פשוט זצוק"ל, אם יכתבו כהן או לוי למי דאינו כהן או לוי, שדבר זה נחשב לשינו בשם הבעל, ומחלק בין שינוי דשב ואל תעשה, כגון שהוא כהן ולא כתבו הכהן, או שהוא לוי ולא כתבו הלוי, לבין שינוי בקום ועשה, כגון שכתבו כהן או לוי למי שאינו כהן או לוי, שדבר זה נחשב לשינוי בשם. וז"ל שם: "היות כי בגיטין דאיכא טעמא דלעז אם שינה השם במקום דאיכא לעז, כגון שינה מקום הדירה או שכתב כהן למי שאינו כהן, ואע"ג דליכא למיפסליה משום עדים דחתמי אשקרא, דעדים לא חתמי אלא על עיקר המעשה, מ"מ איכא למפסליה לגט משום לעז, דהרואה גט זה יאמר שאינו לזה האיש כיון דשינו מקום דירתו או כתבו עליו שהוא כהן ואינו כהן", עכ"ל.

והנה בדין אם כתב ביה"ד את שם "הכהן" או הלוי" והתברר שאינו כהן או לוי, אשר הגט פסול וצריך לעשות גט מחדש, פסק זאת הגאון הנודע ביהודה (מהדורא קמא אבהע"ז סי' פט) והוא על אודות שאלה בגט, שכתבו על המתגרשת בת פלוני הכהן, ואביה לא היה כהן. הנה המעיין בדברי האחרונים בסימן קכ"ט בב"ש (ס"ק יז) הרי מבואר הדבר בשם הלבוש, לחלק בין שינה מקום לידה, כי אין אדם נקרא על שם מקום לידתו, אבל בשינה שם אביו מחמת שינוי השם יאמרו כי אין זה המגרש, וא"כ לפ"ז בכתב כהן או לוי על מי שאינו כהן או לוי, ג"כ השינוי מפורסם. לכן אם הבעל עדיין בחיים צריך לגרש בגט אחר. וכן פסק עוד במהדורא תנינא (אבהע"ז סי' קט) בבעל שברח ונתפס בלבוב, עם חברי גנבים, ויושב בבית כלא, וע"פ פעולות רבות שלח הבעל גט לאשתו ונכתב בגט על שם אבי האשה "הכהן" אבל אינה בת כהן, פסק הנו"ב הנה אמירת "פב"פ הכהן" הרי הבעל אומר כן להסופר ולהעדים "כתבו וחתמו גט לגרש בו את אשתי פלונית בת פלוני הכהן", והיות כי אינה בת כהן יש לחוש שהבעל במכוון עשה זאת, כדי שיהיה נכתב שלא לשם אשתו, כדי לפסול הגט, ולכן האשה הזאת צריכה להשיג גט אחר מבעלה". אשר על כן רואים עד כמה הוא החמיר לחייב גט מחדש, וזאת על אף שהבעל יושב בבית כלא ואין מקום עיגון גדול מזו.

וכן דעתו של הגאון רעק"א (ח"א סי' קטז עד סי' קכ) כאשר כתבו בשם אבי האשה "הלוי" והתברר שאינו "לוי" שצריך בכגון זה להצריך גט מחדש.

וכן דעתו של בעל התורת גיטין (סי' קכט ס"ק יב) שהגט פסול גמור, וצריך גט אחר, וזאת אף במקום עיגון אין להכשירו. והובאו דבריו בשדי חמד (מערכת גט סי' ב אות ב) וע"ש. וכן פסק האהלי שם (כלל א ס"ק ט) שבכגון זה הגט פסול אף בשעת הדחק אין להכשירו. 

כן בקודש חזיתי בספר חדושי אנשי שם להגר"ש קלוגר זצ"ל (סימן קמה) אשר נשאל בגט שנכתב על אבי המגורשת   שהוא לוי, ובאמת אינו לוי, והוא מקום עגון מאד וא"א להשיג גט אחר, ובתשובתו נושא ונותן בחזקה על דברי הגאון הנודע ביהודה שמחמיר, וסבר מעיקרא דדינא דאם כתב כהן על אינו כהן כשר, והוסיף וכבר דאפילו החולקים על דעת עה"ג שסובר להכשיר בשינוי באבי האשה, יש לומר דלא חלקו רק בשם אביה ממש, אבל באם טעו בחניכה שאין הכל קורין בו שאינו נקרא בשם זה, וכן בשם כהן או לוי שאינו נקרא בשם זה, י"ל דמודים לדעת עה"ג דהשינוי אינו פוסל כיון דלא היה צריך לכתבו, ולכן מסיק וכותב, דהגט כשר ליתן לה בשעת הדחק, ומותרת לכל העולם בלי חשש ופקפוק כלל, ע"ש. וראה בהשמטות שבסוף הספר (סימן י"א) שנשאל אם כתבו בג"פ בשם אביה כהן, והוא לא כהן, והשיב שזה מכבר שכתב בתשובה באריכות להתיר בזה במקום עיגון, וכעת בשם אבי האשה ודאי דיש להכשיר בשינוי בשם אביה דאינו שינוי גמור וכשר בשינוי בשם אביה, ולכן יש להקל בזה בעת הדחק עיין שם. 

ויעוין גם בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן רמ"ו) שמביא מכמה ספרי שו"ת מפורסמים שכתבו להכשיר בכתבו כהן על מי שאינו כהן, ובפרט בשם אביה, וכן שיותר קיל באם כתבו הלוי ואיננו לוי, דבכתבו כהן יש יותר לעז, ובצירוף עוד כמה קולות לנידונו שם הסיק להכשיר וע"ש. 

י. והנה על דבר מה שהביאו קדם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (אבן העזר סימן קעה) על דבר גט שנכתב בו שם אבי המתגרשת "כהן" והוא אינו כהן, ומדובר במקום עיגון לגמרי באפס תקוה על גט אחר, הרי ע"פ דברינו לעיל הגט פסול וזאת גם בשעת עיגון, הנראה כעת שרבנו הצ"צ ישקול כל הצדדים בנושא, ואחרי אריכות רבה יראה האם ניתן בדיעבד להכשיר גט זה. ולהקדים: "הנה ראיתי לחכם אחד שצידד להתיר שני היתרים האחד ע"פ מה שכתבו התוספות בגמרא גיטין (דף פ ע"א) שאין שטר נפסל, אלמא אפילו אינו. ומ"מ י"ל אף דאיכא לעז כמו בשם אביו י"ל כיון שא"צ לכותבו אף לכתחלה ע"כ גם בשינה בו כשר. גם סה"ת והמרדכי והסמ"ג והר"ן שהכשירו בשינוי מקום לידה, נקטו רק הטעם משום דא"צ לכותבו. אלא דלכאורה יש לדחות. די"ל דהתוספות נמי מודו דהיכא שיש חשש לעז אף שהוא דבר שא"צ לכותבו אף לכתחלה מ"מ אם שינה בו פסול, ומה שנקטו התוספות בשינה מקום לידה משום דשינו בדבר שא"צ לכותבו היינו דאם היה השינוי בדבר שצריך לכותבו אף רק לכתחלה אם שינה בו פסול אע"ג דליכא לעז, משום דזהו כמו משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין. ואח"כ כתב שאינו כן אלא שבדבר שא"צ לכותבו אף לכתחלה אף אם שינה "כהן" השטר כשר. וכתב בתשובת נו"ב (סי' פט) שכוונת התוספות רק דהעדים לא נפסלו ע"י שכתבו "כהן" על מי שאינו כהן. ונפ"מ דבשאר שטרות השטר כשר, אבל בגט פסול מטעם שיאמרו שאין זה המגרש בו כשר, ורצה להסכים גם דעת הרא"ש כן. ובכך יש להקל במקום עיגון גמור, בכתבו על המגרש עצמו שהוא כהן, אף שאינו כהן, ומ"מ חלילה להקל. אבל בנ"ד שהשינוי דכהן הוא בשם אבי המתגרשת, כיון אפילו בשינוי גמור מכשיר בעל העיטור, ואף שהרא"ש פוסל, מ"מ כתב הג"פ (ס"ק מט) דפסול רק מדרבנן, ומהרא"ם (סי' סו) כתב דחכמי עירו הכשירו. ויש לחלק בין כשהשינוי בשם אבי המגרש לכשהשינוי בשם אבי המתגרשת, לפי שהאשה אינה נקראת ע"ש אביה כ"א ע"ש בעלה, והגם שסברא הנ"ל נזכר בג"פ (ס"ק מט) אין לזה יסוד כלל. וצ"ע איך הדין בשטרי ממון. כיון ששנינו פרק ג"פ שנים שהיו בעיר שם אחד "יוסף בן שמעון" ושם אחר "יוסף בן שמעון" אין יכולים להוציא שטר חוב זה על זה, אע"פ שהאחד מוחזק בהשטר. והן אמת ראיתי בתשובת הגאון רע"ק איגר (סי' קיט) תשובת הגאון בית מאיר שכתב דאף לדעת הרא"ש שטר שנכתב בשם כהן ואינו כהן דכשר, הרי ע"כ אף אם יטעון הלוה איני איש הזה שהרי איני כהן לא שמעינן ליה וגובין ממנו מפני שלא הוחזק אחר בשמו ושם אביו עכ"ל. ולא ידענא מנ"ל זה בפשיטות, וע"ש שמזה מביא ראיה להכשיר בגט ג"כ מהאי טעמא, אבל גם בשטרי ממון אין דבריו מוכרחים. 

וממשיך כ"ק אדמו"ר הצ"צ, וזלה"ק: "הנה בטור ושו"ע (חו"מ סי' מט ס"ז) הביא שני דיעות, אם צריך לכתוב שם עירו של לווה או מלווה בשטר. והרמב"ן ס"ל, דאין צריך לכתוב שם עירו, וא"כ להרמב"ן אם כתב בשטר "יוסף בן שמעון הכהן" לווה "פלוני בן פלוני" מנה, ובאמת טעו שזה הלווה "יוסף בן שמעון" אינו כהן, א"כ ודאי אין לזה דין שטר, דיוכל הלווה לומר ודאי איני הלוה שהרי איני כהן. ומ"ש הגאון הבית מאיר שאין שומעין לו מפני שלא הוחזק "יוסף בן שמעון" אחר, אינה טענה, כיון דאין כותבין שם עירו של הלוה יוכל הלה לומר כמה "יוסף בן שמעון" איכא בעיירות אחרים שהם ג"כ כהנים. ואף אם העדים מעידים שזה ה"יוסף בן שמעון" הוא הלווה וטעו בענין כהן, יש ב' חקירות, הא' אם נאמנים ע"ז כשכתב ידו יוצא ממקום אחר, הב' אף אם נאמנים אין לזה דין שטר אף לדעת הרמב"ם (פכ"ד מהל' מלוה ה"ח) ובשו"ע (סי' מ"ט ס"ז) מטעם הנ"ל, דזה גרע משני "יוסף בן שמעון", כיון משמעות השטר שאינו זה. וכל שכן בגט כשכתבו שהמגרש הוא כהן ובאמת אינו כהן, והרי ג"כ אין כותבין שם עירו, הרי מבואר בהגט שאיש אחר הוא המגרש, והוי לי גט בטל, כדעת החלקת מחוקק והגט פשוט (ס"ק מ) והתורת גיטין הנ"ל ולא נמצא חולק ע"ז כלל. אך לדברי הר"ר ישעיה (טור חו"מ שם ס' יב) שצריך לכתוב שם העיר פלוני שמעיר פלונית לוה מפלוני, א"כ כיון שנכתב שמו ושם אביו, וש"ע ולא הוחזק עוד איש בשמו ושם אביו כן בעיר זה, אז אפשר יש מקום לסברת הבית מאיר הנ"ל דאף שכתב "כהן" והוא אינו "כהן" תלינן דטעות סופר הוא וגובין ממנו הממון, וגם זה צע"ג. ומ"ש להקל משום שכאן השינוי באבי המתגרשת אינו כלל בשמותיו ששמו נכתב כמו שהוא נקרא משה יצחק, רק השינוי במה שכתבו עליו הכהן, זה נכון, ולא מהטעם דכיון דגם השינוי בשם אביה פוסל רק מדרבנן. דזה אינו לפ"ד שו"ת תודת שלמים, דשינוי שם אביה הגט בטל מדאורייתא, כמו בשינה שם עירה שהוא מקום דירתה דהגט בטל מן התורה. מדנשנו בבבא אחד עם שינה שמו ושמה, כמבואר בפוסקים, מ"מ הנה ענין מה שכותבים הכהן אינו שם של האיש, רק יחוסו והוה כמו סימן. וכמ"ש במשנה פרק ג"פ יכתבו סימן היו מסומנים יכתבו כהן. הרי ענין כהן הוא במדרגה אחד עם סימן. והנה בענין כשכותבין שם עירו ושם עירה היו כותבין ג"כ הנהר לסימן, כמו בשוירי מתא דעל רכיס נהרא, וכמ"ש בתשובת מהרמ"פ (סי' ה) שמה שכותבין הנהרות הוא לסימנא בעלמא. וכמ"ש בב"י (סי' קכ"ח בד"ה נוהגים לכתוב שם נהר) וז"ל: "ואין כותבין שם הנהר אלא משום סימן, שלא לטעות בעיר אחרת ששמה כשמה". נמצא ערך "הכהן" באיש הוא כמו הנהר לעיר, דתרווייהו הוי ליה סימן, להבדיל האיש מאיש אחר ששמו כשמו, וכן להבדיל העיר מעיר אחרת ששמה כשמה. וא"כ לפי מה שכתב הב"י בשם תשובת מהרי"ל דשינה שם הנהר של העיר כשר, וכ"כ בתה"ד (סס"י רכ"ח) בשם תשובת הר"ר אביגדור כ"ץ שבמרדכי. וכן פסק הרמ"א (סי' קכ"ח ס"ד) ובב"ש (שם ס"ק י"ג) בשם הלבוש. הרי דאע"ג דשינה שם עירו ועירה הגט בטל לגמרי, או פסול, כשהשינוי במקום עמידה, עכ"ז כשהעיר נכתב בטוב והשינוי בשם הנהר כשר. א"כ כמ"כ בשם אביה אף למאן דאמר דדומה לשם עירו ועירה, מ"מ כיון שאין השינוי בשם אביה, שהוא נכתב כמו שהוא נקרא רק השינוי בהסימן שלו דהיינו ענין "הכהן", כשר. לכן אף למ"ד דשינה שם אביה הגט בטל, עכ"ז כשנכתב שם אביה בטוב, אף על פי ששינו שינוי גמור בענין הכהן, יש לצדד להקל, כמו בשינוי שם הנהר דעירו ועירה כנ"ל. דשם עירו ועירה חמור משם אביו ואביה כנ"ל. עכ"ל.

