"חוליינו הוא נשא": תלמידי 'קבוצה' תשנ"ב מספרים על כ"ז אדר

משך כל החורף הרבי הרים את רף הציפייה לקראת הגאולה האמיתית והשלימה. השיחות, ההתוועדויות, חלוקת הדולרים, חלוקת קונטרסים ו'לעקח', בנוסף לביטויים שליובאוויטש לא שמעה כמותם מאז ומעולם.

ואז בכ"ז אדר תשנ"ב הגיעה לפתע הידיעה המרה והבלתי מובנת. בבת אחת פסקו התפילות עם הרבי, ההתוועדויות, השיחות (כמעט) מידי ערב, חלוקת הדולרים.

שלושה מתלמידי התמימים ששהו אז ב-‏770 וחוו את האירועים מקרוב, כשהם שוהים כל העת קרוב לרבי; רואים את ה'גילויים' ושומעים על התהפוכות במצב הרפואי, מספרים על ארועי אותם ימים בזכרונות רוויים געגועים חסידיים עזים ⋅ געגועים לרבי

משתתפים: הרב שבתאי ויינטרוב, הרב שלום פש והרב אברהם קרביצקי, מראיין: שניאור זלמן ברגר

מבוכה

הרבה רגעים של שתיקה היו במהלך ההתוועדות (או הרב-שיח). תלמידי התמימים מ'קבוצה' תשנ"ב, בחרו לדבר יותר על השמחה והעשיה ולא על המצב הרפואי הקשה ש'נחת' עליהם פתאום באמצע השנה, או על הדמעות הרבות שניגרו באותם חודשים קשים. לא קשה היה להבחין בסבר פנים עגום, ואפילו קשה, כשהגענו בשיחה לרגעים הקשים. "וכי מה אתה רוצה", הגיב אחד מהם בשם השלושה, "שנסביר מה הרגשנו כאשר אמרו לנו שהרבי לא יצא לקהל במשך תקופה בלתי ידועה בשל מצבו הרפואי? האם אפשר לתאר את המחזה כאשר הרבי יצא בליל שבועות בפעם הראשונה לאחר חודשים ארוכים, כשזעקות החסידים עלו עד השמיים?!"

לעתים התשובות היו ארוכות ולעתים קצרות; ספק ניסו לעקוף את הזכרונות ההם ספק לא יכולים להביע אותם במילים. מכל מקום, דומה כי בשחזור הימים ההם, הדבר הנכון ביותר היה לפנות אל התמימים, תלמידי ה'קבוצה' באותם ימים, שהיו ב-‏770 וחיו כל יום וכל רגע את הרבי, את המאורעות עד לפרט הכי קטן.

קבוצה תשנ"ב ידועה כ'קבוצה' דו-גוונית: מחד זכיתם ל'גילויים' נעלים ומיוחדים, ומאידך גיסא – המעמד ומצב של 'את חלינו הוא נשא' כשהרבי לא נראה עוד בציבור…

ר' אברהם קרביצקי: 'קבוצה' תשנ"ב בהחלט הייתה מיוחדת במינה. זו הייתה שנה שראינו בה וחווינו גילויים גדולים. דומה כי מאז ומקדם לא היו 'גילויים' כה נעלים ברצף כה ממושך. קח לדוגמה את המעמד המרטיט ביום הראשון של סוכות, כאשר הרבי עמד על רגליו שש שעות רצופות, וכבקרת רועה עדרו, הוא בוחן כל אחד בעת נטילת הלולב ועונה 'אמן' על הברכות.

אכן, כל החצי שנה שלפני כ"ז אדר הייתה רצופה במאורעות שמיימים באופן פלאי ומדהים. היה ריבוי עצום שיחות באופן שלא זכור בשנים שלפני כן, ואת רובן המכריע הרבי הגיה. הרבי חילק שישה קונטרסים במהלך אותה חצי שנה, וארבעה פעמים 'לעקח' באמצע השנה. הייתה תחושה של תקופה מיוחדת במינה, כאשר הציר המרכזי שהרבי עסק בו היה 'להביא לימות המשיח'. עם זה חיינו כל התקופה.

