ג' דורות בבירור וביטול ההעלם והסתר דמוסקבה • מיוחד

הרב שלום יעקב חזן

בפורים קטן, תרנ"ז, שהה אדמו"ר הרש"ב נ"ע במוסקבה. הרבי נ"ע נסע למוסקבה לרגלי חלישות בריאותו לעסוק ברפואתו (אג"ק ח"א ע' קפה), הפרופסורים אמרו לו אז שנותרו לו רק מספר חדשים לחיות (לקו"ש ח"ד ע' 1324)!

גם בנו הרבי הריי"צ חלה אז, כפי שכותב הרבי נ"ע במכתבו, מי"ד אד"ר תרנ"ז, לגיסו הר"מ הארנשטיין (שם): "בראשית בואי לפה התחילה הטרדא בדבר ב'[ני] שיחי' הידוע לכם, וד' שבועות בכל-יום באו ב' ד'[קטורים] וישבו כמה שעות". 

הרבי כותב ביומנו (ע' רכד) מה שסיפר לו הרבי הריי"צ:

"בשנת [תר]נ"ז היינו במוסקבא, שאז היתה האפעראציא [= הניתוח] אצלי. סבלתי אז יסורים גדולים, עד שקרחו כל שערותי, אבל לא הוצאתי אנחה אחת. ובתור פיוס הי' אומר כ"ק אדמו"ר נ"ע דא"ח בשבילי".

בהמשך לאירועים אלו כתב אדמו"ר הרש"ב לגיסו את המכתב הנ"ל, ותוכנו בענין הוי' הוא האלקים, ועניין הנסיונות. 

בהמשך לזה אמר הרבי נ"ע את המאמר הידוע ד"ה "וידעת מאסקווא – תרנ"ז" (המאמר שהי' חוזר מזמן לזמן לטהר האויר (ראה סה"מ תרנ"ט ע' רכד)), וכפי שכותב הרבי (שם) המאמר הוא ביאור על המכתב – הרי שיש שייכות בין אמירת המאמר לפורים קטן!

בקשר למאמר זה אומר הרבי (סה"ש תש"נ ח"א ע' 263 (הערה 28)): "וידעת – מאסקווא" (על שם עיר גדולה של אוה"ע, בעת שהיו צוררי יהודים)! כי אמירת מאמר חסידות (גילוי פנימיות התורה) ב"מאסקווא" – מדגיש ביותר היחוד דהוי' ואלקים, שרש הדין והצמצום, גם בהתחתון ביותר, ועי"ז נתברר המקום (בשעתו), שסו"ס יתבטל ההעלם וההסתר של מאסקווא ושל המדינה בעת ההיא.

בשנה ההיא אף יסד אדמו"ר הרש"ב – "הרמב"ם של תורת החסידות" – את ישיבת תומכי תמימים, וכרת ברית עם התמימים (בשמח"ת תרס"א) להתגייס למלחמת בית דוד ללחום נגד אלו שחרפו עקבות משיחך. וביחד עם גילוי תורת החסידות שלו, הביא את גילוי האלקות למטה, באופן שכל אחד ואחד יוכל להבין אלקות בשכלו. ופתח את הדרך, שכל יהודי – מבלי הבט על מעמדו ומצבו, אפילו אם הוא "ילד קטן", בשנים או בידיעות – יכול וצריך להשתוקק עד כדי בכי' שהקב"ה יתגלה אליו בחייו הגשמיים (שיחת ש"פ וירא תנש"א. ועוד).

בפורים קטן תרפ"ז – שלושים שנה לאח"ז, הי' מאורע היסטורי במוסקבה (כלשונו של הרבי – אג"ק חל"ג ע' קט). אדמו"ר הריי"צ נסע אז למוסקבה לרגלי עבודתו הקדושה בחזקת והפצת היהדות ברחבי רוסיה, שם ערך התוועדות מיוחדת לבחורים הלומדים במסגרת "תפארת בחורים".

בהתוועדות המיוחדת הורה הרבי הריי"צ, שכל אחד מהם ישפיע על חבריו ומכריו ויעשה סביבה של תורה ומקבלי עול מלכות שמים במסירות נפש, ולעמוד בכל תוקף עוז נגד היעווסקציא ומפירי הדת.