ובכך אחרי שהעלה כו"כ צדדים להכשיר אותו גט, במיוחד שזה שעת הדחק ועיגון גדול העלה למסקנה: "לכן במקום עיגון גמור כזה שבאפס תקוה להשיג גט אחר אם יסכימו הרבנים המפורסמים דק"ק וויטעפסק להקל בזה, הן מטעמא דידי או מטעמא אחרינא, הנני נמנה עמהם ג"כ".

יא. והנה עוד מעשה הובא קדם כ"ק הצ"צ (אבהע"ז סימן קעז) בנידון אשר אירע פה בעיר ראסלאב באשה אשר נתגרשה מבעלה זה שני שנים ונשאת לבעל אחר זה שנה וחצי, וכעת נתוודע הדבר שכתבו בהגט ששם אבי המגורשת היה "לוי", ע"פ אמירת המגורשת בטעות, וכעת נתברר הדבר שאביה היה ישראל, ודבר זה נוכל להוציא לאור שתקבל גט אחר מבעלה הראשון, רק שנפל ספיקות בעינינו אם תהיה מותרת לישב עם בעלה השני או לאו, זה אומר בכה וזה בכה. וכעת נתוודע לנו שהבעל הראשון אינו מרוצה ליתן לה גט עד שיתנו לו מעות הרבה, ומחמת זה אפשר שתתעגן ימים רבים. האם אפשר למצוא לה היתר אפילו אם לא תוכל להשיג גט מידו.

ופסק ע"כ רבנו הצ"צ, "הנה בחלקת מחוקק (סי' י"ג סק"ז) בגט שהיה בטל מן הדין, ובתשובת מהר"מ לובלין סי' קי"ז מבואר שנמצא שהיה כתוב בגט "הלוי" והוא לא היה. הרי ס"ל להחלקת מחוקק שבכה"ג הוא גט בטל מן הדין. וגט בטל משמע פירושו מדאורייתא לפי לשון הרמב"ם (פ"ב ה"ז) וכן משמע לשון השו"ע (רס"י ק"נ) אמנם קשה עליו דלכאורה משמע בתוס' (פרק הזורק גט דף פ' ע"א) בשם ר"ת דאם כתבו העדים "כהן" על מי שאינו כהן השטר כשר, וכן הבין הג"פ (סי' קכט ס"ק לו) ועיין במרדכי (פרק השולח סס"י שס"ח) ובסמ"ג (עשין סי' נ) מענין דברי ר"י וראיית ר"ת הנ"ל. והנראה פשוט דמהרמ"ל והחלקת מחוקק, מפרשים כמ"ש הג"פ (שם) דלא הכשירו כשכתב "כהן" למי שאינו כהן אלא בשאר שטרות, ולא בגיטין. וכ"כ הפנ"י (גיטין שם) דראיית ר"ת הוא רק שלא נפסלו העדים, כמ"ש הרא"ש. וכ"כ בנודע ביהודה (סי' פט) אך כל זה בשינוי בשם המגרש. אכן בנ"ד שהשינוי באבי המתגרשת הנה בנו"ב שם הצריך גט אחר. וכן משמע בתשובת מוהראנ"ח (ח"א סי' י"א) שהביא הג"פ (שם ס"ק ל"ה בד"ה ולענין הלכה) ובתשובת הגאון רבי עקיבא איגר (סי' קי"ו) נשאל על זה. ובסוף תשובתו כתב צדדים להקל משום דשם כהן ולוי א"צ לכותבו אף לכתחלה, כמ"ש בפסקי מהרא"י (סי' ו) ומ"מ סיים שקשה להתיר. ובתשובת הבית מאיר, אליו (שם סי' קי"ז) היקיל בזה למעשה בתוספת שם כהן ולוי באבי המתגרשת, משום דתוספת כהן הוא כמו שינה במקום לידה. ודבריו צ"ע קצת, דמ"ש צד להקל אפילו בתוספת כהן או לוי בהמגרש, זהו נגד החלקת מחוקק ומהרמ"ל הנ"ל, ועיין בספר שמות (סוף אות כ)  כמה נתלבטו גדולי אחרונים אם הוא כהן ולא כתב כהן, אם הוא כשר אפילו דיעבד, דמהרי"ט ומהר"א ששון, פוסלים, א"כ אם שינה בו ודאי יש לפסול לכולי עלמא. ועוד כי אף שהרב ב"י פירש פסקי מהרא"י הנ"ל, כמ"ש הגאון רע"ק דאין צורך לכתוב הכהן, הנה כבר השיגו על הרב ב"י בפירוש דברי מהרא"י כהובא בס"ש שם בשם מהרי"ט. וכ"כ בספר מכתב מאליהו (שע"ד סי' כב) דכיון דלא הצריך לכתוב שום הפרש ש"מ דכהן צריך עכ"פ לכתוב ע"ש. וכ"כ הג"פ (ס"ק לו) שדברי מרן הללו מתמיהין לעיני כל רואיהם. וכן בתומים (סי' מ"ט סק"י) מבואר הפירוש בדברי מהרא"י ג"כ כמו שהבינו הגדולים הנזכרים, וכיון דלכתחלה ודאי לכו"ע צריך לכתוב "כהן" בהמגרש, אלא שיש פוסלים אף דיעבד כשלא כתב, א"כ לא דמי כלל למקום לידה שהכשיר ר"י. לפ"ז ששם "כהן" בהמגרש שהוכיחו מהש"ס דכתובות (דף כד ע"ב) שגם בימי האמוראים כתבוהו, לא דמי כלל למקום הלידה ושם הנהר. ובתשובות פנים מאירות (ח"א סי' כב) וז"ל: שהתוס' לא כתבו, היכא שא"צ לכתבו כלל, אלא שנהגו הקדמונים לכתוב משום סימן, אבל עירו עירה דתיקנו חכמי המשנה לכתוב, ואף אם נימא לא כתבו כשר, היכא ששינה י"ל שפיר דפסול מדאורייתא עכ"ל. לדבריו כיון שלא מצינו תיקון מפורש במשנה ולא בגמ', לכתוב "הכהן", אפשר יש לדון בזה דדמי למקום לידה, כסברת הגאון הבית מאיר. אך כבר כתבתי שאין כן דעת כל האחרונים, דחשוב שינה שמו והגט פסול. וגם הבית מאיר לא הקיל כלל בזה, כי אם באבי המתגרשת. כי הנה שם "כהן" באבי המתגרשת י"ל אפי' לכתחלה אין בזה שום חיוב לכתוב, רק כמו שם הנהר. כי הנה ודאי יש לנו לומר מסברא דענין כהן או לוי לא חמור מכינוי. וכן מבואר בהדיא בטור (ח"מ רס"י מ"ט) ובבעה"ת (שער ל"ג ח"א) וכן אם היה כהן או לוי או שיש לו חניכה. וא"כ לדעת הפוסקים האומרים שא"צ לכתוב כינוי האבות בגט, היינו מהרי"ק (שרש קו) הובא ב"י ושלטי הגבורים אשר סביב המרדכי, א"כ לדבריהם כמו כן אין צורך לכתוב "כהן" באבי המתגרשת, וכ"מ בהלבוש (סי' קכ"ט סי"ט) ואם אבי האשה הוא כהן דאין להקפיד כ"כ בכינוי האבות, הרי מדמה כהן לכינוי. ובהא אתי שפיר דלא דמי לענין כהן או לוי בהמגרש עצמו, דהוא סימן שלו ממש, ע"כ אין לדמותו כלל לשם הנהר דהוי סימן דהעיר. אבל "לוי" באבי המתגרשת שפיר י"ל דדומה לשינוי שם הנהר כנ"ל, שמכשיר רמ"א. אך מ"מ יש להשיב ע"ז, דבשינה הנהר דמקום דירה יש דיעות לפסול יותר מבשינה מקום לידה, משום דהדבר ידוע דעיר פלונית יש לה נהר פלונית, כהובא בג"פ (סי' קכח ס"ק ט"ל) בשם שו"ת מקור ברוך (סי' טו) ומדברי הרד"ך (בית ד חדר ג) וכ"כ בספר מכתב מאליהו (שער שלישי סי' יג) והביא ראיה לדבריו מתשובת ריצב"א, שהביא המרדכי (פרק המגרש) לענין שם "הנהר שינא". ואף שאין לזוז מפסק רמ"א, י"ל היינו בשינה נהר דמקום עמידה שיש מכשירים אף בשינה מקום עמידה עצמו, משא"כ בשינה נהר דמקום דירה וכמו שחילק הג"פ שם. ושינוי באבי המתגרשת בענין כהן או לוי יש לדמותו לשינוי נהר דמקום דירה עכ"פ. וגם גבי שינה מקום לידה יש פוסלים כמ"ש המרדכי (פרק השולח) בשם ראבי"ה. והג"פ (סי' קכח ס"ק יא) והמכמ"א (ש"ג ס"ו) הביאו עוד פוסקים דס"ל כן, ושהרא"ם (ח"א סי' ס"ו) פסק שאין להכשיר הגט ההוא. מ"מ הנה גבי שינה מקום הלידה הקיל הג"פ שם, בשעת הדחק. וגבי שינה שם נהר דמקום דירה אף שכתב שם (ס"ק לט) שיש מקום לסברת האומר דחמור יותר משינה מקום לידה, אפ"ל ג"כ שמ"מ אם נשאת לא תצא. ועיין תשובת מהריב"ל (ח"ב סי' צ) מ"ש בשם תשו' הר"ן. וא"כ בנ"ד ששם אביה נכתב כהוגן, רק השינוי בו בענין לוי, וגם זה נתוודע אחר שכבר נשאת, יש לצדד שלא תצא. וגם שלא להצריך גט אחר, כיון דהמגרש מבקש ממון רב י"ל התורה חסה על ממונן של ישראל בכה"ג. ולכן אם כתב כהן על מי שאינו כהן, דיינינן ליה כמבואר בהגט שאינו הוא, כמ"ש התורת גיטין, אבל לגבי אבי המתגרשת דמסתמא אינו לפניהם, לא שייך כ"כ לומר דדייקי. ובכה"ג יש לנו לתפוס כמ"ד אין מעלין משטרות ליוחסין. וגם כפי' התוס' והרא"ש נגד פי' הרמב"ן והרשב"א. לכן אין לבטל מחמת זה הדברים המבוארים בגט שהוא המגרש והיא המתגרשת, וכעין מ"ש הר"ן (סי' ל"ג) בענין סימן העשוי להשתנות, שאין מטילין מחמתו ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי, ולכן אין אומרים שמוכח מהגט שלא זה המגרש ולא זו המתגרשת, מאחר דשינוי כזה אינו כדאי לעקור גוף העדות לגמרי. 

והנה אחרי אריכות גדולה וראיות גדולות בפס"ד בכחא דהיתרא, עונה כעת כ"ק אדמו"ר הצ"צ על דברי הנודע ביהודה שהזכרנו למעלה, אשר בשאלה של ג"פ שנראה הדומה לנדון, פסל הנו"ב את הגט, ועל כך כתב הצ"צ בזלה"ק: "אחר כותבי זה, ראיתי בתשובת נודע ביהודה (מהד"ת סי' קט) על גט שנכתב על שם אבי האשה "הכהן" והיא אינה בת כהן, ופסק שהגט פסול. והנה שם כתב הנו"ב, ג' טעמים. והנה שני הטעמים האחרונים ודאי אינם שייכים בנדון שלנו, דמיירי באיש קבוע במקומו, אבל בנדון של הנו"ב מדובר באדם שנתחבר עם פוחזים ועזב אשתו ימים רבים, שמא באמת לקח באיזה מקום אשה אחרת ששמה כשם הראשונה ושם אביה כשם אבי הראשונה, והיא באמת בת כהן. והרי בנדון שלנו מובן מתוך השאלה שאינו שייך חשש זה, כי ודאי ידוע לכל שהמגרש לא היה לו אשה אחרת זולתי אשתו זאת שגירש. ולא דמי כלל לנדון דהנו"ב שהמגרש נתחבר עם פוחזים כנזכר שם. אבל בנ"ד ודאי אין מקום לספק בזה. גם הטעם השלישי שכתב שיש לחוש שמא הבעל במכוון עשה זה כדי שיהיה נכתב שלא לשם אשתו כדי לפסול הגט, ובנ"ד ג"כ הרי מבואר בהשאלה שמה שכתבו בגט על שם אבי האשה "הלוי", היה ע"פ אמירת המגורשת בטעות. א"כ עכ"פ המגרש ודאי לא נתכוין לפסול הגט ח"ו. כיון שלא על ידו נכתב "הלוי" והוא צווה לכתוב ולחתום גט כשר לאשתו. א"כ אין מקום לחשש זה ג"כ. ונשאר רק טעם הראשון של הנו"ב, ששם בת כהן הכל יודעים ששקר הוא, הנה גם טעם זה לא שייך כ"כ בנ"ד, שאדרבה לא היה ידוע כלל שאינו לוי כ"א במקום כתיבת ונתינת הגט סברו שהוא לוי. לכן אף אם נאמר שלפי דברי הנו"ב גט זה פסול הוא מטעם הראשון לבד, עכ"ז אפשר שגם הוא יודה דה"ל כאותן שלשה גיטין פסולין שאם נשאת לא תצא. ומשמע שא"צ גט שני מבעלה כמבואר בשו"ע (סי' קכז ס"א) ואם נשאת לא תצא. ומדכתב סס"י הנ"ל, וי"א שמצריכין לה גט כשר מבעלה ראשון ותשב תחת השני. וכאן לא כתב כן, אלמא ס"ל דדוקא שם צריכה גט שני מפני שהוא חשש מוקדם, אבל כאן שאין בו זמן א"צ גט שני. וכ"מ מהב"ש (שם ס"ק כב) שכתב וכאן משמע לדיעה קמייתא א"צ גט אחר. והיינו מדכתב סתם ואם נשאת לא תצא. ואח"כ כתב ויש מי שאומר ע"ש. וא"כ ה"ה בסעיף א' שכתב סתם ואם נשאת לא תצא, י"ל שא"צ גט אחר, עכ"ל הצ"צ.

