חברי הועד להפצת שיחות בראיון חגיגי לרגל הוצאת הכרך החדש

ראיין: אברהם רייניץ, בית משיח

לקוטי–שיחות. צמד מילים, שאומר כל כך הרבה לכל חסיד חב"ד, ואף למי שאינו כזה. צמד מילים, שבזיכרון הקולקטיבי החב"די מתקשר מיד עם אותן חוברות שבכל שבוע היו הציר המרכזי של חיי הרוח החב"דיים, וגם לעשרות הכרכים שנדפסו אחר–כך והפכו לאבן יסוד בבית חסידי, מעין 'ש"ס חב"די' של ט"ל כרכים.

שני עשורים חלפו מאז יצא לאור הכרך הל"ט של ליקוטי שיחות, ובתודעה החב"דית התקבעה העובדה, שבכך הושלמה הסדרה. חסידים האמונים על נפלאות ההשגחה הפרטית אף מצאו תילי–תלים של רמזים במספר ל"ט – החל מהבטחת הקב"ה "אהיה כטל לישראל" בזמן הגלות, המשך בעובדה ש"טל לא מיעצר", ומרווה את צמאון החסידים ברגעי הגלות האחרונים, וכלה באמרת חז"ל ש"טל תורה מחייהו", ואין לך דבר מחיה נפשות יותר מאשר ט"ל כרכי הלקוטי שיחות.

• מבצע ענק בחב"ד-שופ לרגל יו"ד שבט: משלוח חינם עד הבית! הכניסו קוד קופון: לקוטי שיחות

אמנם כולנו מאמינים ובטוחים שתיכף ומיד יתגלה הרבי מלך המשיח, וישמיענו תורה חדשה, תורתו של משיח, ואז הסט ילך ויגדל עד אין מספר – כפי שהרבי התבטא פעם, כאשר הרב זלמן חאנין הגיש לרבי ספר לקוטי שיחות חדש: "אז משיח וועט קומען וועט מען ערשט אנהויבן דרוקן ספרים" [= כאשר משיח יבוא – אז רק יתחילו להדפיס ספרים]…

– אבל אף אחד לא ציפה להפתעה הגדולה שמתגלגלת תחת מכבשי הדפוס בשעת כתיבת שורות אלה: לקראת יו"ד- י"א שבט, שבעים שנה לנשיאות הרבי מלך המשיח, יגיע לחנויות הספרים ספר חדש – כרך מ' בסדרת לקוטי שיחות!

עשרים שנה חלפו מאז ישבתי לראיון עם צוות העורכים של ה'וועד להפצת שיחות'. מי ששוחח פעם עם חברי הוועד וניסה להשיג מהם שבב מידע על דרך עריכת הלקוטים השבועיים, נוכח לראות שהם 'אגוזים קשים לפיצוח'… מאז ייסוד הוועד, הם מקפידים לשמור על חשאיות מוחלטת, וחוץ מתשובות לשאלות ענייניות הנוגעות להבנת הליקוטי–שיחות, הם ממעטים בדיבור.

לפני שני עשורים הסכימו חברי הוועד להתראיין ל'בית משיח' לקראת מה שנחשב אז להדפסת הכרך האחרון בסידרת הלקוטי–שיחות, וחשפו טפח מתהליך הקמתו של הוועד, ההוראות הרבות שקיבלו מהרבי, והשלבים השונים בהוצאת השיחות לאור. השבוע, לאור הוצאת הכרך החדש פגשתי שוב בחברי הוועד – העורכים הראשיים, הרב יעקב לייב אלטיין והרב נחמן שפירא, יחד עם מנהל הוועד הרב זלמן חאנין, והרב יוסף יצחק כהן האחראי מטעם הוועד להפצת שיחות על הדפסת והפצת הלקוטי שיחות.

