אף אחד לא נולד 'עובד'… כולנו צריכים להאריך בתפילה

הרב זאב מינצברג

לא פעם, כאשר מתחילים לדבר על 'עבודת התפילה', מתגנבת לאדם מחשבה שאולי 'עבודת התפילה' זה עניין רציני מאוד, שלא כל כך שייך בצורה מעשית למהלך החיים של האדם בציורו העכשווי. הרי כולם שמעו סיפורים או מכירים חסידים גדולים שמתפללים שעות באריכות גדולה ובהתבוננות בחסידות, ויכולה להיווצר תודעה מסויימת שצל האדם, ש'עבודת התפילה' זה פרוייקט ארוך ומייגע 'למשקיעים בלבד'.

כך שרק עצם המחשבה להתחיל מסע ארוך עם דרגות שונות וכדומה, יכול לגרום לייאוש מוחלט מתחילת הדרך, ובכך לא להתחיל להתעסק ב'עבודה'.. אך האמת היא, ש'עבודת התפילה' מתחילה מדברים פשוטים ומעשיים, שלא צריך להיות בעל כישרון מיוחד עבורם. אלו עניינים ששייכים לכל אחד ברמה שלו. גם אם הוא לא יעבוד על עצמו לשינוי מיוחד וגדול.

העבודה בתפילה מתאימה בכל מצב ובכל גיל לכל אחד באופן אישי.יש לזכור שאף אחד לא נולד 'מלאך' וכל האנשים לא הגיעו לעולם ונהיו בטבעיות 'עובדים'.. ההתחלה של 'עבודת התפילה' היא העניינים שנדרשים ב'שולחן ערוך'.

להגיע לתפילה פנויים ורגועים משאר העיסוקים וצרכי הגוף, בשביל להיות מרוכזים בפגישה עם ה' בתפילה. וכמובן בעת התפילה לנסות לכוון את פירוש המילים שאומר. אפשר לקחת חלקים מסויימים בתפילה ולהתמקד בהם בכוונה, וכך להוסיף עוד קטעים אחר תקופה וכדומה.

גם 'לחשוב חסידות' זה דבר אפשרי ושייך לכל אחד בכל דרגה. עבור זה צריך שיהיה בראש עניין אחד בחסידות, זה יכול להיות פרק 'תניא' או מאמר חסידות שהאדם מחובר אליו, ולהעביר אותו במחשבה לפני התפילה (שזה גם נדרש על פי 'שולחן ערוך', שיש להתבונן קודם התפילה 'בגדלות ה' ובשפלות האדם'). כל אחד יכול לנסות לחשוב חמש דקות חסידות לפני התפילה בכל יום, אפילו אם הוא לא יצליח להתרכז לגמרי, וארבע דקות מתוך זה יהיו 'מחשבות זרות', לא צריך להתרגש מזה, זה נורמלי בהתחלה.

בהדרגה, מתרגלים להתרכז יותר. לא צריך להיות בעלי מדריגה בשביל זה, זה דבר פשוט שנדרש ושייך לכל אחד. במילא מובן שאין מושג כזה של מישהו שנולד 'עובד'.. כל מי שאנו מכירים שמתעסק ב'עבודת התפילה' כנדרש בחסידות, זה מגיע מיגיעה והשקעה עצמית. והוא התחיל לאט לאט, מהדברים הכי פשוטים ויסודיים, וכך הוא התקדם הלאה והלאה.

המטרה העיקרית

ב'קונטרס העבודה' מסביר הרבי הרש"ב, שאמנם בקיום המצוות ולימוד התורה ישנם אנשים כאלו שבטבעם הם בעלי 'מרה שחורה', ולכן בגלל הטבע שלהם – קל להם ליישם בקבלת עול את הציווים הנדרשים מהם, והם עושים זאת ללא מאמץ גדול (לעומת אחרים שעבורם כל 'אתכפיא' והתבטלות, היא מאמץ גדול עבורם). אבל כל זה נכלל בבחינת 'יראת השם'. רגש היראה גורם לעשייה והכנעה ליישום הדברים שדורשים מהאדם. תחושת היראה בהחלט יכולה להגיע ללא עבודה גדולה לחלק מהאנשים, כי זה אצלם טבעי.

