הרבי עונה: כיצד יתכן מקרה מוות מתוך שמחה של מצוה?

בקשר עם האסון המחריד במירון, בו נהרגו 45 יהודים בעת שבאו לחגוג ולשמוח בשמחתו של רשב"י ביום ההילולא שלו, ל"ג בעומר, על הציון במירון, אנו מביאים מענה מדהים מהרבי, במענה לשאלה כיצד יתכן שאשה נפטרה בעת הכנסת ספר תורה:

מענה לשאלה על דבר אשה שנפטרה במסיבת סיום הכנסת ספר תורה – כיצד יתכן מאורע של העדר החיים במסיבה כזו:

1) אי אפשר לנברא (שהרי הוא גבולי) לדעת כל טעמי הבורא (שהוא אין סוף) – ואפילו לא מקצתם, לולא שהבורא עצמו אומר לו לחפשתם בתורה הקדושה (לשון הוראה).

2) על פי תורה – אי אפשר שתבוא רעה מתורה ומצוות הבורא (כולל – מספרי תורה שלו), כי אם אדרבה, על ידי זה נמנעה רעה.

3) לכל אחד ואחת נקצב משך חייו עלי אדמות (ורק על ידי פעולות נמרצות – אפשר להאריכו, או לקצרו חס ושלום (על ידי עבירות גדולות וכיוצא בזה)).

4) על פי כל הנ"ל יש לומר בדרך אפשר – לולא ההזמנה דהנפטרת ע"ה לחגיגת הספר-תורה – הייתה נמצאת בהתחלת אטאק [=התקפת לב] האחרונה שלה – בסביבה שונה לגמרי: ברחוב, או בבית נכרים, על כל פנים – זרים, שלא בנוכחות רופא וידיד ודתי ושברגעים האחרונים שלה שמעה דברי עידוד וראתה פנים דבני ישראל ידידים וכו'. – והאפשר לשער 1) החילוק בין ב' המצבים? 2) כמה לעבט איבער בני אדם בכל רגע ורגע דרגעיו האחרונים, ובפרט – צעירה, דתי', ובחג דזמן מתן תורה?!

5) על פי תורת הבעל שם טוב – אפשר דאחד הטעמים האמתים שעוררו מן השמים את … לנדב ספר תורה וכו', הוא בכדי שעל ידי זה הנה (סוף סוף) תהיה עלית הנשמה דהצעירה מתוך שלוה פנימית ובבית יהודי, ובבית שהסימן והשמירה שלו הוא מזוזה שהתחלתה: שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד.

ובהמשך במענה לשאלה מה לעשות עם ספר התורה:

להכניסו לבית הכנסת הנ"ל בקשר לשלושים להלוית הנ"ל (אפילו באם רשמית יעשו זה אחר כך).

ובסיום, לשאלה למה קרה כל הענין בביתו:

א) כנראה שיש לו ולזוגתו – שליט"א – זכיות גדולות ביותר, שזיכום מלמעלה (מבלי כל השתדלות מצדם במצוה הכי גדולה: 1) להקל רגעיו האחרונים של בן אדם, 2) לטפל ב"מת מצוה" (עד שבא האמבולנס). גודל הענין מובן מזה – שבשביל זה מחוייב כהן גדול ביום הכיפורים בהיותו בקודש הקדשים – לצאת משם ולהתעסק בטיפול בכיוצא בזה.

ב) זכויות קשורות עם obligations [=מחויבות] מיוחדות – ומהן: להסביר להמקשן'ים – הנ"ל וכיוצא בזה, עד שיראו המאורע לאמתתו – השגחה פרטית באופן נפלא.

(נדפס בלקוטי שיחות חלק לה, עמ' 345)