ר' שלום פש: בכלל ההנהגה המיוחדת כפי שאנו יכולנו להבין בתור תמימים, הייתה מיוחדת. כל החורף היו ביטויים נדירים ומיוחדים בנוגע למשיח. בכינוס השלוחים שהתקיים בחודש כסלו, הרבי דיבר על "השליחות היחידה שנותרה – קבלת פני משיח", וכן "על המשיח היחידי שבדורנו – נשיא הדור". בכל שבת היו 'גילויים' חדשים ומרטיטים, התבטאויות שכמותן לא שמענו מעולם. דומה כי מידי שבוע הרבי העלה את רף הציפייה והדריכות של הציבור. אנחנו שהיינו חיים את השיחות כל הזמן, יכולנו לחוש במתח לקראת משהו גדול ממשמש ובא, קרי: הגאולה.

בחורף תשנ"ב השלוחים בכל רחבי תבל החתימו על טופסי קבלת המלכות, דבר שהתקבל לרצון לפני הרבי. העניין קיבל משנה תנופה לאחר שהרבי ענה לאחד הרבנים מדרום אפריקה אודות ההחתמות, כי תלוי בתנאי המקום ועל חב"ד שעל אתר להחליט. בעקבות כך נערך ב-‏770 כינוס חירום בו דיבר גם ר' יואל כהן, ודיברו אודות העניין שצריך לקבל את מלכותו של הרבי כמלך המשיח. אפשר היה למשש משיח באוויר.

ר' שבתי וויינטרוב: אפשר בהחלט להגדיר את השנה הזאת כשנה מופלאה של גילוי משיח. איך אפשר לשכוח את הגילוי הגדול של קונטרס "בית רבינו שבבבל", כאשר בערב כ' במר-חשוון הרבי זיכה אותנו בקונטרס זה שמגלה כיצד יש להתייחס למקום הקדוש של 770. בכלל, כל הביטויים היו בסגנון שהחסידים לא הורגלו בהם מאז ומעולם. כמו למשל שהרבי כותב ש"בית משיח" זה גימטריה 770, או למשל הר"ת של מי"ד הרומז על שלשת הדורות של נשיאי חב"ד. הרבי גם שם דגש מיוחד על כך שנשיא הדור הוא המשיח, והדברים נשזרו כחוט השני במהלך השיחות. כל "דבר מלכות" וכל שיחה טמנו בחובם גילוי אור חדש. גם מעמדי חלוקת הדולרים הגיעו אז לשיא, כאשר מידי שבוע הגיעו אלפי-אלפי יהודים מכל רחבי העולם לקבל דולר מהרבי, והמופתים פשוט התגלגלו מתחת לספסלים.

לא פלא שלאור כל זאת, נוצרה ציפייה אדירה. הרגשנו במוחש כי אנו עומדים בפני תקופה מיוחדת במינה.

כל זה נמשך חצי שנה עד שהגיע כ"ז אדר; האם היו איזה סימנים ורמזים מהרבי?

ר' שבתי ויינטרוב: מובן שאף אחד לא חלם על דבר מעין זה. אבל בפרספקטיבה לאחור כולם יכלו להיות 'חכמים'; כולנו נזכרנו לפתע בשיחה שנאמרה ביום ג' שבט לאחר מנחה, על אודות כוח הדיבור שניטל מנשיא הדור, והתיקון לזה הוא על ידי הוספה בלימוד תורתו של נשיא הדור. רק לאחר מעשה הבנו למה ירמזון דברי הרבי.

ר' אברהם קרביצקי: במשך כל חודש אדר דיבר הרבי על ביטול כל העניינים הבלתי רצויים באמצעות שישים יום של שמחה. כזכור, גם אז הייתה שנה מעוברת. איש לא הבין איזה עניינים 'בלתי רצויים' ורק לאחר מעשה הבנו את הדברים של הרבי. לאחר מכן בהחלט ראו כי כל מה שקורה עם נשיא הדור, נעשה בשליטתו ובידיעתו. ראו כיצד הרבי מכין אותנו לכך ומנסה לבטל את המצב. ואכן, מידי ערב, לאחר ה'סדרים' היו ריקודי שמחה, וזאת על פי הוראתו של הרבי.

