מדריך הלכתי למבצע שופר

מאת: הרב נתנאל לייב, ר"מ בישיבת תות"ל אלעד

הברכה

מי מברך:

לכתחילה צריך השומע לברך בעצמו [וכאשר ישנם כמה שומעים, יכול אחד מהם לברך בקול  רם, ולהוציא יד"ח את כולם, גם נשים]. ורק כאשר אינו יודע לברך (וגם אין אפשרות ללמדו שיאמר אחרינו מילה במילה) אפשר לברך בשבילו, כולל ברכת שהחיינו. וזאת גם בשעה שהתוקע כבר יצא יד"ח[1].

נשים:

למנהג האשכנזים, גם אשה יכולה לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן מברכת על מצות שופר[2]. אכן, גם אשה מבנות ספרד שרוצה לברך יש הרבה פוסקים ספרדים עליהם יכולה לסמוך ולברך[3]. [וכאשר ישנן כמה נשים, תברך כל אחת לעצמה ולא תברך אחת ותוציא את כולן[4]].

אך בכל אופן, מי שיצא יד"ח, אינו יכול לברך בשביל אשה[5].

התקיעות

מספר התקיעות:

בכדי לקיים המצוה מן התורה, חייבים לשמוע 30 קולות (ג' פעמים – תשר"ת, תש"ת, ותר"ת)[6].

ישנן דעות שגם ב10 קולות (תשר"ת, תש"ת, תר"ת) יוצאים מן התורה[7]. וגם לדעות החולקות על זה, יש ענין לתקוע 10 קולות (ג' פעמים תשר"ת, או תש"ת או תר"ת), כי אפשר שיוצאים בזה יד"ח[8].

ולכן בשעת הדחק – שאם צריך לעשות 30 לא יתקע כלל, מרוב עייפות וכדו', או שהשומע ממהר וכדו', ובשום פנים לא ישמע יותר מ10 – אפשר לסמוך על זה, ויקיימו המצוה עכ"פ לדעות אחדות, ומספק לכל הדעות. ויעשה ג' פעמים תשר"ת, וללא ברכה[9].

כוונה:

התוקע צריך לכוין להוציא את השומע יד"ח, וצריך לומר לשומעים שיכוונו לצאת יד"ח המצוה. [בדיעבד שלא כיוונו (בין התוקע בין השומעים), יצאו יד"ח, כי מן הסתם לשם כך הוא תוקע לשם כך הם שומעים, וכוונה כללית זו, דיה להוציאם יד"ח[10]].

כמו כן, צריך התוקע לדעת באיזה תקיעה הוא אוחז, שלולא כן יכול לפסול את התקיעה. דוגמא: אם בעת שתקע תקיעה אחרונה של תשר"ת, חשב שהוא כבר בתקיעה הראשונה של תש"ת. אף ששם לב לכך לאחר התקיעה, ותקע שוב תקיעה לתש"ת, לא יצא יד"ח תשר"ת[11].

החלפת תוקע:

אפשר להחליף 'בעל תוקע' גם באמצע התקיעות, וימשיך התוקע השני מאותו מקום שעצר הראשון, ואין צריך לברך שוב[12].

נשימה אחת:

ישנן ב' דיעות אם צריך לקחת נשימה בין 'שברים' ל'תרועה' שבסדר תשר"ת, ולכן נהוג בבית הכנסת לעשות פעם כך ופעם כך[13]. אבל ב'מבצעים' צריך לעשות בנשימה אחת[14].

לגבי שאר הקולות, צריך להיזהר[15] לקחת נשימה בין כל קול וקול[16], ומצוי מאוד שעקב הרצון למהר לא לוקחים נשימה, בתש"ת ותר"ת.

אורך התקיעות:

תקיעה:

שתי התקיעות שבכל סידרה (תשר"ת, תש"ת, תר"ת), צריכות כל אחת להיות באותו אורך של מה שביניהן[17]. כלומר: התקיעה של תשר"ת, צריכה להיות באורך של 'שברים תרועה' (18 טרומיטין/כוחות), התקיעה של תש"ת, באורך של שברים (9 טרומיטין/כוחות), והתקיעה של תר"ת, באורך של תרועה. (9 טרומיטין/כוחות).

מעשית – התקיעות של תשר"ת צריכות להמשך 3 שניות לפחות, כל אחת. והתקיעות של תש"ת ותר"ת כשניה וחצי לפחות.

