פסח שני: עס איז ניטא קיין פארפאלן

אפשר לתקן. י"ד אייר – פסח שני, תאריך אשר ה"הוראה" ממנו היא דרך חיים בעבודת ה': בריבוי שיחות קודש הסביר הרבי מלך המשיח את ענינו של יום זה בכך שתמיד אפשר לתקן. בלוח "היום יום" ליום זה נכתב כי "ענינו של פסח שני: אין מצב "אבוד"; תמיד אפשר לתקן ולהשלים".

ההוראות למעשה בפועל:

א. יש לעורר ולהרעיש אצל כל בני ישראל שבכל מקום ומקום, שינצלו הנתינת-כח דפסח שני – שמורה ונותן כח לתקן כל עניני העבודה בתומ"צ – (גם) בנוגע לתיקון החסרון כפשוטו (במצב הכי ירוד).

ב. הנתינת-כח דפסח שני לתקן ולהשלים העבר, היא (נוסף על הנוגע לעבר בסמיכות זמן, ימים, שבועות וחדשים האחרונים, שנה האחרונה, וכיו"ב) גם בנוגע לכל העבר, מאז שנעשה בר-מצוה.

ג. ואפילו לפני בר-מצוה (כמ"ש רבינו הזקן בשולחן ערוך), ועד שמצינו כמה וכמה סיפורים מגדולי ישראל שתיקנו גם ענינים שהיו לפני שבאו לכלל הבנה, עד לגיל היניקה, ובתחילת היניקה, ומרגע יציאתם לאויר העולם.

ד. צריך להשתדל לתקן ולהשלים גם חסרון לגבי שלימות נעלית יותר, אשר, גם בהתבוננות קלה ושטחית בודאי יגיע כל אחד ואחת למסקנא שהי' יכול לעשות כמה וכמה ענינים בשלימות נעלה יותר.

ה. ההתבוננות צריך להיות הן בנוגע לעבודתו בעצמו, והן בנוגע לפעולה עם הזולת, החל מבני ביתו, ואפילו לאחרי כמה וכמה שנים, שבניו ובנותיו הם לאחרי הגיל ד"חינוך לנער" (עד כ"ד שנה), ויש להם בעצמם בנים ובנות.

ו. הנ"ל כולל ובמיוחד מורים ומדריכים, משפיעים, רבנים, וכו', בנוגע תלמידים שכבר גדלו ונעשו בעצמם מחנכים ומדריכים – יוכל למצוא דרכים להוסיף ולהשלים בהשפעתו שהיתה צריך להיות בשנים שלפני זה.

ז. הנ"ל שייך גם לטף, שגם להם קל להסביר שכמה וכמה ענינים היו יכולים לעשות בשלימות נעלית יותר, עד שיתעוררו מעצמם לתקן ולהשלים באופן נעלה יותר, עד כדי טענה "למה נגרע" – ביחס לשלימות נעלה יותר.

ח. ההוראה ע"ד תיקון ושלימות עניני העבר צריכה להיות גם (ובעיקר) בהענין דאהבת ישראל – הן בנוגע לתיקון הענינים הבלתי-רצויים, ולהוסיף עוד יותר באהבת ישראל ואחדות ישראל, בהנהגה יומית במעשה בפועל.

ט. כדאי ונכון שההתעוררות בכל הנ"ל תהי' (תחילה) במעמד הציבור, "ברוב עם הדרת מלך", אשר, "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל.

י. בכל מקום יערכו התוועדות מיוחדת (בימי סגולה שבין פסח שני לל"ג בעומר, ובימים הסמוכים) שבה יעוררו אודות תיקון ושלימות כל עניני העבודה, מתוך שמחה וטוב לבב – בהתוועדות של שמחה.