-
מערכת משיח בפרשה, שמחה להגיש לקהל אנ"ש והשלוחים, מוסרי השיעורים, את הדרשה השבועית לפרשת ניצבים, בעברית אנגלית וצרפתית. הדרשה נכתבה על ידי הרב ניסים לגזיאל, והיא מתאימה לכל מי שמעונין לומר דרשה בקשר עם פרשת השבוע והגאולה • לקריאה והורדה
יודי|כ״ו באלול ה׳תשפ״בלהורדת הדרשה לפרשת ניצבים בעברית
להורדת הדרשה לפרשת ניצבים באנגלית
להורדת הדרשה לפרשת ניצבים בצרפתית
***
השתלת לב
מבוסס על לקו"ש חלק ב' נצבים; חלק כ"ט נצבים; שמחת תורה ה'תשמ"ח
איך מקבלים לב חדש? ומהי באמת הברית החדשה?
רב מספר לחברו הקרוב – "אתמול חיתנתי שלושה זוגות. זה עשה לי הרגשה ממש טובה לשמח שבעה לבבות!"
"אתה מתכוון לשישה לבבות לא?"
"לא, האמת שהתכוונתי לשבעה. מה אתה חושב – שאני עובד בחינם?!"
ברית מילה היא אחת מהמצוות הכי בסיסיות בתורת ישראל. סביר להניח שזאת היא גם המצווה הכי מקוימת בעם ישראל. רבים מבני עמנו (שלעת עתה אינם מקפידים בדיוק על קלה כבחמורה…) מלים את בניהם כדת וכדין. בפרשתינו אנו מוצאים התייחסות מיוחדת למילה מסוג אחר קצת, מילה מסוג שונה, הכוונה היא למילת הלב של כל יהודי!
בפרשתנו כתוב: ּומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבבך זרעך לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (נצבים ל,ו). בפרשת עקב, אותה קראנו לפני מספר שבועות, מופיע פסוק דומה העוסק אף הוא במילת הלב של עם ישראל, אלא ששם נאמר:"ּומלתם את ערלת לבבכם" (עקב י,טו). ההבדל בין שני הפסוקים קורץ לעין. בפרשת עקב החיוב למול את ערלת הלב מוטל עלינו, על האדם. לעומת זאת, בפרשתנו נאמר כי תפקיד המוהל מוטל על הקב"ה. זוהי פעולה הנעשית מלמעלה, הקב"ה מסיר מהאדם את ערלת הלב ושם במקומה לב טהור האוהב את ה' בכל ליבו ונפשו. הרמב"ן, בפירושו לפסוק, מתייחס לנושא ופוסק שיעוד נבואי זה יתרחש בימות המשיח. בעת שתבוא הגאולה הקב"ה ימול את ערלת הלב של כל יהודי ויסיר מאיתנו את התאוות והרצונות לכל ענייני העולם, עד שאהבת הבורא תהפך לטבע מולד אצלנו.
פרשה 'נצבים' נקראת בתורה בכל שנה קודם ראש השנה.קשר זה הוא אינו מקרי חס ושלום אלא מכוון ומדויק מלמעלה. בתחילת הפרשה משה רבינו מודיע לבני ישראל בחגיגיות:"אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם..לעברך בברית"- הקב"ה כורת ברית עם בני ישראל על קיום התורה והמצוות. מתי? היום! האדמו"ר הזקן בספרו (לקו"ת ריש פרשתינו) מסביר שהמילה "היום" מתייחסת לראש השנה, זהו היום בו אנו והקב"ה באים בברית מחודשת, איתנה וחזקה שאנו לא נעזוב ולא נזניח את ה' אלוקי ישראל, תורתו ומצוותיו, וה',בתמורה, לא ינטוש אותנו. היום בו כל יהודי מקבל עליו את מלכותו המוחלטת של ה', ואת הציות הגמור לדבריו. זאת אומרת, שהברית עליה אנו מדברים בפרשתינו אינה מאורע חד פעמי שארע לפני שלושת אלפים שנה, אלא ברית אקטואלית ועכשווית , ברית אותה כרתנו לפני שנה, ואותה נכרות מחדש בעוד כמה ימים ספורים.
כריתת ברית פירושה, נאמנות אינסופית, נאמנות שהיא למעלה מטעם ודעת. כזו נאמנות מקורה באהבה עצמית בלתי מוגבלת, מקום בנפש בו האהבה והחיבור עם הבורא נהפכים למהות הפנימית שלנו, לכן, כורתים את הברית הזאת דווקא בראש השנה, כיון שבראש השנה מתגלה האהבה העצמית שיש לקב"ה כלפי עם ישראל.
הרמב"ן (הנ"ל) מקשר בין מילת הלב של עם ישראל בגאולה העתידה לבין נבואתו המפורסמת של הנביא ירמיה (לא,ל) "הנה ימים באים נאם יהו-ה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה". לדבריו, מילת הלב של בני ישראל היא הדוגמא הכי משמעותית על הברית החדשה ביננו לבין הקב"ה. דווקא מכיון שאז, בגאולה, יהיה לנו לב חדש, לב רך, עדין ורגיש לבורא, לכן הברית שתכרת ביננו אז, תהיה "ברית חדשה", ברית שלא תופר לעולם!
אם נרצה לסכם את השתלשלות כריתת הברית ביננו לבין הקב"ה, נוכל לסכם את הדברים במשפט אחד קולע.
בפרשת נצבים כרתנו ברית עם הקב"ה, אותה הפרנו.. לכן בכל ראש השנה עלינו לכרותה מחדש. אבל לעתיד לבוא יהיה לנו לב חדש וברית חדשה, ברית שאותה לא נפר לעולם!