כך יצאו השיחות לאור

לפני שנביא את הראיון עמם, מן הראוי להבהיר לציבור שאינו מתמצא בסדרי הופעת ה'לקוטי–שיחות' את תהליך ההוצאה לאור הכרוך בכך:

בהתוועדויותיו, מדבר הרבי על נושאים שונים ומגוונים – החל מפילפולים בהלכה ובסוגיות עמוקות בש"ס, ועד לענייני דיומא. ברוב המקרים, הועלו הדברים על הכתב, על פי זכרון השומעים, במסגרת של מה שנקרא 'הנחה בלתי מוגה'. 'הנחה' זו הייתה כעין פרוטוקול של ההתוועדות, בו מופיעים רישומי הדברים לפי סדר אמירתם, וזהו הייתרון הגדול של ההנחות, שבהם הועלה כל תוכן ההתוועדות על הכתב. אולם, ישנה מיגרעה מסויימת בעובדה שאין הדברים מוגהים על–ידי הרבי, כך שייתכן שחלו שיבושים במסירת הדברים ובדיוקם.

לעומת ההנחות, ישנן חוברות הלקוטי–שיחות. חוברות אלו, נערכו מידי שבוע במתכונת מיוחדת, כשכל חוברת מוקדשת לנושא אחר, ומכילה את השיחות של הרבי באותו נושא – בדרך כלל, נושא הקשור לפרשת השבוע או למועד שבסמיכות לו יוצאות החוברות.

לעיתים קרובות דן הרבי בנושא מסויים בהזדמנויות שונות, כשבכל הזדמנות מבהיר הרבי פנים אחרות של העניין, או מתייחס לשאלות שהופנו אליו בעניין זה לאחר שהשמיע את הדברים בהזדמנות קודמת. במקרים כאלה, הרכיבו חברי הוועד קטעים משיחות שונות לכדי שיחה אחת, אחידה.

אמנם חוברות הלקוטי–שיחות הצטמצמו בנושא מסויים, ולא הקיפו את כל תוכן ההתוועדויות, אולם מאידך, הנושא הנידון מוצה בצורה מלאה.

הייתרון הגדול של החוברות הוא בכך שהן הוגהו על–ידי הרבי, שאף הוסיף להן ציוני מקורות והערות מאלפות וגדושות. חוברות אלו, הן, איפוא, שיחות רשמיות של הרבי שנחתמו בטבעת המלך.

על מלאכת עריכת השיחות הופקד ה'וועד להפצת שיחות'. וועד זה מורכב מצוות מעולה של תלמידי חכמים, אשר את מרבית שנותיהם העבירו בלימוד מעמיק בבית חיינו, וזכו לשמוע מהרבי מאות שיחות ומאמרים.

עורכי השיחות, שהכינו את ה'ליקוטים' על פי ה'הנחות' וסידרו אותם לקראת מסירתם להגהה על–ידי הרבי, השקיעו עבודה עיונית מרובה של הבנת דברי הרבי ועריכתם בהתאם להוראות המדוייקות שקיבלו מהרבי במהלך השנים, תוך השוואתם עם המקורות השונים ועם שיחות הרבי בעצמו. מובן, שכל שאלה וכל קושייה הובאה להכרעת הרבי תוך כדי העריכה.

כאשר עברו הם על ה'הנחה' כדי לעבדה ל'שיחה', היו יושבים בצוותא ומתעמקים בדברים ומתפלפלים בהם במטרה ללבנם היטב, ולקלוע במדוייק לכוונתו של הרבי. רישום הדברים ב'הנחה', שלעיתים נעשה בחיפזון, עלול לתת מקום לטעויות בהבנת הדברים והצגתם.

לאחר העריכה, היו מוסרים את הליקוט להגהת לשון אחרונה אצל הרב יהושע דובראווסקי, ואצל הרב צבי הירש גנזבורג.