ר' שלום פש: עוד 'אור' מופלא היה ללא ספק בחלוקת הקונטרס "ואתה תצוה" בפורים קטן תשנ"ב, כעשרה ימים לפני כ"ז באדר. הרבי חילק את הקונטרס ביחד עם 'לעקח' ושני דולר. מי שרק לומד את הקונטרס הזה, מבין עד כמה הוא היה בגדר סימן והכנה למצב. הרבי מדבר על כך שעם ישראל מוסיפים כוחות במשה רבינו וכו', וכל אחד צריך להיות מזועזע מכך שהוא נמצא רגע אחד בגלות. הרבי גם דיבר על המצב בו עם ישראל נמצא בבחינת "כתית למאור".

כל האירועים הללו היו בגדר אירועים 'שמיימים'; ראו כי הרבי פועל לקראת משהו. רק לאחר מכן אפשר היה להבין בדיעבד, כי הרבי ניסה לבטל את המצב של העלם והסתר, ומאידך, לתת לנו כוחות להתמודד גם בתקופות קשות של העלם והסתר שהם בבחינת 'ברגע קטן עזבתיך' כדי שיהיה 'ברחמים גדולים אקבצך'.

זה היה נשמע דמיוני ואז, בבת אחת, הכתה הידיעה הקשה…

ר' שבתי ויינטרוב: אחזור לתחילת אותו יום, על פי הזכור לי. כאשר הרבי יצא מתפילת שחרית, החסיד ר' לייזר ננס ע"ה עמד בפתח היציאה והרבי ברכו. כאשר הרבי יצא לאוהל, אני וחבר נוסף עמדנו ליד 770. הרבי חילק מטבעות לצדקה, וגם קרא לכמה ילדים שעמדו בקירבת מקום ונתן להם מטבעות לצדקה. לפני שהרבי נכנס לרכב, נופף בידו לשלום ו… זהו. זה המחזה שנותר חקוק בלבי. אז צולמה התמונה הידועה בה הרבי מנופף את ידו הק' לפני המאורע.

מאוחר יותר, ראיתי את המזכירים הרב לייבל גרונר והרב בנימין קליין יוצאים במהירות מ-‏770, נכנסו בבהילות לרכב ונסעו מהמקום בצורה מוזרה. התחלתי לברר מה קרה, ומישהו אמר כי הרבי נפל באוהל. זה היה נשמע דמיוני. בלתי מציאותי. בתוך זמן קצר התמלא 770 בבחורים ובתושבי קראון הייטס שביקשו לדעת מה קרה בדיוק? מה קרה לנשיא הדור? כולם קיוו שתיכף הרבי יחזור ל-‏770 ויכנס להתפלל מנחה. זה היה פשוט שהרבי עוד מעט יחזור וייכנס למנחה, בדיוק כשם שהיה פשוט שהשמש תזרח למחרת בבוקר…

ר' אברהם קרביצקי: אכן הגיעה ידיעה שהרבי נפל באוהל. יותר לא ידענו פרטים והמצב היה מאוד מבלבל. היו שמועות שונות, אבל איש לא נטה להאמין שאירע משהו רציני. כשלעצמי, ביררתי אצל אחי שמתגורר בקראון הייטס. הוא סיפר כי שמע מאחד מהבחורים שליוו את הרבי לאוהל, כי המצב לא טוב. מה קרה בדיוק? שאלתי, ולא קיבלתי תשובה. אחי חשש לומר את מה שהתברר לאחר מכן כנכון.

ר' שלום פש: זה היה בערך בשעה חמש בערב. אנו תלמידי ה'קבוצה' למדנו ב'זאל של ישיבת 'חובבי תורה'. בשעה חמש בערך, התקבלה ידיעה ב'ביפר' של כמה מהבחורים: "770 770". הודעה בנוסח זה הייתה ידועה כקוד להתגלות המלך המשיח!

כל התמימים ששהו באולם הישיבה, סגרו בבת אחת את הגמרות, ורצו במהירות ל-‏770. כשהגענו לשם, נאמר לנו כי הרבי נפל באוהל.

