בתחילה רק כמה משפחות נחלצו לתרום ובסוף כולם רצו את עצמם לרתום, אך אלה שהתנדבו בתחילה לא ויתרו לאחרים על הזכות שנפלה, ואז כל שנה הם תרמו עצים למערכה ואף קבעו את יום התרומה ליום שמחה, רגע, מה יש בעצים, שלתרום אותם כולם רוצים? • שיחה מרתקת בחרוזים לפרשת השבוע, בהגשת הת' מנחם אייזנשטיין, מתאים לחזרה בשולחן שבת ולמקורבים • צפו
אבריימקה אייזנשטיין
|
ט׳ באדר ב׳ ה׳תשפ״ד
_____________
השיחה בחרוזים:
בתחילה רק כמה משפחות נחלצו
ובסוף כולם לעשות זאת רצו
אך אלה שהתנדבו בתחילה
לא ויתרו לאחרים על הזכות שנפלה
בא נחזור אלפיים שנה
לפני שהמקדש השני נבנה
בני ישראל חוזרים מהגולה
ורוצים להקריב קורבן חטאת, עולה
אך חסר עצים להקרבה
בלעדיהם אי אפשר לקיים המצווה
בתחילה רק כמה משפחות נחלצו לתרום
ובסוף כולם רצו את עצמם לרתום
אך אלה שהתנדבו בתחילה
לא ויתרו לאחרים על הזכות שנפלה
ואז כל שנה הם תרמו עצים למערכה
ואף קבעו את יום התרומה ליום שמחה
רגע, מה יש בעצים,
שלתרום אותם כולם רוצים?
לאחר שאדם נתן כבש להקרבה
הוא יכול לצאת עם הרגשה טובה
אך משריפת העצים
אדם לא מעצים
וזה ההתמסרות האמיתית
קורבן שאין בו תועלת אישית
ולכן האדם נקרא "עץ השדה"
שהוא מקריב את עצמו למען הבורא
ובגלל המעלות של עצי המערכה
ימי התרומה הם ימי שמחה
אז כל אדם הוא עץ
וצריך לגלות את מה שנוצץ
את הנשמה היהודית שנמצאת בפנים
להוציא החוצה ולהאיר למרחקים
ומרוב עצים לא רואים את היער
מרוב האחדות ביננו לא נראה שום צער
וואו כבוד הרב. באמת כל מילה בסלע. מחזק אותי מאוד. אשמח אם תוכל למסור שיעור אצלנו בקהילה (בית יוסף חדרה), לקראת פורים או פסח.