השליח שמחולל מהפכה אצל השלוחים • ראיון מטלטל

ראיין: מנחם זיגלבוים

המשימה הכבדה הוטלה בבת אחת

החודשים האחרונים היו לא פשוטים כלל ועיקר. הרב ישראל הלפרין, שליח הרבי הוותיק בהרצליה, ידע היטב את מצבו הבריאותי. הוא תכנן את ההלוויה, את הקבורה, ואת המשך הפעילות עד לפרטי פרטים.

אחד מתלמידיו מזה שנים רבות, הוא הרב תמיר קסטיאל, שהכיר אותו כשהיה בחור צעיר אחרי צבא, תושב רמת השרון הסמוכה להרצליה. "הייתי אז בחור שהחל את דרכו בתורה ומצוות. הפעם הראשונה שפגשתי בו, היה בהתוועדות י"ט כסלו תשנ"ג שהתקיימה ברמת השרון, ומאז נוצר בינינו קשר עמוק".

לעתים שהה תמיר בביתו בשעות הערב, כשהיה מקבל טלפון מהרב הלפרין: "איפה אתה?"

"בבית".

"אז בוא" היה קורא לו, והוא לא יכול היה לסרב. השניים ישבו שעות ארוכות, כמעט עד הבוקר, 'להתוועדות אחד על אחד'…

כך הגיע הרב תמיר קסטיאל לחסידות חב"ד. הרב הלפרין ליווה אותו בכל תהליך חתונתו, סידר קידושין בחופתו, ולאחר חתונתו יצא בשליחות הרבי מה"מ לשכונת 'קטמון' הירושלמית.

"כחודש וחצי לפני פטירתו, הרב התקשר אלי. כבר בתחילת השיחה הרגשתי שמדובר במשהו רציני מאד. הוא ביקש שאמשיך את מפעל חייו הגדול, ואמלא את מקומו לאחר אריכות ימים ושנים טובות שלו. 'יש לי חברים שלוחים שנפטרו בפתאומיות,  ונוצר חלל', הסביר בפשטות. הוא חש אחריות לגבי ההמשך".

הרב תמיר קסטיאל לא יכול היה לומר 'לא'. פשוט לא יכול היה… "הקשר שלי אתו זה כמו של אבא ובן. תגיד אתה, יכולתי לסרב?!"

מאז שיחת הטלפון ועד לפטירתו, חודש וחצי, הוא הגיע כמה פעמים בשבוע מירושלים להרצליה לקבל את הדרכתו של הרב הלפרין כיצד להמשיך את מפעל חייו הגדול שבנה עשרות שנים. הרב הלפרין העניק לו את מפתחות לשכתו הפרטית, ולאחר שקיבל את אישור הנהלת צא"ח, כינס אספת הנהלה, שם ביקש לצרפו להנהלה הרוחנית ולהסמיכו כממלא מקום לצד השלוחים שיעבדו לצידו כסגנים בשנים הבאות: הרב לוי יצחק אושקי והרב יוסף יצחק אמיתי. שלושתם יחד עם כל יתר השלוחים בהרצליה פועלים מתוך הרמוניה ואחדות.

המעמסה שהוטלה בבת אחת על כתפיו של הרב קסטיאל, אינה קלה. זה לא רק הנסיעות המפרכות מירושלים להרצליה וחזרה; הרב קסטיאל היה צריך להתחיל ללמוד לעבוד כשליח כפול – גם בירושלים אותה לא עזב אף לא לרגע, וגם בהרצליה.

"האחריות היא עצומה, ואי אפשר לי שלא לחוש את כובד המטלה והשליחות שהוטלה על כתפיי. בניגוד למקום שליחותי הוותיק בשכונת 'קטמון' בירושלים, הרי בהרצליה אני 'יורש' משהו שלא אני בניתי ויצרתי. עלי להיות אחראי שלא להזיק חלילה, ועוד יותר: לשפר, להעצים ולבנות".

ניחא בנית לבד את השליחות שלך בשכונת קטמון הירושלמית. אבל איך אפשר באמת להיכנס לנעליים כה גדולות שהותיר אחריו הרב הלפרין?

הרב קסטיאל מושך בכתפיו. "באמת שאינני יודע!", הוא מודה בכנות. "אבל הרב הלפרין לימד אותי במשך השנים, את גודל הכוחות שהרבי נותן לשלוחים. זה מה שמוביל אותי להמשיך בחרדת קודש בפעילות שלו".

לאחר מחשבה ארוכה, הוא מוסיף: "ההצלחה היא לא שלי, אלא של הרבי. לרבי אין הגבלות. בכלל, עבודה של שליח אינה קשורה להצלחה אלא להתמסרות. שליח צריך להתמסר לרבי ולעבודה שהרבי הטיל עליו".

הנפילה

בשכונת קטמון הירושלמית, יש כיום ארבעה בתי חב"ד שוקקים ותוססים בניהולם של שבעה שלוחים שהביא הרב קסטיאל, והם מכינים את השכונה ותושביה לקבלת פני משיח.

ארבעה בתי חב"ד, אמרנו, אבל כולם אותו גוף ואותו ארגון.

השגשוג וההצלחה של השלוחים כיום בשכונה, אינה דבר מובן מאליו כלל. הרב קסטיאל שהגיע לשכונה בשנת תשנ"ז, חווה הרבה עליות ומורדות במהלך שנות שליחותו. דומה כי זו הפעם הראשונה שהוא פותח את סגור לבבו, ומספר על השנים היפות כמו גם השנים הקשות שחווה. והן היו שנים קשות בהחלט…

באחד ממכתביו של הרבי לוועד כפר חב"ד, הרבי מציין בשם הבעל שם טוב, המגיד ואדמו"ר הזקן, כי הסדר בקדושה זה 'חסד', 'דין', ו'רחמים'. בסדר הזה.

הרב קסטיאל עצמו חווה את כל שלושת החלקים הללו בשנות שליחותו.

התקופה הראשונה הייתה בבחינת 'חסד'. איפה שהוא רק נגע, הוא ראה הצלחה מסחררת. חלום של כל שליח. "אחרי שלושה חודשי שליחות בלבד, פתחתי שני גני ילדים ובהם כחמישים ילדים. הכול הלך במהירות ובאופן על טבעי", הוא מציין.