רוב הממתינים ליד ובתוך 770 ניסו כל העת לשאוב עוד בדל מידע מאלו שחשבו שהם יודעים. בינתיים, קבוצת תמימים, ואני בתוכם, התחלנו לומר תהילים.

לאחר כמה שעות הגיע הרבי ל-‏770 באמצעות אמבולנס. כל הקומה הראשונה נסגרה מיידית לקהל. האמבולנס נצמד לדלת צדדית, והרבי הוכנס ל-‏770 תחת מעטה סודיות.

ר' שבתי ויינטרוב: באותו לילה היה 770 מלא בקהל רב שהגיע לומר תהלים. במקביל יצאה משלחת מיוחדת לאוהל אדמו"ר הריי"צ כדי להתפלל לרפואתו של הרבי. בין כה וכה החלו להגיע צוותים רפואיים ועמם מיכשור רפואי רב.

ר' שלום פש: מאז ובשבועות הבאים, רוב תלמידי ה'קבוצה' בחרו לשהות ב-‏770 כדי להתעדכן כל העת במצבו של הרבי ולא לשוב ללמוד ב'זאל' של 'חובבי תורה'. אני ועוד מספר תמימים החלטנו שעלינו להמשיך וללמוד כרגיל, כי על ידי זה נפעל לזירוז רפואת הרבי.

ר' שבתי ויינטרוב: העידכונים הרישמיים לגבי המצב, ניתנו במערכת טלפונית. מלבד זאת, התמימים דאגו להתעדכן בשמועות שעברו מפה לאוזן. הידיעות על המצב הרפואי היו מעורפלות, וכל העת ניסינו לאתר עוד ועוד שביבי אינפורמציה.

ר' אברהם קרביצקי: לאחר זמן קצר, אירגנו חברי המזכירות חדר מצב מיוחד עבור הרופאים, ומידי פעם החלו לעדכן על המצב הרפואי. הידיעות לא היו משמחות כלל ועיקר, וכולם הרבו לומר תהילים.

ר' שבתי ויינטרוב: באותו ערב הופסקו הריקודים. מי יכול היה לרקוד בכלל? רק לאחר ימים אחדים, הבנו שהרבי כבר הכין אותנו למצב הזה, ועל כך בדיוק התכוון כשדיבר על שישים ימי שמחה שבכוחם לבטל את כל העניינים הבלתי רצויים. התמימים חזרו לרקוד, אבל הדמעות זלגו תוך כדי ריקודים… בכי ושמחה שימשו בעירבוביה.

ר' שלום פש: הריקודים היו בגוון אחר לחלוטין. היו חסידים שהתייחסו בכעס כלפי הרוקדים. הם טענו כי המצב כה קשה ואין בשביל מה לרקוד. אבל התמימים היו תמימי דעים כי זה הרצון של הרבי.

כזכור, ביום רביעי בלילה יצא המזכיר ואמר בשם הרבי כי "תהיה רפואה קרובה ברוב שירה וזמרה". בעקבות זאת אלפים נהרו ל-‏770 כדי לרקוד ובכך להקל על הרבי, ממש כפי שהיה בתשל"ח. קשה לשכוח את המראה של האלפים רוקדים ובוכים כל הלילה ללא הפסקה.

באותו חודש אדר דיבר הרבי שוב ושוב על אודות 'שישים ימי שמחה' שמבטלים את כל העניינים הלא רצויים. חסידי חב"ד בכלל וב-‏770 בפרט רקדו ושמחו כהוראת הרבי. כיצד אתם הבנתם את פשר הריקודים והשמחה שביקש הרבי?

ר' אברהם קרביצקי: אכן, בתחילת חודש אדר דיבר הרבי כמה פעמים על כך שבשנה זו ישנם ששים ימים בחודש אדר, ובשישים ימים אלו צריכים להיות בשמחה מיוחדת. בכמה מהשיחות אמר הרבי כי שישים ימי השמחה של חודש אדר מבטלין את הדינים. איש כמובן לא ידע מה הכוונה האמיתית, עד שהגיע כ"ז אדר.

