הרכוש שהתקבל בירושה לא יתחלק בגירושין

בני זוג נשואים שיפצו באופן מהותי דירת ירושה שקיבלה האישה ונרשמה על שמה בלבד. לאחר תום השיפוץ, עברו בני הזוג להתגורר בדירה יחד עם שני ילדיהם. כשנתיים לאחר מכן האישה עזבה את הדירה, ובני הזוג ביקשו להתגרש. הבעל דרש במסגרת חלוקת הרכוש בגירושין, לקבל מחצית מדירת המגורים, על אף שמדובר בדירה שהתקבלה בירושה.

כיצד ביהמ"ש התייחס לכך? סקירה מקצועית באדיבות אתר https://www.todivorce.co.il/

בית המשפט המחוזי בלוד קבע שלמרות שהבעל התגורר בדירת המגורים, נטל משכנתא בעבורה ושיפץ אותה, לא הייתה כוונת שיתוף בדירה, והדירה שהתקבלה בירושה תישאר בבעלות האישה בלבד. יחד עם זאת בית המשפט חייב את האישה בתשלום זכויות הבעל בהשבחה, שנולדה כתוצאה מהשיפוץ עליו היה אמון הבעל.

הבעל דרש מחצית מהזכויות בדירת הירושה שבבעלות אשתו

אישה זכתה לקבל בירושה מסבתה המנוחה, מגרש רחב היקף הכולל דירת מגורים וחנייה, ורשמה את הזכויות על שמה בלבד. לאחר שקיבלה לידיה את הירושה, החלו האישה ובעלה לערוך שיפוץ נרחב בדירת המגורים, ולשם כך לקחו משכנתא בגובה של כמיליון ₪.

הבעל היה אמון על ניהול פרויקט השיפוץ, ניהל משא ומתן עם בעלי המקצוע ועיצב את הדירה. לאחר סיום השיפוץ, עברו בני הזוג יחד עם שני ילדיהם להתגורר בדירה. החיים בדירת המגורים לא התנהלו על מי מנוחות, וכעבור כשנתיים, האישה עזבה את הדירה, ובני הזוג ביקשו להתגרש.

הבעל דרש לקבל בגירושין מחצית הדירה, ששוויה הוערך בסך של 2,670,000 ₪. לטענתו, למרות שמדובר ברכוש שהתקבל בירושה ולא מתחלק בגירושין, במקרה זה הייתה כוונת שיתוף ספציפי בדירת המגורים, ולכן יש לו חלק בדירה. לטענת הבעל, דירת הירושה שימשה למגוריהם של בני הזוג יחד עם שני ילדיהם, הם נטלו יחד משכנתא גבוהה על הדירה, והבעל הוא שהיה אחראי על כל הליך השיפוץ.

דירת הירושה לא תתחלק בגירושין

בית המשפט המחוזי במרכז-לוד דחה את טענת הבעל שהייתה כוונת שיתוף ספציפי בדירה. בית המשפט קבע כי כאשר מדובר בנכסים חיצוניים לנישואין, כמו נכסים שהתקבלו בירושה, יש להוכיח נסיבות מסוימות מעבר לעצם קיום חיי נישואין.

סגנית הנשיאה ורדה פלאוט אב"ד, השופט צבי ויצמן והשופטת יעל מושקוביץ קבעו שתקופת הנישואין הייתה קצרה ולא התנהלה על מי מנוחות והצדדים גרו בדירה במשך שנתיים בלבד, נסיבות המעידות על כך שלא הייתה כוונת שיתוף בנכס.

כמו כן, השופטים קבעו שרישום הדירה על שם האישה בלבד, הימנעות מעריכת הסכם ממון, והעדר אמירה מפורשת שהאישה מבקשת לשתף את הבעל בירושה, מעידים על כך שהאישה לא התכוונה לשתף אותו בדירת הירושה.

בית המשפט הבהיר שעצם ניהול הליכי השיפוץ, וחתימה על מסמכי המשכנתא, אינם מעידים על כוונת שיתוף, בפרט כשבפועל הבעל השתתף בתשלומי המשכנתא במשך תקופה קצרה, שילם סכום מועט של 60,000 ₪ בלבד, והפסיק לשלם את המשכנתא מיד לאחר שהאישה עזבה את הדירה.

לבסוף פסק בית המשפט שלא הייתה כוונת שיתוף בדירה, שהבעל אינו זכאי לחלק בדירה במסגרת הגירושין, ושהדירה תישאר בבעלות האישה בלבד.

הבעל הניע את השיפוץ וזכאי לתשלום עבור ההשבחה של הדירה

על אף קביעת בית המשפט שלבעל אין זכויות בדירת המגורים, בית המשפט קבע, שהבעל היה הכוח הדומיננטי והמניע בשיפוץ הדירה. הבעל התקשר עם הקבלן, ניהל משא ומתן, עמל על עיצוב הדירה, והניע את השיפוץ המהותי שנערך בדירה.

לפיכך פסק בית המשפט, שלמרות שלבעל אין זכויות בדירת הירושה, הנסיבות מצדיקות חלוקה לא שוויונית של ערך השבחת הדירה, כך שהבעל יהיה זכאי לשיעור של 75% מערך השבחת הדירה, ובסך הכול 367,500 ₪.

מגורים משותפים בדירת ירושה לא בהכרח יקנו זכויות בגירושין

על פי הדין, רכוש המתקבל בירושה, אינו מתחלק בגירושין בין בני הזוג, אלא אם הוכחה כוונת שיתוף ספציפי ברכוש.

על מנת להוכיח כוונת שיתוף ספציפי, אין זה מספיק רק להראות קיום של חיי נישואין תקינים, אלא יש להוכיח נסיבות המעידות על כך שבן הזוג שזכה בירושה, התכוון לשתף את הרכוש באופן ספציפי. דוגמא לכך היא רישום זכויות על שם בן הזוג השני, עריכת הסכם ממון, השקעה כספית משמעותית בפועל, אמירה מפורשת וכו'.

כך התברר לבעל שחי במשך שנתיים בלבד בדירת הירושה של אשתו, והשקיע בה סכום זניח ביותר, שלמרות נטילת המשכנתא המשותפת ועל אף המגורים המשותפים בדירת הירושה, הוא אינו זכאי לבעלות בדירת הירושה.

לקריאת פסק הדין המלא ראו 22552-04-23 י.ס.ל. נ' ח.ח.ל.