כבר בתקופה הראשונה חיפש ומצא מבנה ריק, ובגיבוי ניסי מצד העירייה, קיבל אותו בשביל גני הילדים. כשאמר להם שיש לו חמישים ילדים רשומים, הם הסכימו להקצות לו שני גנים. בסוף גייס יחד עם ר' שלמה שמידע, תושב השכונה, חמישים ילדים, והכול היה נראה וורוד ואופטימי…

כשראה כי-טוב, פתח ישיבה עבור בחורים בעלי תשובה שחיפשו מסגרת מתאימה. בתוך תקופה קצרה למדו בישיבה שהקים שלושים-וארבעה בחורים!

"מהר מאוד הבאתי עוד שליח, והפעילות כולה התנהלה באופן של 'חסד'; הכול זרם במהירות בלי יותר מידי עבודה והשקעה.

ואז?

הרב קסטיאל משתתק. השתיקה שלו ארוכה. אפשר להרגיש כי לא טוב לו להיזכר בימים ההם, אבל לבסוף הוא מסכים לשתף.

"בפועל, אחר כך החלה תקופה מאוד קשה של 'דין'. חשבון בנק 'מוגבל חמור' פעמיים (למי שמבין, ושלא תבינו…), צווי מעצר על צ'קים חוזרים, צווי עיכוב יציאה מהארץ, גובה שבא אלי הביתה בי' שבט כדי לעקל דברים (שעתיים לאחר מכן היינו בחדר לידה עם לידת בתנו…). פנצ'רים ברכב בכל ארבעת הגלגלים; טבח הישיבה שבא עם בלון גז וביקש להתפוצץ איתי יחד… ומעל הכול – דיני תורה קשים שעברתי מול נושים ובעלי חובות.

"באותה תקופה היו בודדים שעזרו לי, ובהם הרב ישראל הלפרין, הרב מוטי ענתי, ויבלח"א הרב הירש פרבר, אבא שלי, אחי והרב שלמה קאליש. הם היו ועזרו.

"זוכרני יום שישי אחד שלא היה לנו לקנות אוכל לשבת. גיסי נכנס פנימה ושם אלפיים ש"ח. בזכותו היה לנו איך לעבור את השבת ולהמשיך עוד קצת את החודש.

"אחד החובות הגדולים באותה תקופה, היה לאחד הבנקים. באותה תקופה נסעתי לרבי, וכשהייתי בניו יורק, הרמתי טלפון למוטי ענתי, השליח בפורד-לודרדייל בפלורידה, ואמרתי לו שאני רוצה להגיע אליו. 'בוא', ענה מיד, והוא אכן אירח אותי בביתו כיד המלך. חיבק אותי חיבוק חזק, כמו שהוא יודע, גם בגשמיות וגם ברוחניות. התמיכה והאהבה שנתן לי, זה היה משהו מיוחד. הוא גם לקח אותי לאנשים שונים שהכיר וידע שיוכלו לעזור לי.

"ואז סיפר לי על יהודי שהוא מכיר שיוכל לעזור לי בכמה מאות דולרים, והפציר בי לנסוע לאזור מגוריו, מרחק ארבע שעות נסיעה, כדי שיכיר לי עוד כמה מחבריו. שאלתי מראש האם יש שליח באזור שלו. הרב ישראל הלפרין חינך אותי תמיד כי אסור לגייס כסף במקום כלשהו מבלי לקבל מראש את הסכמת השליח במקום.

"שאלתי אפוא את אותו יהודי, אם יש שליח באזור מגוריו, והוא השיב בשלילה.

"בחמש בבוקר יצאתי מפורט-לודרדייל לעבר מקום מגוריו של התורם הפוטנציאלי. ארבע שעות נסיעה. הגעתי אליו והוא נתן לי בעין יפה מהונו, ואף ביקש להפגיש אותי עם חברים נוספים באזור שיעזרו לי.

"בשלב מסוים שאלתי אותו 'איך יכול להיות שאין פה שליח?' הוא השיב כי במקום מגוריו אין שליח, אך יש שליח אזורי שגר הרחק ממנו. לא ידעתי 'חכמות'. התקשרתי אל אותו שליח, הצגתי את עצמי ואמרתי שאני במצב כלכלי קשה, ובאתי קצת להיעזר כאן. ביקשתי את רשותו להתרים באזור שלו כמה יהודים.

"הוא חשב לרגע וענה: 'אגיד לך את האמת, זה מפריע לי'.

"ברגע ששמעתי זאת, איחלתי לו 'הצלחה', ואמרתי לבחור שהגיע עמי כי אנחנו חוזרים לפורט לודרדייל. הבחור חשב שאני משוגע. ככה לחזור בלי תרומות? אמרתי לו 'נסענו לכאן בשביל הרצון של הרבי, ומכיוון שהרבי לא רוצה שתהיה השגת גבול, אין לנו מה לעשות כאן יותר', וכך חזרנו ארבע שעות בחזרה.

"קשה לתאר את ההרגשה שלי. התקשיתי לשאת זאת לבד והתקשרתי לרב הלפרין לשפוך את הלב. הוא עודד אותי ואמר בנחישות האופיינית לו שאם עשיתי מה שהרבי רוצה, אז הרבי ידאג לי.

"למען האמת, גם הרב הלפרין דאג לי אז, והרים טלפון ליהודי שיכול היה לעזור לי. הלה שוחח עמי, ולבסוף לקח על עצמו לשלם את החוב הכי גדול שהיה לי. החוב שולם עד תום.

"מלבד הכרת הטוב לאותו יהודי, ראיתי במוחש את קיום הברכה של הרבי, שכאשר הולכים לפי הסדר בלי השגת גבול, הרבי דואג לכל העניינים".

כמה זמן נמשכה התקופה הקשה?

"כשבע שנים".

איך באמת שורדים תקופה כזאת?

"ממשיכים. פשוט ממשיכים. ואם יש בעיה, פשוט ממשיכים הלאה… אלא מה, נהיה יותר גרוע? גם אז ממשיכים הלאה…

"יש את הניגון הידוע על המילים 'אם אסק שמים שם אתה, ואציע שאול הנך'. מבנה הניגון מזכיר לי תמיד את ה'תנועה' הזאת, של לזרום, קשיים, נפילות, קימה ושוב זרימה".

היו רגעים של שבירה?

"בוודאי. אחד הרגעים הקשים הזכורים לי, כאשר קיבלתי תרומה מכובדת מפלוני, וזמן מה לאחר מכן המשפחה שלו פנתה ותבעה בחזרה את התרומה, ממש בכוח. עברתי חקירת משטרה שנמשכה שבע שעות. חזרתי הביתה לאחר מכן חמישה קילו פחות…

"אלה היו רגעים מאוד קשים.