ר' שבתי ויינטרוב: היו שהזכירו כי אדמו"ר הרש"ב אמר פעם שהוא חושש מ'שני אדרים'. בכל אופן אנחנו שמחנו בלי שנרד לעומקם של דברים. הרגשנו שקורה משהו, כי הרבי לא הרפה ודיבר על כך פעם אחר פעם.

במהלך חודש אדר אירע אסון טרגי ב'קראון הייטס' כאשר גוי מקומי רצח אישה תושבת השכונה. בתום השבעה נשא הרבי שיחה נסערת-לב מתוך כאב עצום. הרבי תמה עד מתי נסבול? עד מתי יהודים יהרגו על קידוש השם? הרי כבר הגיע הזמן להתגלות המשיח. השיחה זיעזעה את נימי הנפש.

זכורני, כמה ימים לאחר שהרבי קרא לשמוח בחודשי אדר, הנהלת הישיבה פנתה במכתב לרבי, ושאלה האם אפשרי להרשות לתמימים לרקוד מידי ערב בתום סדרי הלימוד. לאחר שהגיע מענה חיובי, החלו ריקודים מידי ערב לאחר שעות הסדר.

ר' שלום פש: כל ערב בשעה תשע וחצי, בתום סדר ערב, החלו הריקודים. היה מפליא לראות מאות תמימים וחסידים רוקדים במשך כשעה ומחצה ללא הפסקה, כך מידי ערב.

בחצי שנה הראשונה של ה'קבוצה' התרגלתם למנות 'פינוק' מהרבי: תפילות, התוועדויות, שיחות, וכו'. גם השבתות היו עמוסות בשעות ארוכות עם הרבי – איך מעבירים פתאום שבתות ללא תפילה או התוועדות עם הרבי?

ר' שלום פש: לא כולם עברו את השבת באותה דרך. אודה על האמת, בתחילה השתדלתי להשתתף בהתוועדויות שנערכו ב-‏770, באותו מקום ובאותה שעה, אבל אחר כך ההרגשה הייתה כה קשה, שלא ראיתי בזה תחליף להתוועדות עם הרבי, ובמשך תקופה, בשבת אחר הצהריים תפסתי תנומה ארוכה… אולם באחת השבתות סחב אותי אחד החברים לבורו-פארק כדי לשאת דרשות בבתי הכנסת בשכונה, מנהג שהפך לקבע.

משיח ייעלם ואחר כך יתגלה

במשך הזמן היו שהתחילו להשמיע "הסברים" על אודות המצב על פי שיחות של הרבי, מדרשים, זוהר.

ר' שבתאי ויינטרוב: אי אפשר להפריד בין המאורע שהיה בעיצומו של מתח וציפייה דרוכה להתגלותו של הרבי לבין האווירה הכללית שסבבה סביב משיח וההכנות לביאתו. בהתאם לאווירה זו, היו כמה אנשים שמצאו מדרשים שונים שמסבירים כביכול את המצב, עד כמה שדעתנו, דעת תחתון, יכולה לתפוס. רבים גם קישרו את המאורע לחלוקה השמיימית של קונטרס פורים קטן תשנ"ב, עשרה ימים לפני האירוע, כאשר כל מי שמתבונן בתוכן המאמר, מקשר זאת מיד למצב שקרה.

ר' אברהם קרביצקי: רבים נזכרו בשיחה של ג' שבט בה דיבר הרבי על הקשיים בדיבור של נשיא הדור, ולכן צריך ללמוד מתורתו כדי להשלים את מה שניטל בכח הדיבור וכו'.

כולם רצו לדעת מה קורה עם הרבי, כיצד התקבלו העידכונים?

ר' אברהם קרביצקי: היו עידכונים שנמסרו על ידי מערכת הכריזה ב-‏770, היו עידכונים במערכת טלפונית כפי שהוזכר קודם לכן. והתמימים ניסו לדלות מכל מקום אפשרי דיווחים שוטפים על המצב.