לאחר ההגהה הלשונית המדוקדקת, נמסר הליקוט להגהת הרבי. הרבי היה מגיה את השיחה פעם ראשונה, ומחזיר לוועד את השיחה עם ההגהות. לא פעם היה זה בשעת לילה מאוחרת, וצוות העורכים היה צריך לרוץ לבית הדפוס ולתקן את הטעון תיקון. לאחר התיקונים – היו מוסרים להגהה חוזרת אצל הרבי. לעיתים רחוקות, הרבי היה מגיה את השיחה בפעם השלישית. על תפקיד זה, ועד ולהדפסה בפועל, היה אחראי חבר הוועד הרב שלום יעקבסון שי'.

אחת לכמה שנים רוכזו חוברות ה'לקוטי–שיחות' לספרים הכוללים את השיחות שהופיעו בשנים האחרונות, לפי סדר הפרשיות והמועדים. בהזדמנות זו נוספו לחוברות גם מכתבים של הרבי שנכתבו בהזדמנויות שונות, וקשורים אל תוכן הפרשיות או המועדים שבתקופה אליה מתייחסות השיחות.

היכן נמצאו השיחות?

לאחר ההקדמה הקצת–ארוכה הזאת, עולה ומזדקרת השאלה: מהיכן נמצאו כעת שיחות מוגהות חדשות, שלא היו בנמצא לפני עשרים שנה? השאלה תתעצם כאשר תבינו שהכרך החדש – כרך מ' – מכיל כאלף עמודים (!), ובשל כך חולק לשני ספרים.

איפוא היו כל השיחות הללו עד היום?!

הרב יעקב לייב אלטיין, שהתייחס בדיוק לשאלה זו בפתח דבר שכתב לספר החדש, מסביר: בנוסף לשיחות שהגיה הרבי עבור הדפסתם במסגרת ה'לקוטי שיחות' – במהלך השנים הגיה הרבי שיחות נוספות, שנועדו להדפסה בבמות תורניות מחוץ לחב"ד, כמו הירחונים התורניים 'המאור', 'הפרדס', וכן ב'קובץ חידושי תורה', או בקובץ 'מוריה' וספר 'כבוד חכמים'.

במהלך השנים הודפסו בקובצים אלה עשרות רבות של שיחות מוגהות, ורובם נדפסו אחר–כך ב'הוספות' ללקוטי שיחות. אך עדיין נותרו פה ושם שיחות שלא נדפסו והיו מונחות בקרן זווית, עד שבאה העת לקבצם יחד לכרך חדש של לקוטי שיחות. זאת היא מטרת ההוצאה לאור של "מילואים" אלה להיות "מאסף לכל המחנות", לקבץ כל השיחות המוגהות שלא נכנסו עדיין בסדרת הספרים "לקוטי שיחות".

בדומה לספרי הצמח–צדק, שאחרי שיצאו כל הכרכים לפי הסדר, והתברר כי יש חידושים נוספים שלא ראו את אור הדפוס – הורה הרבי להדפיסם בכרך נפרד בשם 'מילואים', כך צריכים כעת להוציא 'מילואים' לליקוטי שיחות, מטעים הרב אלטיין.

"לפני כמה שנים", מספר הרב יוסף יצחק כהן, "הגיע אליי הרב שפירא עם רשימה של כמה שיחות מוגהות שטרם נדפסו בלקוטי שיחות, ואמר שצריכים להדפיס כרך 'מילואים' ללקוטי שיחות, אך לפני כן כדאי לבדוק אם יש שיחות מוגהות נוספות שנדפסו במהלך השנים בבימות השונות, ולא נכנסו לתוך סדרת הלקוטי שיחות. ברשימה שקיבלתי היו בערך 125 עמודים. לאחר עבודת מחקר מקיפה, במהלכה עברנו על מאות קבצים תורניים – גילינו עוד ועוד שיחות, עד שהגענו בסך הכל לאלף עמודים!"

