די למערכת המשפט! • אחרון חביב

שניאור חביב, בית משיח

1.

לא בכל יום נקרית בידי ההזדמנות לעשות פולו-אפ לעצמי. אבל השבוע, אני יכול להפנות אתכם למאמר מעין כתבה, שלשם שינוי אני גם חתום עליו, הוא מופיע בגיליון בית משיח. המאמר עוסק בחזרת הנבואה לעם ישראל לרגל השנה ה-800, שעל פי הסוד שעבר במשפחת הרמב"ם מדור לדור – חזרה הנבואה לעם ישראל.

למעשה, הכל התחיל מהמגזין המצוין 'עולמות'. הנה, עוד פולו-אפ. שם אני מפרסם מידי חודש בחודשו טור עיוני משהו, על סוגיות בגאולה. כשהגיע חודש אלול, חשבתי מיד שאין מתאים יותר לאלול מאשר טור על החזרת הנבואה לישראל. בקיצר, כל זה היה כדי לומר שנאלצתי לעבור היטב על השיחה המהפכנית של שופטים עוד כשהיינו עמוק בואתחנן.

2.

מה שטוב כשלומדים שיחה לעומק, הוא שתמיד נופלים תוך כדי לימוד רעיונות ותובנות. לדעתי, אחד הדברים המדהימים בשיחה הזו, עוד לפני שמגיעים לסוף שמעיף אותנו לאטמוספרה אחרת בכל הקשור לרבי ולגאולה, זה כל הקטע הזה עם השופט והיועץ.

חישבו על זה רגע. למעשה, גם היועץ וגם השופט אומרים לנו מה לעשות. שניהם מתכוונים באמת לטובתנו. במידה ומדובר כמובן בדיין הפוסק ביושר על פי תורה. אבל בפועל, הבדל שמים וארץ. בעוד יועצים יושבים במשרדים ממוזגים וגובים הון על שירותי ייעוץ בע"מ, השופט נאלץ לרוב להיעזר בשירותי 'מקל ורצועה' בע"מ, או כפי שקוראים לזה היום, הוצל"פ ושאר אמצעי אכיפה בישין.

אז מה כל כך עושה לנו את זה אצל היועץ? פשוט מאוד, ההבדל בגישה. כמו שהרבי מסביר זאת בצורה כל כך מדוייקת בשיחה – ביחסי שופט-נשפט, הנוכחות המורגשת היא מציאותו של השופט. לעומת זאת ביחסי יועץ-לקוח, מורגשת בעיקר מציאותו של הלקוח.

היועץ, מלטף לנו את האגו, נותן לנו להרגיש חשובים, מותיר לנו את האפשרות ובעיקר את התחושה שרק אנחנו מחליטים. וההבדל הוא כל כך משמעותי וכל כך קיצוני שזה מדהים. מסתבר שהמציאות שלנו כל כך חשובה לנו, שכל כך חשוב לנו להראות שאנחנו לא שפוטים, לא סתם המשפט הכי נפוץ בעברית הוא 'אל תגיד לי מה לעשות'. אנחנו מוכנים לשלם כל כך הרבה עבור שירותי ייעוץ, רק שלא נרגיש שאומרים לנו מה לעשות.

יש לי חבר, איש עסקים קשוח שמסוגל להתעמת עם בן אדם, על רקע עסקי עז זוב דמים מרובים. אבל ברגע שהיריב פונה אליו יפה ומבקש ממנו לוותר לו, הוא מיד נמס כחמאה ומוכן לספוג גם הפסדי ענק.

3.

וזה מחזיר אותי שוב לקעמפ. בראשית השבוע בילינו כמעט יום שלם, (ככה זה כשצריך להיטלטל כל המשפחה באוטובוסים לגדרה ובחזרה) ביום הורים בקעמפ של הבנות.

מסתבר שזה כל הסוד של הקעמפ. זה ההבדל בין מורה למדריך/ה, סליחה, מפקד/ת. ההבדל בין שופט ליועץ. אני לא מדבר כרגע על הטיולים וכל החלק החוויתי. אפילו רק בפן הלימודי. כשזה נעשה בגובה העיניים, כשהמושפע מרגיש שמה שחשוב כאן זו המציאות שלו, ולא של המשפיע, הדברים מתקבלים בשמחה וברצון.

4.

וזו התובנה שלי מהשיחה, ההוראה בחיי היום יום שלנו – חוץ מזה שצריך לפרסם לכל אנשי הדור על הנביא, הנבואה והבשורה – שצריך פשוט להפסיק להיות שופטים ולהתחיל להיות יועצים. נכון שזה גם כיף לנו שאנחנו אלו שנותנים את ההוראות, שאנחנו בעלי הרעיונות, אבל אם באמת רוצים להשפיע – הדרך הטובה ביותר היא כמו המשיח – לייעץ. זה נכון בזוגיות, זה נכון בחינוך, למרות שבחינוך צריך לעיתים להיות גם שופט וגם יועץ, וזה נכון באופן כללי בכל תחום בחיים שבו אנו רוצים להניע אנשים לפעולה.

זה גם הרעיון של התקנה הגאונית של הרבי על עשה לך רב. כשאתה ניגש למשפיע שלך, אתה מרגיש שלא הנוכחות שלו חשובה כאן, אלא שלך. ובשקט בשקט, אם אפשר לדבר על זה בלי לפגוע באף אחד, התחושה הזו של 'מי כאן מרכז העניין', היא גם מה שעושה את ההבדל בין משפיע שמקבלים ממנו בהתוועדות לבין משפיע שתמיד יישאר נואם כיכרות.

אז חברים, בואו נפסיק לשפוט ונתחיל לייעץ.

לתגובות: shneorc@gmail.com