ר' שבתאי ויינטרוב: תמיד הרגיעו אותנו מהמזכירות עם 'שיפורים', אבל ידענו כבר שהמצב מורכב ולא פשוט. היתה שבירה גדולה אצל החסידים ב-‏770 (באופן של 'כתית למאור'), בגלל המצב.

משמרות תהילים 24 שעות ביממה

מה היו הפעולות להוספה בבריאות הרבי?

ר' אברהם קרביצקי: בחודשים הראשונים היו משמרות תהלים 24 שעות ביממה. בכל עת היו תמימים שאמרו תהילים ב'זאל' למעלה, קרוב אל הקודש.

ר' שלום פש: הת' שניאור פבזנר נקט ביוזמה מיוחדת: הוא חילק את התניא כך שכל תמים ילמד פרק לפני התפילה. כך יגמרו את כל ספר התניא כמה פעמים. כמו כן דיברו שחייבים להכניס כמה שיותר בשורות טובות לרבי, כי זה משפיע לטובה על בריאותו.

ר' שבתי ויינטרוב: מידי ערב לאחר ערבית, הגיעו תושבי 'קראון הייטס' לומר תהילים במשך כחצי שעה כשאת הפרק של הרבי אמרו פסוק בפסוק.

לקראת י"א בניסן נוצרה ציפייה מיוחדת, שכן בי"א ניסן מלאו לרבי תשעים שנה. בלב מעורב נערכו ההכנות לאירועים המיוחדים. כמו כן נערך מסע טנקים גדול לקראת היום החשוב הזה.

בי"א בניסן עצמו ניגשו רבני וזקני אנ"ש סמוך לחדרו של הרבי; המזכירים פתחו את דלת החדר וכיסו את הפתח בוילון. הרבנים הקריאו פסק דין בו פסקו שהרבי הוא 'בחזקת משיח' ועליו חלה השבועה שלא יכבה נרו לעולם ועד, ועליו לחיות בחיים נצחיים.

בכיתי כי כאב…

בחג שבועות יצא הרבי לראשונה לאחר תקופה של כמה חודשים מלאי געגועים, המתנה וצפייה…

ר' אברהם קרביצקי: כבר יומיים לפני כן גילה חבר את אוזני שככל הנראה הרבי יצא לקהל בשבועות. ואכן, בליל שני של חג, לאחר שהתמימים ואנ"ש שבו מה'תהלוכה', יצא הרבי לרבע שעה. את הבכיות והזעקות שנשמעו באותם רגעים מרטיטים, איש לא יוכל לתאר. זו הייתה הפעם הראשונה שראינו את הרבי לאחר ז"ך אדר.

ר' שלום פש: השמועות היו שיאפשרו לחסידים לראות את הרבי דרך החלון שבחדרו. ואכן, קהל האלפים הצטופף מול החלון, אך לבסוף יצא הרבי דרך דלת הכניסה הראשית של 770. האלפים עמדו ממול והצפיפות היתה איומה. המראה החיצוני של הרבי לא היה כפי שהורגלנו עד כה… חלק החלו לנגן ניגונים ואחרים דווקא היסו אותם. הבלגן היה עצום, ולאו דווקא הבלגן החיצוני. לא יכולתי שלא לפרוץ בבכי מר…

אחרי שפע הגילויים והאורות הגדולים בדמות שלוש תפילות ביום, התוועדויות, שיחות, חלוקות דולרים וכו', וכעת נמצאים ב-‏770 אך לא רואים ולא שומעים מהרבי מאום. ספרו על ההרגשה המוזרה שעטפה את התמימים באותם חודשים לא רגילים?

ר' שבתי ויינטרוב: המזכיר הרב יהודה לייב גרונר שוחח בנושא זה באותה תקופה; הוא הסביר כי בחצי שנה הראשונה של תשנ"ב, הרבי דיבר שיחות רבות וחילק דולרים בשפע; כמו כן היו כמה פעמים חלוקת 'לעקח', מלבד בתשרי כרגיל בכל שנה. הרב גרונר הסביר זאת שהיה זה מעין 'פיצוי' על תקופת ההעלם והסתר הנוראה שארעה בסמיכות לחצי השני של תשנ"ב. מבחינתנו לפחות, השפע היה באמת הרבה מאוד, אבל הוא לא היה כפיצוי, אדרבה, הכאב והחסר היה כפול…

ר' אברהם קרביצקי: כל הזמן התפללנו מתוך תקווה שהרבי יבריא מיד, ובקרוב נמשיך לשמוע שיחות ולקבל את כל ההשפעות. בהתוועדויות שנערכו, המשפיעים דיברו על הצורך הדחוף להרבות באהבת ישראל ובכך לזרז את בריאות הרבי.