ובסיום דבריו מסכם הצ"צ: "עכ"ז הלב נוקף להתיר בשינוי שם הלוי אף באבי האשה. ומ"מ כ"ז רק לענין שלא תצא ולא להצריכה גט שני אבל לא שתנשא לכתחלה. ומ"מ אם הגט קיים והשליח ג"כ כאן, נלע"ד תקנה שאחר שיותן לה הגט, אזי יצוו הב"ד למחוק תיבת הלוי שבאבי המתגרשת. דאף דמחיקה של מי שאינו שליח הבעל אינו מועיל, היינו להכשיר את האות הזה ממש שנשאר כמו כשמפריד ע"י מחיקה האות שנוגע רגלו אינו מועיל להכשיר זה האות, אבל כאן יועיל לענין דה"ל נוטל מה שפוסל, שכיון שנכתב "הלוי" בטעות, והמגרש צוה לכתוב גט כשר, א"כ כשמוחקים מה שטעה הסופר נשאר מה שנכתב בשליחות הבעל בכשרות. לכן הכא גבי "הלוי" כיון שהבית מאיר מכשיר לגמרי הגט אף כשלא מחקו הלוי, לכן י"ל לסמוך ע"ז כשמחקו תיבת "הלוי".

וחזר הצ"צ על עיקרי הדת בנושא הזה, ובדעתו להתיר בדיעבד במקום צורך גדול ועיגון גדול, וראה עוד בהמשך תשובותיו שהביא בקיצור את דעתו בנושא, ראה נא בסימן קצז "ובמקום אחר צדדתי להקל במקום עיגון גמור שאין שום תקווה להשיג גט אחר, להקל כשנכתב על שם אבי האשה "הכהן" והוא אינו כהן, גם לפ"ז יש לחלק בין ענין "הכהן" שהוא רק סימן ולא צריך לכותבו כלל גם לכתחילה והוי לי כמו שינוי נהר דמקום דירה, אבל השם של אביהם לא דמי לסימן" וכן פסק בתשובה סימן ר' אות יא והביא את עיקרי הדברים מסימן קעז ועל מה שענה על דברי הנו"ב.

אשר ע"כ יוצא מדברינו שדעתו של הצ"צ היא גם דעתו של הגאון בית מאיר שהוזכר בתשובתו, ושכן פסק הגאון שם אריה (סי' יד ד"ה ובזה) שיש מקום להקל בזה הגט, וכן הקל בזה החידושי אנשי שם (השמטות סי' יא) וע"ש.

ובכך אם כתבו על שם אבי האשה "הכהן" או "הלוי" והתברר שאינו כהן או לוי מצאנו מחלוקת בפוסקים, חלקם פוסלים את הגט וזאת אפילו במקום עיגון גדול, ופסול הוא מדאורייתא, וחייבים לכתוב גט מחדש. חלקם מהפוסקים מכשירים, אבל רק אם אין ברירה ומדובר בעיגון גדול, כאשר אין מצב לקבל גט חדש.

יב. והנה כל הצד להקל במקום עיגון גדול שנתן כ"ק אדמו"ר הצ"צ היינו דוקא אם כתבו "הכהן" או "הלוי" על שם אבי האשה והתברר שאינו כהן או לוי, שבמקום עיגון גדול ושלא ניתן לכתוב גט חדש יש מקום להכשיר אותו גט, אמנם לא כן דעתו באם כתבו "הכהן" או "הלוי" בשם המגרש והתברר שאינו לא כהן ולא לוי, אשר דעתו של הצ"צ וכפי שהבאנו אותו למעלה, שהגט פסול ואף פסול מדאורייתא משום שינוי השם שפוסל הגט מעיקרא, ובאמת כך דעתו של מו"ר זקיני הגט פשוט, שהזכרנו למעלה אשר בכה"ג הגט בטל אליבא דכו"ע. וכדעתו של הח"מ והב"ש שהזכרנו, וראה בספר שדי חמד, אשר הביא ריבוי פוסקים שפוסלים גם בשעת הדחק אם כתבו "הכהן" או "הלוי" אצל המגרש, ושחייבים לכתוב גט חדש כי הגט פסול, וכן דעתו של הטיב גיטין בביאורו על סדר הגט (ס"ק לב) שהוא פסול גמור, וצריך גט אחר, ואף במקום עיגון אין להכשירו. וכן פסק האהלי שם (כלל א ס"ק ט) שפסול אף בשעת הדחק משום דהוי כמזוייף מתוכו, וכן פסק הערוך השולחן (סי' קכט אות קב) בשם הנו"ב ושו"ת הגרעק"א שפוסק דלגבי הבעל, אם כתבו כהן על מי שאינו כהן, וכן לוי על מי שאינו לוי, הדבר פשוט שהגט הוא פסול. ואף על גב דכל דבר שא"צ לכתוב אין השינוי מעכב, אך כבר נתבאר בסעי' ח' דלא אמרינן כן רק בדבר שאין השינוי ניכר לרבים, משא"כ בזה דפשיטא שיאמרו שאחר הוא. ולגבי אבי האשה, מוסיף הערוה"ש וכותב, דגם באבי האשה אם כתבו כהן או לוי ואינו כן הגט פסול אפילו בשעת הדחק, וכן הכריעו גדולי עולם הלא הם הנו"ב (סימן פט) והגרע"א (סי' קטז) ויש מי שדעתו נוטה להכשיר בשעת הדחק (עפ"ת סקכ"א) ע"כ. 

והנה אף שמצאנו לדעת כמה פוסקים שבשעת הדחק ועיגון גדול ניתן למצוא להכשיר אף אם נכתב "הכהן" או "הלוי" על המגרש והתברר שאינו לא כהן ולא לוי, ראה בערוך השולחן שהזכרנו, שהביא בסוף האות שם דעה שיש מי שדעתו נוטה להכשיר בשעת הדחק. וראה בספר ויחי יוסף (הלכות גיטין) שפסק: "ומהך טעמא כיון שהוא כינוי וא"צ כל יתר כנטול דמי, ולא תשאר האשה עגונה בעבור זאת, ואף שהנו"ב ורע"א חולקים על זה, מ"מ במקום עיגון ראוי לתפוס לקולא, ובפרט ששינוי כזה אף לדעת הנו"ב אינו פוסל מדאורייתא אלא מדרבנן, ושוב מביא לאידך גיסא מה שמצא מחמירים, ומסיק וכותב וז"ל: אלא דעכ"ז נראה לי במקום עיגון גדול, ובפרט אם היא רכה בשנים יש חשש שתצא לתרבות רעה, ראוי להתיר גט זה אם א"א להשיג גט אחר, כמו שכתבתי לעיל, אך בתנאי בהסכמת ג' רבנים מגדולי הדור. אמנם מ"מ יותר קשה למצוא צד מרווח להכשיר כאשר טעו בשם המגרש מאשר טעו בשם אב האשה המתגרשת וכתבו "הכהן" או "הלוי" ואינו לא כהן ולא לוי.

ובאמת במשך כו"כ שנים בהיותי יושב אצל גדולי אבות בתי הדין בירושלים ועוד מקומות באה"ק, סמכנו יותר להקל כאשר טעו בכגון זה בשם אבי האשה, אם טעו וכתבו "הכהן" או "הלוי" בזמן שיש עיגון גדול ולא ניתן לקבל ג"פ, לדוגמה כאשר הבעל עזב את ישראל ונסע לחו"ל ואין אפשרות להשיג ממנו ג"פ, ואף פעם סמכנו גם במקום עיגון אם טעו בשם המגרש עצמו וכתבו "הכהן" או "הלוי" ואינו לא כהן ולא לוי, אלא הצריכו לכתוב גט חדש ועשו הכל להשיג גט מחדש.

והנה זכור אזכרנו עובדה שלפני כו"כ שנים, ואף רשמתי אותה בפנקס הג"פ (ובעז"ה בוא יבוא ברינה ימצא את מקומו בקובץ מיוחד בסוף הספר שו"ת ריח השדה שאני עומד להוציא) והמעשה שהיה כך היה. על אודות סרבן גט אשר במשך שנים סירב לתת ג"פ, אשתו של הנ"ל שמעה שהוא מגיע לא"י לשמחת משפחה, אשתו פנתה להנהלת בתי הדין והציעו לה לפתוח תיק גירושין לסידור גט וגם לבקש צו עיכוב יציאה מהארץ עבור הבעל, ובכך להשתחר מכבלי עיגון קשים, והיות כי לאשה הנ"ל היה לה זיקה המקשרת אותה מצד החוק לישראל, אחרי הרבה השתדלויות הצליחו להביאו לביה"ד ושם הובא לפני הרכב העגונות אשר באותו זמן ישב שם הגר"ע בצרי שליט"א, אב"ד ירושלים, אנחנו דאגנו לקבל את כל הבירורים על הזוג כדי לסדר גט כדת וכדין, שזה כולל הכתובה של בני הזוג, ועדויות מאנשים שהכירו אותם כזוג, ומעבר לזה חקירת שמות שעשה הבי"ד המקומי ועוד חזרנו על בירור וחקירת שמות של הבעל והאשה, ובכך אחרי כל הבירורים והחקירות הנדרשות, כתבנו את הגט בנוכחות הבעל והאשה, כאשר הבעל מסר את הגט לאשתו. במקרה הזה התברר  שהבעל הוא לוי והוא אשכנזי, שם משפחתו "לויט", וגם הוא וגם חבריו וגם ידידיו אמרו כי הוא לוי, ועולה לתורה שני באופן קבוע, כמו כן דברנו עם אביו של אותו בעל והוא גם סיפר שאכן הוא לוי ושאביו לוי. כמו כן בחקירת שמות שעשו הבי"ד המקומי גם הם רשמו שהוא לוי וזאת על פי מכתב עדות של רב ביהכנ"ס שבו מתפלל אותו בעל שאכן הוא עולה בעליה של לוי. וכן בכתובה שנערכה ע"י רב מוכר הבקי בטיב גיטין וקידושין כתוב "אך החתן שמואל מנחם בן יצחק הלוי", אשר ע"כ לקביעות שמות הבעל והאשה בגט "שמואל מנחם דמתקרי שמואל בן יצחק הלוי" היינו שם משפחת לוי בסוף וכפסיקת הרמ"א בבעל אשכנזי.

והנה אחרי שנתן הג"פ יכל לחזור לעירו, ובזה תם ונשלם סיפור של עיגון של כמה שנים, כאשר סוף סוף הבעל שיחרר את אשתו. עברו כמה חודשים אחרי המעשה, והגיע אלי תיק בירור יהדות של חתן וכלה מצרפת הרוצים להינשא באה"ק, בעיון במסמכים ראיתי אשר שם משפחת הכלה גם "לויט" והיו כמה פרטים שהזכירו לי הגט שעשינו בבעל בשם לויט אשר גם הוא מצרפת. שאלתי לאותה כלה האם יש לה קשר עם משפחת לויט ממקום מסויים, היא ענתה לי שזה הדוד שלה, הוי אומר אביה הוא אחיו של אותו אדם (התברר שהיא ידעה שטפלתי בג"פ של הדוד והקושי שהיה להשיגו) אבל מלבד הקשר המשפחתי אין להם כ"כ קשר כי אביה הוא לא כ"כ דתי והדוד חזר בתשובה ונהיה קיצוני, ומאז חזרתו בתשובה הוא ניתק קשר עם אחיו.

והנה מעיון שעשיתי במסמכים של הכלה, מצאתי שם שהסבא רבה של הכלה "בערל לויט" נשא לאשה גויה ונולד להם הבן יצחק שרק אחרי כמה שנים עשה גיור, ויצחק נשא ליהודיה, ונולדו להם שני הבנים, שהם "שמואל מנחם" ואב הכלה הנ"ל שמעון, למשפחת לויט. יוצא לפ"ז שאף שאביה של הכלה הנ"ל "שמעון" וכן הדוד "שמואל מנחם" הם יהודים גמורים וזאת כי האב שלהם (הסבא של הכלה) "יצחק" עבר גיור כדת וכדין לפני לידתם ולפני שהתחתן עם אמם היהודיה, הנה היות כי היה גוי שעבר גיור הנה פשוט שמאבד הוא המעמד של הלויה, ואף שהסבא "בערל" הוא לוי, אבל בנו שנולד מהגויה אינו לוי, ובכך בניו אחריו אינם לווים. ומה שהתברר הוא שדין זה לא ידעו אותו כלל וחשבו כל הזמן שהם לווים כי שם משפחתם "לויט" ואמרו שמעמד ותואר לוי נשאר להם. ועוד כי גם על הגיור שעשה בילדותו הסבא לא כ"כ עמדו ודיברו ע"כ כי העיקר שהוא יהודי והסבתא יהודיה בת להורים יהודיים. כמובן שרשמתי בתעודת יהדות ובכתובה הערה שהיא לא בת לוי והשם "לויט" הוא כי הסבא רבה היה לוי אבל איבד את הלוויה על זרעו אחריו כי נשא לנכריה והילד שנולד היה גוי שהתגייר ודינו כישראל אשר ילדיו הם "ישראל" ולא "לוי".

