ישראל לקראת הסכם שלום עם סעודיה? • פרשנות

מאת: הרב אבישי אפרגון, ראש ישיבת 'דרכי תמימים' ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון

ארה"ב רצה קדימה במהירות להשגת הסכם שלום בין סעודיה לישראל. זה לא סוד שבכירים אמריקנים בחודשים האחרונים מגיעים פעם אחר פעם לסעודיה לשיחות מיוחדות שמטרתן אחת – האצת ההסכם בין סעודיה לישראל. היועץ לבטחון לאומי של ביידן – ג'ייק סליבאן – הגיע לשם כמעט מדי כל כמה שבועות, בחודשים האחרונים, וגם בכירים נוספים, פוליטיקאים ואנשי צבא, הצטרפו לשיחות הללו.

דיווחים מתוך סעודיה מצביעים על כך שגם רמת התיאום הבטחוני עם ארה"ב עלתה מאוד בתקופה האחרונה, וזאת לאחר תקופה ארוכה של יחסים קרירים, ואף קשים, לאחר שסעודיה קיצצה באספקת הנפט שלה, וגרמה להעלאת מחירי הנפט בשוק העולמי, ולחיזוק מעמדה של רוסיה כיצואנית נפט, וזאת למורת רוחו הרבה של ממשל ביידן.

אחת הסיבות המרכזיות למהלכים האמריקנים הבהולים הללו, היא הרצון הכביר של ביידן, שנכנס כעת לשנת בחירות, לבוא לציבור האמריקני עם הסכם שלום שיהווה הישג גדול. צריך לזכור שממשל ביידן מעורב עמוקות במלחמה הקשה באוקראינה, ולמרות התמיכה האמריקנית, הצבא האוקראיני אמנם מתקדם, אך לא השיג פריצת דרך. המלחמה מדשדשת, וסקרים בארה"ב מראים שרוב הציבור הולך מאבד את הרצון לתמוך באוקראינה, בשל הנטל הגדל והולך על הכלכלה האמריקנית, שמראה כבר נסיגה בכמה פרמטרים, וזה מדאיג מאוד חלק נכבד מהאמריקנים.

תוסיפו לכך את העובדה שסעודיה חתמה על הסכם לחידוש היחסים עם איראן – וההסכם הזה היה בתיווכה הבלעדי של סין, ולא של ארה"ב, ותבינו עד כמה ארה"ב – שנמצאת היום ב"מלחמה קרה" שהולכת ומחריפה עם סין – מעונינת בהסכם שלום גדול עם סעודיה, בעל משמעות היסטורית. הסכם כזה יציג את ממשל ביידן כממשל "רודף שלום", וזה מתאים לתדמית של המחנה הדמוקרטי. הסכם כזה גם יביא יציבות לשוק הנפט העולמי, ויחייב את סעודיה לפעול לפי הרצון האמריקני בעתיד.

תמורת הישגים אלו, ממשל ביידן יהיה מוכן "לשלם" לסעודיה במתן של ברית הגנה, שעוד לא נקבעו פרטיה המדויקים. וכאן נכנסת ישראל לתמונה. על מנת להעביר את ההסכם שכולל "ברית הגנה" בקונגרס, נדרש להציג רוב של 67 צירים, ולשם כך יש הכרח שלפחות 15-20 צירים רפובליקנים יתמכו בהסכם שאותו יציגו הדמוקרטים בראשות ביידן. הדרך היחידה להשיג את התמיכה הרפובליקנית הגדולה הזו, היא אם ההסכם הזה ישרת גם את ישראל, ואז היא תוכל להביא את אותם סנאטורים רפובליקנים שתומכים בה היום מאוד, להצביע בעד ההסכם, למרות שמי שיוזם אותו, הם הדמוקרטים.

וכך, שואף ביידן להשיג את כמה מטרות חיוניות:

1. הסכם שלום היסטורי, שאולי אף יקנה לו פרס נובל לשלום, ערב הבחירות בארה"ב, וגם יתן לו תדמית של איש שלום, ובכך ינקה ממנו את הרושם שנוצר, בשל תמיכתו בהמשך הלחימה הקשה באוקראינה.