אבל אף אדם לא נולד בטבעו עם 'אהבת השם' גלויה. כל אחד ואחד צריך להשקיע כוחות בכדי ליצור ולגלות את אהבתו להשם. מזה מוכיח הרבי הרש"ב, שהדגש העיקרי שצריך להיות אצל האדם בעבודת השם היא דווקא האהבה (בגלל שיראה יכולה להיות גם ללא 'עבודה'), וזה עיקר תכלית ירידת נשמתו לעולם הזה. שהרי על ידי האהבה האדם לא רק עושה בכפייה את מה שה' דורש, אלא הוא מצליח לחבר את הנפש הבהמית והגוף לאהוב את רצון השם. וזה המטרה של גילוי אלוקות בעולם הזה ('נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים').

הדרך ליצירת רגש האהבה לה', נוצר מההתבוננות בעבודת התפילה. מאחר שהסדר הטבעי של מערכת היחסים של כוחות האדם, מתנהל בצורה כזו שהמוח הוא זה שמייצר את הרגשות בלב. כאשר האדם מצליח להשתמש בכל כוחות השכל שלו ('חכמה בינה ודעת'), אזי הוא מצליח לייצר בליבו תחושת אהבה וחיבור לדבר עליו לומד וחושב.

לא מספיק ללמוד חסידות ('חכמה ובינה'), אלא צריך גם 'דעת'. וכפי שמובא בתורת החסידות, שעניין ה'דעת' הוא בעת 'עבודת התפילה', ולכן החיבור הפנימי של האדם ללימוד החסידות, נובע מההתבוננות בעת התפילה, שעל ידי זה הוא יכול להגיע להכרה והרגשה של אהבת השם במוח ובלב.

טוב ויש יותר טוב

בגלל שזו עבודה פנימית, היא לא גורמת בדרך כלל לשינוי גדול ומיידי, אלא לשינוי איטי וקטן. זו התקדמות בריאה ותקינה של יהודי שעובד את השם. מי שהכל אצלו מגיע במהירות, גם ילך ויעלם מחייו במהירות. לכן גם אם האדם משקיע ומאריך בתפילה, ולפעמים זה נראה שהוא לא השתנה, עליו לדעת שזה ממש לא נכון והוא השתנה המון. רק שזה לא גלוי כל כך, כי זה שינוי אמיתי פנימי. כמו שבן אדם לא שם לב לעובדה שהוא נהיה יותר גבוה, מאחר שזה שינוי קטן והדרגתי.

האמת היא שגם אם זה לא היה עושה שינוי, עצם העובדה שהאדם השקיע את כל כולו בהתבוננות ותפילה בכוונה – זה עניין נעלה ביותר וראוי שהאדם יכיר בכך! כמובן שטוב יותר שהתפילה תשפיע בצורה ברורה גם להמשך היום, אבל לא רק בזה נמדדת התפילה, אלא עצם המאמץ והריכוז להתבונן בחסידות ולהתפלל באריכות, זה גורם נחת רוח עצום לקדוש ברוך הוא. הרבי מאושר מכל רגע שחסיד מאריך בתפילה יותר.

בקשר לכך, ישנו פתגם מהרבי המהר"ש: האם בגלל שהיותר טוב, יותר טוב – לכן הטוב הוא לא טוב?!.. אז יש לדעת שמצד אחד 'הטוב הוא טוב', אך זה אמור להוביל את האדם לשאיפה שיש 'יותר טוב', שאם הוא ימשיך בדרך הזו של האריכות בתפילה, אז הוא יצליח להתרכז יותר ובמילא להתפלל יותר כראוי. כפי שאכן אומר פתגם נוסף של הרבי המהר"ש: האם בגלל שהטוב הוא טוב, האם לכן היותר טוב לא יותר טוב?!..