אמנם התוצאה מהבירור הזה הוא יותר בשאלה הלכתית על דבר הדין של הגט שעשינו לפני כמה חודשים לדוד הסרבן "שמואל מנחם לויט", ושהצלחנו עם קושי גדול להביאו דרך אגף העגונות, ושם בגט נכתב אחרי שמו ושם אביו "הלוי", כי סמכנו על דברי הבעל ודברי האשה ודברי אביו של הבעל ודברי הרב הקהלה ודברי ביה"ד המקומי שהודיעו והעידו שאכן הוא לוי והוחזק אצליהם כלוי זה כמה שנים ובמיוחד שהוא שומר תו"מ ועולה בקביעות לס"ת בעליה של לוי, ועוד כי בכתובה שלו שנכתבה ע"י רב גדול גם כתוב "הלוי" ומהמסמכים עולה גם שהוא לוי, אמנם דא עקא מתברר לנו שהוא לא לוי וזאת אף שסבו הוא לוי אבל היות כי סבו נשא נכרית ונולד ממנה אביו שעבר גיור ובכך אביו "יצחק" הוא "בן אברהם אבינו", ואף שהבעל המגרש נולד אחרי שאביו התגייר כי הגיור היה בילדות אביו והוא יהודי גר צדק שנשא יהודיה בת להורים יהודים, ובכך המגרש הוא אכן יהודי ונקרא על שם אביו כי אביו התגייר לפני לידתו ובכך היו צריכים לכתוב בגט " שמואל מנחם דמתקרי שמואל בן יצחק" ולא לכתוב הלוי, כי לא הוא ולא אביו הם לווים, כי אביו הוא גר צדק בן א"א ע"ה והוא יהודי כשר בן להורים יהודים וישראל הם ולא לוי.

והנה אחרי שהבאתי את הנתונים האלו קדם האב"ד הגאון הרב עזרא בצרי שליט"א, התחלנו לדון על כשרות הגט, כאשר בראש ובראשונה ניסינו לבדוק על כל האפשרויות לסדר גט מחדש מהבעל לאשה ולתקן את הבעיה שכתבנו "הלוי" כאשר לפי ריבוי פוסקים דבר זה שכתבו "הלוי" בשם המגרש ובשם אביו, פוסל הגט גם במקום עיגון גדול, ולא דמי אם נכתב הוא בשם האשה המתגרשת. לשם כך השקעתי מאמצים רבים כדי לשכנע את הבעל לחזור לביה"ד ואף הצעתי לו שישלמו לו את הכרטיס וההוצאות אם יבוא לא"י לעשות את הגט שוב, או הצעתי לו לעשות את הגט בעירו ששם יש בי"ד מוכר, אמנם כל הניסיונות עלו בתוהו, והסכים רק אם האשה תשלם לו סכום הקרוב לחצי מיליון דולר שזה לטענתו חלק מהכסף שהיא קבלה בחלקה בבית המשותף, שלדבריו לא מגיע לה. אמנם אם היא תתן לו את חלקה לא ישאר לה כלום כדי לבנות את חייה וחיי ילדיה מחדש, וזה יביא אותה לרעב פת לחם רח"ל.

אחרי התייעצות עם הגר"ע בצרי שליט"א התחלנו לדון האם ניתן להכשיר הגט כאשר נכתב בשמו של המגרש "הלוי" כאשר אינו לוי, כי באשר שמו של המגרש ושמו של אביו אכן שמותיהם נכתבו כדבעי, ואכן מדובר בבעל בשם "שמואל מנחם דמתקרי שמואל בן יצחק" ובאשר שם האשה אכן גם נכתבו השמות כדבעי, ואכן מהגט אין ספק כי מדובר בבעל זה שגירש את אשתו, רק הוספת "הלוי" עושה כאן שינוי השם, או משום חשש לעז, א"כ האם בכל זאת ניתן למצוא פתח ולהתיר כאשר מדובר בעיגון קשה.

יש לציין כי אותו מגרש מוחזק מאז ומתמיד כ"לוי" וכן אביו מוחזק כ"לוי" ומאז הבר מצווה שלו ועד היום עולה כלוי, וגדולה מזו גם לענין פדיון בכורות נוהג הוא כדין לוי לו וילדיו נוהגים כן שלא פודין הבכורות, ומעבר לזה בכתובה שלו כתוב "הלוי" ובכתובת בנו ובתו הנשואים כתוב גם "הלוי" הוא בן לוי והיא בת לוי, וכל המתפללים וכל אנשי הקהלה יודעים עליו שהוא לוי, וסיפור גיור אביו לא מודע על אף אחד ובלי הבירור שעשינו אצל האחיינית שבאה להנשא לא הייתי עולה על הדעת כי בפועל האב של המגרש הוא גר צדק ודינו כישראל ולא כלוי ובנו המגרש הוא ישראל, ומשום הכי מכל העדויות וחקירות שעשינו לבירור שמות עלה כי אכן מוחזק הוא כלוי בעירו ובמקומו וזה כבר עשרות שנים. וגם אחרי שאמרנו לו שעליו לכתוב גט מחדש לא הבין על מה הבעיה, רק מצא דרך לסחוט כספים מאשתו, ועוד גם אחרי שאמרנו לו שאינו לוי התברר לנו מבירור שעשינו אצל אנשי הבית הכנסת בה הוא מתפלל כי המשיך לעלות בעלייה של לוי כלא היה, והייתי צריך לדווח לרב הקהלה שאינו לוי הוא כי אביו התגייר והרי הוא ישראל לכל דבר, ושעליו להפסיק לתת לו לעלות כעליה של לוי.

ואחרי תפלה להקב"ה שנמצא פתח לשאלה חמורה זאת, ואחרי חיפוש בדברי הפוסקים ובכל מה שהעלנו כאן, חמותי ראיתי אור בדברי הכהן הגדול המיוחס, הגאון ר' חיים הכהן רפפורט זצ"ל אב"ד ק"ק אוסטרהא, אשר בדורו אחד היה מגדולי הפוסקים אשר אליו הפנו בשאלות קשות בעניני עגונות, וסמכו על פסיקותיו גדולי הדור, והעלה בספרו שו"ת מים חיים (אבהע"ז סי' מא) בכחא דהיתרא בנדון כנדון שלנו להתיר הגט בכגון זה שהוחזק בעירו כלוי.

ולחיבת הקודש אכתוב את תשובתו של הגאון מאוסטראה, כי חשובה היא מאד למצוא פתח להיתר של הנדון שלנו שהוא נדון חמור מאד, וז"ל: "עובדא היה סמוך לפה קהלתנו שאיש אחד מק"'ק באר, בא לשם ונשא אשה והחזיק שם מיום הנשואין בקריאת התורה ובכתובה ובשטרות בשם "יצחק מאיר בן אברהם צבי הלוי" ושהה שם ערך שנתיים בוודאות, ואפשר יותר, ותמיד החזיק שם בשם הנ"ל ושהוא "לוי", וגירש אשתו פה בבי"ד של קהלתנו, ג"כ בשם, "יצחק מאיר בן אברהם צבי הלוי", ובשעה שנתן הגט הודענו להם על אודות חרם דר"ת ותלמידיו שלא יוציא שום אדם לעז על הגט, וכפי שכתב הנוסח הרב הב"ש. וקבלו האיש ואנשיו הגזרה שלא להוציא לעז על הגט.  זה היה בשנת תק"צ. והנה שבוע שעברה קבלנו מכתב של בי"ד דק"ק באר לכבוד דייני צדק של קהלתנו, מתאריך ד' אדר שני תקצ"ב, וכתוב שם במכתב "בא לפנינו ה"ה מוה' יצחק מאיר הנ"ל, וכך אמר בפנינו בי"ד, שכל ימיו היה מחזיק את עצמו "לוי" עד אחר שנתן ג"פ לאשתו, ונכתב בג"פ "יצחק מאיר בן אברהם צבי הלוי"', והנה בעת בואו לק"ק בארדיטשוב על נישואי ב"ד, ונודע לו בבירור הדברים שהוא אינו לוי, ושלחנו להב"ד דק"ק מאהלוב, שיחקרו הדבר ולעמוד על הבירור במי נתייחסו אבותיו, אשר היו איתן מושבם שם בק"ק מאהלוב, והגיענו הכתב מאת דייני צדק דק"ק מאהלוב אשר חקרו ודרשו היטב והנה אמת הדבר שמוה' יצחק מאיר במוה' אברהם צבי הנ"'ל אינו לוי, עכ"ל הבי"ד דק"ק באר.. וגם שלחו העתק המכתב של בי"ד ק"ק מאהלוב ונאמר שם שאביו של המגרש הנ"ל היה בנו של ר' מאיר איצילים, מקהלתם, וחקרו ודרשו שר' משה זקנו של המגרש הנ"ל לא היה לוי, וכאשר גם כעת יש בקהלה הבנים של ר' משה הנ"ל ולא עלו לתורה בשם לוי מעולם עכ"ל מכתבו של הבי"ד דק"ק מאהלוב.

הנה כשהגאון מאוסטראה זצ"ל קיבל מכתב של אותם בתי הדין שבאים בשאלה על כשרות הגט שסודר בבי"ד שבעירו, הגאון מאוסטראה זצ"ל מתחיל לדון באפשרויות העומדות על הפרק ובכך אחרי בירור מעמיק מעלה תשובה ארוכה למצוא פתח להתיר גט זה שנכתב לפני כמה שנים. ולשם כך מתחיל לחלק בין פסיקתו של הגאון הנודע ביהודה שהזכרנו כבר בלשונו, וגם ממה שהביאו האדמו"ר הצ"צ, שגם אותו הזכרנו באריכות, וע"כ כתב הגאון מאוסטראה זצ"ל "ואף שהגאון הנו"ב מחמיר בכתבו על שם אבי המתגרשת "כהן" והוא אינו כהן, ובהמוד"ת מפרש דבריו, שכוונתו שהגט פסול אפילו בשעת הדחק, הנה יש הבדל גדול בין דינו של הגאון הנו"ב והנדון שלנו, שהגאון הנו"ב מדבר בלא החזיק את עצמו קודם נתינת הגט לכהן או לוי, ולכן פסל הגט גם בשעת עיגון, אמנם בנדון שלנו שהחזיק את עצמו הבעל המגרש וזאת מיום הנישואין הן בקריאת התורה והן בכתובה והן במסמכים ובכתבים וזאת יותר משנתיים, כלוי לכל דבר, וגם לפי מכתבו מק"ק באר, מהבי"ד, ששם גם אמר לפניהם המגרש שכל ימיו היה מחזיק את עצמו בלוי, עד שבא לק"ק בארדיטשוב אחר נתינת הגט לאשתו הנ"ל ואז נודע לו שאינו לוי.

ובמיוחד שיש מקום גדול להקל שהרי בשינה שם אביו או כשכתב כהן ובאמת אינו כהן אינו פסול רק משום חשש לעז, מפני הרואים שיאמרו אין זה המגרש, וכמו שכתב הב"ש (סי' קכט ס"ק יז) שהביאו הנו"ב וגם הרב הגט פשוט, גבי דין שכותבין כהן ועוד גדולים שכתבו כך, הרי כאן כאשר הבעל המגרש החזיק בעצמו וכן החזיק באביו בשם לוי וזאת מהנישואין וזה יותר משנתיים בכפר שלו הסמוך לפה, וא"כ לא שייך כאן כל חשש דלעז משום הרואים שכתוב בגט שהוא לוי, ובאמת אינו לוי, ושמא יאמרו אין זה המגרש, שהרי הרואים פה וכן אנשי הכפר שלו לא יוציאו שום לעז משום שאמת ויציב ונכון וקיים החזיק המגרש הנ"ל בכפר הנ"ל, וגם פה מקום שנעשה הגט, בשם לוי, וזאת בעליה לתורה ובמסמכים ובכתובה, ואינם יודעים האנשים כלל אם באמת אינו לוי, ומכל שכן לפי מה שכתבו הדייני בק"ק באר, אשר כל ימיו היה מחזיק את עצמו בשם לוי. ולכן אין שום חשש להרואים שיוציאו לעז, ואדרבה אצליהם מוחזק הוא כלוי. ובאשר תושבי ק"ק מאהליב, שיודעים שזקנו ר' משה לא היה לוי, הרי עכשיו שנהגו בכל מקום לעכב הגיטין אחר הנתינה לעצמם, אין כבר מקום לחשש זה, וכמבואר בספר נחלת שבעה (סי' מה ס"ק יח) בדין אם המגרש בגליל העליון ושמו "זעליקמן" ואותו מגרש עקר דירתו בגליל התחתון ודעתו לחזור לשם, אבל שם נקרא "זעליכמן", ומסתפק מהר"ם מינץ כי כשיחזור למדינתו אז איכא לעז כי יאמרו היה לו לכתוב "זעליכמן", עם אות כ' ולא עם אות ק', כי הרי שם לא ידעו שיש מדינה אשר נקרא שמו "זעליקמן" עם אות ק'. ופסק שם הגאון נחלת שבעה "ונראה פשוט לכתוב "זעליקמן" כאשר הוא נקרא במקום הכתיבה והנתינה, וחששו של מהר"ם מינץ אינו חשש, שהרי הת"ה שנהגו הגדולים לעכב הגיטין לעצמם, וא"כ אין מקום לחשש זה", ולכן בנדון שלנו שנשאר הגט פה בק"ק אחר הנתינה בידי הדיינים המסרים הגט כנהוג אין מקום לחשש של לעז מתושבי ק"ק מאהלוב וכסברת הרב הב"ש. ובאמת שונה הוא מהנדון של הנו"ב ששם מדובר במגרש שלא החזיק את עצמו כהן באף מקום ולכן הנו"ב פסל את הגט כי חשש מפני הרואים שיוציאו לעז.

