האם חובה לספר בשידוכים על בעיה נפשית?

הרב שלמה הלפרן, רב קהילת חב"ד תל–אביב, מרבני מכון ההלכה – חב"ד

נושא השידוכים, הוא אישי מאד, ונתפס כשייך לתחום הנפשי–רגשי ואף רוחני וחסידי, האם ובמה הוא שייך לתחום ההלכתי?

עלינו לזכור, כי נושא השידוכים, שהוא אחד המאורעות והשלבים החשובים ביותר בחיים האישיים והמשפחתיים של כל יהודי, אינו שונה מכל תחומי החיים של יהודי, ועליו להתנהל על פי ההלכה. יש לדעת, כי (כמעט) לכל פרט השייך למהלך השידוך, עשויות להיות משמעויות הלכתיות נרחבות. בין השאר: נושא שנראה לעיתים 'זניח', שכר השדכנות, נידון בשו"ע ונושאי כליו, ובמאות (!) ספרים ותשובות בראשונים ובאחרונים. נושא של גילוי או הסתרת מידע – שייך להלכות קידושין, הלכות לשון הרע והלכות נוספות שבין אדם לחברו, וכך גם שאר הנושאים. לכן, ראוי לכל מי שעומד לקראת שידוכין או שכבר עוסק בהם, ללמוד כמובן את ההוראות והנהגות מכ"ק אדמו"ר מה"מ בנושאים אלו שנלקטו בצורה מסודרת בספרים שונים1, ויחד עם זאת ללמוד, לפחות באופן כללי2, את ההלכות השייכות לשלב זה בחייו. אלו שעוסקים בתחום זה באופן קבוע (שדכנים, יועצים, מדריכים ועוד) ייטיבו לעשות אם ילמדו את ההלכות האלו בצורה מקיפה יותר3, וכמובן – בכל מקרה של שאלה או ספק יפנו לרב מורה הוראה, המתמצא בהלכות אלו.

אחת השאלות שרבים שואלים את עצמם היא, כאשר ידוע על פגם (ח"ו) או חסרון כלשהו אצל המיועד לשידוך, האם חייבים או שמא אסור לספר על כך?

בתשובה כאן, נכלול ביחד נושאים רפואיים, נפשיים ופיזיים וכן התנהגות, מידות ורמה רוחנית. מובן שמטבע הדברים עשויים להיות הבדלים, ועל כך יש לדון בכל מקרה לגופו.

ההלכה מכירה בשלשה4 סוגים של מידע, העשוי להשפיע על ההחלטה:

א) מידע גלוי – פרטים שכל מי שמכיר את המיועד יודע עליהם [לדוגמא: מראה חיצוני, בעיה רפואית שניכרת כלפי חוץ, רמה רוחנית שמתבטאת בלבוש וחברה, תכונות אופי בולטות]. כאשר מבררים אצל מכרים וידידים, חובה עליהם לספר את הידוע להם, ואסור להם להסתיר מידע רלוונטי. אנו מניחים שכתוצאה מהבירורים, נחשף הצד השני למידע זה, כך שאחרי שלב זה, אין טעם והיתר לדבר על פרטים כאלו, וגם המיועדים עצמם יכולים להניח שהמידע כבר הגיע לידיעת השני, מבלי שהם יספרו על כך.

יש להדגיש, כי כל האמור, הוא רק בנוגע למה שנוגע למצב הנוכחי של המיועדים, או משפיע על חייהם העתידיים כמשפחה, מה ששייך לעבר בלבד – נכלל ב'לשון הרע' שאין כל היתר לספרו!

ב) מידע שניתן לבירור – מידע שאינו גלוי, אך במידה ויתעניינו ויבדקו היטב, יוכלו להגיע אליו [כגון נושאים שידועים לצוות חינוכי, חברים קרובים וכיו"ב]. במקרה כזה, חובה על מי שמבררים אצלו ויודע פרטים כאלו לספר על כך. מי שלא ביררו אצלו, או המיועדים עצמם והצד 'שלהם' – הדבר תלוי האם אכן נעשה בירור מקיף, או האם ניתן היה לעשות זאת או לא, ולכן יש לשאול בכל מקרה לגופו.

ג) מידע נסתר – הידוע רק למיועד ובני משפחתו הקרובים, חובה עליהם לספר זאת לצד השני. אם מדובר בנושא שאינו נוגע לעצם היכולת לקיים חיים משותפים, אלא להמשך החיים [כגון צורך בטיפולים רפואיים ובפרט בנושאי פוריות, מצב נפשי שדורש / ידרוש טיפול ועוד], אין חובה לספר זאת לפני שלב ה'פגישות', אלא רק כאשר נוכחים לדעת שאכן קיימת כוונה רצינית להינשא בעז"ה. במקרה שמידע מסוג זה נמצא אצל מישהו אחר, נדרש שיקול דעת ופסק הלכה בכל מקרה לגופו.

