ימין מקרבת ואכפתיות: מילים לזכרו של המנהל שנלקח בחטף

לוי טננבוים

מוקדם יותר הבוקר (רביעי) התבשרנו כי הרב שלום לפידות ע"ה, מנהל תלמוד תורה חב"ד בירושלים, הלך לבית עולמו. הוא נדרס בעת ימי השבע ברכות של בנו ולאחר שבועות מספר של מלחמה על חיו – השיב הבוקר את נשמתו ליוצרה.

הוא הותיר אחריו תשעה ילדים ואישה, ועשרות תלמידים וחברי קהילה כאובים והמומים.

הרב לוי טננבוים, מי שהיה למלמד בתלמוד תורה כחמש שנים בזמנו של הרב לפידות ומשמש כיום מנבחרי הציבור ב"ועד קהילת חב"ד ביתר עילית" במילים לזכרו של המנהל:

שיעור חסידות בריקודים הסוערים

גדול כים שברנו בהילקח מאיתנו בחטף האיש המתוק הזה, המנהל של החיידר בו לימדתי במשך 5 שנים, תלמוד תורה חב"ד "תורת אמת" ירושלים. הגה"ח הרב שלום מתיתיהו לפידות ע"ה.

הרב לפידות היה תלמיד חכם עצום, בעל הסברה נפלאה, שמעבר לכך שניהל בהצלחה מרובה ובסייעתא דשמיא מופלאה חיידר עם יותר מ-400 תלמידים כן ירבו, הצליח להשקיע רבות במסירת שיעורים קבועים ב"כולל צמח צדק" בירושלים בראשות חמיו המשפיע הנודע – יבדלחט"א – הגה"ח הרב חיים שלום שי' דייטש ובבית הכנסת חב"ד ברח' הרב מוצפי בביתר עילית. איש ירא שמיים אמיתי, מקושר בלב ונפש לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, נעים הליכות, עם מאור פניו תמידי שגרם לי בקביעות הרגשה מאוד נעימה לגשת, לשאול, להתייעץ וללמוד. וכל זה, בסבלנות אין קץ.

זכור לא אשכח את אחד מלילות חול המועד סוכות השתא, בעת שנפגשנו ברחבת הריקודים באירוע הגדול – שמחת בית השואבה של בית כנסת חב"ד ברח' הרב מוצפי. הרב לפידות, עם חיוך ענק, לוחץ את ידיי בחמימות באיחול: א גוט'ן מועד! שאלתי אותו: מה היה תוכן דבריו בנאומו ב"כינוס תורה" בבית הכנסת, לפי הוראת הרבי לקיים מידי יום ביומו בחול המועד "כינוסי תורה". הרב לפידות, עם הסבלנות המאפיינת אותו הזכורה לכל מי שזכה להכיר אותו, עמד במשך דקות ארוכות והסביר לי בדיוק מה אמר.

שאלתי, הקשיתי, אך הוא ענה לי בהסברה כל-כך נעימה. הוא היה יכול לפטור אותי ב'תקציר', או להתחמק משאלותיי, אך הוא ממש ענה לי והסביר בצורה נפלאה.

אני זוכר שהרגשתי שהוא ממש עושה 'חזרה' מלאה על דבריו בעת ה'כינוס תורה', בבחינת 'שיעור פרטי ואישי', עם כל היחס והסבלנות. כבר בשעת מעשה התפעלתי מאוד מכך. מהיחס, מאור הפנים ובעיקר, מכך שנתן לי את מלוא תשומת הלב והסבלנות (כדרכי, לשמוע ממנו מידי פעם פלפולי דאורייתא ופרפראות חכמה. הייתה לו בקיאות עצומה בשולחן ערוך עם נושאי כליו, מעבר לש"ס וחסידות). כך, באמצע הריקודים והמוזיקה הרועשת.

הזכרון הזה ילווה אותי עוד זמן רב, אפילו שזה נשמע סיפור מינורי, רגיל, לא משמעותי, לא מרתק ולא נדיר, אך מבחינתי זה סיפרו שמבטא במדויק את אופיו של הרב לפידות. כך היה בכל מקום אליו הלך, גם בחיידר, עם התלמידים והוריהם.

התלמידים היתומים

כמלמד בחיידר, בלטה בעיניי (ובעיני מלמדים אחרים) עובדת ה'יחס אישי' שלו לכל תלמיד ותלמיד, תוך התעניינות אמיתית במצבו הגשמי והרוחני. הרב לפידות לא יכול היה להמשיך את סדר יומו העמוס לעייפה, במקרה שהוא ידע על תלמיד שחסר לו משהו. ויש על כך אינספור דוגמאות. האוזן הקשבת שלו, זה הדבר שהכי בלט אצלו כמנהל החיידר. וזה בכלל לא סתר ולא הוריד בכהוא זה מהלמדנות העצומה, מההשקעה הרבה והמחשבה 24/7 על טיפוח ושגשוג החיידר.