"זכורני שישבתי אצל הרב הלפרין בבית באספת הנהלה של בית חב"ד. אחד מחברי ההנהלה ששמע על המצב, נאנח ואמר לי: 'אין לך ברירה, קח את הרגליים ותברח לארצות הברית'… הרב הלפרין הגיב מיד בביטחון היצוק שלו: 'שטויות, עשית את זה בשביל הרבי, פעלת בתמימות, והרבי לא יוותר עליך. תראה שיהיה בסדר'…

"כתבתי אז לרבי באמצעות ה'אגרות קודש', ובמכתב היה הפסוק 'והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד'. לא יכולתי שלא להיזכר במכתב של הרבי המביא בשם הבעל שם טוב, על הסדר של 'חסד', 'דין', ו'רחמים'. ידעתי שעלי להמשיך הלאה, גם בימים הכי קשים. אין ברירה אחרת".

אי אפשר שלא לשאול, איך אשתך השליחה עברה את כל הסאגה הזאת?

"אשתי הייתה איתי ותמכה מאוד לאורך כל הדרך. היא איתי בכל שלב. אנחנו שותפים יחד וחולקים את השליחות הזאת. כל אחד מאתנו בעל אופי שונה, ואנחנו משלימים האחד את השני, אבל בשליחות אנחנו ממש מציאות אחת.

"בתקופת ה'חסד' הראשונית, היינו מארחים אצלנו כל שבת כשלושים בחורי הישיבה במשך כמה שנים. אשתי עבדה אז במשרה מלאה, הריונות, ילדים קטנים, עשרה ילדים בלי עין הרע, ואירוח בלי סוף. היא נשאה בגבורה את העול הזה".

אחרי 'דין' בא 'רחמים'

אז מה הסוד? איך שורדים תקופה כזאת. הרב קסטיאל לא מהסס לרגע. "הסוד הוא להמשיך הלאה. הובטחנו שממשיכים הלאה ולא מרימים ידיים, אז 'יד החסידים תהיה על העליונה'. קשה לך? תמשיך הלאה!"

ואז הגיעה התקופה של רחמים.

"בע"ה שתמשך תמיד", הוא מחייך. "ראינו זאת במוחש כאשר התחלנו בבניית מקווה חב"ד בשכונת קטמון. היה שם מקווה ישן שהיו בו בעיות הלכתיות, והחלטתי שצריך לבנות מקווה חדש. המועצה הדתית סירבה לבנות, גם לא לעשות שינויים מתבקשים, ואז הבאתי חברה לניסור בטון, שקדחה כמה חורים בבניין המקווה. מרגע זה כבר לא הייתה להם ברירה, אלא להסכים לשיפוץ.

"קיבלתי תרומה יפה מר' אינגי ביסטריציקי להקים את המקווה. בנינו מקווה חב"די מהודר. היום יש בשכונה שלוש מקוואות חב"דיות מהודרות"…

כשהרב תמיר קסטיאל מדבר על השלב השלישי בחיי שליחותו, שלב ה'רחמים', ניכרת עליו הקלה גדולה. בדיבור השקט והרגוע האופייני לו, הוא מספר על "ארבעה בתי חב"ד הפועלים כיום בשכונת קטמון. מעון יום, שישה גני ילדים, בית ספר 'שלהבות' שנפתח השנה, בית תבשיל המספק מאות מנות אוכל לנזקקים מדי שבוע. שתי חנויות למכירת תשמישי קדושה. פעילות שוטפת שנעשית פי ארבע. "כל פעילות, כל כינוס או התוועדות המתקיימים בשבתות או ביומא דפגרא, זה פי ארבעה, בזכות ארבעת השלוחים", הוא מציין.

בכל אחד מארבעת בתי חב"ד בשכונה, ישנו בית כנסת ובהם מאות מתפללים.

הרשימה לא מסתיימת. הוא מספר על 'פרויקט ארוחת עשר', המהווה את אחד המפעלים הגדולים והחשובים של בית חב"ד קטמון. במסגרת הפרויקט,  מחולקים מדי יום למעלה מאלף סנדוויצ'ים לילדי דרום ירושלים שלא מביאים אוכל מהבית לבית ספר מחוסר באמצעים כספיים. הפרויקט אותו מנהל ר' אור זיו, נעשה לעילוי נשמת החייל ליאל גדעוני שנהרג בקרב האחרון של צוק איתן. במהלך ה'שבעה' סיפר אביו כיצד בכל פעם ליאל היה לוקח מהבית עוד סנדוויצים עבור ילדים בכתתו שלא הביאו ארוחה מהבית".

שליח צריך לעבוד בבחינת 'חי נושא את עצמו'

אחרי ה'דין' מגיע ה'רחמים', והכול מורעף מלמעלה להצלחת השליחות. ועם זאת, מסתבר כי הרב תמיר קסטיאל עצמו החל להתנהל בצורה שונה מכפי שנהג בשנות השליחות הראשונות.

כאן החל פרק חדש בחיי השליחות שלו, פרק שהשפיע לא רק על חייו הפרטיים והשליחותיים, אלא גם על חיים של שלוחים רבים, שהרב תמיר חולל אצלם מהפכה של ממש.

מה השיטה להצלחה שלא ידעת עליה בתחילת דרכך בשליחות?

"כמו עולם העסקים, גם עולם השליחות בנוי על מרכזי רווח והפסד", הוא משיב מיד בלי להסס. הוא חזר על כך פעמים כה רבות באוזני אחָיו השלוחים, שהוא כבר שולף תשובות במיומנות. "לא למדתי את זה בשום מקום, אבל כן למדתי זאת מהשטח".

מה הכוונה 'מרכזי רווח והפסד'?

"זה אומר שכל פעילות שאתה עושה, צריכה בסוף להניב לך דו"ח רווח או הפסד. פעילות צריכה להיות בבחינת 'חי נושא את עצמו'.

"כל דבר שאתה עושה, תחפש לו את המימון. גם אם אין מימון ישיר – כי לא כל פעילות היא רווחית – נסה להביא מימון ממקום חלופי. תמיד צריך למצוא את נקודת האיזון הזה ששליח יוכל לכסות את העלויות שלו.

"אם למשל הבאתי שליח חדש לקטמון, אני מסייע לו במשכורת, בשכר דירה, בכסף לפעילות וכל מה שהוא צריך. אני מלווה אותו במשך שנה או שנה וחצי. אבל כבר ברגע שהוא מתחיל בפעילות, אנחנו מתחילים לעבוד יחד גם על גיוס הכספים שלו לבית חב"ד כדי שיוכל לממן את הפעילות שלו בעצמו ולעמוד על רגליו בכוחות עצמו.