הדרנים לא זמינים

הרב נחמן שפירא מפרט ומסביר את סוגי השיחות שנכנסו לכרך החדש, ותוך כדי שיחה חושף סיפורים מחדר העריכה של הוועד להפצת שיחות:

הסוג הראשון של השיחות שנדפסו בכרך המילואים, אפשר לומר עליו שזהו "לבקשת רבים" – מדובר בשיחות יסודיות ביותר בתורת הרבי, שדווקא משום היותן שיחות יסודיות נדפסו בשעתן בקונטרס נפרד, אך אליה וקוץ בה: מאחר שלא נדפסו בסדרת הלקוטי שיחות שנגישה בכל בית חסידי, מי שרוצה להגיע לאותן שיחות, צריך לחפש את אותו קונטרס בודד, שלרוב אזל מן השוק…

דוגמא הכי פשוטה היא 'קונטרס עניינה של תורת החסידות', אחד הליקוטים הכי יסודיים, שמי שרוצה ללומדו צריך לחפש את הקונטרס שנדפס מפעם לפעם, או ב'ספר הערכים'.

דוגמא נוספת היא ההדרן הגדול של הרבי על הרמב"ם. ההדרן הזה זה 'סיפור בהמשכים'… בהתוועדות י"ט כסלו תשל"ה אמר הרבי הדרן ארוך ויסודי על הרמב"ם. הרב שמחה עלבערג, עורך הבטאון התורני 'הפרדס' ששמע על ההדרן העמוק, ביקש מהרבי להגיה את ההדרן על מנת לפרסמו ב'הפרדס'. הרבי הסכים, והורה להכין את ההדרן להגהה.

מכיוון שזה היה הדרן ארוך מאוד, הורה הרבי לחלק אותו לכמה חלקים, ובינתיים להכין להגהה את החלק הראשון. בחלק הזה הציב הרבי גדרים ברורים באופן הנכון ללימוד הרמב"ם, תוך דגש על הצורך ללמוד את הרמב"ם לפי הסדר דווקא. בחלקים הבאים דן הרבי בשינויים בין הלכות תשובה להלכות מלכים, וכן קישר את הכל לי"ט כסלו. אבל את זה הרבי לא הגיה.

לאחר שהחלק הראשון נדפס ב'הפרדס', אנחנו מצידנו הכנו וצרפנו את שאר החלקים של ה'הדרן', וכמה פעמים ביקשנו מהרבי שיואיל להגיה אותם, כדי להדפיסם ב'לקוטי שיחות'. רק לקראת י"א ניסן תשמ"ה, כאשר חגגו את סיום המחזור הראשון ללימוד הרמב"ם היומי – הגיה הרבי באתערותא דלעילא את ההדרן כולו והורה להדפיסו.

אני עוד זוכר את הטלפון שקיבלנו ממזכירות הרבי, כאשר הרב יהודה לייב גרונר ע"ה פתח את השיחה בשאלה: 'יש לך משקה?' הוא ביקש שנבוא אליו עם בקבוק משקה, ורק אז גילה לנו שסוף סוף זכינו לגילוי אור הגדול של הגהת ההדרן כולו. הוא ידע כמה כוחות הושקעו בעריכת ההדרן השלם, וכמה ביקשנו והתחננו, והנה הגיע זמן הגילוי.

ההדרן הזה יצא בזמנו בקונטרס, ואחרי כמה שנים אף נדפס בכריכה קשה ומכובדת כ'תשורה' לחתונת בנו של הרב זלמן חאנין.

באותו סוג של שיחות אפשר למנות גם שיחות שאמנם נדפסו במהלך השנים בספרים שונים, אך מכיוון שלא נדפסו בלקוטי שיחות – לרוב לומדי השיחות של הרבי, לא היה מושג על קיומם…

בסוג זה אפשר למנות את ההדרן על מסכת פסחים – זהו הדרן שהרבי ערך בהתוועדות י"א ניסן תשל"ב, לקראת יום הולדתו השבעים. לבקשת הרב עלבערג, הורה הרבי להכין את ההדרן להגהה, והוא נדפס ב'הפרדס'. ההדרן הזה, למשל, מעולם לא נדפס בלקוטי שיחות. ברבות השנים הוא נדפס אמנם ב'הגדה של פסח' שהוצאנו עם כל הביאורים של הרבי על ההגדה, אבל מלבד זאת שאת ההגדה של פסח מוציאים מהארון פעם בשנה – כמה מלומדי הלקוטי שיחות יודעים בכלל על קיומו של ההדרן הזה?