אבל מה המשמעות של "מילת הלב"? ומהי המשמעות של "לב חדש"? האם הקב"ה נהיה מנתח כירורגי או קרדיולוג? וולמה בגאולה נצטרך להשתלות לב?!
ה"צמח צדק" (בספרו אור התורה) מסביר דיוק חד ועמוק בהבדל בין שתי הפסוקים הנ"ל העוסקים במילת הלב. בעוד שהפסוק בפרשת עקב מדבר על מילת ערלת הלב, הפסוק בפרשתינו מדבר על מילת הלב עצמו!
מה ההבדל בין השתיים? ומה הוא בא ללמד?
ערלת הלב פירושה-טיפשות הלב, החלק שאוטם את הלב ומכסה אותו מלראות ולהרגיש עניינים אלוקיים. היצר הרע מפעיל את כל השסתומים, שבמקום לב רגיש ומרגיש, מקבל האדם לב אטום וקר, 'לב אבן',שאותו הוא נדרש להסיר בעצמו!
מילת הלב שבפרשתינו היא דבר אחר לגמרי. לא מדובר על הסרת ה'יצר הרע' כי אם על גילוי פנימיות הלב, גילוי החלק הכי פנימי והכי רגיש לאלוקות. אותה מדריגה בנפש הידועה בתורת החסידות כנקודת היהדות וכעצם הנפש. בימות המשיח תתגלה אותה נקודה פנימית, אותו עצם הנפש, ותהיה כאן בעולם בגילוי, לכן לאדם לא יהיה כל תאווה או רצון לעשות עבירות, ההתקשרות לקב"ה תהיה גלויה ועמוקה ברמה שלא תהיה אפילו מחשבה או הרהור לעשות היפך מרצונו יתברך.
אבל השתלת לב לא מגיעה לבד, צריך לרצות אותה ולרדוף אחריה. צריך לעשות כל אשר ביכולתינו (ומעבר לזה..) להשיג אותה. וככה גם ברוחניות, בפרט עכשיו כשאנו נמצאים ממש על סף הגאולה,- וודאי שעלינו להשתדל כיום גם בעניין זה.
איך?
"לך אמר לבי בקשו פני, את פניך ה' אבקש"
כשיהודי מצידו מבקש-מחפש את הפנימיות של הקב"ה, היינו שהוא לא מחפש להתקשר לקב"ה כפי שהוא בדרגות החיצוניות שלו אלא כפי שהוא בפנימיות – על ידי זה הוא זוכה שפנימיות הלב שלו מתקשרת גם כן עם הקב"ה.
הדרך להתחבר עם הפנימיות של הקב"ה היא על ידי לימוד חלק הפנימיות של התורה, לימוד החסידות. כשהאדם לומד את חלק ה'נגלה' של התורה הוא מתקשר עם העם החלק החיצוני של הקב"ה. לעומת זאת בתורת החסידות אנחנו לומדים על הקב"ה בעצמו. הספירות שלמעלה, מידותיו הקדושות, צורת בריאת העולם, הצמצומים ועוד ועוד. על ידי זה אנחנו מתקשרים עם הפנימיות שלו, יחד עם הדרגות והספירות הגבוהות ביותר.
אז השנה, לקראת ראש השנה, נקבל על עצמינו לנסות להשתיל לבנו "לב חדש", לב אלוקי, ע"י בקשת פנימיות האלוקות, את פניך ה' אבקש, ודרך הוספה בלימוד תורת החסידות, הוראותיה והדרכותיה.
יחד עם זאת, עלינו להסיר את ערלת הלב, את החלק הבלתי רצוי בנפשנו הבהמית. אחת מהדרכים המקוריות לעשות זאת, גילה הרבי מלך המשיח לר' יהודה לייב ("לייבל") ראסקין בעת היחידות הראשונה שלו לאחר היציאה לשליחות לקזבלנקה שבמרוקו, בשנת תשכ"א (1961). בעת היחידות אמר לו הרבי כי סיפורי צדיקים וסיפורים על חסידים יש להם כח מיוחד לפתוח ולגלות את הלב של היהודים.
ונסיים בסיפור כיצד שליטה בלב מצילה חיים:
בעת מלחמת נפוליון ברוסיה, היה החסיד ר' משה מייזליש מרגל אצל הצרפתים בעבור הרוסים. הוא עשה זאת כשליח של אדמו"ר הזקן שרצה שרוסיה תנצח, מכיון שהוא חשש מפני רוח המתירנות הצרפתית ומה שהיא תעשה ליהודי רוסיה. ר' משה שימש כמתורגמן לצבא הצרפתי מכיוון שהוא שלט בכמה שפות. פעם אחת כששהה בחדר יחד עם הגנרלים הצרפתיים, כשהם מתכננים את מהלכי הקרב על וילנא, נכנס לפתע נפוליון, ניגש לר' משה ואמר לו בצרפתית "אתה מרגל למען רוסיה!", כשמיד הוא מניח את ידו על ליבו של ר' משה לבדוק אם ליבו מתרגש כמו מי שנתפס על חם. אבל ה"מוח שליט על הלב" של תורת החסידות, ה"אלף בית" שהוא למד אצל אדמו"ר הזקן עמד לצידו של ר' משה, והוא לא התרגש כלל, אלא השיב בקור רוח שהוא סך הכל משמש כמתורגמן, וכך ניצלו חייו.
מבוסס על שיעור משיח בפרשה מהמחזור החמישי, תשע"ח. לשיעור המלא לחץ כאן
—-
מעוניין לקבל כל שבוע את הדרשה לתיבת המייל שלך?
תגיות: משיח בפרשה