מאות ילדי החיידר שכל כך אהבו אותו, נשארו יתומים.

חסרונו הגדול יורגש בצורה בולטת ביותר, מכיוון שהאיש המיוחד והנדיר הזה פשוט אהב אותם אהבת נפש כפשוטו ממש, בדאגה אישית לכל תלמיד ולמחסורו הגשמי. והילדים מצידם החזירו לו אהבה ואמון הדדי מלא, דבר שהתבטא לא אחת בשיפור מהקצה לקצה, בהנהגה ודרך ארץ, גם של תלמידים שקשה להם בנושא הזה. רק בגלל האמון והרצון לגרום לו – וכמובן לרבי מייסד החיידר- נחת רוח.

המעורבות של הרב לפידות בכל ענייני החיידר, התבטאה גם בעזרה והתמיכה המיוחדים שלו במילוי 'זמני הפנאי' של התלמידים, לאחר הלימודים. במשך השנים שכיהנתי כמחנך בחיידר "תורת אמת", ניהלתי יחד עם המחנכים החשובים: הרב יוסף רוזנברג, הרב ברוך ליפשיץ, הרב מנחם מענדל ויינר והרב אפרים פריימן, סניף גדול של 'תנועת הנוער צבאות השם', שנפתחה על ידי הרבי, למילוי השעות הפנויות בתורה ומצוות. הסניף חולק לקבוצות, לפי הכיתות. היינו נפגשים מעבר לזמן הלימודים ללימוד ופעילות חסידית מרתקת, עם מבצעים מיוחדים, טיולים ועוד.

גם שם, הרב לפידות היה מעורב, מעודד, תומך ואף הגיע פעמים רבות לדבר בפני הילדים על חשיבות ניצול הזמן וה'עלייה בדרגה' בתורה ובמצוות. בזמן 'בין הזמנים פסח', נסע הרב לפידות לאירוע הגדול שנקרא 'יום צבאות השם' והגעתו גרמה להתרגשות גדולה בין התלמידים.

כך גם היה כשניהלתי, יחד עם הרב יוסף רוזנברג, את הקעמפ ב'בין הזמנים' לילדי החיידר. גם שם היה הרב לפידות מעורב בכל רמ"ח ושס"ה, עם הלב הענק שלו.

התעניינות אמיתית

כל מפגש שלי עם הרב לפידות, היה מסתיים ברוח טובה ונעימה. תמיד. גם כשהודעתי לו באחד הימים שאני עובר למוסד אחר, קרוב יותר לביתי. הוא לא עיקם את האף, לא גער. אמנם ניסה במשך מספר ימים לשכנע אותי להישאר, אך פרגן מכל הלב. לא מהשפה ולחוץ. הוא התעניין כיצד אסתדר עם הנסיעות, עם המשכורת ועוד. התעניינות אמיתית והרגשה טובה, שמצד אחד: חבל שאתה עוזב אותנו, אך מצד שני: אני מאחל לך מכל הלב הצלחה בהמשך הדרך ואנחנו כאן עוד נתגעגע ותמיד כשתרצה, תבוא חזרה אלינו, אני מחכה לך.

זה לא יאומן, אך מאז בכל פעם שפגשתי אותו, הוא התעניין אצלי במשך מספר דקות מה שלומי, איך הולך במקום החדש, האם אני מרוצה ועוד. כמובן, שבשמחות שהתקיימו במשפחתו, שלח לי אישית הזמנה ודאג שאבוא להשתתף בגופי. לצערי הרב, בשמחה האחרונה – חתונת בנו היקר שי', בעיר הנובר שבגרמני'ה, עם בת שליח הרבי בעיר – הרב בנימין וולף ע"ה, נדרס הרב לפידות ולצערנו היום הגיעה אלינו בשורת האיוב, כי לקח אותו האלוקים.

זה היה הרב שלום לפידות. תלמיד חכם עצום שראשו ורובו בתורה, יחד עם אהבת ישראל אמיתית והתעניינות בטובתו של הזולת. גם לאיש הפשוט, גם לילד השקט אי שם במסדרון החיידר, גם לאיש בקצה בית הכנסת, במאור פנים ובענווה ללא משוא פנים. הכל באותנטיות ומתיקות.

חבל על דאבדין ולא משתכחין. רק ביאת משיח, תחיית המתים ובניין בית המקדש השלישי, יהוו לנו נחמה בהילקח מאיתנו איש גדול שכזה. יהי רצון שירעיש עולמות למעלה, לבקש בבית דין של מעלה בתחנונים ממש, על ביאת משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.

קרדיט צילום תמונת שער: מענדי קורנט, ניתאי אבל.