2. נצחון חשוב על סין במלחמה הקרה שבינה לבין ארה"ב, והשגת היעד האסטרטגי של מניעת ההשתלטות הסינית על מדינות המפרץ ושוק הנפט העולמי.

3. חיזוק גדול לכלכלה האמריקנית, וייצוב שוק הנפט העולמי, תוך כדי עצירת העליה של מחירי הנפט, ועל ידי זה פגיעה בכלכלה של רוסיה (שתלויה במחירי נפט גבוהים).

וזוהי הסיבה לכך שביידן שועט קדימה לעבר ההסכם.

אז מי באמת צריך את הסכם השלום הזה? ישראל?

לא.

ארה"ב היא שצריכה ורוצה אותו, וגם סעודיה, שמוחלשת צבאית בשל המלחמה נגד החות'ים (ההסכם שנחתם איתם, כבר מראה סימני אי יציבות), וחוששת מאיראן, ומעונינת ב"הכשר" אמריקני, לפרויקט הגרעין שלה.

ומכאן גם מובן, שהיות ובעלי האינטרסים המרכזיים בהסכם, הם קודם כל ארה"ב וסעודיה, לכן, אסור לישראל להיגרר להסכם הזה תוך כדי "תשלום" מחירים שהם כבדים מאוד, ואף בלתי נסבלים, מבחינתה.

בשום פנים ואופן אין לוותר בשל ההסכם הזה – שכל כולו מונע מאינטרסים אמריקנים וסעודים – לפלסטינים. כל ויתור שכזה, כבר ראינו, מוביל ללחץ כבד לוויתורים נוספים, ולהרמת ראשה של מפלצת הטרור.

העובדה שביידן רץ קדימה עם ההסכם, כדי לשפר את סיכוייו להיבחר שנית, אינה צריכה להוביל את ישראל לוותר על האינטרסים החיוניים שלה. ולכן, ישראל לא צריכה לתת יד, והיא אף צריכה להתנגד בתוקף, לכל נסיון של הפיכת הגרעין הסעודי ללגיטימי, וזאת משום שהדבר יביא למירוץ חימוש גרעיני, שיצטרפו אליו גם טורקיה ומצרים, וגם מדינות נוספות. המירוץ הזה יהפוך ללגיטימי את פרויקט הגרעין של איראן, ויקשה מאוד על השגת תמיכה בינ"ל למאבק נגדו.

בנוסף לכך, ישראל צריכה לעמוד בכל התוקף על שמירת יתרונה הצבאי האיכותי המוחץ – אשר כיום הוא מתבטא בתחום האווירי, בכך שהיא היחידה במזה"ת שמתפעלת את מטוסי החמקן.

היתרון הזה – שמרתיע כיום את כל אויבינו – חייב להישמר, ואף חייבים לחזק אותו, על מנת שלמרות הסכם "ברית ההגנה" שצפוי להיחתם עם סעודיה, עדיין יהיה לישראל יתרון איכותי מובהק וחזק, שיאפשר לה לקיים הרתעה אפקטיבית מול כל קואליציה אפשרית של מדינות ערביות, שיתכן והמשטר בהן ישתנה בשל הפיכה כלשהי (כפי שהיה עם מצרים), ואז יעמדו לרשותן אמצעי לחימה אמריקנים חדישים, שיוכלו להיות מופנים ח"ו נגד ישראל.

לכן, לסיכום, במידה ואכן ייחתם הסכם עם סעודיה (ואכן ארה"ב מתקדמת לקראת היעד הזה במהירות בשל האינטרסים שלה כאמור לעיל) – ישראל צריכה לדרוש את הרחבת היתרון הצבאי האיכותי, ולעמוד היטב על המשמר מול כל נסיון לגרום לה לוותר בתחומי הגרעין, והיחסים עם הפלסטינים. כל ויתור שכזה עלול להיות בכיה לדורות.

שלום עם סעודיה יכול להיות נקודת מפנה היסטורית חיובית גם עבור ישראל (ולא רק עבור ארה"ב וסעודיה), אולם, לשם כך, נדרשת מתינות (אין להיחפז ואין להפגין להיטות להתקדם במהירות), וגם נחישות על מנת שלא לוותר בנושאים הבטחוניים החיוניים לישראל.

רק כך יושגו שלום ובטחון אמיתיים וברי קיימא.