הפיתוח החדשני שעוזר לאנ"ש להתגבר על המחסום

אני לא מצליח להבין מה כל כך מפחיד אותי בזה… לפני חמש עשרה שנה זה לא היה נראה כזה סיפור: נכנסים לזאל אחרי שחרית וארוחת בוקר, פותחים את הספר ופשוט מתקדמים. נכון, היה משיב בזאל, היה חיים החברותא שאיכשהו תמיד עזר לפצח דברים קשים אבל עדיין זה לא נראה משהו בשמיים.

אז למה היום אני לא מצליח להביא את עצמי פשוט לפתוח את הגמרא וללמוד? יכול להיות שאני לא באמת מספיק טוב? יכול להיות שאף פעם לא ממש הבנתי מה קורה שם? איפה נגמרת השאלה ומתחילה התשובה, מה ההבדל בין סברא לבין פירכא. תכל'ס זה חתיכת סיבוך שם עם כל הדברים שמתחבאים בין השורות. נראה לי שצריך פשוט ראש מיוחד לזה. ראש כזה חריף, של אחד שטוב בשחמט ומבין דבר מתוך דבר. ובינינו – אף פעם לא הייתי קומבינטור מיוחד… 

מצד שני זה לא לעניין לא ללמוד. הרבי אומר שצריך ללמוד נגלה בשופי, אבל מה אני אעשה שזה מסובך? בשיחות למשל הכל מאוד מסודר, פותחים ומבינים "מי נגד מי". אפילו אם אלה "רש"י שיחות". בהלכה גם – קוראים, מבינים ויודעים את המעשה אשר יעשון. אבל בגמרא… זה כבר סיפור אחר. כל הארמית הזו, אין פיסוק כמו שצריך, תוך שנייה אני הולך שם לאיבוד.

לכניסה לחץ כאן

האמת היא שבפועל, גם אם הייתי רוצה ללמוד אין לי ממש את הזמן להשקיע בזה. איפה אמצא בין כל העיסוקים, הסידורים והעבודה שעה ביום לשבת להתעמק בגמרא? וצריך גם לעזור לפעמים בבית, אי אפשר כל פעם לברוח ולהשאיר את הרבנית להתמודד לבד עם הכל.

אחח… למה זה ככה? לנצח ארגיש שזה גדול עליי? חייב להיות פתרון – אבל איפה???

גם אתה מוצא את עצמך מתחבט ומתלבט ולא מגיע ללמוד גמרא כמו שצריך ממיליון סיבות? הגיע הזמן להפסיק לפחד! מצטרפים עכשיו ל"וידעת היום" ומתגברים על המחסום

לכניסה לחץ כאן