ר' שלום פש: נכון. אמנם תשרי כבר לא היה שייך ל'קבוצה' שלנו, אלא של שנת תשנ"ג, אבל אנחנו היינו עדיין ב-‏770.

לקראת תשרי בנו את המרפסת הידועה במערב בית הכנסת, ואנו התמימים עקבנו בדריכות. הפעם הראשונה שהרבי יצא, היה בראש השנה. ביום הראשון של ראש השנה אחר הצהרים, חזרתי ממבצע שופר ונכנסתי ל-‏770. באותה שעה הרבי היה בתוך החדר שכוסה בחלונות האטומים, והציבור לא יכול היה לראות אלא צלליות בלבד.

הפעם הראשונה שראינו את הרבי ברור (לא "מציץ מן החרכים") היה בתום תפילת מנחה של ערב יום כיפור. הפעם היו תגובות שמחות מאוד. סוף סוף ראינו שוב את הרבי לאחר כמה חודשים, ובאופן יחסי, הכל היה נראה טוב יותר. לאחר שהרבי חזר לחדרו הק', פרצו כולם בריקודי שמחה, למרות השעה של ערב יום כיפור.

ר' שבתי ויינטרוב: בפעם הזאת הסריטו את הרבי בוידאו, ואת הסרט ראינו לאחר יום כיפור פעמים אינספור, כשהכאב והשמחה מחליפים ומשלימים זה את זה. למעשה זו הייתה ההזדמנות הראשונה שאפשר היה להסריט את הרבי, ומכיוון שאיש לא ידע מתי עוד פעם נראה את הרבי, היה בזה משום 'חידוש'. הסרט הופץ במהירות רבה בכל רחבי תבל, ובכל מקום רבים באו לצפות במראות קודש מהרבי. עבור רוב אנ"ש בעולם הייתה זו הפעם הראשונה שראו את הרבי מאז חודש אדר ראשון.

ר' שבתי ויינטרוב: בסוכות היה 'גילוי' נוסף שאיש לא פילל לו. היו שתי 'התוועדויות' מופלאות ופתאומיות. הראשונה שבהן זכורה לי היטב: היה זה לאחר תפילת מוסף, כאשר רוב המתפללים כבר הלכו לבתיהם וסעדו סעודת חג, כשלפתע ר' בנצי סטאק יצא ואמר שהרבי עוד מעט יורד… כמו פצצה נפלה במקום. מיד החלו המונים להתאסף ב-‏770. כעבור זמן מה הרבי ירד והתיישב במקומו הקבוע ליד שולחן ההתוועדות. באופן ספונטני, נבנו פירמידות מאולתרות, אך הרבי סימן לתמימים שירדו למטה. ניגנו ניגונים והשמחה הייתה גדולה שהנה שוב הרבי מתוועד איתנו. אולם במקום נוצרה מהומה רבתי, והרבי עזב את ההתוועדות.

לקראת ערב, שוב הודיעו על התוועדות. הפעם הרבי ישב במרפסת, והקהל ניגן ניגונים.

קשה לתאר את ההרגשה המיוחדת ששררה אז. אם בהתחלה האורחים מרחבי תבל לא ידעו אם להגיע לתשרי, הרי שלאחר ידיעות אלו שהגיעו במהירות רבה לכל העולם, קהל עצום החל להגיע ל-‏770 לקראת שמחת תורה בתקווה ובציפיה לראות את מלכנו.

שמחת תורה, בעת ההקפות, החלו לנגן בפעם הראשונה "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" ולהפתעת הקהל הרבי עודד את השירה. זכור לכם כיצד הגיבו ב-‏770 על הסכמת הרבי שיכריזו קבל עם ועדה כי הוא הוא המלך המשיח ?

