יעלי נגיד מזרחי, nrg
כבר שנים שדניאל זמיר מופיע עם הסקסופון שלו בארץ ובעולם ומבצע את קטעי האילתור האופייניים לסגנון הג'אז. "רוב ההופעה זה אילתור" הוא מסביר בראיון ל-nrg יהדות. "מנגנים את אותן היצירות אבל החלק של האילתור, שהוא החלק המרכזי בהופעה, משתנה בכל פעם. זה קסם שקורה כל פעם מחדש ואז נמוג ונעלם. רציתי פעם אחת לתעד את זה, עשינו שתי הופעות, הקלטנו ויצא מזה אלבום".
באלבום החדש "חי" יש שיתופי פעולה עם המוזיקאים שמלווים את זמיר במהלך השנים בהופעות – ברי סחרוף, אביתר בנאי ויונתן רזאל.
רוב האלבום ורוב המוזיקה שלך בכלל, היא מוזיקה אינסטרומנטלית, האם יש קושי להמציא את עצמך מחדש מאלבום לאלבום כשאין מילים לחדש איתן?
"זו לא בעיה. מבחינת החידוש, זה כמו בשירים עם מילים. אבל מבחינת הניסיון לעורר עניין אצל הקהל הרחב, זה באמת מאתגר. מוזיקה אינסטרומנטלית זה לא תמיד קל מבחינה מסחרית. אבל הגענו לנקודה שברוך השם למוזיקה שאנחנו עושים יש הרבה קהל מגוון ונאמן".
מוזיקאי חרדי שמופיע בתל אביב מול קהל מעורב זה לא דבר חדש. אביתר, שולי, יונתן ואהרון עושים זאת גם הם, אבל זה גם גובה מחיר רוחני. כששואלים את זמיר אם הוא חושב שחוזרים בתשובה צריכים לשמש גשר, למרות המחיר הוא עונה: "אני חושב שבעלי תשובה בכל מקרה משמשים גשר. זה קורה באופן טבעי, הם משמשים גשר ומשלמים מחיר.
"אני יודע עליי לפחות, שכאשר אני מופיע בזאפה תל אביב והקהל שר איתי את 'צמאה לך נפשי', וציפי לבני שרה את זה איתם, זה בהחלט סוג של גשר וזה משהו מאוד מרגש. בהחלט יש לזה מחיר – להימצא בסביבה שהיא לא טבעית עבור חסיד או בנאדם חרדי זה לשלם מחיר, אבל זה מחיר קטן ביחס לערך העצום שיש לזה".
מה מביא היום אנשים לחזור בתשובה?
"אני חושב שמה שמביא היום אנשים לחזור בתשובה זה בעיקר העובדה שהעולם 'הרגיל' מה שנקרא התרוקן מתוכן. לדור שלפנינו עוד היו אידיאולוגיות, היה 'ביחד', היום אין את זה. העולם בנוי כך שכל אחד עם הלפטופ שלו והאייפון שלו וזה קצת התרוקן מתוכן. הפייסבוק והיוטיוב לא ממלאים את הריק הזה, הם רק מסיחים את הדעת מזה. ואז כשמחפשים תוכן רוחני וסיבה לחיים, מספיק שזה יהיה אדם עם ניצוץ של נשמה ששואל לאן אני הולך? למה אני פה? ואז הוא מוצא תשובה".
לא זורק מתנות
זמיר חזר בתשובה בשנת 2002, ואנחנו שואלים אותו מה לדעתו השתנה בתחום החזרה בתשובה מהתקופה שבה הוא התחיל את התהליך. "השתנה הרבה מאוד", הוא קובע. "השנים שבהן אני חזרתי בתשובה זה היה לפני פייסבוק ולפני יוטיוב זה ממש פרה-היסטורי. היום אנחנו חושבים 'איך העולם התקיים בלי פייסבוק?'. זה כן היה מאוד מאוד שונה אבל אני חושב שהצורך הרוחני והכמיהה הרוחנית תמיד היו ותמיד יהיו".
"אני חושב שבגלל שעולם החוזרים בתשובה הפך לכל כך גדול והתנועה הזאת כל כך רחבה ועמוקה אז יש יותר ויותר רצון לאנשים למצוא את הקול שלהם באופן יותר מדויק וברור מאשר פעם. אז היית צריך להיסחף לאיזשהו זרם ולהפוך לאיזושהי כבשה בעדר והיום אתה יכול גם להיות דתי וגם לשמור על העצמאות הרוחנית שלך".
איך לדעתך המצב השתנה מהדור של הרב אורי זוהר לאופי החזרה בתשובה היום?
"אני חושב שזה בעיקר קשור לתנועת החסידות ובעיקר תנועת חב"ד שמשפיעה מאוד על עולם התשובה. את הזכרת את אורי זוהר, הוא חזר בתשובה בשנות ה-70 כשהחזרה בתשובה יותר הונחתה על ידי התנועה הליטאית. היום מי שיותר מחזיק את עולם התשובה זה בעיקר החסידות, גם קצת ברסלב ובעיקר חב"ד. ההשקפה של חב"ד היא שאת המתנות שקיבלת, והתכונות שרכשת, אתה לא צריך לזרוק לזבל, צריך רק להשתמש בזה בקדושה.
"אם אתה יודע לנגן בסקסופון, אתה לא צריך להפסיק עם זה כשאתה חוזר בתשובה אתה פשוט צריך להשתמש בזה לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתה. אז לפני 40 שנה, התנועה הליטאית הייתה השבירה, והתנועה החסידית היא העלאה. במקום לשבור אז צריך לשמור על זה ולהעלות את זה בקדושה. התנועה החסידית חידשה שלא צריך לשבור את התכונות בנפש שהן לא של קדושה, אלא צריך להשתמש בזה לצרכי קודש".
לכל בעל תשובה יש לפעמים קשיי השתלבות בקהילות השונות, איך זה בחסידות חב"ד?
"חסידות חב"ד יחסית מאוד קשובה ובמיוחד כשמדברים על בעלי תשובה שזה חלק כל כך מרכזי וחשוב בתנועה. אנחנו מוצאים את המקום שלנו בתוך הזרם הזה, ומצליחים לשמר את הקול שלנו גם בתוך הזרם החסידות הכללי".