 ולמחרת אמר הרבי הריי"צ – בנוכחות חברי היעווסקציא – את המאמר הידוע – ד"ה וקבל היהודים.

הרבי הריי"צ מתאר ברשימה מימים ההם, את המצב המסוכן שהי' שרוי בו, הוא הי' כל הזמן תחת מעקב של המשטרה החשאית (ראה סה"ש תרפ"ז ע' 128 ואילך, וראה גם מכתב אחד העסקנים על התקופה ההיא – סה"מ תרפ"ז ע' רפח ואילך). 

בהמשך לזה בהתוועדות פורים תרפ"ז, תבע הרבי הריי"צ מהחסידים שימסרו את נפשם בפועל ממש על חינוך הילדים, ואמר שיקפצו לתוך האש אבל לא ימסרו את הילדים לחינוך הקומוניסטי! 

ויש לומר שע"ד שבפורים הי' גמר קבלת התורה, שאז קיימו וקבלו בני ישראל את התורה מרצונם החפשי, למרות שהיו בתכלית השפלות דהגלות, עם כ"ז מסרו נפשם בפועל על קיום התורה ומצוותי'. משא"כ במתן-תורה שאז כפה עליהם הר כגיגית, שקבלת התורה היתה מצד התגלות האהבה העליונה מלמעלה, ולא מצד רצונם הם. עד"ז יש לומר בדרך אפשר בנוגע למתן-תורה דתורת החסידות, שבימי הפורים – פורים קטן ופורים תרפ"ז – הי' גמר קבלת התורה דתורת החסידות –

אם כי מתן-תורה דתורת החסידות ותחילת התגלות תורת החסידות היתה ע"י רבינו הזקן, שמסר נפשו על זה, בישבו במאסר, אבל גילוי החסידות הי' מלמעלה למטה. ואכן ראינו שלאחרי הסתלקות אדמו"ר המהר"ש, כשהרבי הרש"ב מיאן לקבל הנשיאות, בתקופה ההיא הייתה חורבן ליובאוויטש, למרות שתורת החסידות הייתה בעולם, אבל לא הייתה המשכת האמונה בפנימיות בישראל מהרעיא מהימנא בתקופה ההיא! ואכן הייתה אז נשירה גדולה מהיהדות והחסידות כידוע.

אך לאחר שהחלו הגזירות בתקופת הקומוניסטים, אז התגלה מעלתם של תלמידי תומכי תמימים, שנתייסדה בתרנ"ז! במסירות נפשם בפועל על קיום והפצת היהדות והחסידות, בראשות נשיא הדור – אדמו"ר הריי"צ, שהמשיך את האמונה בפנימיות וגילה את כח המס"נ בבני ישראל. ולכן דווקא אז הייתה גמר הקבלה דתורת החסידות בשלימות.

להעיר שהפעם הראשונה שהרבי הריי"צ אמר מאמר בהתחלה זו – וקבל היהודים, בקשר לימי הפורים, הי' בפורים קטן תרפ"ז!

ובזה קשר נוסף בין המאמר "וידעת מאסקווא – תרנ"ז" ויסוד ישיבת תומכי-תמימים בשנה ההיא, עם התקופה והמאמר ד"וקבל היהודים – תרפ"ז", שאז נתגלה מעלתם של התמימים, חיילי בית דוד, שהרבי נ"ע כרת ברית עמהם להתגייס למלחמת בית דוד, שעמדו במשך עשרות בשנים בחזית המלחמה על קיום היהדות והחסידות בברית המועצות, ועד לאחרונה – ששלוחי הרבי עומדים במסירות נפש בראש מצילי יהודי אוקראינה.

אחר-כך נמשך הבירור על-ידי רבותינו נשיאנו דמדינת רוסיה לאט לאט, בכדי שהם עצמם יגיעו סוף-סוף להכרה ויתחילו משם להרשות לבני-ישראל להתנהג בחפשיות בכל עניני יהדות, וגם להתיר יציאת יהודים ממדינה ההיא ואף לסייע בכך (ראה בארוכה שיחת ש"פ קרח תנש"א). ושלב עיקרי בזה הי' על-ידי הרבי מלך המשיח בהפלת הרודן סטלין ימ"ש, באמירת המאמר ד"ה על כן קראו לימים האלו פורים, בעת ההתוועדות דפורים תשי"ג (ראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קפח ואילך). 