כיוצא בו ההדרן על מסכת אבות – בלשון הקודש – שנדפס בהוספות לספר 'ביאורים לפרקי אבות'. מכיוון שרוב השיחות בספר זה אינן מוגהות, מעטים הם היודעים שההדרן המפורסם על פרקי אבות נדפס שם.

פנים חדשות באו כאן

הזכרת את ההדרן על מסכת אבות, והדגשת שמדובר במהדורת לשון הקודש כיוון שההדרן הזה נדפס כבר באידיש בלקוטי שיחות חלק יז. מה חשוב כל כך להדפיס את מהדורת לשון הקודש, האם אין זה תרגום של מהדורת האידיש?

הרב שפירא: כאשר הרבי הורה לנו להדפיס את התניא מהדורה קמא, הרבי דיבר על זה בהתוועדות, ושאל בשביל מה צריכים להדפיס את המהדורה הראשונה, הרי יש לנו את המהדורה שאדמו"ר הזקן הדפיס? והסביר הרבי שבתורת הקבלה מצינו שהדפיסו 'עץ חיים' במהדורה ראשונה ומהדורה שניה, כיוון שכאשר מבחינים בשינויים בין המהדורות – זה מוסיף בהבנת העניין.

קל וחומר אצל הרבי, כאשר בכל פעם שהכנו משהו לדפוס, גם אם מדובר בתרגום של ליקוט שכבר נדפס – הרבי כמעיין המתגבר רשם על עלי ההגהה הוספות רבות, ולעיתים אף נוספו סעיפים שלימים! מי שלמד את ההדרן באידיש, וכעת ילמד אותו בלשון הקודש, יגלה תוספות רבות וחשובות, שנוספו על ידי הרבי.

כפי שהוזכר במהלך השיחה, חלק גדול מהשיחות שהוגהו מחוץ למסגרת ה'לקוטי–שיחות' נועדו עבור 'המאור'. היה זה כתב עת תורני שיצא לאור בניו יורק מראשית שנות היו"דים, על ידי העורך המייסד הרב מאיר אמסל. 'המאור' היה מזוהה באופן לא–רשמי עם חסידות חב"ד בשל הקשר המיוחד של העורך עם הרבי.

הרב אמסל התגורר במשך שנים רבות בקראון הייטס. מסופר, שפעם בלכתו ברחוב סמוך ל–770, נתקל במשהו וכמעט שנפל. פתאום הרגיש שמישהו אוחז בו מאחור, ואומר לו במתיקות: "הרב אמסל היקר, אל תפול"… כאשר הביט לאחריו ראה לתדהמתו שזהו הרבי בכבודו ובעצמו…

פעמים רבות השתתף בהתוועדויות הרבי. פעם, בשבת חנוכה, אמר לו הרבי שיאמר 'לחיים' ורמז שימלאו לו עוד כוס ועוד כוס, באומרו שהוא זמן של כלים מלאים. הרב אמסל, שידע כי כל דבריו של הרבי מכוונים בעולם התורני, אמר שכנראה כיוון הרבי לכך שבקריאת התורה של חנוכה בפרשת המילואים, מודגש העניין שכולם מלאים…

קשר מיוחד עם הרב אמסל

פרסום השיחות ב'המאור' היה באתערותא דלעילא, מצד הרבי, או בעקבות בקשתו של הרב אמסל?