ולרווחא דמילתא, ראוי לעשות את התקיעות של תשר"ת 4 שניות, ושל תש"ת ותר"ת 2 שניות, כי קשה לדייק בשניות.

שברים:

כל אחד מג' ה'שברים' צריך להיות באורך של 3 טרומיטין (הזמן שלוקח לתקוע  3 'טו' הכי קצר), ופחות  מ 9[18].

אם עשה ב' שברים באורך 3 טרומיטין, ושבר אחד באורך של 2 טרומיטין, לא יצא[19]. (דוגמא: או או טו, או או טו, או טו). כי באופן זה לא יצא לאף אחת מב' הדיעות.

אם בסוף השברים של תש"ת עשה שבר אחד קצר מאוד ('טו' קצר כמו תרועה) פסל את אותו 'סדר' וצריך להתחיל מראשו, כי קול קצר כזה לא נחשב 'שבר' לאף דיעה, נמצא שעשה 'תרועה' באמצע תש"ת[20].

ולכן צריך להיזהר מאוד כאשר תוקעים כמנהג חב"ד שמוסיפים קול קצר אחרי השברים:

א. להיזהר לא לעשות את השבר האחרון קצר יותר, כמו שיש הטועים לעשות: טו או טו,  או או טו,  או טו. [השבר הראשון והשני הם של ג' כוחות, והשלישי של ב' כחות].

ב. להיזהר מאוד, באותו קול שמוסיפים אחרי הג' שברים, שלא לעשותו קצר כתרועה, שאז פוסל [בתש"ת], אלא קצת ארוך, כזה: טווו.

מעשית – צריך לעשות כך: או[21] או טו,     או או טו,     או או טו,    טוווו.

תרועה:

צריך לעשות לפחות 9 תרועות, ואפשר להוסיף כמה שרוצים. (אין צורך להאריך את התקיעה כפי אורך התרועה שעשה גם אם נמשך זמן ארוך כי הוסיף הרבה תרועות).

צריך להיזהר לא לעשות את התרועה האחרונה ארוכה יותר כזה: טו, טו, טו, טו, טו, טו, טו, טו, טווו. שאז נחשב שהוסיף שבר אחרי התרועה ופסל את כל הסדר.

עד מתי אפשר לקיים המצוה

מצות תקיעת שופר היא כל היום דהיינו, עד צאת הכוכבים. אלא שמשעת השקיעה ואילך, שהוא ספק יום ספק לילה, תוקעים ללא ברכה[22]. [שספק מצוה, לחומרא. וספק ברכות, לקולא].

תחום

גם ביו"ט יש איסור תחומין, ולכן גם בראש השנה , אסור לצאת חוץ לתחום. וכל שיש ספק בדבר אם מקום מסויים הוא חוץ לתחום או לא, צריך לברר את הדבר אצל רבנים הבקיאים בהלכות אלו, ולא להסתמך על עצמו, כי החישוב של התחום הוא מורכב מאוד ותלוי בהלכות רבות, ובידיעת המציאות.

גרימת איסור

יש לנהוג במשנה זהירות, שלא יגרם חילול החג על ידינו, ולהלן דוגמאות שכיחות: לא לשאול מה השעה אלא למי שעונד שעון, כי מצוי מאוד שכדי לענות ישתמש במכשיר הנייד. וכן רצוי לבקש לפני שמתחילים, שמפאת קדושת החג אנו מבקשים שלא לצלם. לא לדפוק בשער כאשר ברור שהדרך היחידה לענות הוא דרך האינטרקום או שפתיחת הדלת היא אלקטרונית. וכל חכם יעשה בדעת, כי הדוגמאות בזה רבות, והצענו רק דברים שכיחים.

הערות ומראי מקומות

[1] שוע"ר, תקפה, ה. ישנו דיון במקרה שחלק מהשומעים יודעים לברך וחלקם לא (ראה שיעורי הלכה למעשה להרשד"ב לוין עא א, נתיבים בשדה השליחות להרלו"י רסקין ח"ב פ"ט) אכן נראה שבכל מקרה של ספק יש להקל ולברך בשבילם, זאת ע"פ דברי אדה"ז רע"ג ו, שזה שאין לברך בשביל מי שיודע לברך הוא רק לכתחילה [והוא ע"פ מש"כ בקו"א ער"ב ב', שלהרבה דעות מותר לברך גם למי שבקי]

[2] שוע"ר, תקפט, ב.