ועל שלושת הטעמים שהביא הנו"ב, הסביר הגאון מאוסטראה זצ"ל למה אינו דומה כלל הנדון שלו לנדון של הנו"ב, ועוד כאשר שם הגאון הנו"ב מדבר בבעל שעשה זאת במכוון להגיד שהוא כהן, וזאת כדי לפסול הגט, אמנם כאן לא רק שלא עשה במכוון כדי לפסול הגט, אלא אף חזר ואמר לפני בי"ד דק"ק באר, שכל ימיו היה מחזיק את עצמו ללוי, וזאת גם בזמן שנתה הגט לאשתו, רק אחרי זמן רב אחרי שנתן גט לאשתו בא לק"ק בארדיטשוב ונודע לו שאינו לוי, ולכן לא ידע, ולא עלה על דעתו שיגרש אשתו לבסוף ויפסול בזה הגט. ועוד כי עומד הוא בחרם דר"ת ותלמידיו, בענין איסור לפסול גט שניתן.

ובכך מסיים הגאון מאוסטראה זצ"ל, שברור שבדין שהמגרש הוחזק במקום מגוריו כלוי (וה"ה לכהן) וזאת במשך כמה שנים, ועוד שבמסמכים ובכתובה כתוב על היותו "לוי" (וה"ה כהן), וכך נכתב בגט, אף שלאחר הגירושין התברר שאינו לוי (וה"ה כהן), הגט כשר, ולא חוששים משום לעז של האנשים לומר שאינו המגרש, כי במקומו מכירים אותו כלוי, וכך הוחזק הוא. ובאשר אנשי המקום ששם אינו מוחזק כלוי, ואדרבה מוחזק הוא שסבו אינו לוי, ובכך גם אביו וגם הוא אינו לוי, אין חוששים שמא יוציאו לעז, כי הדין הוא שהגט נשאר בידי הבי"ד שסידרו הגט, והגט עוכב בידי הדיינים שסידרו אותו ואינו יוצא משם. והוסיף הגאון מאוסטראה זצ"ל שיש עוד כו"כ צדדים להקל אלא נסתפק במה שנכתב וההיתר הוא ללא שום פיקפוק.

וגדולה מזו חידש הגאון מאוסטראה זצ"ל, שבמעשה שהיה שם התברר שגרושתו נשאה לאיש אחר אחרי שקבלה הגט, ובכך ברור שגם הגאון הנו"ב יודה, שבנדון שהוחזק כלוי, אם אשתו נשאת לא תצא, וזה אליבע דכל הפוסקים המחמירים, אשר בנדון הזה אם נשאת לא תצא. אלא יותר מזה אפילו אם ירצה הבעל הראשון בעצמו לפה וירצה לתת לה גט שני בלי הזכרת "הלוי" אין האשה צריכה לקבל ממנו גט שני, מכיון שכבר נישאת לבעלה השני בהיתר, ע"פ מה שהחזיק את עצמו בשם לוי, מיום נישואיו, בערך שנתיים".

הרי מצאנו יסוד גדול לנדון שהיה לנו, כאשר גם בנדון שלנו הוחזק כלוי וגם אביו הוחזק כלוי וזה במשך עשרות שנים, והיה עולה לתורה בעליה של לוי, ובכתובה שלו וכתובה ילדיו מוזכר שם לוי, וכל אנשי קהלתו והמתפללים איתו מכירים אותו כלוי, ובכך אף שכעת אחרי הגט מתברר שאינו לוי כי אביו עבר גיור בצעירותו והוי כגר צדק, ודינו של הבן כישראל ולא לוי, מ"מ עד ששמענו זאת הוחזק את עצמו וכן אנשי קהלתו ומכיריו כלוי, וכן קבלנו עדויות וגם בבי"ד שעשו חקירת שמות כתבו שהוא לוי, והוא בי"ד מוכר של ת"ח. ואין לומר שעשה זאת בכוונה לפסול, כי הרי לא ידע בכלל מזה שאינו לוי, ועוד שגם אחרי שדברנו איתו ואמרנו לו שאינו לוי המשיך כלא היה לעלות לתורה בעלייה של לוי והיינו צריכים לדבר עם רב הקהלה ע"כ שיפסיק, א"כ אין פה חשש שהיה לו כוונה להגיד שהוא לוי וזאת ע"מ לפסול את הגט, אלא שעצם סירובו לכתוב גט מחדש הוא למטרה רווחית שמצא דרך כעת לסחוט כסף מגרושתו שלא כדין ולבקש סכום ענק ולהשאירה בלי כלום.

והנה בנוסף לכך נביא את דברי ההג"ה שם בסוף התשובה, שכתב בנו, ממלא מקומו ברבנות אוסטראה, הגאון הרב יעקב הכהן רפפורט זצ"ל, והיא תוספת הוכחה לדברי אביו זצ"ל, והוא באמת יסוד חזק בהיתר שנתן אביו, וז"ל: ואף כי דבריי של אאמו"ר זצ"ל אינם צריכין חיזוק, הנה נ"ל קצת ראיה, שהרי מצינו בכמה פוסקים עיין בשו"ע או"ח ובשבות יעקב, ועוד, שס"ל שכהני דידן שאין להם כתב יחוס ספיקי הם ואין אוכלין בתרומה דאורייתא. ואם כן איך מצינו ידינו ורגלינו בגיטין, בכל אותם כהנים ולווים כשכותבים להם בגט "כהן" או "לוי", והרי אצלם יש ספק גדול ומבוסס, שמא הם ישראל, והרי לא אמרו בזה שחוששין לתקלה. אלא ע"כ צ"ל שחזחקתייהו עכ"פ מהני להחשיבו מכונים בשם זה כהן או לוי, ובכך גם אם נתברר אחרי זמן באיזה דרך שיהיה שאינו כהן או לוי באמת, לא מגרע כלל כיון שבשעת נתינת הגט היה מוחזק במקום הכתיבה והנתינה בכהן או בלוי, ואפילו אם אח"כ נשתקע, לא מגרע כלל, דאין לנו אלא מקומו ושעתו. ועיין בשו"ת כתר כהונה, שדעתו להקל גם בלא הוחזק כלל, אולם אין כן דעתו של הגאון הנודע ביהודה וכן הסכים כאאמו"ר הגאון זצ"ל, אבל בכגון זה שהחזיק את עצמו ואביו לכהן או ללוי במקום כתיבה ונתינה כמה שנים פסק אמו"ר זצ"ל להלכה ולמעשה שהגט כשר.

יג. והנה יש עוד להוסיף כי דעתו של הגאון מאוסטראה זצ"ל, בספרו מים חיים, הובאה להלכה בהרבה פוסקים וראה גם שהפת"ש הביאו, וצריך לדעת כי הגאון מאוסטראה זצ"ל לולי הצד שאותו מגרש הוחזק כמה שנים כלוי וזאת הסיבה היחידה והעיקרית שהכשיר הגט, וברור הוא שבלי צד הזה, דעתו כדעת המחמירים והאוסרים הגט וכדלקמן:

והנה הגאון מאוסטראה זצ"ל מביא התכתבות בינו לבין הגאון ר' ישראל היילפרין זצ"ל, אב"ד מינסק, וכפי שהבאנו למעלה היו פונים כל גדולי הדיינים בדורו להגאון מאוסטראה, בשאלות חמורות של עיגון לקבל פס"ד או חוו"ד והצטרפותו, ובכן שם בשו"ת מים חיים (סי' מב) הביא שם לשון השאלה שנשאל האב"ד של אוסטראה מאת האב"ד של מינסק, "דברי ק' על דבר אחד שנשלח לארץ גזירה ע"פ פקודת הממשלה, ולפני שנשלח לארץ הגזירה מסר גט לשליח להוליכו לאשתו וציוה לכתוב בגט שהוא "לוי", והנה אח"כ נודע שאינו לוי, וכ"ת חש לתקנת עגונות ודעתו להקל, במקום עיגון, ושלח לי היתר של הגאון מו"ה אברהם אבלי אב"ד ווילנא (היה מוכר בכינוי "הגאון ר' אברהם אבא פאסוועלער", והיה נחשב לאחד מגדולי הדור) ע"כ כותב מעכ"ת שאם אסכים גם כן להיתרא, אזי יצא הוראה מלפניו, להתירה, ע"כ תורף דבריו".

על כך עונה האב"ד מאוסטראה "הנה יודע ידידי כי אני רוצה מאד בתקנת עגונות, אבל מה אעשה שלפי דברי הב"ש (סי' קכח ס"ק ה) שכתב לחלק בין מקום עמידה ולידה, דלא נקרא על שם המקום עמידה ולידה, ולכך אין שינוי פוסל בהם, אבל במקום דירה השינוי פוסל, משום שנקרא על שם המקום הדירה, ואם כן כהן או לוי נראה שדומה למקום דירה, דהא כשקורין אותו לתורה קוראים אותו "כהן" או "לוי" וכן כשחותם את עצמו חותם "כ"ץ" או "סג"ל", ואם כן הסברא נותנת שהשינוי פוסל בו, כמו במקום דירה. ובהמשך דבריו הביא הוכחות שאין מקום להכשיר את הגט, והביא ראיות שהביא כ"ק הצ"צ, על אודות שני יוסף בן שמעון בעיר, וכפי שהזכרנו למעלה את דברי הצ"צ.

והנה על דברי ההיתר שכתב הגאון רב אברהם אבלי זצ"ל, אב"ד ווילנא, כתב הגאון מאוסטראה: "וראיתי היתר שכתב הגאון ר' אברהם אבלי מווילנא, אמנם אין שום ראיה ברורה להתיר, וכבר הוכחתי מהרב הרמ"א שבשינה בפירוש בכהן או לוי שפסול הוא, וזה כמו ששינה מקום דירה, ובשינוי מקום דירה כתב הרמ"א (שם סי' קכח) שאפילו אם נשאת תצא. והרב הב"ש (שם ס"ק ו) כתב בשם רש'י והרמב"ם, שהגט פסול מדאורייתא, ואפשר שבשינוי בפירוש בכהן או לוי, הוי שינוי שם ממש, שכיון שקורין אותו לתורה "הכהן" או "הלוי" וכן כשחותם את עצמו חותם "כהן" או "כ"ץ", ובלוי סג"ל, אם כן כששינה בהן הוי כשינוי בשם ממש. וכן דעתו של הגאון מליסא, בספרו תורת גיטין, שאם כתבו בשינוי בשם כהן שהגט פסול, כמו במקום דירה.

ובכך מסיים הגאון מאוסטראה, שאינו מסכים להיתרו של האב"ד ווילנא, "וא"כ הרוצה להתיר נגד דעתם עליו להביא ראיה ברורה מהש"ס או מהפוסקים המפורסמים, אשר כל בית ישראל נמשך אחריהם בהוראה". והוסיף עוד "ומה שכתבתי בתשובה שבסימן מא בעובדא שהתרנו באם כתבו הלוי, והוא אינו לוי, הנה שם כל בסיס הפסיקה הביא מבוססת משום שאתחזק הוא בשם לוי כמה שנים בעירו, ועולה לתורה וכן בחתימתו ובשאר המסמכים, וכן בכתובה, וכמו שכתבתי שם בהוכחות ברורות, מלתא בטעמא, לכן התרתי שם ואינו דומה כלל לנדון הזה".

אשר ע"כ, רואים עד כמה מצד אחד דעתו של הגאון מאוסטראה זצ"ל, לאסור בגט שנכתב "הלוי" ואינו לוי, או "הכהן" ואינו כהן, שיש לפסול אותו גם כאשר מדובר בעיגון גדול וקשה, ומאידך כאשר המגרש התחזק במקומו כ"לוי" וכן הדין כ"כהן", התיר הגאון מאוסטראה זצ"ל, כי בזה לא חיישינן לדברי האוסרים, ואין כאן חשש שמא יוציאו לעז שאין זה המגרש, וכפי שכתבנו למעלה באריכות.

וחזי הוית להגאון מוהר"י פינטו זצ"ל (חי מלפני למעלה מארבע מאות שנה) שפסק בספרו שו"ת נבחר מכסף (סי' מ) "ע"ד המהר"מ מינץ, בנידון שאלתו אודות מומר ששלח ג"פ לאשתו ממדינת הים, וכתוב בו "אנא פלוני בן פלוני הלוי", והוא לא היה לוי. וכתב להכשיר. היות דמיכתב שמו ושם אביו שהוחזקו בו אין לנו לחוש על מה שנכתב יותר כהן או לוי, וסהדי קיימא אעיקר מילתא, ושגם מסברא יש לומר שאינו נקרא זה שינוי השם דדילמא אדם זה מחזיק עצמו ללוי, והוא אינו מוחזק בכך בפני בני אדם שנאבד ייחוסו ממנו, וסהדי דחתמי אגיטא לא קיימא אלא אעיקר מילתא, ועוד אפשר לומר שאפילו לא יהיה משבט לוי דילמא כתב הלוי על צד הכינוי שמכנה עצמו בכינוי לוי. ובמיוחד לנידונו שם: שהעיד בפני אדם אחד שהיו הנשים אומרות על האיש ההוא זהו לוי, ואמרו להן הלא אינו לוי, והשיבו, אמו היא מבית לוי, הרי שהיו מכנין אותו להקרא לוי מצד אמו, והוא ודאי על צד הכינוי כי למשפחותם לבית אבותם, ומשפחת האם אינה קרויה משפחה, ואעפ"י שיש לחלק, מכל מקום בשעת הדחק ראוי לסמוך על זה עם שאר הנימוקים שכתבתי. ומסיק את פסקו בזה"ל: עלה בידינו שגט זה כשר הוא לגרש בו בשעת הדחק, כיון שאי אפשר להביא לה גט אחר, ואיכא למיחש לעיגונא דאיתתא, וכל זה כתבתי להלכה, אבל לא מלאני לבי לעשות מעשה כי מיראה הוראה אני עד אשר יסכימו עמי מורי בעלי ההוראה. והסכימו עמו יעו"ש. 