"היו פעמים שהגיעה הוראה ישירות 'מלמעלה'", אומר הרב שפירא. "היינו מקבלים טלפון מהרב גרונר, שהרבי הורה להכין שיחה מסויימת להגהה עבור קובץ 'המאור'. לפעמים זה היה שיחה שמוגהת במיוחד עבורו, ולפעמים היה מדובר בתרגום של שיחה ללשון הקודש. אבל כפי שציינתי קודם, גם כאשר הכנסנו לרבי להגהה 'תרגום' של השיחה – הליקוט הסופי אחרי ההגהות של הרבי, היה תמיד עם הוספות. לעיתים דברים מאוד משמעותיים. פעם, למשל, הרבי הוסיף סעיף שלם ב'נגלה' בתרגום ללשון הקודש, ובפעם אחרת הוסיף כמה מראי מקומות לספרי נגלה התומכים בחידושו של הרבי בשיחה. וכהנה רבות.

הרבי מאוד כיבד את הרב אמסל, וכאשר הגיה שיחה במיוחד עבורו, הייתה לנו הוראה שלא לפרסם את השיחה בזמן הקרוב, כדי לתת לו 'בלעדיות'…

פעם אפילו הורה לנו הרבי להכניס מודעה בבטאון 'המאור' על הכרך החדש של ליקוטי שיחות, והרבי עצמו הגיה את המודעה!

היו עוד קבצים תורניים שביקשו מהרבי להגיה עבורם שיחות?

הרב שפירא: במהלך השנים היו כמה וכמה קובצים חשובים מאוד בעולם התורני, שביקשו להתהדר בשיחה של הרבי שנערכה במיוחד עבור הקובץ שלהם. חלק מהם פנו ישירות לרבי, ואז הרבי העביר אלינו את ההוראה; וחלק מהם שהיו בקשרי ידידות איתנו, העבירו את הבקשה דרכנו. בכל מקרה, הבקשה הייתה מגיעה בסופו של דבר אל הרבי, ואנחנו היינו מקבלים את ההוראה להכין שיחה וכו'.

פנו אלינו גם ממכון ירושלים, זהו מכון מחקר תורני העוסק בספרות תורנית מתקופת הראשונים ועד תקופת האחרונים. מלבד ספרים רבים, מפרסם המכון גם ירחון בשם "מוריה", והם ביקשו שהרבי יפרסם אצלם שיחה, אבל בסגנון שמתאים לירחון. לאחר שהעברנו את הבקשה אל הקודש פנימה, הרבי הורה לנו לקחת שיחה שכבר נדפסה בלקוטי–שיחות, אבל לערוך אותה מחדש בסגנון שלהם. לאחר שסיימנו את העריכה מחדש, הרבי עבר על הכל, הגיה והוסיף הרבה דברים.

גם כאשר הרב חנניה יוסף אייזנבך הוציא את הספר "כבוד חכמים" עם חידושי תורה מגדולי הרבנים לכבודו של הרבי – הרבי הורה להכין עבורו שיחה שתתאים לסגנון.

שיחות לבני הישיבות

הכרך החדש מכיל גם שיחות מסוג אחר – שאינן דומות כלל לסגנון השיחות בליקוטי שיחות. מדובר בשיחות ב'נגלה' שנערכו מחדש על ידי הרב איסר זלמן ווייסברג, והוגהו על–ידי הרבי. הרב יהודה לייב אלטיין מעיר בפתח דבר, שבכמה מהשיחות הללו יש אריכות מאת העורך, וגם זה היה למראה עיני כ"ק אדמו"ר מלך המשיח. הרב שפירא מספר לנו על הרקע לשיחות ייחודיות אלו:

במהלך השנים ראינו אצל הרבי חביבות מיוחדת לעולם התורה ול'בני הישיבות'. בשנים הראשונות לנשיאותו קיים הרבי התוועדויות מיוחדות למענם, בסגנון מיוחד; לבני הישיבות ולעולם התורה יש את הסגנון הייחודי להם, ויש מהם שלא מתחברים לסגנון הרגיל של לקוטי שיחות. הרבי רוצה שתורת החסידות תגיע לכל מקום, גם לבני הישיבות כמובן, ולכן הורה לנו להכין מידי פעם 'ליקוט' בסגנון מיוחד המתאים לבני הישיבות.