[3] החיד"א (דבש לפי מערכת ג או יד), זכור לאברהם (אלקלעי) או"ח א אות נו, כף החיים יז ד, ותקפט כג. ספר זכרונות אליהו (מערכת ע אות ג) והעיד שכך מנהג הנשים בעיר חברון, יפה ללב (תרנח, ה), בן איש חי (שו"ת רב פעלים ח"א), והעיד על נשי בבל שנוהגת לברך על הלולב, ונסיים בדברי הפוסק הספרדי בעל השדי חמד (כללים מערכת מ כלל קלו): 'ואנו אין לנו אלא דברי מר"ן חיד"א הנ"ל, וכבר פשט המנהג כן ואין להרהר בדבר".

[4] שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' נג, ע"פ השעה"צ סי' תרפ"ט טו, בשם הקרבן נתנאל, בשם התוס'.

[5] שוע"ר, תקפט, ב. ולפי"ז אי אפשר לומר הברכה והיא חוזרת אחריו. (אלא אם כן, מלמדה ללא שאומר את שם השם).

[6] שוע"ר, תקצ, ב.

[7] מטה אפרים ע"פ רב האי גאון. כך הביא בשו"ת קנין תורה ח"ג סי' עט,  במי שאין בכחו לתקוע 30 קולות בכל המחלקות שבבית הרפואה, יתקע 10 קולות. ומסתמך על דעת המטה אפרים (תקפו, ז. הובא במ"ב תקפו, כב) שהמודר הנאה משופר, יתקע 10 קולות שחייב מן התורה. וביאר דעתו בקצה המטה, ע"פ דברי רב האי גאון, שתקנת ר' אבהו (גמ' ר"ה, לד) לתקוע 30 קולות לא הייתה מפני הספק, אלא בכל אחד מג' האופנים יוצאים יד"ח מן התורה, אך כיון שחלק היו תוקעים תש"ת וחלק תר"ת וכו', התקין שיהיו כולם תוקעים אותו דבר, שלא יראה כשתי תורות.

ונראה ברור שדעת אדה"ז אינה כן, שהרי כותב: "ותיקנו חכמים כדי לצאת ידי כל הספיקות, לתקוע תשר"ת ג' פעמים …". [וכן מוכח מדבריו בעוד מקומות, כגון בסי' תקצ ג, לענין כוונה במצוה, שלפי הדיעה שצריך לעשות תשר"ת, הרי שתש"ת אינה מצוה כלל] וכן הכה"ח חלק על זה, וביאר את דברי המט"א אחרת. וכך פשטות כל הפוסקים שכתבו שעושים 30 קולות מספק.

[8] שוע"ר תקצג, ג: ""אם יודע להריע תרועה שלנו ואינו יודע לתקוע השברים, יתקע ג' פעמים . . דשמא מה שהוא יודע זו היא תרועה האמורה בתורה ונמצא מקיים המצוה כמאמרה".

[9] נראה שזהו האופן הכי טוב. כי בין  לאותן הדעות (שהיא פשטות כל הפוסקים), שאנו תוקעים 30 מספק, הרי כאשר תוקע ג' פעמים תשר"ת, אפשר שיצא (כנ"ל הערה הקודמת), והגם שלפי"ז גם ג' פעמים תש"ת, או תר"ת, הוא טוב, אעפ"כ עדיף ג' פעמים תשר"ת, כי עושה את ב' האפשרויות של תרועה, כמ"ש אדה"ז בנוגע לתקיעות שבמוסף (תקצב, ג): "ועכשיו שתקנו לנו חכמים לצאת מידי כל הספקות . . אין נוהגין לתקוע אלא תשר"ת למלכויות וכן לזכרונות וכן לשופרות שהרי בדרך זו הוא עושה כל הספקות של תרועה ואין כאן חשש אלא שמא הוא מפסיק בין תרועה לפשוטה שלפניה או שלאחריה".

וגם לדעת המטה אפרים, שדי ב10 קולות, כי בכל אחד מג' האופנים יוצאים יד"ח, הרי גם בעשותו ג' פעמים תשר"ת, עשה כאחד מהאופנים הכשרים.

אך ללא ברכה, שכך מסתבר שהרי לרוב הדעות יוצא רק מספק, וספק ברכות להקל.

[10] ע"פ שוע"ר תקפט, ט. ותקפז, ח.