כל האמור דורש רגישות מיוחדת, ויכולה להיות לו השלכות קריטיות לגבי השידוך והמשך החיים של המיועד/ת ומשפחות בישראל. ניתן להציע כי מי שבידו מידע חשוב, ינסה לבדוק דרך גורם המקורב ל'צד השני' (כגון משפיע/ה או ידיד קרוב של המיועד/ת או ההורים) האם הם מודעים, או שבחרו מיזמתם לא להתייחס לכך, והאם הוא רלוונטי לגביהם. הניסין מוכיח כי במקרים רבים די בכך, ובכל מקרה הדבר חשוב לשם הצגת השאלה בפני רב.

"להצלחה אבות רבים" – לא פעם מוצאים את עצמם בעלי השמחה, מול כמה אנשים שטוענים [לעיתים בצדק] כי יש להם חלק בשידוך וממילא בדמי השדכנות, ולא תמיד הם יכולים או מעוניינים לשלם לכולם, מה עושים?

כאמור, מדובר בנושא התופס מקום נרחב בספרי ההלכה והמנהג, ולכן נציין כאן נקודות כלליות. – א) עצם תשלום שכר לשדכן, הוא חובה הלכתית, כמו כל תשלום אחר שחייבים בו על פי דין. ב) לגבי גובה התשלום, הפוסקים בדורות האחרונים מייחסים חשיבות רבה ל"נוהג המקובל". מאחר ולא תמיד הדבר ברור, על השדכן (גם אם הוא בטוח ש'שמו הולך לפניו' והדבר ברור, ועל אחת כמה וכמה מי שאינו ידוע או עוסק בשידוכים באופן קבוע) לציין כבר בשלב הפנייה של / אל משודכים הפוטנציאליים, מהו גובה התשלום שאותו הוא גובה בכלל, או עבור שידוך ספציפי זה. ג) ייתכן מצב ובו יש כמה שעסקו בשידוך, הכלל במקרה זה הוא, שיש להחשיב רק את מי שפעולה שלו אכן סייעה לשידוך בפועל (ולא רק 'זרק שם' ולא נעשה עמו דבר). לגבי אופן התשלום והסכום שיקבל כל אחד מהמעורבים בשידוך – נקבעו כללים בפוסקים, ויש לשאול רב מורה הוראה.

בשעה טובה הגענו ל"ווארט" – מה זה?

כיום אנו נוהגים לכתוב ולחתום את ה"תנאים" – דהיינו ההתחייבויות הממוניות והמפורטות השייכות לנישואים, רק סמוך לחופה. ב"ווארט" מתבצע בדרך כלל 'קנין' שעניינו נתינת תוקף הלכתי ומעשי על עצם ההחלטה של המשודכים להתחתן בעז"ה בשעה טובה ומוצלחת. להסכמה זו יש כאמור תוקף הלכתי, כך שבמקרה ש(ח"ו) מבקשים לשנות את ההחלטה, יש לכך משמעות והשלכות בתחומים רבים, גם הלכתית וממונית, ויש להתייעץ ולקבל הנחיות מרב מורה הוראה.

ועכשיו מתכוננים לחתונה ו…

חשוב לזכור כי טרם חל שינוי ב'מעמד האישי' של המשודכים, וביחסי הקרבה שביניהם הרבי מה"מ הורה ונוהג להימנע מהביטוי "אירוסים" ו"מאורסים" שיש לו משמעות כזו. על המשודכים להקפיד על כל דיני הצניעות ואיסורי הקרבה שבין איש לאשה, כולל הלכות 'ייחוד', ובהדגשה יתירה עקב קרבת הדעת שנוצרה ונוצרת ביניהם.

כדאי להדגיש כי נושא זה, מיוחד בעובדה שהרבי מה"מ לא רק הזהיר בחריפות מפני הנהגה לא רצויה, אלא אף הסביר בכך מקרים בהם היו תוצאות שליליות ביותר להנהגה כזאת. ו"מרובה מדה טובה" מדגיש את התועלת והברכות המיוחדות שבהנהגה ראוי' בכל השלבים של הקמת בית נאמן בישראל, על אדני התורה והמצוות ואור החסידות, לדור ישרים מבורך, אשר מהווה חלק מהייעוד והשמחה הגדולה, המתבטאת במיוחד בחמשה עשר באב, שמחת הנישואים של כנסת ישראל והקב"ה בגאולה האמתית והשלימה מי"ד ממ"ש.

הערות:
1) כגון "שידוכים ונישואין – ליקוט הוראות מנהגים ביאורים, שיחות וכתי"ק" שהו"ל הועד להפצת שיחות.
2) כגון בספרו של הרב דב טברדוביץ שליט"א – "חוסן ישועות" פרקים ראשון עד חמישי וש"נ.
3) כגון "נישואים כהלכתם", "נטעי גבריאל" – שידוכים ותנאים, וש"נ.
4) בש"ס ובופסקים (כגון רמב"ם, טושו"ע ונ"כ), החילוק הוא בין "מומים שבגלוי" ו"מומים שבסתר" ובתוכם בין מקרים בהן ניתן לבדוק אותן ("כשיש מרחץ . . קרובותיו בודקות") וכשלא ניתן (כאין מרחץ או לא נוהגות לרחוץ ביחד). על פי זה כתבתי את החילוקים כאן, אף שיש עוד מה לדון ולחלק ואכמ"ל.