ר' שבתי ויינטרוב: הדבר היה בעת ההקפה השביעית, כאשר נעמדו והכריזו בפני הרבי "יחי אדוננו", ולהפתעת כולם הרבי החל לעודד בצורה חזקה ונמרצת את הניגון. חלק גדול, ואני בתוכם, לא זכינו להיות בהקפות אלו כי עדיין לא חזרנו מהתהלוכה, היות והרבי יצא מוקדם להקפות. אבל כשבאנו, שמענו את התגובות וההתרגשות שאחזה בקהל. הרגשנו תחושת החמצה גדולה, אבל ביחד עם זה ההתרגשות גאתה. הייתה תחושה שמשהו גדול קורה.

ר' שלום פש: 770 היה כמרקחה. אי אפשר לתאר את השמחה הגדולה שאפפה את כולם באותו ליל שמחת תורה. באותו לילה אנשים לא הפסיקו לרקוד עם שיר אחד ויחיד: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. המילים הללו חוברו לכל ניגון שהוא, כשהמילים נשארות קבועות. מאז, במשך למעלה משנה בהן יצא הרבי לקהל, זה היה הניגון האחד והיחיד ששרו בפני הרבי. מאותו לילה נמוגו כל חילוקי דעות בנוגע להכרזת הקודש, בבחינת 'אין אחר דברי המלך כלום'.

ויעקב הלך לדרכו – לאחר תשרי חזרה 'קבוצה' תשנ"ב לארץ הקודש. באיזה תחושה עזבתם את ה'קבוצה'?

ר' אברהם קרביצקי: את חטאי אני מזכיר היום, בעקבות המצב הלא ברור ששרר, היו התמימים שנסעו בחודש תשרי לשליחות; איש לא פילל שהרבי ייצא, ולמען האמת: רבים לא הרגישו כי הם יכולים לחוות את תשרי באותו מקום, בלי אותם אורות וגילויים מהשנים החולפות.

בחודש תשרי עצמו יצאתי לשליחות בחבר העמים וחזרתי רק בסיום תשרי. הידיעות המשמחות הגיעו אלינו גם לרוסיה והייתה תחושה קשה של החמצה. גם בעיתונים ברוסיה כתבו על השיפורים במצב של הרבי. התחושה הייתה מעורבת, כי בסך הכול עזבנו בהרגשה של שינוי לטובה, אך המצב עדיין לא היה כבימים עברו.

ר' שבתי ויינטרוב: צריך לציין ששנת תשנ"ב הייתה שנה מיוחדת ומורכבת (ועל כך אפשר לכתוב ספר שלם). מחד – בחצי השנה הראשונה זכינו לגילויים שכמותם לא היו בליובאוויטש במשך דורות: אם זה בגילוי של "קונטרס בית רבנו שבבבל", אם בעבודת השליחות שהרבי הטיל על כולנו לקבלת פני משיח; או ההתבטאויות שהרבי התבטא על עצמו כמשיח באופן גלוי וברור (שלא לדבר על ההסכמה של הרבי להחתים יהודים על קבלת המלכות). כל אופן ההנהגה השמיימית של הרבי היא דבר שקשה לתאר.

ומאידך גיסא – האירוע הנורא שהתרחש בכ"ז אדר א', היה אירוע קשה שנצרב בתודעה עד עצם היום הזה, ולא לטובה. אין ספק שזה יום בעל תפנית ורב משמעות. מכל מקום, הסיום של שנת ה'קבוצה' היה בתשרי עם 'גילויים' גדולים, ואלו היוו 'פיצוי', עד כמה שניתן לומר כך, על ההעלם וההסתר של החצי השנה האחרונה.

הרגשנו ש'הקבוצה' שלנו החמיצה חצי שנה במהלכה לא ראינו את הרבי, ולכן רבים מאתנו עשו מאמץ גדול לשוב ל-‏770 כי הרצון הפנימי העז היה 'לראות את מלכנו'.

______________________________

נדפס בשבועון בית משיח גיליון 500.