יש סיבה לטרטורים!

בשנים האחרונות, בזכות התעסקותי בפיתוח המוסדות בחיפה, הגשתי בקשות רבות לראשות העירייה. במיילים, מכתבים ופקסים ע"י אנשי ציבור שונים. לצערי אמנם, רוב הפניות עדיין לא נענו. אך השבוע קיבלתי תשובה על הכל…

במהלך טקס ההצדעה לשלוחים ולשלוחות של הרבי מלך המשיח בעיר חיפה והדלקת נר חנוכה בהיכל העירייה, הזמנתי את ראש העיר לדברי ברכה.

ראש העיר סיפרה על אור נרות החנוכה ובפרט אלו של שלוחי הרבי – שנותנים לה כוח לראות את האור שבכל דבר ובהמשך הדרך והדגישה עד כמה הפעילות של חב"ד נחוצה לעיר.

בין היתר דיברה על כמות הפניות והדיונים שהיא מקיימת בעניינים אלו וכמה שהיא משתדלת מאוד לגבינו, ומקווה שבעז"ה הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. הבנתי היטב את הקושי הגדול שלה ושל העירייה להתמודד עם האתגרים שבדרך, מבית ומחוץ.

הבנתי כי למרות שהתוצאה הטובה עדיין לא הגיעה, אבל הענינים והדיונים מתנהלים. ובסייעתא דשמיא ובכוחו של הרבי הכל יסתדר ונצליח בכל הפעולות הטובות!

*

השתתפתי השבוע גם בטקס חנוכה של ארגון "יד לבנים" למשפחות שכולות, יחד עם הדלקת נרות חנוכה, והתבקשתי לשאת דברי ברכה.

לא קל לדבר בפני משפחות כאלו ועוד לנסות לרומם את רוחן. אך הדבר ברור – כי יש מישהו שמנהיג את העולם, והדברים שנראים לנו כעת לא הגיוניים ואולי גם 'לא צודקים' (ח"ו), הם בגלל שאיננו רואים את התמונה הכוללת, כי לכל דבר יש סיבה והתוצאה הסופית בוודאי תיראה לכולנו. ולמרות זאת, אנו מבקשים גם עכשיו מהקב"ה לראות את הטוב בגלוי ובמוחש.

*

סיפור נפלא ומיוחד בנושא שמעתי מהדוד שלי הרב לוי יצחק גינזבורג ז"ל, אפשר לקרוא אותו בקישור כאן

*

בפרשת השבוע 'מקץ' אנו שמים לב לקשיים הרבים שעוברת משפחתו של יעקב. אחי יוסף נאלצים לרדת למצרים לחזר אחר אוכל, נחשדים כמרגלים ולבסוף נאלצים לרדת שוב, עד הסוף של הפרשה המספר על מציאת גביעו של יוסף באמתחתו של בנימין, האח הקטן. בעצם יוסף 'מטרטר אותם' לאורך כל הדרך.

מטרתו של יוסף בהתנהגותו ובהתנכרותו אל אחיו היתה כדי שיתחרטו על מעשיהם ויחזרו בתשובה, אז שם סוף לניכור והתוודע אליהם.

במקביל גם יעקב עובר עשרים ושתיים שנה, קשים מנשוא, של כאב ופצע חי ומדמם. בשנים אלו יעקב אינו יודע על מיקומו של יוסף והישארותו בחיים.

שאלה קשה ביותר נשאלת כאן – מדוע יוסף לא הודיע לאבא שלו כי הוא עדיין בחיים, והיה מרגיע אותו מאבלו הקשה? הזהו כיבוד אב?

הרבי מלך המשיח מרחיב בהסבר הענין, כי אכן בעקבות חרם שעשו השבטים בשעת מכירת יוסף, לא גילה הקדוש-ברוך-הוא ליעקב אודות כך שיוסף הינו בחיים, ומשום כך הבין גם יוסף שכרגע אל-לו למסור מידע שכזה לאביו, למרות שמאוד השתוקק לכך, באהבתו אותו.

רק בהמשך, כאשר ראה את אחיו מתחרטים על מעשיהם ואת דברי יהודה "כי עבדך ערב את הנער" הבין כי הגיעה השעה להתגלות.

מה היתה באמת הסיבה שליעקב לא נודע הדבר? ישנו הסבר מפורסם כי יעקב נענש בגין כך שעזב את הוריו – יצחק ורבקה – למשך 22 שנה שבהן היה בדרך ועבד אצל לבן, ולכן לא ידע על קיומו של יוסף במשך 22 שנה.

*

כך או כך, בפרשת השבוע אנחנו רואים כי לפעמים קשה לנו ואולי לא אפשרי לראות את התמונה הכוללת, מה שיוצר עבורנו תמונה של אתגרים, קשיים והתמודדויות שלא תמיד אנו מצליחים להבין.

ביחד עם זה, נס חנוכה אותו אנחנו חוגגים בימים אלו מראה כי האור מנצח את החושך, וכי אמונה בצדקת הדרך מביאה איתה את ההצלחה והעמידה באתגרים תוך הבנה כי לכל דבר יש סיבה טובה, שמביאה לתוצאה טובה עוד יותר.

שבת שלום וחג שמח!