"למעשה, יש פה שני רבדים שונים, אך משלימים: מצד אחד יש אוטונומיה בשליחות. השליח מקבל אוטונומיה מלאה כדי שהוא ירגיש שהשליחות היא אתגר שלו, וכך הוא יתמסר לעבודה ויתן את כל המרץ על מנת לפתח את השליחות ולהביא אותה לשגשוג. מצד שני, אתה בתור שליח הממונה עליו, עליך גם לבקר אותו, למנוע ממנו להיכשל חלילה, ובמידת הצורך ללמד אותו מתוך טעויות שהוא עושה,  ולעקוב שהוא עולה על הדרך הנכונה.

"שליח צריך לדעת, שכשהוא מביא שליח תחתיו, ההצלחה שלו זו ההצלחה שלך. זו צריכה להיות השאיפה שלך והשמחה של שליח – לראות את השליח שהבאת מצליח ומשגשג. כחלק מהעזרה שלי לשלוחים, לא פעם נתקלתי בשלוחים שהביאו שלוחים תחתם, אך הם לא נותנים להם מספיק מרחב להתפתחות".

איך זה עובד אצלך בקטמון?

"ראשית, כל השלוחים שנמצאים בקטמון, אני אוהב אותם אהבת נפש. אנחנו כמו משפחה. אנחנו שותפים מלאים לעבודה של הכנת השכונה לקבלת פני משיח. כל אחד מהשלוחים נושא תפקיד אחר, וכל אחד מהם הוא 'קודקוד' בחלק שלו בפעילות. לכל שליח יש את המקום שלו, את הקהל שלו, את בית הכנסת שלו; הוא הרב של בית הכנסת, והוא גם המשפיע ומנהל הפעילות שלו. כל האחריות מוטלת עליו".

וכעת קיבלת את אתגר השליחות בהרצליה…

"אכן, קיבלתי את משימת חיי בשליחות בהרצליה, ובשיתוף פעולה עם השלוחים כאן, אנחנו בונים אותו מודל גם בשליחות ההרצליאנית".

כמה שהכרתי את הרב הלפרין ע"ה, מודל השליחות שלו היה שונה מהמתווה שלך…

"הרב הלפרין החזיק כאן מערכת לתפארת. הוא וכמובן הרבנית שתבדל"א, שעמדה לצידו במסירות אין קץ כל השנים. בית חב"ד בהרצליה הוא מצליח ומוצלח ביותר.

אנחנו מתקרבים לחנוכה, ואני רק רוצה לתת לך המחשה במה מדובר, 'טעימה' של חנוכה בהרצליה: ברחבי העיר מוצבים 25 חנוכיות ענק, בכ-170 בניינים יש חנוכיות ציבוריות בלובי של הבניין. בנוסף, מחולקות ברחבי העיר כחמש עשרה אלף ערכות חנוכה לתושבים פרטיים. זאת ועוד – בכל תיכון מחולקים ארגזים של חנוכיות, וכל תלמיד מוזמן לקחת לביתו חנוכיה ולהדליק בבית. מדובר בפעילות בקנה מידה עצום – והכל בסדר מסודר בתכלית ברמה הכי גבוהה הן מבחינה כלכלית, והן מבחינה ארגונית. את כל זה בנה הרב הלפרין בעשר אצבעותיו.

"עם זאת, השיטה שלו הייתה יותר ריכוזית. הוא ידע כל פרט בחיי השלוחים, הכיר ואישר כל דבר שהיה צריך. אני כעת בונה את הדברים בשיטה שכל שליח מקבל אוטונומיה, וביחד עם זאת הוא מחובר לבית חב"ד המרכזי של הרצליה. הוא עצמו אמר לי בהזדמנות 'אני יודע שהשליחות תהיה בדרך אחרת משלי, רק תעשה את הכול באחריות'.

"אני רואה כחלק מהתפקיד שלי בהרצליה, לבנות מערכת ארגונית גדולה וחזקה עם יציבות קבועה".

לימין השלוחים

הרב תמיר לא למד את שיטות הארגון והניהול בצורה מקצועית, אבל כן למד מהניסיון ומהשטח. את הידע והניסיון שצבר, החליט לחלוק עם אחָיו השלוחים ולסייע למי שלא יודע להשתמש בכלים המקצועיים. "זה ה'זהיר טפי' בשליחות שלי", אומר הרב תמיר. "אני תמיד עונה לשלוחים שמתקשרים לבקש עזרה והכוונה. הנה אתמול, רבע שעה לפני שנכנסתי לפגישה עם תורם גדול, התקשר אחד השלוחים וביקש עזרה. לא יכולתי לומר שאני עסוק. ניתחתי בפניו את הנקודה המרכזית החשובה, וסיכמנו שנדבר בהמשך הערב".

הוא לקח על עצמו לסייע לשלוחים, ומאז חש בהשגחה פרטית מוחשית. "זה מה שאני חי בשליחות בצורה החזקה ביותר – לסייע לאחיי השלוחים בכל דבר ועניין. ברוך השם שזכיתי לעזור לעוד ועוד שלוחים ברחבי הארץ".

הרב קסטיאל לא רק מסייע לשלוחים איך להתנהל נכון, אלא גם מסייע להם בגיוס כספים, ובהרמת קמפיינים למימון המונים. עם השנים ערך מאתיים שישים ושלושה קמפיינים של גיוסי כספים עבור השלוחים!

"אחרי קמפיין המונים הראשון שעשיתי והצלחתי, בניתי אתר לגיוס המונים. לקחתי מתכנת שבנה לי את הפלטפורמה, ועם הזמן שכללתי אותו".

הקמפיינים שעשה, היו עבור תמורה זעומה, ולפעמים גם בלי לקחת כסף בכלל.

מה המטרה שלך?

"מטרה אחת בלבד: לעודד את אחיי השלוחים לעמוד על הרגליים. אני עושה את זה בגלל ובזכות הניסיון שעברתי. יש לי רגישות לכך. כשאני שומע על שליח הנמצא במצב כלכלי קשה, אני לא יכול לעמוד בפני זה.

"בכלל, כל קמפיין כזה, זה לא רק גיוס כסף, אלא מרומם את השליח ושם אותו במקום גבוה יותר. זה מראה לו שהוא יכול, שהשמים הם הגבול. זה גם מסייע לו לגבש את הקהילה שלו סביבו; בזכות הקמפיין הוא משקף לקהילה שלו את מה שהוא עושה במשך השנה, זה מביא לגאוות יחידה ומעניק לשליח המון דברים חיוביים.