גייסנו לעניין את הרב איסר זלמן ווייסברג, שמכיר את סגנון הלימוד של בני הישיבות הליטאיות, והוא לקח שיחות יסודיות של הרבי וערך אותם מחדש. בתחילה הייתה זו עריכה קלה, אולם עם הזמן הוא ערך את כל השיחה מחדש. בנוסף לפנים השיחה – הוא הוסיף גם 'הערות העורך', בהן הרשה לעצמו להביא מדבריהם של גדולי ישראל בסוגיה בה דן הרבי, ולהדגיש את הדוחק שיש בכל פירוש, לעומת ביאורו של הרבי שמאיר את הסוגיא כולה באור בהיר וחדש, ללא קושיות. בהערות אלו הביא גם מפירושים של גדולי העולם הליטאי. הרבי כמובן עבר גם על הערות העורך, ושם עיונו בהם.

לאחר שהדפסנו כמה ליקוטים כאלה במהלך השנים, הורה לנו הרבי לקבץ את כל הליקוטים הללו לחוברת שנדפסה תחת השם "לקט חידושי תורה". בשנים תשמ"ח–תשמ"ט יצאו לאור שתי חוברות אלו, אבל השיחות הללו לא היו נגישות לציבור הרחב, ובנוסף היו שיחות בסגנון זה שנדפסו ב'המאור' וכדומה, ולא היו בארון הספרים החב"די. כעת הדפסנו את השיחות בחלק הראשון של כרך מ'.

כדאי מאוד – מטעים הרב שפירא – לפרסם את החלק הראשון של כרך מ' בין בני הישיבות, כדי שאור התורה של הרבי ישוב להאיר בהיכלי הישיבות ובעולם התורה.

שיחות מוגהות החל משנת תש"ד!

"בכרך השני של חלק מ'", מסביר הרב אלטיין, "הדפסנו שיחות שאין בהם עניין שלם, אך עברו הגהה של הרבי; וכן כמה יחידויות. השיחות מופיעות כאן על סדר השנים שנאמרו".

"לאחר שהוחלט להוציא את כרך המילואים ללקוטי שיחות, חיפשנו בכל מקום אפשרי שיחות מוגהות שלא נדפסו עדיין בלקוטי שיחות", מספר הרב יוסף יצחק כהן. "כך הגענו לשיחה משנת תש"ד, ב'קבלת פנים' לחתונת הרב מרדכי אלטיין, אביו של הרב יעקב לייב אלטיין, חבר הוועד להפצת שיחות… או לשיחה על הוראות בעבודת ה' שאפשר ללמוד ממשחק השאח, שעברה אף היא את הגהתו של הרבי".

בחלק השני נדפסו גם הרבה ברכות של הרבי לאנ"ש ולתמימים בערב יום כיפור, שכמה מהם לא נדפסו בשעתו בלקוטי שיחות, וכעת רואים את אור הדפוס. היו גם פעמים שקובצי הערות כתבו את שאלותיו של הרבי בהתוועדות, והרבי הגיה את השאלות. יש לזה כמובן חשיבות מיוחדת, אם כי לא מדובר בשיחה שלימה, שלכן על הלומד לפתוח את השיחה במקומה כדי להבין את התוספת בהגהת הרבי.

יהיו שישאלו: מכיוון ששיחות אלו הוגהו לפרסום בבמות אחרות – אולי אין מקומם בלקוטי–שיחות?

נראה שחברי הוועד חשבו הדק היטב על הנקודה הזאת, שכן תשובה סדורה בפיהם:

ראשית, לאורך כל השנים הדפסנו בסדרת הלקוטי שיחות גם שיחות שלא הוגהו בתחילה ללקוטי שיחות. הרבי קיבל את זה, ולפעמים אף הגיה פעם נוספת את השיחה, במיוחד עבור ההדפסה בהוספות ללקוטי שיחות.