ויש לציין שהמהר"ם מינץ (סי' לז) כותב לא רק זאת שרואה הגט יחשוב ששם משפחתו כהן אלא גם זאת דרואה הגט המכירו דאינו כהן יתן לב לתרץ דהאי כהן אינו פי' שהוא ממשפחת אהרן, אלא פי' לשון גדולה כלו' ממשפחות גדולים וחשובים כמו ובני דוד כהנים, וכן ממלכת כהנים, וכן כהן מדין דמתרגמינן רבא דמדין, או מיישבים הגט דשם חניכה כן הוא, וכה"ג, עיין שם. 

ומצאתי דיון הלכתי ארוך, בין הני תרי צנתרי דדהבא, מצד אחד, הגאון החסיד הרב יהודה לייב דון יחיא זצ"ל אב"ד שקלוב (היה מחשובי רבני חב"ד, ותלמידו המובהק של הגר"ח מבריסק, כיהן במקום אבותיו הגה"ח ר' חיים דון יחיא, אב"ד לק"ק חסידים בשקלוב, והגה"ח ר' שבתאי דון יחיא, אב"ד דריססא, מהאריות שבחבורת, תלמידי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק זי"ע) ומצד שני חותנו הגאון רבי שלמה הכהן זצ"ל אב"ד ווילנא בעל "החשק שלמה", ודיון הזה הובא בארוכה, בשו"ת בכורי יהודה (ח"ב) (ספרו של הגרי"ל דון יחיא זצ"ל קונטרס בעניני שמות גיטין להגר"ש הכהן) והמעיין שם יראה שדעתו של הגאון החשק שלמה זצ"ל הוא, שאם המגרש אינו כהן, ונכתב כהן, פשוט הדבר שהגט פסול מן הדין, ואף במקום עיגון אין להכשיר, וכמו שהעלה הגרע"א והובא בפת"ש. אמנם דעתו של החתן שלו הגרי"ל דון יחיא זצ"ל, אינו כן, וכותב שם וז"ל: "מה שהחליט מו"ח הגאון ז"ל באם כתב "כהן" על מי שאינו "כהן" שהגט פסול בדיעבד, אפילו במקום עיגון. הנה אם הוא מקום עיגון ודאי והאשה רכה בשנים יש להתיישב בזה, ואעפ"י שהגאון הנודע ביהודה, והגאון ר' חיים ראפעפארט, בספרו מים חיים, פוסלים ג"כ אפילו במקום עיגון, הנה עדיין הגאון הבית מאיר מקיל בזה, ומדמה זה לשנוי מקום לידה דכשר בדיעבד. והנה מצאתי תנא דמסייע להגאון בית מאיר, והוא הגאון מהר"מ מינץ (תשובה ל"ז) והוא עוד מוסיף, דגם מי שפוסל בשינוי מקום הלידה מודה דיש להכשיר אם כתב "כהן" על מי שאינו כהן, ואעפ"י שעל סברותיו בזה אולי יש לטעון, אבל חזי מאן גברא רבא מכשיר בזה, וכפי הנראה האחרונים לא ראו דבריו כיון שלא הביאום, וגם בזה הוא מסכים להגאון בעל בית מאיר, דאין לחלק בזה בין גיטין לשטרות. וגם הובא בשו"ת מים חיים, כי גם הגאון ר' אבלי פוסוואלר מווילנא הסכים להתיר בזה במקום עיגון, ואעפ"י שהגאון ר"ח ראפעפארט כתב שאין ראיותיו ברורות,   אין לדחות דעת גאון גדול כזה במקום עיגון. ונוסף לזה, כי גם הגאון רע"א (אם לא היה ע"י שליח) וגם הג"פ חוששין בזה רק ללעז דהוא דרבנן, ולא משום שינוי השם או קלקול בספירת דברים, והלא גם רע"א המחמיר משום דחשש דזה דמי לשינוי מקום דירה, ובשינוי מקום דירה, משמע ברא"ש דאין זה רק פסול דרבנן, וא"כ הוא מחלוקת בדרבנן, וגם יתכן אם ראו האוסרים דברי מהר"מ לא היו דוחים דעתו. מצורף לזה יש להוסיף סברת הגאון ר"י אלחנן, דאם אחר החיפוש אין בעיר זו שנכתב הגט שם איש זה ושם אביו כמו זה, וכן אשה ושם אביה כשמה של זו ושם אביה, א"כ מוכח שיש בזה טעות, ואפשר שרואה הגט יתלה ששם משפחתו כהן, וע"כ טעו לכתוב הכהן, (וכעין זה כתב מהר"מ מינץ) אבל הגט נכתב בודאי לשם איש זה ואשה זו, וכמו שהביא ראיה על זה מתשובת הרא"ש. ויש ג"כ להוסיף עוד, דהלא מנהגנו לקרוע הגט ולהצנע אותו בארגז הבי"ד, ולא יבוא הדבר לידי לעז, כאשר סמכו הגאונים ר"ח ראפעפארט ור"י אלחנן ז"ל, לפעמים על סברא זו, ובודאי במקום שיש לעז עפ"י הש"ס אין לסמוך על זה, אבל בכאן שיש גאונים מכשירים יש לצרף גם דבר זה, ואינני תוקע עצמי לדבר הלכה למעשה, אבל מצאתי חובה לעצמי להעיר כי אין זו הלכה פסוקה לאסור בנידון זה אפילו במקום עיגון, ובפרט באשה צעירה לימים, עכ"ל. 

אשר ע"כ ע"פ מה שפסק הבכורי יהודה שיש לצרף גם זאת היות ומנהגנו לקרוע הגט ולהצניעו בארגז הבי"ד ולא יבוא הדבר לידי לעז, ראה ג"כ בפתחי תשובה (אה"ע סי' קכט ס"ק לד) שמביא בשם שו"ת מהרי"מ מבריסק, שכתב דהאידנא שקורעין הגט לא שייך חשש לעז כלל. 

והנה על סמך כל הנ"ל פסקנו יחד עם האב"ד הגר"ע בצרי שליט"א להתיר הגט של בני הזוג לויט, ע"פ הנתונים שכתבנו למעלה, והוא ע"פ דעתם של אותם גדולי הפוסקים שהזכרנו למעלה, היות כי המגרש הוחזק הוא כ"לוי" במשך עשרות שנים, ועוד מעבר לזה וכפי שהבאתי באריכות למעלה, הרי כולם הכירו אותו כלוי והיה עולה לתורה בעליית לוי וכן בכתובה שלו ושל ילדיו מוזכר על היותו לוי וכן אביו הוחזק במקומו כלוי, ובכך במקרה כזה לא חיישינן משום לעז אם נכתב בגט "הלוי" אף שבפועל אינו לוי, ובנוסף כאשר הגט נשאר בידי בי"ד בירושלים, וגם נקרע אחרי מסירתו, אין חשש כלל ללעז, ובכך הגט כשר בלי שום חשש, והאשה מגורשת ומותרת להנשא לעלמא, לבר מכהן, אחרי צ"ב יום, וחרם הקדמונים על מי שמוציא לעז על הגט. 

והנה אף כי ב"ה מצאנו את הדרכים להכשיר הגט, כאשר הפסק דין מיוסד על אדני פז עם בסיס חזק מאד, בכל זאת לא נח דעתי, כי בתוכי חששתי קצת לדברי קודשו של כ"ק אדמו"ר הצ"צ, כי הרי בעיון מתוך דבריו היה מובן כי לרבנו ה"צ"צ רוח אחרת היתה עמו, שאם כתבו "הכהן" או "הלוי" בגט כאשר אינו לא "כהן" ולא "לוי", החשש הוא משום שבזה גורם לשינוי השם, ובזה איסורו ובטולו מדאורייתא, ודעתו של הצ"צ היא דעת יחיד, כי כל הפוסקים שהזכרנו כהגאון הנודע ביהודה, הגט פשוט והגאון רעק"א ועוד פוסקים, כל החשש הוא משום לעז ואסורו הוא מדרבנן, ובכך ע"פ דעתם כתבנו שלא חוששים ללעז כאשר הוא מוחזק בשם זה "לוי" בעירו ומקומו, ובמיוחד שהגט נשאר בידי הבי"ד, אמנם לדעתו של הצ"צ שכאן יש איסור מדאורייתא, כי לדעתו אם כתב "הלוי" ואינו "לוי" יש כאן שינוי שם שפוסל הגט, הרי לפ"ז אפילו אם הוא מוחזק במקומו ואפילו שעולה בעליית לוי ובכתובה שלו כתוב לוי וכן כך מעידים עליו, הנה מ"מ יש כאן פסול של שינוי שם ובזה על פניו יהיה מאד קשה להכשיר הגט.

והנה מצאתי שכן הבין הגה"ח הרי"ל דון יחיא זצ"ל בדברי ובשיטת הצ"צ, ומביאו ומחלק כך, בספרו בכורי יהודה (סימן א) והוא נכתב בקונטרס ארוך אודות שינוי השם בגט, ושם בסק"י מביא מהצמח צדק (סי' רמז) שסובר שהאיסור הוא לא רק משום חשש לעז, אלא הוא איסור מדאורייתא, מפני שהספירת דברים של הגט מראים שאינו בעל של זו, ושזהו גם כשכתב כהן על מי שאינו כהן דעי"כ נפסל הספירת דברים. ובהמשך כותב שדעתו של הצ"צ היא דעת יחיד, שהרי לא כך יוצא מדברי הג"פ והנו"ב והרע"א, ומרוב דברי הראשונים, שלדעתם הצד לפסול הגט בכגון זה הוא משום חשש לעז, ובמיוחד כשכתבו כהן על מי שאינו כהן דלא הוי אלא פסול משום לעז. והיות כי בלבי אמרתי שנכון הדבר שיש היתר ופסק גדול להכשיר את הגט הנ"ל, אמנם חוששני לחששו של הצ"צ, אמרתי אשתדל בעז"ה למצוא דרך להשיג גט חדש מידי הבעל.

וברוך ה' רצון יראיו יעשה, והקב"ה אנה לידי ושם לי בידי אפשרות לצאת אליבא דכו"ע ולהרים קרנו של כ"ק אדמו"ר הצ"צ, והיתה לנו סיעתא דשמייא כי הקב"ה ראה שכל כוונתנו לשם שמים, ובכן בחודש הרחמים (חודש אלול של אותה שנה שעשינו הגט) נפל הפור ובנסעתי לצרפת לעניני רבנות ודיינות, הגיע לאוזני כי ביום בואי יש חתונה של בתו של מר לויט הנ"ל, אבל לאור המתיחות בין הילדים והאב, הכלה והמשפחה החרימו את בואו של האב, אמרתי אף שאכן רצה לסחוט כספים אבל מ"מ מקומו להיות בחופה. ובכך עמדו לפניי כמה שעות לשכנע את הצדדים והמשימה לא היתה פשוטה, בסוף קרוב לשעת החופה הצלחתי להביאו ואכן נשארתי איתו ביחד לחופה, בהתחלה רצה להשאר רק עד סוף החופה בסוף נשאר הוא כל הלילה, ובזמן מיוחד זה דברתי על ליבו למען ה' ולמען התורה ולמען משפחתו להשלים את מה שעשה ולבוא איתי לביה"ד המקומי ולכתוב גט חדש עם שמותיו ושמות אשתו וכפי שעשינו בביה"ד בירושלים רק להוריד את השם "לוי" כי אינו הוא. באותו ערב הוא אמר לי שהוא יחשוב ע"ז ויתן לי תשובה למחרת, ואכן בשעות בוקר קבלתי טלפון מהבעל שמוכן הוא לחזור לביה"ד ולעשות את הגט שם מחדש, מיד קבעתי עם הבי"ד המקומי לבוא עם הצדדים לסידור גט מחדש, ונענו לבקשתי, התקשרתי לאשה והיא אכן נענתה מיד לבוא לביה"ד (יש לציין שהאשה לא התחתנה שוב ומאז הגט שעשינו בירושלים היא פנויה). אבל בראש ובראשונה לפני שעשיתי הצד הזה התקשרתי לאב"ד ירושלים הגר"ע בצרי שליט"א כדי לבקש את אישורו לעשות גט מחדש, וזאת על אף הפסק דין שהגט שעשינו בירושלים כשר ואין שום פקפוק, אמנם כדי לצאת אליבע דכו"ע, ובמיוחד לאור עמדתו של כ"ק הצ"צ, כאשר ניתן לעשות גט חדש ולהוריד התואר "לוי" כי אינו לוי הוא. הגר"ע בצרי שליט"א הסכים בשמחה רבה, ואשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, ב"ה סודר הגט שוב כדת וכדין וכמובן הורדנו "הלוי" כי אינו כן, וברוך פודה ומציל.

