זאב קרומבי, באדיבות מגזין 'עטרת חיה'
הדרך הנכונה להגיב כשאתם מגלים שהקרובים אליכם לא בדיוק אמרו לכם את כל האמת.
יכול להיות שגילינו שאחד מבני המשפחה הקרובים אלינו לא בדיוק אמר לנו את האמת, ושאלנו את עצמנו איך להגיב. יכול להיות שגם שאלנו את עצמנו, למה אותו אדם לא אמר לנו את האמת. אולי גם שאלנו את עצמנו האם יש משהו שאולי עשינו שתרם לכך שאותו אדם לא אמר לנו את האמת. לפני שנמשיך הלאה נבהיר פעם נוספת, שכל הטורים נכתבים בלשון נקבה מפני הנוחות בלבד, והדברים מיועדים לגברים ולנשים כאחד. הפעם נוסיף שהטור הנוכחי נכתב על ילדים שאינם אומרים את האמת, אולם כנראה שחלק מדברים האלו נכונים במידה מסוימת גם ביחס למבוגרים שלא תמיד אומרים את האמת.
מסתמא שרוב הילדים (וגם המבוגרים) אומרים את האמת, ואנחנו עצמנו ודאי תמיד אומרת רק את האמת. יחד עם זאת, יכול להיות שהיו מקרים שבהם הילדים שלנו לא אמרו לנו את האמת. אז, איך קורה שלפעמים ילדים (ומבוגרים) לא אומרים את האמת? כמובן שיכולות להיות לכך מספר סיבות, אולם אחת הסיבות שילדים (וגם מבוגרים) לא תמיד אומרים את האמת היא, כי פשוט קשה להם מידי להתמודד עם ״האמת״ הזו. לדוגמא, אימא שואלת את הילד שלה אם הוא כבר הכין את שיעורי הבית, והילד עונה שהיום לא היו לו שיעורי בית… למה הילד הזה לא אמר את האמת לאימא שלו? הילד הזה לא אמר את האמת כי הוא לא היה מסוגל להתמודד עם זה שהוא צריך להכין שיעורי הבית, והוא ידע שאם הוא יגיד לאימא שלו שהוא מרגיש שהוא לא מסוגל להכין שיעורי בית, אז אימא שלו לא תוותר לו, אז הוא שיקר…
נשאלת השאלה, איך יהיה נכון להגיב כאשר נגלה שמישהו לא אמר לנו את האמת? את התשובה לכך אפשר ללמוד ממה שכותב האדמו״ר בעל הצמח צדק על הפסוק בתהילים ״כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא״. על הפסוק הזה שואל הצמח צדק: ״לכאורה, אינו מובן, דנותן טעם לשיסלח כדי שיראו ממנו (דהיינו, זה לא מובן איך דווקא על ידי הסליחה של בורא עולם נהיה יותר יראים ממנו). והרי הסברא נותנת להיפך (היינו חושבים להיפך), שאם יתנהג הכל במידת הרחמים להרבות לסלוח, לא יתייראו כל כך מלחטוא (שאם בורא עולם יתנהג במידת הרחמים דווקא אז הרי לא ייראו ממנו)״.
הצמח צדק מתרץ מדברי זקנו בעל התניא: ״ואאזמו"ר נ"ע אמר משל על זה, (לדוגמא) מי שחייב לבעל חוב סך רב, ואין ידו משגת כי אם לפרוע המחצה (אדם אחד חייב לחברו הרבה כסף, ואין ביכולתו לשלם אלא רק חצי מהחוב), וגם זה בכמה שנים מעט מעט מידי שנה, אזי, אם הבעל חובו יהיה טוב ויקבל זה ממנו (אם בעל החוב יסכים שהוא ישלם חלק מהחוב בלבד, וגם זה בכמה שנים), אזי ישתדל (הלווה) בכל לב לסלק לו מעט מעט כפי שידו משגת (אז הלווה ישתדל לשלם את החוב לפי יכולתו). אבל אם הבעל חוב קשה ורוצה שיסלק לו עד גמירא ולא ישאיר לעצמו כלום (אם בעל החוב ידרוש את מלוא תשלום החוב) אזי הלווה יתייאש מזה ולא יסלק לו כלום״ (יהל אור על תהילים, קל, ד).
ממה שמובא לעיל ניתן ללמוד לגבי בני האדם המוגבלים, שהם ״גּוּפִים אֲפֵלִים שְּׁפָלִים שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר-בֶּעָפָר יְסוֹדָם" (על פי הרמב״ם בהלכות יסודי התורה, א, טו), קשה להתמודד עם האמת. כנראה שבורא עולם מכיר את החולשות שלנו, ולכן לפעמים הוא עושה לנו קצת ״הנחות״. אולי כדאי שגם אנו נלמד מבורא עולם, ונגיב באופן דומה כאשר נגלה שאחד הילדים שלנו (או הבעלים) שלנו לא בדיוק אמרו לנו את האמת. מצד אחד, ודאי שאנחנו לא יכולות לעודד או להסכים אי אמירת אמת, ומצד שני, אולי יש מקום להתייחס קצת יותר בסלחנות לאי אמירת אמת.
______
זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות: 054–7822-686