שליח צריך להיות כשרוני ומבריק כדי להצליח בשליחות שלו?

"הפרמטר החשוב ביותר להצליח בעבודת השליחות, זו ההתמסרות של השליח אל המשלח. אם יידע לנהל יותר או פחות, זה כבר עניין אחר. במשך השנים ראיתי שכאשר שליח מתמסר לרבי, הוא יצליח, אבל ההתמסרות צריכה להיות טוטאלית, לא חצי פה וחצי שם. אם שליח מתמסר לרבי, הוא יראה את הברכה בעיני בשר בדמות הצלחה, סיפוק ורוממות.

"בכלל, לא הכול מגיע מהשכל או מהגיון מבריק של השליח; לפעמים ההצלחה מגיעה דווקא בגלל חיוך שחייך לפקיד בעירייה, ובזכות כך קיבל ממנו מה שלא היה זכאי לקבל. אני מכיר הרבה שלוחים מוצלחים שהם מסורים לשליחות, ורואים שההצלחה שלהם היא ממש מעל הטבע. למעשה, אצל כל שליח ההצלחה היא של הרבי, הצלחה שמעל הטבע".

סגנונות תקשורת בעבודת השליחות

הרב קסטיאל הרחיב עם השנים את תחומי ההתמקצעות שלו בעבודת השליחות, והוא נעזר בכלי עבודה מקצועיים שמסייעים לו להגשים נכון, בצורה מדויקת יותר, את מימוש האתגרים שלו.

אחד הדברים שהוא מלמד את השלוחים, זה נושא של סגנונות תקשורת. לכל אדם יש אופי מאפיין ובולט, ועל פי זה צריך להתאים לו את המשימות והאתגרים שלו. כשנעשית התאמה, רבים מהקשיים נעלמים.

איך הגעת לזה?

"ממש בהשגחה פרטית. פעם הבאתי יועץ ארגוני לסייע לי בבית חב"ד. בתחום הזה הוא דווקא פחות סייע לי, אבל היה נושא שהוא פתח 'סגנונות תקשורת', וזה דיבר אלי מאוד. שבועיים אחרי זה לא יכולתי לישון מהתפעלות; זה פשוט הסעיר אותי.

אפשר את התורה כולה אבל על רגל אחת?

"האנושות מתחלקת לארבעה סגנונות תקשורת מרכזיים: מקדם, מנתח, תומך ומשימתי. (כמי שלמד חסידות, יש לכך הקבלה לחכמה, בינה, ז"א ומלכות).

"כל אחד מהארבעה מתאפיין בחוזקה אחרת. 'מקדם' – זהו אדם שחזק מאד בתקשורת. הוא מתאים למשימות כמו גיוס כספים, יחצנות, יצירת קשרים חדשים. 'מנתח' – זה טיפוס שמתאים לניהול משרד, חשבות והנהלת חשבונות. הוא חזק בעיקר בניתוח נתונים שכליים קרים. 'תומך' הוא אדם חם בטבעו. הוא מתאים להשפעה אישית, למכירה בחנות, ניהול חינוכי וכדומה. הטיפוס ה'משימתי' הוא הבולדוזר שמתאים לארגון פעילות וכדומה.

"העזרה לשליח – ואת זה זכיתי לעשות כמה פעמים –  היא בראשונה לאפיין את השליח בעצמו, מה החוזקות שלו ומה החולשות, ואז לכוון אותו למקום המתאים לו.

התכונה שבולטת אצלו, זה מה שיהיה לו הכי קל לבצע, ולשם הוא צריך לכוון.

"פתאום הסתכלתי אחורה למשך שנות השליחות שלי, התחלתי לנתח את האנשים שלקחתי למשימות שליחות שונות, וראיתי את חוסר ההתאמה שלהם לתפקידים שגייסתי. שמונים אחוז (!) מההצלחה של אדם, זו ההתאמה.

"כעת, למשל, כשאני מחפש מנהל פעילות, אני מחפש אדם 'משימתי'. הוא יתאים הרבה יותר מאשר מי שמאופיין כן כ'תומך' או 'מנתח'".

כשאתה מדבר על הצלחה בשליחות – איך אתה מגדיר 'הצלחה'?

"קודם כל, הצלחה של שליח, זו הצלחה אלוקית. הביטול של שליח זה מה שנותן לו את ההשפעה מלמעלה.

ההצלחה – זה מימוש הרצון של הרבי. לא תמיד הרצון של הרבי זה בניינים גדולים או הרבה כסף. לפעמים הרצון של הרבי זה הפן האישי 'אחד על אחד'; זה מה שהיה צריך לפעול בשליחות. דבר כזה, למשל, דווקא הטיפוס ה'תומך' יכול לעשות בצורה המיטבית.

"יחד עם הביטול למשלח, צריך כמובן מסגרות נורמליות. שילוב של מעל הטבע בטבע.

"יום אחד הגיע אלי שליח ואמר לי 'אני עושה הכול חוץ מלגייס כסף'. ראיתי מיד שהוא מסוגל להצליח דווקא בתחום הזה, אבל הוא פשוט פוחד להיכשל. כיוונתי אותו ועודדתי אותו, ועם הזמן הוא הצליח מאוד בנושא של גיוס כספים".

איך אתה מביא את זה לידי ביטוי במקום השליחות שלך?

"בקטמון ההצלחה היא לא שלי, זו הצלחה של כל השלוחים. כל אחד מעניק את היתרונות והיכולות שלו, ואז ההצלחה היא פי כמה. בכל שבוע יש לנו אסיפה של כל השלוחים, ואנחנו מעלים על השולחן כל נושא שצריך טיפול. כל אחד מביע את דעתו, וכמה מעניין לשמוע פתאום עוד כיווני ראיה, כל אחד עם הזוויות מתוך החוזקות שלו.

"אני אומר חד משמעית: יש כמה שלוחים שההצלחה של כל אחד מהם מתבטאת בתחום אחר, בתחום בו הוא חזק, ואני לומד מהם הרבה. אחד מהם, למשל, חזק בתחום היחצ"ני ובתחום הבנת מצבים חברתיים עדינים. אני פחות טוב בזה. שליח אחר הוא טוב בערכים, בענייני הלכה ומצויין בהקשבה. זה הטיפוס ה'תומך'. ממנו למדתי להקשיב טוב יותר לאחרים; להצליח להיות יותר 'אחד על אחד' ולא תמיד לחפש את הגדול והבומבסטי. להיות קרוב לכל מקורב ולהקשיב לו ולתמוך בו במידת הצורך.