בהתוועדות דש"פ ויגש תשנ"ב (סי"ג) אומר הרבי בקשר לפקודת המלכות ברוסיה על שחרור ספרי וכתבי-היד של רבותינו נשיאינו הנמצאים בשבי במדינה ההיא ועדיין לא הוחזרו למקומם: 

"ומקשרים זאת גם עם העובדה שבימים האחרונים התבטלה עיר הבירה של המדינה ההיא, עד שהעבירו אותה לעיר אחרת, ע"פ כתיבת וחתימת החוקים ומשפטים דמדינה ההיא".

*

ובזה יומתק, היחס המיוחד של הרבי למאמר זה. בנוסף לזה שכמה וכמה ממאמרי הרבי מיוסדים על מאמר זה: 

א) לקראת ימי הפורים תשי"א, מיד לאחר קבלת הנשיאות באופן רשמי, הדפיס הרבי מאמר זה (למרות שכבר נדפס ב"התמים" בשנת תרצ"ז). והמאמר ד"ה וקבל היהודים, שאמר הרבי בעת ההתוועדות דפורים, מיוסד על מאמר זה!

ב) במאמר ד"ה כי תשא תשי"ז, שלשים שנה לאמירת המאמר, וקיבל היהודים תרפ"ז, אמר הרבי בקשר למאמר:

"מאמר זה צריך לעורר ולפעול על כל הזמנים, אצל כל בני ישראל, ובפרט אצל חסידים, את ענין ההשתוות והמסירת נפש, שלא לחשוב אודות עצמו, אלא להיות מסור לרצון העליון, במסירת נפש. וכאשר כל אחד יפעל ענין זה בעצמו, יהי' די בכך (וועט מען דערמיט אפקומען), והיינו, שיוצאים ידי-חובתו במסירת נפש בכח, ולא יהי' צורך במסירת נפש בפועל".

ג) בהתוועדויות לרגל פורים קטן, תמיד הרבי מקשר גם עם פורים קטן תרפ"ז, ובמיוחד יש לציין את השטורעם שעשה הרבי ביובל השלשים (תשי"ז), הארבעים (תשכ"ז) והחמישים (תשל"ח) לאמירת המאמר, תוך הדגשה (בפורים קטן תשמ"ו) אשר הענין דפורים קטן מודגש יותר בדורנו זה, לאחרי פורים קטן דשנת תרפ"ז. 

הרבי אף הדפיס את המאמר כמה פעמים במשך השנים והורה על לימוד המאמר, ביחד עם ההוראה מזה על כל הזמנים: (א) אשר משה רבינו, והאתפשטותי' דמשה שבכל דור ודור – מחזק את האמונה לכאו"א מישראל שתהי' בפנימיות. (ב) נשיא הדור מגלה בכל אחד ואחת הכח למסירות נפש, ובדורנו – לא להתפעל מהמלעיגים על הפצת התורה והיהדות ובמיוחד בחינוך העוללים ויונקים. 

(ג) ע"ד שבשעתו מרדכי בעצמו קיבץ כ"ב אלף ילדי ישראל ועוררם ונתן להם כח למסור נפשם ולמד עמהם תורה במסירת נפש וחיזק את אמונתם ובטחונם בבנין בית המקדש ובזכותם היתה הישועה וההצלה (ד"ה וקבל היהודים תשי"א). עד"ז הרבי מלך המשיח קיבץ בתשמ"א את רבבות ילדי ישראל תחת ארגון צבאות ה' למלחמת ה' ולהבאת הגאולה נאו (ראה אגרת לצבאות ה' מב' אדר ב' ה'תשמ"א – לקו"ש חכ"א ע' 486). בתקופה ההיא אמר הרבי את המאמר הידוע ד"ה ואתה תצוה, בו מבאר את עבודתו של נשיא דורנו – לעורר ולגלות את האמונה והמסירות נפש שבכל אחד מישראל שמצד עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בהעצמות, שעי"ז הם שבורים מזה שנמצאים בגלות, שאינו מאיר גילוי אלקות כמו שהי' בזמן בית המקדש, ועי"ז זוכים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד