הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מה"מ בשכונת הכרמל הצרפתי, חיפה
בתור ילד אהבתי לראות את אבא שלי שיהיה בריא יושב ועובר על רשימת הקניות לסופר.
הרשימה היתה קבועה עם אותם הפריטים, ובכל שבוע היו מצרכים אחרים שנדרשו.
אנחנו מסיימים מחר את שנת תש"פ באווירה לא פשוטה.
עם סגר לא ברור, מריבות בין אחים והעתיד לא ידוע.
אבל אפשר להגיד דבר אחד, 'רשימת הקניות' והבקשות נשארה בדיוק כמו בשנה שעברה.
ביקשנו בריאות, נמשיך לבקש. התחננו על חינוך הילדים – נמשיך להתחנן.
אפילו את הבקשה להסתדר עם המנהל או עם העובדים לא נשנה.
אז למה צריך בכלל שנה חדשה? סתם כדי שהסרט יחזור על עצמו?
חצי השנה האחרונה וקצת יותר הביאה אותי לחשוב קצת על מה שאני רוצה להשיג ומה באמת חשוב בחיים.
משפחה יותר מבילויים, חברים יותר מקולגות, ושמחת חיים יותר מריקודים.
אגב, חכמינו זכרונם-לברכה 'עלו על זה' כבר לפני אלפיים שנה כשכתבו את תפילת "שמונה עשרה".
תסתכלו ותראו את סדר הבקשות, שהוא לפי סדר העדיפויות – ובו שכל ומימוש עצמי קודמים אפילו לבקשת הפרנסה.
ביום האחרון של השנה, זה הזמן לעשות 'חשבון נפש' עם עצמנו, איפה אנחנו ומה אנו רוצים לבקש ולהיות.
ולקראת ראש השנה אאחל לכם
שתהיה לכולנו שנה טובה יותר, מתוקה הרבה יותר, שנהיה ביחד ונזכה כבר להיפגש'
בלי מסכות ובלי ריחוק חברתי, למעמד הגדול מכולם – הגאולה האמיתית והשלימה, בירושלים הבנויה במהרה!