"שליח שלישי טוב בכל הנושא של הגשת מסמכים רשמיים לרשויות, וביקשתי ממנו שיעשה זאת זה עבור שאר השלוחים. כולם משתמשים במשאבים המצוינים שלו.

"למעשה, כל השלוחים עובדים לבד ובהרמוניה גם יחד. כל אחד נעזר בשני במה שהוא צריך, וביחד עם זאת, לכל אחד יש התחום עליו הוא ממונה ואחראי, לעתים גם בשביל השלוחים האחרים. כל אחד מארבעת השלוחים אצלנו יכול להשתמש בפעילות של האחרים".

כשתים עשרה אלף בתי אב יש כיום בשכונת הקטמון, והשכונה הולכת להתפתח בזכות תכנית של 'פינוי בינוי'. ארבעת השלוחים פועלים במתחמים שונים בשכונה: קטמון-המושבה, קטמון-גוננים, קטמון-רסקו וקטמון ח-ט.

הרב קסטיאל לא נח לרגע. לפני כשנתיים ימים הוא פתח בית חב"ד חדש בקטמון-רסקו אותו הוא מנהל באופן אישי, לאחר שהשאיר את המקום הוותיק בו פעל, קטמון-המושבה, בידיו של הרב אור זיו.

"בית חב"ד החדש נפתח במקום בו היה סניף הבנק לו הייתי חייב בעבר את החוב הכי גדול… אותו אנחנו גם הולכים לקנות בקרוב בע"ה… בראש השנה הראשון, לפני שנתיים, הגיעו עשרה אנשים להתפלל במקום. ביום כיפור שמתי מזרון לנוח בין התפילות בדיוק בחדר המנהל, איפה שהייתי ננזף ומתחנן בו-זמנית להאריך אף נוכח החובות הענקים שהיו לי…

"בית חב"ד הלך והתפתח בשנתיים הללו, ובראש השנה האחרון כבר התפללו בו כמאה וחמישים איש. יש במקום אווירה טובה. בין המתפללים יש את האליטה של הציבור דתי-לאומי בשכונה, בהם שופטים, רופאים, פרופסורים, עורכי דין, סמנכ"ל משרד ממשלתי, בכיר בפרקליטות, ועוד אישים רציניים"…

שליח רב-משימתי

קצב העבודה של הרב קסטיאל, כמעט לא אנושי. מלבד היותו שליח בקטמון ובהרצליה, הוא מכהן כמנהל רשת גני חב"ד בירושלים. תחת הנהלתו, עלו מספר הגנים מעשרה לשלושים ושניים בכל רחבי ירושלים. בנוסף הוא חבר בוועדת הסניפים של צעירי אגודת חב"ד המקבלים שלוחים חדשים, ובשלוש השנים האחרונות הוא גם חבר בהנהלת צאגו"ח הארצית.

"במהלך השנים התוודעתי להרבה שלוחים חדשים, להרבה סוגיות בשליחות, מה נכון ומה לא. הרבה מאוד עניינים של מציאת פתרונות בין שלוחים, ועוד. העבודה במסגרת צאגו"ח היא עבודה קדושה בעיניי. הדיוק שבעבודת השליחות, האחריות והסדר של הרבי בכל פרט ופרט בכלל ובשליחות במיוחד, זה מאד תופס אותי.

בכלל, שליח הוא קודם כל חייל, וצריך לדעת למלא הוראות. אם נעבוד כולנו יחד מתוך קבלת עול, כל אחד יכיר את מקומו ואת תפקידו, אז נקיים את רצון המשלח. הרב הלפרין היה קודם כל חייל בשליחות, ואת האחריות והקבלת עול הזו הוא הנחיל לכל סביבתו"

תגיד, איך אתה מוצא זמן לכל המשימות הללו?

"שמעתי פעם, שכשאתה עוזר לשליח אחר, אז המוחין שלך נפתחים אלף פעמים ככה… וזה באמת כך! כשאתה מסייע לאחרים, אתה מסתכל אחרת על המצב. אתה עולה יותר גבוה ומקבל יכולות הרבה יותר גבוהות; זה גם נותן לך הרבה יותר כוחות מכפי שהיה לך קודם. אני מדבר איתך בגשמיות ולא רק כסגולה.

"אספר לך סיפור: אחד השלוחים עשיתי לו כמה פעמים קמפיינים כספיים. בשלב מסוים בית חב"ד שלו עבר למשכן חדש – לא פחות ולא יותר מאשר במבנה של בנק לאומי במרכז המסחרי של אותו יישוב. זה ריגש אותי ואמרתי לו 'בית חב"ד בתוך בנק, זה כבר פלא'…

אחרי שלושה חודשים של עזרה לאותו שליח, אחד הבנקים בשכונת קטמון נסגר. שמתי עין על המקום, וביקשו 67 אלף ש"ח כדמי שכירות חודשיים. הקב"ה עזר ונשאתי חן בעיני בעל הנכס שנתן לי את המקום בחצי מחיר. כיום אנחנו הולכים לקנות את המקום בעז"ה…

"מהסיפור הזה אני לומד, שכשאתה עוזר למישהו, הקב"ה משיב לך מידה כנגד מידה. את ההצלחה הכי גדולה, הנחת הכי גדולה הנגרמת מכך ששליח עוזר לשליח אחר, ראיתי בכמה דברים שהייתי מתקשה להאמין, אם לא הייתי עֵד לכך. בכל פעם שהתמסרתי לעזור לשליח אחר, ראיתי אצלי ברכה גדולה".

מותר לשאול, מה סדר היום שלך?

הרב קסטיאל צוחק, אבל הוא במקום בו הוא רוצה להעניק ממה שיש לו גם לשלוחים הרבים שיקראו את הגיליון הנוכחי, ויש לו בהחלט מה 'למכור':

"אני קם בכל בוקר בשש ורבע. בשבע ורבע אני כבר במקווה, וברבע לשמונה – לפני התפילה – אני מתחיל שיעור חסידות קבוע עם קבוצה ממתפללי בית חב"ד. אני מתפלל תמיד במניין, גם כאשר יש לי פגישות חשובות. אני גם בעל הקורא בימי שני וחמישי ובשבת. אחרי התפילה אני יושב לשיעור תניא יומי כחצי שעה בערך, עם יהודי שמתפלל איתנו, שהוא גם פסיכולוג בעבודתו, ורק לאחר מכן אני יוצא לאתגרי השליחות היומית.