כדוגמא מציין הרב שפירא את ההוספות לחלק ד' בלקוטי שיחות, שכמה מהשיחות שנדפסו שם לקוחות מתוך ה'פתח דבר' לקונטרסים שהיו יוצאים בזמנו על ידי צעירי אגודת חב"ד – ושם מלבד השיחה היו מכניסים עוד נקודה מתוך שיחה של הרבי, והרבי הגיה את זה. אותן שיחות שהוגהו – נכנסו ללקוטי שיחות בהוספות.

הרב אלטיין מוסיף ומזכיר, שכאשר היו שערערו וביקשו להגביל את המנדט של הוועד להפצת שיחות לפרסם אך ורק את השיחות שהרבי הגיה עבור הליקוט השבועי – הפנה הרבי את הנושא לפתחו של הרב זלמן שמעון דבורקין, שלאחר שבדק את הנושא כתב לרבי מכתב בו פסק כי "המוסד 'ועד להפצת שיחות' הוא סניף קה"ת שעוסק בהדפסת שיחות ומאמרים ומכתבי כ"ק אדמו"ר שליט"א, הן באידיש והן בלשון הקודש והן באנגלית (כולל תרגומים וכו'), זה כמה וכמה שנים. ומוסד הנ"ל לבדו הזכות להוציא לאור בדפוס כל עניני תורת כ"ק אדמו"ר שליט"א".

לקראת סיום הראיון ביקשנו מחברי הוועד לשתף אותנו מה הייתה ההוראה הכללית ביותר שקיבלתם מהרבי בנוגע לעריכת הליקוטים?

– פעם, כאשר ערכנו ליקוט בנושא עמוק ביותר שהצריך ידיעה נרחבת בתורת החסידות – הרבי העיר לנו על כך, והתבטא שהלקוטי–שיחות מיועדים גם עבור יהודי שלא למד בתומכי–תמימים ואין לו הבנה עמוקה בתורת החסידות.

מאז, כאשר ניגשנו לבחור שיחה כדי לערוך את ה'ליקוט' – השתדלנו מאוד לבחור את השיחות בהן דיבר הרבי אודות עניינים שמתאימים גם לכאלה שאינם מאנ"ש. השיחות כפי שהן כיום, הן ממש כמו התורה שבכתב – כל יהודי יכול ללמוד את התורה, ולהבין את משמעות הדברים, ויחד עם זאת, אפשר להעמיק בה עוד ועוד. גם שיחותיו של הרבי מובנות לכל מי שלומד אותן, גם אם רמתו התורנית אינה גבוהה במיוחד. לצד היהודי הפשוט, הרי התלמיד חכם ימצא בשיחה עומקים חדשים, ויגלה דיוקים נפלאים בכל מילה ובכל אות.

עומק נפלא ביותר נמצא דווקא באותן מראי–מקומות שבשולי השיחה. רבים מגאוני הדור שלמדו את השיחות הביעו התפעלות מיוחדת דווקא מהמראי–מקומות. הרבי עצמו ביאר כמה פעמים את העומק הנפלא שבהערותיו. היו גם פעמים שלומדי השיחות היו שואלים את הרבי לפשרה של הערה זו או אחרת, והרבי היה משיב להם במכתבים מבוארים היטב.

פעם הרבי כתב הערה לשיחה, ולא היינו בטוחים שהצלחנו לרדת לסוף כוונתו של הרבי. מכיוון שכך, העלנו על הכתב את מה שהבנו, וכתבנו שלכאורה הכוונה כך. הרבי השיב לנו בזה הלשון: כמה כוונות בזה…

נסיים את הראיון באיחול, שנזכה ל'תורה חדשה' מפיו של הרבי מלך המשיח, ותנכו לערוך את ה'ליקוטים' החדשים תיכף מיד ממ"ש!

*

לקניית הכרכים החדשים בחב"ד-שופ לחץ כאן