"כי טיסה": סקירה מיוחדת על הנסיעה לרבי לחודש החגים

התופעה הבאה אולי לא רווחת דייה, אולם היא חיה, קיימת ומכה גלים: נסיעה קבועה בכל שנה לחג הסוכות לחצרות קדשנו.

הרה"ח ר' הוד-דוד אריה – משפיע בישיבת תות"ל קרית גת, הוא אחד מאלו שנמנים על 'הגרעין הקשה' שלא מוותר ונוסע בכל שנה לרבי לחג הסוכות. מסתבר, שלמרות ההתמדה, שום דבר לא בא בקלות, ובכדי להתמיד, זקוקים למידה רבה של עקשנות חסידית. "אין ספק שלא קל בכלל לנסוע לרבי בכל שנה" הוא פותח ואומר, "בכל פעם מחדש זו הקרבה גדולה, בעיקר מצד האישה, שצריכה להישאר לבד עם הילדים למשך שבוע וחצי".

הוא לא מתעלם מהקשיים הנוספים; "ישנו קושי פיזי של ריחוק במקום, מהמשפחה, ישנה בהחלט התמודדות חינוכית עם העובדה שבסוכות, ובעיקר בשמחת תורה, 'אין לילדים אבא', הצד הכספי אף הוא לא קל, ומימון טיסה בכל שנה ושנה, היא מלאכה קשה, אבל", אומר הרב הוד דוד וכאן מגיע ה'אַבָל' הגדול: "אחרי הכל, הנסיעה לרבי, בכדי לקבל כוחות וחיות דווקא בחודש תשרי – משתלמת מכל הבחינות, בגשמיות ובעיקר ברוחניות".

הוא יודע שלא לכולם זה מתאפשר. "לי אישית קל יותר להתמודד עם הקושי החינוכי שהזכרתי, כי אשתי נוסעת עם הילדים להורים ושם חווים הילדים, סוכות ושמחת תורה חסידי וחי, הסבא דואג להם לעליה לתורה יחד איתו ורוקד איתם ב'הקפות'.

מעבר לכך", הוא מוסיף, "בעצם העובדה שאני נוסע בקביעות לרבי, יש ערך חינוכי חסידי עצום – שאנחנו מנחילים לילדינו. הילדים יודעים שאבא טס בכל שנה לרבי, יהיה מה שיהיה, וממילא, נטוע אצלם בתת-ההכרה שהמקום הטבעי של חסיד בתשרי – זה אצל הרבי. בשנים האחרונות הם כבר מצטרפים אלי לנסיעה…".

הבן יקיר לי

זר כי ייקלע ל-‏770, יפער עיניו בתדהמה למראה ה'תלמוד-תורה' הסוער, שנפתח מעל בימת ההתוועדויות במשך כל החודש. מסתבר, שלא רק אברכים וחסידים מבוגרים נוסעים באופן קבוע ל-‏770, גם ילדים, חיילי 'צבאות השם' זוכים לנסוע לרבי. לחלקם, אין זו הפעם הראשונה והשנייה…

ההתמודדות העיקרית היא של ההורים, שמקריבים קרבן חסידי ונפרדים מהילד בדמעות בשדה התעופה, בדרכו 'הביתה'. לכל אותם ילדים ב'קעמפ מחנה משיח', ישנם לא רק מדריכים מסורים ואחראים – אלא גם ובעיקר הורים בוגרים, אחראיים ושקולים – ועם זאת, חרף הקשיים וההתלבטויות, הם מחליטים לשלוח את הילד לרבי, כמעט בגפו.

אחד ההורים של ילדים אלו, הוא הרה"ח ר' ישראל ג'יאן מירושלים שניאות לספר על הצדדים השונים שמלווים את החלטת ההורים. "לכל הורה יש חששות טבעיות ומובנות לשלוח את הילד שלו למשך חודש שלם לרבי", הוא משתף. "גם כאשר שולחים אותו עם טלפון סלולרי צמוד ומספר ישראלי – עדיין הדאגה מקננת בלב, האם הכל בסדר איתו או שהוא לא מסתדר בגלל הריחוק מההורים?!".