"בתקופה הנוכחית אני מחלק את הזמן בין קטמון לבין הרצליה. בימי שני וחמישי אני מגיע להרצליה, אם כי בתקופה הזאת, אני מקדיש יותר זמן כדי לבנות את מערך השליחות בהרצליה כפי התוכנית. השבוע הייתי בהרצליה ארבעה ימים.

"בימי חמישי בערב אני מוסר שיעור ב'תורה אור' או 'לקוטי תורה' בהרצליה – זה שיעור קבוע שהרב הלפרין היה מוסר. לירושלים אני חוזר רק בשעות הלילה.

"כשרוצים מוצאים זמן לכל דבר, וגם לומדים לנהל את הזמן יותר טוב, כמו גם להפעיל טוב יותר אנשים שאתך. מנהל טוב צריך להסתכל על דברים יותר מלמעלה, להיות יותר חד. בטבעי אני אוהב לעבוד בריבוי משימות. בטבעי קשה לי לעבוד מול משימה אחת לאורך זמן.

"השלוחים כאן בהרצליה הם חבר'ה טובים ומסורים מאוד לשליחות שלהם. אני נכנס כאן למקום בנוי, יציב, פעיל חי ותוסס. לא רק השלוחים, אלא גם אנ"ש וחברי הקהילה. זו קהילה מלוכדת מאוד, מכבדת ומעריכה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, כל השלוחים בהרצליה, יחד עם הרבנית הלפרין שתחי', כקהילה בשליחות, ככה שהעבודה יותר קלה".

כל חסיד צריך לראות עצמו כשליח

כינוס השלוחים ברקע, ואני מבקש להעמיק עם הרב קסטיאל בשיחתנו עוד יותר בכל הקשור לשליחות היומיומית, הן של השלוחים והן של כלל אנ"ש.

"הרב הלפרין ע"ה בנה מודל נדיר ומופלא של מערך שליחות, ואפשר ללמוד מזה רבות", אומר הרב תמיר.

"כשהוא לקח 'מקורב', אחד הדברים הראשונים שהוא דיבר אתו, היה על שליחות. שהמקורב עצמו יהיה שליח. בכך הוא שם אותו כבר בהתחלה במקום הכי גבוה שאפשר. הוא לא תייג אותו כ'מקורב' או כ'בעל תשובה'. הוא היה אומר 'אתה בסיירת, ואתה זה שצריך להביא את הגאולה'…

"בכלל, אני חושב שכל החשיבה אצל חסיד חב"ד צריכה להיות סביב השליחות, גם כאלה שאינם שליחים 'רשמיים'. 'אם אני נהייתי חב"דניק, זה רק בשביל השליחות. למה להתבזבז על משהו אחר?!' כשאתה קם בבוקר עם מודעוּת שאתה שליח של הרבי, הרי ממילא אתה מייצג את הרבי והרבי הוא חלק ממך. אתה קם בבוקר ואתה חי בביטול אל הרבי.

"מסופר על הרב טוביה פלס ע"ה, שרצה לשלוח מתנדבים שאינם חסידים למבצע תפילין, והרבי אמר לו 'אינם עומדים בקשר עמי, ואיך יעשו שליחותי'. אתה לומד מכך, שאם חסיד ייקח תפילין ויניח אותם עם יהודי אחר מתוך התודעה שזה נעשה בשליחות הרבי, אז הוא פועל בשליחותו של הרבי באותה משימה.

"ברגע שחסיד מרגיש שהוא שליח של הרבי, והמשימה שלו היא ליישם בפועל את הרצון של הרבי, אז זה מלווה אותו בכל עת. זה האלף בית. אתה אמנם יוצא לעבודה, אתה רץ להשיג פרנסה, אתה פוגש אנשים במשך היום – אבל אם עשית זאת מתוך תודעת שליחות של הרבי, אז כל החיים הם אחרת, יש בהם טעם, יש געשמאק. זו המתיקות והמשמעות של החיים. עם זה קמים בבוקר, עם זה מחנכים את הילדים, וכך מקימים בית חסידי בישראל. כשיש את זה, יש הכול. זה מה שנותן כוח לכל הבית כל יום יום.

"יותר מכך: כשאתה יודע שאתה שליח של הרבי, זה נותן לך את הידיעה שעליך להשתפר יותר כדי לבצע את השליחות בצורה נכונה, עליך להיות מדויק יותר, עליך ללמוד יותר חסידות ויותר הלכה כדי לעשות את מה שאתה צריך בצורה הנכונה. השליחות משפיעה על כל רבדי החיים. כשזה חסר – הכול חסר".

אז החסידים שהם אינם שלוחים רשמיים, יש בהם חֶסֶר?

"כמובן שכדי להיות שליח אתה צריך להתמנות כשליח. יחד עם זה, אפשר לפעול ב'מבצעים' בשליחות הרבי. יש שליח שכל היממה הוא שליח, אבל יש דרגה נוספת בה חסיד היוצא אל העולם מתוך ידיעה וכוונה שהוא חסיד של הרבי, והוא פועל בשליחותו של הרבי.  אז גם אם אתה גר בכפר חב"ד, אז אתה אולי לא בדרגה של 'שלוחו של אדם כמותו', אבל אתה בהחלט 'ידא אריכתא' של המשלח.

"פה בהרצליה כל אנ"ש יודעים שהם נמצאים בשליחות. זה מה שהרב הלפרין החדיר באנ"ש. אז גם אם אינך שליח 'רשמי', אבל אתה הולך למקום העבודה שלך בהיי-טק בהרצליה פיתוח, למשל, כשאתה חדור בתחושה שאתה שליח במקום העבודה שלך, אז חייך הם חיי שליחות גם אם בהגדרה אינך שליח רשמי. ב'מבצעים' כל אחד מאנ"ש מחויב.

"יחד עם זה, אסור לפעול באופן של השגת גבול ויש לקבל רשות מהשליח הרשמי הפועל במקום במסגרת שבנה הרבי, צאגו"ח.

"הרב הלפרין עצמו, כאשר הגיע לטיפולים בבית הרפואה שערי צדק בירושלים, ביקש מהרב יוני שניאורסון, אברך צעיר המכהן כשליח הרבי בבית הרפואה, אישור לעשות 'מבצעים'…

"בסופו של דבר, כולנו חסידים של הרבי וצריכים לפעול יחד באהבת ישראל, זה הצינור היחיד להמשיך ולעשות את רצון הרבי בשליחות".