יד. ואנכי הרואה בשו"ת אגרות משה (אבהע"ז חלק ג סימן כו) שדן שם הגרמ"פ זצ"ל, בדין של כתובה שנכתב על שם אביה לוי, והוא אינו לוי, או שהוא ספק בדבר, האשה שנכתב בכתובתה על אביה שהוא לוי משום שכן אמר בשעת כתיבת הכתובה, ועתה כשנה אחר הנישואין כשדברו אודות פדיון הבן אם יולד זכר, אמר שאין ברור לו, ובדקו כתובת אשתו אם האשה ושם לא נכתב עליו שהוא לוי, אם הכתובה פסולה. הנה מזה שלא נכתב בכתובת אמה על אביה שהוא לוי, אף שנכתב ע"י רב מומחה וכתב על האשה שהיא בת כהן, אין ראיה שאינו לוי, שאפשר שהאשה היא בת כהן ידע הרב ומה שהוא לוי לא ידע והכיר בהאיש שאין לסמוך עליו לכן לא כתב הלוי אף שאמר לו שהוא לוי, וכן צריך לעשות כל רב העושה כהוגן שלאנשים פשוטים שאין יודעים עניני לויה אין לסמוך על דבריהם, וכ"ש אם הוא איש שלא מצוי בביהכ"נ ולא עשה מנהג לוים שהוא לרחוץ ידי הכהנים קודם נשיאת כפים ולא קראוהו לתורה, שודאי אין לסמוך עליו שהוא לוי. והלכך אם יתברר ע"י שאלתו לדודו הזקן שעדיין חי ויאמר שאינו לוי, יש מ"מ לכתחלה לכתוב כתובה אחרת שלא יהיה דבר שקר.

הרי לפ"ז ברור הדבר שאם כתבו בכתובה "הלוי" והתברר שאינו לוי, חייבים לכתוב כתובה חדשה, שלא יהיה דבר כשקר, ואף ששטר כתובה פחות חמור מגט, כמו שכתבנו למעלה, מ"מ גם בכתובה מצאנו לראות בה כטעות המחייבת לכתוב כתובה חדשה.

א"כ מצד כל הבעיות אלו בנד"ד, כאשר מדובר בנכד של לוי, אבל בבן של גר צדק, והוא בעצמו ישראל, ברור שחייבים לעשות את הכל שלא יחשבו אותו כלוי, שאם יחשבו אותו ללוי יכתבו בכתובה "פלוני בן פלוני הלוי" כאשר לא הוא ולא אביו הם לויים, אלא אביו גר צדק בן א"א ע"ה, והוא ישראל כשר, כי נולד אחרי גיור הוריו, ובכך אף שעדיין שמר את שם משפחת "לוי", אינו יכול לרשום אותו בכתובה, אלא יכתבו בכתובה "פלוני בן פלוני" בלי שם משפחה, אם שם המשפחה הוא לוי. ואז כמובן גם בגט לא יגיעו לידי טעות שאם מדובר באשכנזי יבואו לכתוב בגט "הלוי" ואינו לוי הוא כלל, אלא ישראל, וטעות כזה פוסל הגט וכפי שכתבנו באריכות למעלה.

והנה גדולה מזו, היות כי רק סבו הוא לוי, אבל אביו של אותו בחור התגייר, ולדוגמה נקרא לבחור שלנו "יעקב"  ולאביו נקרא לו "יצחק" ולסבו נקרא לו "אברהם", הרי אברהם הוא לוי מיוחס, אבל נשא לגויה, וממנה נולד בנו "יצחק", הרי אותו יצחק הוא גוי, ואחרי כמה שנים "יצחק" הגוי, התגייר כדת וכדין, הרי אחרי הגיור הוא "יצחק בן א"א ע"ה", שאין לו שום יחס לאביו הביולוגי "אברהם הלוי". ובכך דינו כגר צדק ומאבד יחוס הלוי כי אינו בנו של אביו מצד ההלכה. ובכך אחרי גיורו וגיור אשתו נולד להם הבחור של הנד"ד "יעקב" הרי הבחור הזה דינו כישראל ומיוחס לאביו ובכך שמו יהיה "יעקב בן יצחק", והוא ישראל כשר ולא לוי כלל וכלל, ובכך אם יכתבו "הלוי" טעות היא כי אביו אינו לוי, ואז הבן גם אינו לוי.

טו. והנה בדין של ספק חלל או אפילו חלל ודאי אם כתבו בכתובה "אברהם בן יצחק הכהן" וכן בגט, ואותו אברהם נולד מאיסורי אישות לכהן, כגון שאביו הכהן, נשא לגרושה, ואז הבן שנולד חלל הוא, ובדין של חלל הוא שמאבד הכהונה ואינו כהן, הנה אף שאביו עבר על האיסור וחילל קדושת הכהנים הנה עדיין האב נשאר הוא כהן, אף שקונסים אותו בכל מה שמגיע לכהן, הנה עדיין ניתן להסביר כי אם יכתבו בכתובה וכן בגט שחמור יותר   "אברהם בן יצחק הכהן" עדיין ניתן לומר שאין זה טעות שפוסל הגט והכתובה, כי תואר "הכהן" חל על האב ולא על הבן והרי האב הוא אכן כהן אף שבנו חלל או ספק חלל, ובכך ניתן לומר כי אין זה פוסל כי עדיין תואר הכהן חל על האב ולא על הבן. וכן מוכח מדעת רבי אלעזר ור' חנינא, בגמרא זבחים (דף קא ע"ב) ומובא ברש"י שם על הפסוק בספר במדבר (כה, יג) "שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי", ואע"פ כן הכתוב מכנהו "פנחס בן אלעזר הכהן". והרי לפי הסברא שנהיה לכהן רק אחרי ששם שלום בין השבטים שנאמר (יהושע כב, ל) וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל ששם שלום בין השבטים –  בימי יהושע בשבט בני גד ובני ראובן שבנו את המזבח בעבר הירדן ובקשו שאר שבטים לעלות עליהם לצבא, ושלחו את פנחס לדבר עמהם, ואם כן איך כבר לפני זה נקרא פינחס הכהן, אלא חייבים לומר שהתואר הכהן המובא בפסוקים קודם הם ניוחסים לאביו ולסבו, וכפרש"י וישמע פינחס הכהן-  בכל מקום אתה מוצא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אין כהונה כתובה אלא באלעזר וכאן כתובה בפנחס.

וחזי הוית להגאון ר' יצחק וויס זצ"ל, גאב"ד העדה החרדית, בספרו שו"ת מנחת יצחק (ח"ב סימן קלא) בנדון ספק חלל, האם ניתן לכתוב בכתובה פב"פ הכהן, והעלה המנח"י להלכה, "והנראה לענ"ד דכל היכא שכותבין שם אביו ג"כ כגון פלוני בן פלוני, יוכלו לכתוב פב"פ הכהן, וע"כ בגט דכותבין פב"פ שמזכירים שמו, וגם שם אביו, יוכלו לכתוב כנ"ל, פב"פ הכהן, וכן בכתובה בתחילתה ובסופה, אבל לא באמצע הכתובה שמזכירין רק שמו בלבד, ולא שם אביו, ע"כ לדעתי בנדון כזה, לא להשתמש בטופסי כתובה הנדפסים, שאין מקום חלק באמצע הכתובה כדי לכתוב שם שמו ושם אביו, אלא לכתוב כל הכתובה בכתב יד, ובכל פעם שמזכירים שמו, יזכירו ג"כ שם אביו, ויכתוב בכ"פ פב"פ הכהן. וטעמי ונמוקי היא, דאף בחלל ודאי, יוכלו לכתוב פלוני בן פלוני הכהן, כיון שאביו כהן גמור הוא, ותיבת הכהן יוכלו לפרש דסובב רק על אביו, ולא עליו. ע"כ נ"ל בנד"ד לכתוב בכתובה בכל מקום שצריך להזכיר שמו, פלוני בן פלוני הכהן, ומהנכון שאחרי חתימת העדים, יכתבו שכתבו כן, מחמת שיש על הבן ספק חללות, לתקן מחשש תקלה כל היכא דאפשר.

ובאמת כן הדין לגבי כתיבת "הכהן" בגט של אשכנזי והוא כפי שפסק הרמ"א (אבה"ע סי' קכט ס' ז) שהזכרנו למעלה שצריך  לציין הכהן, וכך נוהגים האשכנזים. הנה ידוע כי יש מחלוקת בפוסקים, האם יכתבו אותו בגט "פלוני הכהן בן פלוני הכהן", כדי להדגיש על שניהם בהיותם "כהן", או יכתבו אותו "פלוני בן פלוני הכהן" ואז החלות היא על שניהם בהיותם "כהן", ובאמת מה שנהוג בבתי הדין לכתוב כך ולא להדגיש "פלוני הכהן בן פלוני הכהן" אלא כותבים "פלוני בן פלוני הכהן" וזאת גם בכהן מיוחס.

והנה מה יהיה הדין לגבי מקרה שהמגרש הוא חלל, הנה כתב על כך בשו"ת עונג יו"ט (סי' קנז) שכותבים "פלוני בן פלוני הכהן", משום שאביו הוא כהן. ואפשר לפרש את המילה "הכהן" שזה מדובר על אביו ולא עליו. אולם בספר ראש פינה (סי' קכט ס"ק יד) צידד לומר שצריכים לכתוב "פלוני החלל בן פלוני הכהן". ראה עוד בהלכות קטנות (ח"א סי' קנח) שדעתו שיש לכתוב בכל גט של כהן: "פלוני הכהן בן פלוני הכהן". ולכן ציין שבדין של חלל יכתבו הכהן רק אצל שם אביו, היינו "פלוני בן פלוני הכהן".

וראה עוד בשו"ת אור שמח (ח"ב סי' מ) (שהזכרנו למעלה בדין של של בן של לוי והוא ממזר), שהביא שם בדין של  כהן חלל, וז"ל: "אם כתב פלוני בן פלוני הכהן, אם נחשב השינוי בשם אביו או השינוי בשם המגרש עצמו, ודע שזה מכבר נשאלתי בחלל איך יכתוב שאמרו בגמרא יבמות (דף לד ע"ב) "חללה לאו זרעא דאהרן היא. והשבתי שיכתבו "פלוני בן פלוני הכהן", משום שהכהן יתכן להיות על אביו, כמו שמצינו בזבחים (דף קא) ברש"י (ד"ה וישמע פנחס) בכל מקום אתה מוצא פינחס בן אלעזר הכהן, אין כהונה כתובה אלא באלעזר עכ"ד. לכן כשר הגט לכתוב על חלל שהוא בן פלוני ויעויין בש"ך (חו"מ סי' מט ס"ק יד) וע"ש, עכ"ל.

אמנם הנהוג המקובל בבתי הדין הרבניים, וכך ראיתי שנהג האב"ד הרב ישכר דב הגר זצ"ל, בגט שעשינו בחודש שבט תשס"ו, בבעל ממשפחת כץ, אשר אביו היה נשוי בזווג ראשון עם אשה הכשרה לו ונולדו להם שני בנים שניהם כהנים ואשה זו נפטרה, ואותו כהן בהיותו אלמן מצא אשה גרושה שכמובן אסורה לו, ואף שלא יכלו להנשא כדמו"י, מ"מ הלכו להנשא אזרחית בקפריסין, ונולד מהם בן ואחר שנתיים התפרקה החבילה והתגרשו. הרי בן זה אף שגדל עם אביו ואחיו הכהנים הרי הוא עצמו כהן חלל, ובאמת בזמן הבירור שעשינו עלה כי בשם המגרש "חנניה בן שמעון" השמיט האב"ד הגרי"ד הגר, תואר "הכהן", כי אף שאצל אשכנזי וכשיטת הרמ"א בכהן או בלוי, חייבים לכתוב בגט "הכהן" או "הלוי", ולדעת מרן הב"י לא יכתבו הכהן או הלוי, אמנם עדיין עדיף להשמיטו מאשר לכתוב אותו, ואולי יהיה משמעות שעל המגרש חל התואר הכהן, ואינו הוא, כי חלל הוא, והכותב כהן על מי שאינו כהן גורם לפסול הגט.

וכן שמעתי מידידי הגר"א רלב"ג שליט"א, אב"ד אגודת הרבנים דקנדה וארה"ב, מיוסדו של שר התורה הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שקבלה בידם שבגט אשכנזי שידוע שהמגרש הוא חלל משמיטים את התואר "כהן" ולא אמרינן שעל אביו שהוא כשר מדברים, אלא יכתבו "פלוני בן פלוני", רק במדה שלא ידעו שהוא חלל וכתבו "פלוני בן פלוני הכהן" לא עושים גט מחדש, כי בזה סמכינן לפוסקים שהתואר "הכהן" חל על האב של המגרש ושהוא כהן, וכדברי הפוסקים שהזכרנו למעלה.

וחמותי ראיתי אור בדברי של הגאון מהר"א אלפאנדרי זצ"ל, בספרו מכתב מאליהו (שער ד סי' כב) אשר הוא דן באריכות האם צריך לכתוב "כהן" או "לוי" בגט, והעלה שם "ולדברי כולן אנו למדין שצריך להזכיר בגט כהן או לוי, אמנם מרן בשו"ע כתב, לא נהגו לכתוב בגט לא כהן ולא לוי, ולא שום כינוי, אלא "פלוני בן פלוני וכל שום וכו" ובעל המפה שם כתב, וז"ל "אבל כותבין "כהן" או "לוי", ואם לא כתב "כהן" או "לוי", י"א שפסול , מאחר שנהגו לכותבו, ויש מכשירין. ונ"ל להקל בשעת הדחק, אבל לכתחילה יש לכותבו. ואם יש ספק אם הוא כהן או לוי יש ליתן שני גיטין עכ"ל. וכ"כ הלבוש, ובסיום דבריו כתב, ואם אבי האשה הוא כהן, ולא כתבו כהן, כל זמן שלא ניתן לא יתנו, אלא יכתוב אחר, ואם ניתן כשר לכו"ע, דאין מקפידין כ"כ בכינוי האבות, עכ"ל. ומבואר בדבריו שדוקא באבי האשה יש להקל, אבל באבי האיש אין מקום להקל, שהרי הוא צריך לכתוב "כהן" בשביל המגרש, וקאי אתרווייהו, ואם יכתוב "פלוני הכהן בן פלוני" יש לפסול מצד אחר, שמשמע שהוא כהן ואין אביו כהן, ומשכחת ליה כשנאמר שכהונתו אינה כהונת אהרן, אלא רבנות כמו ובני דוד כהנים היו וכו'. ובסיום דבריו הביא את דברי הרמ"א (שם ס' ט) "שאם יש לאב ולבן כינוי אחד, לכתחילה כותבין הכינוי אצל כל אחד וכו'. ותמה עליו דלעיל בס' ז כתב לענין כהן שכותבין "פלוני בן פלוני הכהן", ולמה לא הצריך לכתוב "הכהן" אצל כל אחד כמו הכינוי. שהרי גם בכהן יש לחוש שיאמרו אביו כהן והוא חלל. ומשבח אני את הלבוש שכתב בס' יט, ואם הכינוי הוא לאב ולבן, כותבין "פלוני בן פלוני המכונה פלוני, וקאי על שניהם יחד, וכדברי מרן, שעם היות שהוא ז"ל, נגרר בכל דבריו אחר הרמ"א ז"ל רבו, כאן נטה מדבריו, מפני שבראש הסעיף כתב כדברי רבו לענין כהן שכותבין "פלוני בן פלוני הכהן". ואם יצטרך לכתוב הכינוי אצל כל אחד כמו שכתב רבו ז"ל, הוי תרתי דסתרן, וצ"ע עכ"ל.