כמה מילדיו של ר' ישראל, נוסעים כבר כמה שנים בקביעות לחודש תשרי אצל הרבי. "היו פעמים בהם נסענו, רעייתי ואני עם הילדים לחודש תשרי, אך לעיתים הם טסים לבדם. גם האחים הגדולים של הילדים נמצאים שם וזה מקל על הבדידות, אם כי ברור שהם לא יכולים לשמש להם כתחליף אמיתי לאבא ואמא".

ר' ישראל ורעייתו, החלו לשלוח את ילדיהם לבדם, מאז בר – המצוה של אחד הבנים. הם הגיעו איתו ל'הנחת תפילין' באמצע חודש אלול, וכשהציעו להם להשאיר את בנם לחודש תשרי במסגרת 'מחנה משיח', נעתרו ולרגע לא התחרטו."העובדה שישנה מסגרת מסודרת, אחראית ומבוקרת על הילד, מקלה על החששות ואנחנו יודעים שהילד יהיה בידיים טובות במשך כל החודש, על שלל החגים והחוויות הרוחניות הנעלות, כשב-‏770, הוא נמצא עם הדרכה אישית וחסידית, ו'חי' בעוצמה לא רגילה – כל חג, כל מנהג וכל תפילה וההתקשרות שלו לרבי הופכת מאבסטרקטית למוחשית ומעשית. וכמובן, הכל בזכות כוחו של הרבי, שאצלו הוא נמצא".

ומה בנוגע לשיקול הכספי? נכון, לא קל, אבל לר' ישראל יש תשובה סדורה. "כשהילד נוסע לרבי שווה הדבר כל הון שבעולם. רואים במוחש, שההתנהגות שלו במשך השנה משתנה לחלוטין, הרצינות בלימודים עולה רמה – והכל נעשה אחרת לגמרי, כשהוא חוזר מהרבי".

מלבד זאת, ר' ישראל דורש מילדיו השתתפות כספית שהיא חלק בלתי נפרד מההכנה הרוחנית. "השנה הילד קיבל מלגה די מכובדת מקרן "דור דעה" על הלימודים שלו. הוא למד, עמל והתייגע וכך הוא יכול להשתתף בעלות הגבוהה, ובעיקר: אנחנו כהורים הרווחנו שהוא התכונן ברוחניות לנסיעה לרבי".

אשרי איש שלא ישכחך

'תשרי אצל הרבי', הוא מונח שכל חסיד סובב סביב צירו במהלך החודש ומי שלא יכול לנסוע, חושב לעצמו 'מה קורה עכשיו אצל הרבי'… בתוככי אותם חסידים המבכרים להישאר בארץ, ישנם אלו שאם כי נמצאים הם בגופם הרחק – בנפשם הם 'נמצאים עם הרבי' ומוסרים את עצמם, חגיהם ומשפחותיהם, לטובת השליחות של הרבי במושבים וקיבוצים. שם, הם משמשים כבעלי תפילה, בעלי תקיעה וקוראים בתורה בימים הנוראים וכ'אמרגנים' של ה'הקפות' בשמחת תורה, בשמחה חסידית יוקדת ומדבקת.

על המהפיכה הזו אחראי בית חב"ד 'ופרצת – קיבוצים', בראשות ר' יעקב בן ארי, שזה שנים רבות שהוא יוצר חריש עמוק באגוז הקשה ששמו 'קיבוץ'. שוחחנו על כך עם מנהל הפעילות הרה"ח ר' דובער חביב והתברר שהחריש כבר מנביט זרעים. "בשנים האחרונות יש התעוררות ממשית בקיבוצים בעקבות פעילות קבועה שלנו שם" הוא מספר. "אנשים רבים מתעוררים ומבקשים לארגן מניינים בימים הנוראים".

אחרי שמגיעה הפניה מהקיבוצניקים, פונה ר' דובער לאתר את האברכים המתאימים. "יש אברכים מסוימים שמסוגלים למלא תפקידים שדורשים מיומנות ובקיאות, כמו בעלי-תקיעה או בעלי-קריאה. אולם כדי לעלות 'שליח-ציבור' בקיבוץ– אין צורך באברך שיודע את כל הנוסח 'עם כל הקנייטשים'… מספיק להיות ירא-שמיים מחד ומאידך עם 'ראש גדול', להבין את הציבור שבשמו הוא ניגש לעמוד התפילה ולנהל את התפילה ברגישות, בטעם טוב ובנעימות".