הכוח למלחמה

גם אם האדם אחרי התפילה נמשך לענייני תאווה וכדומה, אל לו להיבהל מכך, ולחשוב שתפילתו לא שווה. אדמו"ר הזקן כותב במפורש בספר ה'תניא' (פרק י"ב), שאחרי התפילה של ה'בינוני', בה הרגיש את אהבת השם, 'הרע חוזר וניעור – וכאילו לא התפלל כלל'. אז לכאורה בשביל מה יש להתפלל? דבר ראשון, כך הקדוש ברוך הוא רוצה. כל יום האדם מבטל ומבטש את הנפש הבהמית והתאוות, ומזה ה' נהנה מאוד. והבורא עוקב וסופר את הפעמים שהאדם מכניע את ליבו לה'.

(כמובן שהמצב הזה שהרגע 'חוזר וניעור' אחרי התפילה 'כאילו לא התפלל' לא חייב לקרות תמיד, אבל זה בהחלט יכול להיות). דבר שני, הנפש הבהמית מקבלת את סיפוקה תמיד. האדם אוכל, ישן וכו', זה חלק מה'אוכל' והחיות של הנפש הבהמית. הבהמית שבעה תמיד בטבעיות מעניינים של גשמיות. אבל הנפש האלוקית, אם היא לא תלמד ותתבונן בחסידות ותפלל באריכות – באיזו צורה היא תיגש לקרב עם הנפש הבהמית? הרי היא חלשה ו'רעבה'..

אז לא בטוח שאחרי כל פעם שמתפללים כראוי, הנפש הבהמית לא תנצח. אבל לפחות יש עם מה לגשת למלחמה. יש סיכוי טוב לניצחון האמת האלוקית. וכמובן כמבואר קודם, שהשינוי של עבודה פנימית לא מגיע במהירות וזה לוקח זמן, ולא לצריך למהר ולצפות להשתנות אחרי תפילה טובה אחת.. יש להתפלל באריכות עוד יום ועוד יום וכו', וברור שיהיה שינוי כנה.

לקבל הדרכה

בעניין של 'עבודת התפילה', בגלל שהיא עבודה פנימית ואישית, נחוץ וכדאי מאוד שלכל אחד יהיה קשר עם משפיע (עדיף שקיבל הדרכה מזקני החסידים והמשפיעים 'איך להתפלל'), ולקבל ממנו הדרכות כיצד יש להתבונן ולהשקיע באריכות התפילה. חשוב מאוד שלא כל אחד 'ימציא' לעצמו דרך ב'עבודה', אלא ישאל את המשפיעים – 'והם יבוננהו'.

באמת מרומם את הלב לראות מאות ואלפים של חסידים ובחורים שמגיעים לכנסים והפאנלים של ארגון 'לחלוחית גאולתית' בנושא 'עבודת התפילה, יושבים ומאזינים בקשב רב כל כך הרבה שעות להדרכות ודברי המשפיעים, זה לא דבר שמובן מאליו והוא מוערך מאוד.

זמן התפילה זה זמן מיוחד שיש לאסוף ולהקהיל את כל כוחות הנפש, בשביל להיות מפוקס ומרוכז לחלוטין בפגישה עם ה' בתפילה. כפי שכתוב פעמיים בפרק כ"ד באגרת הקודש, שבזמן התפילה יש 'להיקהל ולעמוד' לפני השם בתפילה. במילא ברור שכל אחד יתרומם ויקהיל את עצמו להשקיע בהתבוננות בחסידות ואריכות התפילה, ובכך יתרומם להקהיל ולרומם גם יהודים נוספים להתעסק בעניין החשוב של 'עבודת התפילה' ונזכה לגאולה שלימה.