איך הרב הלפרין הצליח להחדיר את התחושה הזאת שכל חסיד בקהילה הוא שליח?

"ראשית, כי כל החיים שלו היו שליחות; שלו ושל הרבנית שתבל"א. לא היה לו שיור לעצמו. לא היה אצלו דבר שלא היה שליחות. מכאן הוא החדיר את זה לכל הסביבה שלו. זה היה הסמל שלו. לא בכדי הוא יצא לשליחות וסיים את השליחות בדיוק באותו יום באופן של 'ממלא ימיהם של צדיקים'. כי זו הייתה כל מציאות.

האמונה שלנו צריכה להיות מאחדת, ללא 'עיגולי פינות'

הרב קסטיאל, עם כיפת ה'יחי' לראשו, מרגיש בקטמון, כמו גם בהרצליה, בסביבה הטבעית שלו. המסר של 'יחי אדוננו' והרבי 'חי וקיים', הוא מסר שאינו מוסתר. הוא יושב בגאון עם אחיו השלוחים – גם כאלה שלא מחזיקים בדעות אלה – וכולם יודעים את דעותיו. גם האליטה הדתית-לאומית בקטמון, מכירה את דעותיו. "הם מקבלים את זה מאוד יפה", הוא אומר.

מה הסוד?

"עם הזמן הבנתי שלאף אדם אין בעיה עם האמונה שלך, אם הוא מרגיש שאתה מאמין בה באמת וחי אותה. בראש ובראשונה צריך להראות דוגמה אישית. כן יש אנשים שמתרחקים כאשר מנסים להטיף להם את האמונה נגד רצונם" סבור הרב תמיר.

מי שמכיר אותו, יודע כי אחת התכונות הכי אופייניות לו, זה הדיבור השקט שלו, נועם הליכותיו, וחיוך שקורן מפניו כל הזמן. זה כובש, וגורם ליצירת אימון וחיבור בינו לבין המקורבים. "אינני מטיף לאנשים, אבל אני מנצל את ההזדמנות לדבר על ענייני גאולה ולהציג את האמונה שלי ללא 'עיגולי פינות'".

לפני שנתיים, כשפתח בית חב"ד חדש בקטמון-רסקו, הוא היה צריך להתחיל את הכול מההתחלה, אחרי עשרים וחמש שנות שליחות, והוא בן חמישים. בתקופה הראשונה היה אוסף אנשים למניין, עומד בפתח בית חב"ד במרכז המסחרי, ופשוט מאיר פנים לאנשים, ומברך אותם לשלום. לאט לאט התרגלו התושבים לנוכחות שלו והחלו להתקרב, להציץ ואף להיכנס לבית הכנסת עד שחשו בנוח להיות חלק מהמתפללים הקבועים.

"הם ראו את האמונה שלי, ועם זאת הרגישו את היחס ותשומת הלב, וכך התרגלו להיות חלק מבית חב"ד.

"חשוב לי להדגיש", חותם הרב תמיר קסטיאל את השיחה בשעת לילה מאוחרת, "אנשים מחפשים את האמת, אבל זו צריכה להיות אמת שמאחדת אנשים. צריך להאמין ברבי כמלך המשיח ולהעביר זאת הלאה מבלי שמישהו אחר ירגיש שלא בנוח מכך. צריך לפעול בכלים הנכונים כדי לחדד בתוכנו את המסר שהרבי נתן לנו: שהשליחות היחידה והאחרונה שנותרה, היא הכנת בני העיר, או השכונה, לקבלת פני משיח צדקנו – ולכך צריך שליח להתמסר בכל לבו ונפשו".

__

הכנס עוד היום את הרבי לביתך – חתום כעת על מנוי למגזין בית משיח

הדולר הגיע בזמן

הרב תמיר קסטיאל מספר סיפור מופת שאירע לו בשליחות ה'טריה' בהרצליה:

לפני שהרב הלפרין נפטר, תוכנן לעשות קמפיין גיוס כספים עבור המוסדות בהרצליה. הרב הלפרין עצמו היה מוטרד מה יקרה אחרי שהוא לא יהיה, והוא הכין את הקרקע. הוא אמר לי באחת ההזדמנויות: 'יש לי כמה חברים שנפטרו, ואחרי זה נשארו בעיות באין ממלא מקום. אני רוצה לדעת שיהיה בסדר גם אחרי שאלך'… זו מנהיגות!

מעניינת העובדה, שבמוצאי שבת לפני פטירתו, ערך אספת הנהלה בה העביר את ההחלטה למנות אותי. כבר למחרת, יום ראשון, חלה התדרדרות במצבו. כמו נתן את השרביט, ואז הוא הרפה…

לשם גיוס הכספים, ארגנו ערב שגרירים בכפר חב"ד, אלא שבאותו ערב, שעתיים לפני תחילת האירוע, הרב הלפרין נפטר. כאן הבנו שצריך לעשות משהו בסגנון אחר; התודעה הציבורית הייתה יותר על האישיות של הרב הלפרין ולא על המוסדות.

חשבתי שהקמפיין הכי נכון יהיה באופן של הנצחה. מה יכול להנציח אותו יותר טוב מהקמת בית חב"ד בדמות 770 כמו שהוא חלם תמיד…

כאן החלו בעיות לוגיסטיות שונות. על השטח שליד בית חב"ד יש מבנה קיים, ואחד היזמים כבר לטש עליו עין, והדברים הסתבכו. אמרתי לכולם שבכל זאת נתקדם באופן של 'לכתחילה אריבער'. בסופו של דבר, בניגוד לדרך הטבע, היזם הוא זה שיצר איתנו קשר (ולא הפוך), וקבענו פגישה כדי לבדוק אפשרויות לקבל ממנו את השטח שלו עבור בית חב"ד.

ביום חמישי, שלוש שעות לפני הפגישה, הרבנית הלפרין שולחת אלי תמונה וכותבת: "תראה מה מצאתי בסירטוק של הרב". מסתבר שהיא מצאה דולר של הרבי שקיבל בשעתו ביום כ"ה בתשרי תנש"א, ועליו כתוב "ברכה לקנית בית חב"ד הרצליה ללא עיכובים, מענה הרבי 'אמן ובשורות טובות'"…

למעשה, זה הדולר היחיד של הרב הלפרין שנשאר…

ואכן, נפתח פתח מאוד רציני, וכעת אנו הולכים להתקדם עם הבניה. אי אפשר שלא לראות בחוש כיצד הרבי, ועמו הרב הלפרין, מלווים את הפרוייקט העצום הזה.