הרי למדנו מדברי הגאון רבי אליהו אלפאנדרי זצ"ל, שלא רק בגט יש לכתוב "פלוני בן פלוני הכהן" ולא לכפול ולכתוב "הכהן" גם לאב וגם למגרש, אלא גם בכינוי אם למגרש וגם לאביו יש כינוי אחד, די שיכתבו "פלוני בן פלוני המכונה פלוני" ותו לא. שלא יסתור לדברי הרמ"א בסעיף ז, לענין כהן ולוי. כי הגר"א אלפאנדרי זצ"ל משווה אותם, ובשניהם לדעתו די שיכתבו הכהונה או הלויה או בכינוי בסוף, ויכתבו "פב"פ הכהן או הלוי' או המכונה פלוני". 

אשר ע"כ יוצא מדבריו, שכשכותבים, "פלוני בן פלוני הכהן", בוודאי שזה מדובר גם על הבן המגרש, וממילא לא יעלה על הדעת לכתוב על החלל "פלוני בן פלוני הכהן", ולומר כי הכהן חל על האב, כי הרי לדעתו של המכתב מאליהו הנ"ל זה גם חל על הבן המגרש, ואם כן איך לחלל יכתבו הכהן, ואז יחשבו אותו לכהן ויבואו למכשולות חמורים, ועוד כאשר יש צד של שינוי שם שפוסל הגט.

וראיתי שכך נהג לעשות הראשל"צ הגרמ"ש עמאר שליט"א, רבה של ירושלים, והובא בספרו מלאכת שלמה (אבהע"ז סי' קלח) שבגט אשכנזי של חלל משמיטים לגמרי המילה "הכהן", אלא כותבים אותו "פלוני בן פלוני", וכל מה שפסקו אם כתבו "פלוני בן פלוני הכהן" במגרש שהוא חלל להחשיב החלות של "כהן" על אביו של המגרש ולא על המגרש זה לא שכך לעשותו לכתחילה, אלא אם זה נעשה אז ניתן להכשיר הגט ולהסביר שהתואר הכהן חל על אביו של המגרש. ולכן הוא פסק שם "וצריך ליזהר מאד שלא תהיה שום משמעות במה שכותבים עליו בכתובה, וק"ו בגט שהוא ממש מעשה בית דין, שיראה מזה שהוא כהן, שבוודאי תצא מזה טעות ומכשול ח"ו. ואם יכתבו "פלוני בן פלוני הכהן" שזה הנוסח שכותבים לכל כהן לפי האשכנזים היוצאים ביד רמ"א ע"ה ואשר בנוסח זה בטוחים וסמוכים שמשמעותו ברורה שגם הבן שהוא הבעל, כהן הוא, שאם יש פקפוק במשמעות זו, אז נכנסנו למחלוקת שכתב הרמ"א ז"ל שם במי שהוא כהן ולא כתבו שהוא כהן וכנ"ל, ובוודאי שאין לעשות כן לכתחילה, ואחרי שפסקו למעשה לכתוב לבעל שהוא כהן, לכתחילה "פלוני בן פלוני הכהן" בוודאי שיש בזה בירור גמור שאכן הבעל הוא כהן. ואיך יעלה על הדעת לכתוב נוסח זה על חלל או אפילו על ספק חלל, והרי כל הרואה שטר כתובתא דא או גט זה, יחשיב את הבעל לכהן גמור וכשר, ויעלוהו לעליית כהן בתורה וכן לנשיאות כפיים וכן לפדות את בנו, ועל כן אין לי ספק שאין לכתוב כן "פלוני בן פלוני הכהן" לא בכתובה וכ"ש לא בגט אלא יכתבו אך ורק "פלוני בן פלוני", ותו לא מידי, ואין למו מכשול".

טז.  והנה כל זאת דברנו על אודות כהן חשש חלל או חלל, כאשר עדיין אמת ויציב ונכון אשר אביו כהן אבל היות כי הוא חלל כתבנו שאף שיש פוסקים שיתירו בכתובה וגם בגט אם כתבו "הכהן" לומר שזה התואר חל על האב הכהן אמנם כתבנו כי לכתחילה צריך להשמיט התואר "כהן" בכגון זה, ורק לכתוב "פלוני בן פלוני" כי אם יכתבו "הכהן" יש מקום לומר כי החלות היא גם על הבן והרי הבן הזה הוא חלל ויכול לצאת מזה כמה מכשולים אם יחשיבו אותו לכהן כאשר מדובר בחלל. אבל בנד"ד אין כל צד של היתר כלל וכלל וגם אפשרות להגיד שהחלות של הלוי אם יכתבו "פלוני בן פלוני הלוי" בכתובה וכ"ש בגט לומר שזה חל על האב כי שקר הדבר ואינו נכון הרי בנד"ד האב של אותו בחור, אינו לוי כלל, אלא גר צדק, ובכך פשוט שחייבים לכתוב "פלוני בן פלוני" בלי לכתוב הלוי, ואם יכתבו אותו בכתובה צריך לכתוב כתובה חדשה, ואם יכתבו בגט הדבר הזה פוסל את הגט. 

ובאמת הייתי מציע שאם שם משפחתו הוא "לוי" או שם משפחה שידוע כמשפחת לווים, שיוסיף שם משפחה בנוסף לשם "לוי", כגון שיקח שם משפחה בנוסף ויעשה שינוי שם משפחה. ואף כי מצינו בעיקר לעשות שינוי שם משפחה אצל כהן שהוא חלל, מ"מ גם בלוי בכגון זה, מה טוב שישנה שם משפחתו, וזאת יעשה להוציא מידי מכשול לו ולזרעו אחריו שלא יחשבו שהם לווים.

וראה בכמה תשובות מחכמי המערב, אשר דנו בעניין משפחות מסויימות האם יש לפוסלם משום שחללים הם, ראה בשו"ת עמק יהושע (חלק ז או"ח סימן ד) מש"ב הגאון ר' יהושע מאמאן זצ"ל ספרו זה האחרון זכיתי לקבלו מידו כמה חודשים לפני פטירתו, ושם נשאל הוא ע"י הרב דוד אביטן בנו של הגאון הרב משה אביטן אב"ד תל אביב, והוא על אודות השמועה על משפחת אביטן שהם משפחת חללים, וראה לספר נר המערב (עמ' קב) להגאון הרב יעקב משה טולדאנו זצ"ל, אשר מונה שם משפחות יוצאי מרוקו, וכותב "משפחת בטאן (חללים), וידוע שאומרים שמשפחת בטאן היא משפחת אביטן של היום. גם כותב שם בספר נר המערב שמשפחת "אלחדד הם כהנים". וכותב שם הרב דוד אביטן שבדק עד כמה שידו מגעת ולא מצא מקור לזה שהם חללים אם זה שמועה ולעז או שיש בו ממשות. וגם שאל לגאון ר' מסעוד אלחדד שליט"א אב"ד ירושלים, על שמועה זו ועל מה שכתבו שמשפחת "אלחדד" כהנים, אבל גם אומרים על משפחת "אלחדד" שהם חללים "אלחדד-אלחלל" וסיפר שאחד ממשפחתו רצה לישא בת כהן ושאלו לראשל"צ הגר"ע יוסף ואמר שאין לחוש לשמועה הזו שאין לה מקור. וממשיך הרב דוד אביטן "והנה שאלתי לכת"ר כזקן חכמי מרוקו האם ידוע לכת"ר משהו על משפחת אביטן בענין המדובר והאם יש לחוש ללעז או לא".

ענה ע"כ הגאון העמק יהושע זצ"ל (שם) "על דבר משפחת אבטאן (אביטן בטאן) אם הם חללים אם לאו, הנה כבר רבנו הגדול והקדוש המקובל האלקי נר מערבי כמוהר"ר שלמה אבן דאנן זצוק"ל בספרו שו"ת בקש שלמה (סי' כט) נשאל על רזא דנא הלכה למעשה, בכהן אחד מעיר וואד זאן במרוקו, שהיה נשוי אשה ממשפחת בטאן וילדה לו ב' בנים, ובשומעו קול דברים כי בני בטאן הם חללים עמד וגרשה, לזאת ק"ק של העיר הנזכרת בקשו מהגאון הקדוש הנ"ל, להגיד להם משפט הבנים הנזכרים, אם הם בכהונתם קיימי או לא. והגאון הקדוש הנזכר דילה דרעיה ונפל נהורא רבה, והאריך בפרשה זאת כיד ה' הטובה עליו, וסדר פסק הלכה בהרחבה בתוקפו וגבורתו, בכחא דהיתרא, והעלה מכמה תריצי שאין לחוש לשמועה זו בכלל, ובמסקנא כתב "ולא יתכן בעולם על משפחה אחת בשלימות שחיללו כהונתם זה לא יתכן בעולם, שמשפחת בטאן היא בכל העולם, ולא יתכן שאדם אחד חלל כהונתו וילד כל המשפחה הזאת במזרח ובמערב, וממנו יצא כל אלה הצאן, זה דבר שלא ישוער בשכל כלל, ומאחר שכן הוא נמצא הבן הזה בחזקתו כהן עליון הוא, ובכך אלו שני הבנים שנולדו מיעקב הכהן ושמחה בטאן כהנים כשרים הם. ושאלה זו הופנתה לגה"ק רבי ידידיה מונסוניגו זצ"ל והובא בספרו דבר אמת (אבהע"ז סי' סז) והעלה כהגאון מהר"ש אבן דאנן זצ"ל, שאין חשש לחללות ח"ו, לכן העלה הגאון העמק יהושע זצ"ל "המורם מן האמור שמשפחת בטאן או אביטן אינם חללים והם ישראלים גמורים וטהורים". 

ועיין עוד בספר נפש חיה (מערכת מ) על משפחת "חדד" ושם סימן ח', הביא המעשה שקרה ברובע הקטן בג'רבא בכהן שנשא גרושה והחליפו שמו לשם משפחת "חדד" לרמוז שהם חללים. שם ביאר שאותיות דטלנ"ת מתחלפות ו"חדד" היינו "חלל". עוד כתב שבשנת תשי"ז עת היה הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל דיין בבית הדין בפתח תקווה, אסר על בת משפחה זו להינשא לכהן. עיי"ש שכתב שחילוק יש בין משפחת "חדד" מהרובע הקטן או הגדול. ועויין עוד בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן קעז) שיש להכריז על החללים.

הרי רואים שאכן למשפחות שהיו אצליהם חשש של חללות היו משנים להם שם משפחתם ולא משאירים להם    שם כהן, ונכון ששם משפחת כהן למי שהוא חלל זה יכול להביא הרבה בעיות וכפי שהזכרנו ויצא מכשולים רבים, אמנם לא פחות מזה במי שמשאיר את שם משפחת לוי, שיחזיק את עצמו כלוי, והדבר הזה יביא להרבה מכשולות, כגון עלייה של לוי, ועוד יבטל מצוות פדיון הבן בחושבו שהוא לוי, ובכתובה יכתבו הלוי ואם מדובר בלוי אשכנזי אז בגט יכתבו לוי ופוסל בזה הגט. ועוד שלא רוצים שאותו לוי שאינו לוי אלא ישראל יטמע בין הלויים, ואנחנו בידיים נוסיף מכאוב למכאובינו, ואל לנו להעניק לאנשים שאינם לויים חזקת לויים ובפרט בזמן הזה שבקרוב בעזה"י, נתחייב בתרומות ומעשרות מן התורה ונצטרך למצוא כהנים וללויים מיוחסים. ולכן אל לנו לקלקל החזקה.

אשר כל כן המורם מהאמור להלכה ולמעשה: כי בחור זה אינו לוי כלל, אלא דינו כישראל כשר, ובכך אסור לעלותו לתורה בעלייה של לוי, וחייב הוא בפדיון הבן, וכשנתחייב בתרומות ומעשרות אינו מקבל הוא כי אינו לוי, וגם בעבודת ביהמ"ק לא יעלה לשירה ולזמרה כי אינו לוי הוא. וכמובן בכתובה שלו יכתבו "פלוני בן פלוני" בלי לכתוב הלוי וה"ה וכ"ש בגט שלא יכתבו הלוי, וידברו על ליבו שע"מ שלא יגיעו למכשולים לזרעו אחריו, ישנה שם משפחתו או שיוסיף עוד שם על משפחת "לוי", ובעז"ה יקויים בנו "והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם, והשב ישראל לנויהם, ושם נעלה ונראה ונשתחווה לפניך".