וישנם עוד תפקידים. "כמעט כל אברך שיוצא לקיבוץ זקוק לאברך נוסף שיעזור לו בארגון המניינים, קבלת פני האנשים, עזרה בהתמצאות במחזור, הסברת המעמד וכיוצא בזה". בתקופה זו תר ר' דובער חביב, אחרי אברכים שרוצים להתמסר לרצונו של הרבי ולדאוג ליהודים שנמצאים בקיבוצים,

"אמנם בדרך כלל הבקשות לא רשמיות, אבל יש גם מקרים שפונים אליו ממזכירות הקיבוץ. במקרים כאלה, התנאים הגשמיים טובים יותר. אבל מי חושב על תנאים גשמיים כשמדובר בשליחות של הרבי, ועוד לזמן קצר כל-כך?".

"פעילות 'ופרצת – קיבוצים' פרוסה על פני כל הארץ וכל אברך חסידי מקהילה חב"דית ברחבי הארץ, יכול לפנות אלינו ובעזרת ה' נסדר לו קיבוץ לשליחות בראש השנה, יום כיפור או שמחת תורה", אומר ר' דובער. "התופעה קיימת כבר שנים רבות במספר גדל והולך של קיבוצים ומושבים, אך כשלוחים של הרבי, אנחנו לא מסתפקים בהצלחה הקיימת: הגיע הזמן שבכל חג יהיה מנין חב"די בכל קיבוץ".

שולחתי במלאכות סגל חבורה

במקביל לתופעה הייחודית של הפעלת 'בתי חב"ד על בסיס יומי', נמצאים רוב רובם של השלוחים באופן קבוע במקום שליחותם. כששאלתי את הרה"ח ר' חיים ניסלביץ', שליח הרבי מלך המשיח בשכונת 'ארמון הנציב' בירושלים, 'האם הוא מרגיש שהוא מפסיד כשהוא לא אצל הרבי בתשרי?', הוא לא הבין על מה אני מדבר. "ברור לי שלשליח אסור ליסוע לרבי לחודש תשרי", הוא עונה נחרצות. "שיא העבודה היא דווקא בחודש החגים – ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה. לשליח יש את הזמן המיוחד שלו להגיע לרבי – כינוס השלוחים ובהזדמנויות אחרות, כשאין חגים או פעילות מיוחדת. לכן, אני נשאר במקום שליחותי כל תשרי – ובכל החודש".

לדבריו, יש מקרים יוצאי-דופן. "שונה הדבר כאשר יש קבוצה של 'מקורבים' שנוסעים יחד לשמחת תורה, לקבל כוחות וחיות אצל הרבי. במקרה שכזה, יש לכל שליח התלבטות גדולה מה לעשות – האם לנסוע יחד איתם, שהרי המקורבים לא יסתדרו בלעדיו ב-‏770, או להישאר ב'שליחות', כי בלעדיו החג בבית חב"ד לא יהיה 'כמו שצריך'. הייתה פעם אחת בשנים האחרונות,בה נסעתי בשמחת תורה לרבי, וסיפרו לי אחר כך שבלעדיי החג בבית חב"ד היה פחות מבכל שנה…".

ויש לו גם פתרון מעשי; "הכי טוב לארגן מראש – במידת האפשר – את הנסיעה הקבוצתית של המקורבים ה'טריים' במשך השנה, בזמן שאין בו פעילות מיוחדת, ואז אני, כשליח, יכול להצטרף אליהם. הרי מטרת כל שליח היא, להביא יהודים לרבי ולבוא איתם אל המשלח. בשנה שעברה נסעתי עם כמה מבאי בית-חב"ד בתחילת חודש אדר, לשבוע ימים, וההשפעה עליהם לא ניתנת לתיאור במילים".

ר' חיים מסכם: "כשמגיע חודש תשרי אין לי 'תסביך' מעצם הימצאותי במקום השליחות. ברור לי שזה מה שהרבי רוצה ממני ואני נמצא במקום הכי נכון בעולם! בוודאי שהרבי לא רוצה לראות אותי אצלו כאשר עלי למלא כאן את שליחותו…".

* * *