[11] שוע"ר תקצ, ג. כי מצוות צריכות כוונה, ואם חושב בדעתו שתוקע לתש"ת, כאשר באמת תוקע לתשר"ת, נמצא שלא כיוון לשם מצוה כלל. [ואף שאדה"ז מדבר על מקרה שאדם תוקע תקיעה אחת לשם תשר"ת ותש"ת, מובן בפשטות שהוא הדין, כשאר תוקע ב' תקיעות, אך מכוין לסדר אחר].

*ויש להוסיף, שלכאורה לא יוצא יד"ח רק כאשר מכוין לסדר אחר כנ"ל, שאז זו כוונה נגדית, שתוקע לשם סדר אחר. אבל אם תקע בסתם, ללא שימת לב אם זו תקיעה של תשר"ת או תש"ת וכיו"ב, יצא יד"ח. ולכן כתבנו שלולא כן 'יכול' לפסול, שחיסרון בכוונה, אינו פוסל בכל מקרה.

[12] שוע"ר תקפה, ח. מלבד אחרי שברים שבסדר תשר"ת, שצריכים להיות ב'נשימה אחת', עם התרועה, ולכן התוקע החדש צריך לתקוע שוב שברים תרועה. ואפילו אם לא תקע הראשון אפילו תקיעה אחת.

[13] שוע"ר תקצ, ט.

[14] ע"פ שוע"ר תקצ, ט. שבמקום שאין מנהג, "יש להנהיג לעשות בתקיעות מיושב בנשימה אחת, כדי שתהיה הברכה שמברכין עליהן כהלכה לדברי הכל, שאף לסברא הראשונה (שצריך דוקא ב' נשימות), י"א שאם עשאן בנשימה אחת יצא".

[15] שוע"ר תקצ, ט. ואף שפוסק שם שאם עשה בנשימה אחת צריך לחזור ולתקוע ("יש לחוש לסברא האחרונה ויחזור ויתקע כל הג' קולות"). לא הבאנו זאת כיון שזו מחלוקת, והעיקר כסברא הראשונה שגם בנשימה אחת יצא.

[16] ולדוגמא תש"ת, צריך לעשות כך: – תקיעה, נשימה. שברים, נשימה. תקיעה, נשימה. וגם בתשר"ת, בין תקיעה לשברים, ובין תרועה לתקיעה שאחרי.

[17] שוע"ר תקצ, ד.

[18] שוע"ר תקצ, ז. וז"ל: "ובכל שבר יאריך מעט כדי ג' טרומיטין, ולא יאריך עד ט' טרומיטין".

[19] שוע"ר תקצ, ז. וז"ל: "או שלא האריך בשבר אחד מן השברים כשיעור שנתבאר לפי סברא האחרונה דהיינו ג' טרומיטין, ובשבר אחד מן השברים האריך יותר משיעור שנתבאר לפי סברא הראשונה, צריך לחזור ולתקוע, ואינו יכול לתפוס קולות של שתי הסברות כיון שהן סותרות זו את זו".

*אמנם לדעת הצ"צ (חידושים ר"ה עו, א) גם לדעת התוס' ודעי' כל שהוא יותר מטרומיט אחד, נחשב 'שבר'. נמצא שהעושה השברים יותר מטרומיט ועד 9 טרומיטין יצא בדיעבד. אך בפנים סתמנו לפסול, כי א) לא ברירא מילתא לסמוך על דברי הצ"צ בחי' נגד דבריו המפורשים של אדה"ז בשו"ע. ב) גם אם נסמוך על זה, הרי זה כשר רק בדיעבד, שאין צריך לחזור ולתקוע.

[20] שוע"ר תקצ טז. וז"ל: "אם עומד בסדר תש"ת, בין שהתחיל להריע לאחר שגמר השברים, בין שהתחיל להריע קודם שגמר השברים . . צריך לחזור ולתקוע גם תקיעה הראשונה של בבא זו, דכיון דתרועה זו אינה מעין השברים שצריך לו לתקוע בבבא זו, לפיכך היא חשובה הפסק בין השברים לפשוטה".

[21] יש אומרים שצריך לעשות טו או טו, ולא או או טו. אך הגרמ"ש אשכנזי אמר לי כמה פעמים, שלדעתו אינו נכון, ואכ"מ לבאר טעמו. אך העיקר הוא להקפיד שיהיו כל ג' השברים ג' כוחות, ושהקול שמוסיפים למנהג חב"ד יהיה ארוך קצת, ולא יהיה תרועה ויפסול.

[22] שוע"ר תקפח א. וראה משנ"ב תקפח סק"א.