הישיבה שקיבלה אותי באהבה וללא תנאים • טור אישי

חיים סבאג

בשבילי ישיבת הבוכרים (אור שמחה) בגיל הנערות היתה העוגן שלי והמפלט מפני מקומות שלא יודע לאן הייתי מגיע אליהם אילולי המקום המחבק הזה שקיבלתי משני האנשים המדהימים ר' מענד'ל גורביץ המשפיע היקר והאהוב וכמובן ר' מוישק'ה לווין ראש הישיבה החייכן והמסור.

המקום הזה מעבר למקום שלומדים בו תורה ומקצועות נוספים (שחיטה ספרות ורבנות) היוותה עבורי “מקום מפלט” אחרון בשבילי בעולם הישיבות והתורה אחרי שלא שרדתי בשאר הישיבות שלא התאימו עבורי.

במקום הקודם שלמדתי בו לפני שהגעתי לישיבת הבוכרים התחושה שלי היתה שאולי אני לא בסדר, או ש”אני” לא מספיק טוב..

אולי אני לא הבן אדם שזה דרך החינוך שמצפים ממנו להיות ואולי גם אני סוג של “פרי רקוב” מביחנת הנהלת הישיבה.

לצערי עם כל הכבוד וההערכה על רמת הלימודים – באף אחת מהישיבות הקודמות שלמדתי בהן לא הרגשתי מעולם “בבית”!

והתחושה בשבילי היתה בעיקר “שאולי אני לא ראוי לרמת אדיקות הזו”, או שזו רמה גבוהה מאוד עבורי..

כשהגעתי לישיבת הבוכרים למבחן קבלה אני זוכר שהתכוננתי בדיוק כמו שהייתי צריך להתכונן לישיבות של “המצויינים” של האיליטות, כי ככה הורגלתי שצריך בשביל קבלה לישיבה “רמה גבוהה של לימוד גמרא”..

שקדתי כמה ימים על גמרא (לא זוכר איזו מסכת) לפחות 3 דפים ששיננתי עם רשי ותוספות + מפרשים כדי שאוכל לענות על שאלות ראש הישיבה ואתקבל אליה.

אני זוכר את אותו היום כמו אתמול כשאני פוסע ייחד עם אבי מהכניסה למתחם של ישיבת הבוכרים, עולה בגרם המדרגות אל הכניסה לזאל (בית המדרש) בדרך קולט שיושבים 2 בחורים כל אחד זרוק על מדרגה אחרת ומעשנים סיגרייה..

(אציין בשלב זה שכבר עישנתי במשך שנה או יותר והסתרתי מההורים שלי בעיקר מהפחד שיגלו וייכעסו עליי מאוד – זה לא בא בחשבון בכלל אצלם! מיותר לציין שבישיבות "הרציניות" זה כמובן לא היה דבר מקובל בכלל!)

אבא שלי היה בהלם מהמחזה.. אבל זרמנו לזאל כי כבר הגענו עד הלום..

בכניסה לזאל רואים מיד את הרב לווין קם מכסאו לעברנו “ברוכים הבאים” עם החיוך האופייני שלו ולחיצת יד חמה לאבא שלי ולי, מי כבודו.. מהיכן…

אני: באתי להיבחן לישיבה (דיברתי לפני”כ עם הרב גורביץ’”)

הרב לווין: אוקיי על מה אתה רוצה להיבחן, מה אתה יודע…

אני: לא זוכר בדיוק איזו מסכת זה היה, אבל באותו זמן זכרתי.

הרב לווין: שאל אותי אולי 2-3 שאלות – ומייד “אוקיי התקבלת לישיבה”!

אני: זהו סיימת את כל השאלות?

הרב לווין: כן לא צריך יותר מזה, אתה נראה גם בחור חכם ואין צורך ליותר מידי שאלות, וגם ולא נראה לי שאתה הולך לעשות לנו יותר מידי בעיות פה..

אבא שלי: תגיד כבוד הרב, זה נראה לי לא הכי מכובד שבחורי ישיבה מעשנים סיגריות, אין לך בעיה עם זה?

הרב לווין (בחצי חיוך): תקשיב לי ותקשיב לי טוב ר’ אורי היקר “אצלי בישיבה בחור שאין לו קופסת מרלבורו, אבל רק אדום לא “לייט” – לא יכול להתקבל לישיבה” – איזה סיגריות הילד שלך מעשן?! (כמובן שאמר את זה בבדיחות וכמובן מעדיף שאף אחד לא יעשן וגם כל צוות הישיבה אינם מעשנים ומהווים דוגמא טובה)

אני: אמממ. סיגגרררי.. (באותו רגע רעדתי מאבא שלי) אנננני אאהההה לא מעשששן חס וחלילה.

אבא שלי: טוב נחשוב על זה כבר.

באותו ערב התעקשתי עם אבא שלי ואמרתי לו שאם הוא רוצה שאי פעם אחזור לאיזושהיא מסגרת ישיבתית\תורנית זה רק במקום הזה ואני לא חוזר בשום פנים ואופן למקום הקודם שהייתי בו!

אחרי שנזרקתי מהמקום הקודם לפחות 3 פעמים על עוול גדול של צפייה במשחק כדורגל בפיצוצייה בעיר – כמובן שנזרקתי ובכדי לחזור נקנסתי בסכומי עתק עבור בחור בגילי, ואבא שלי היה מוכן לשלם כל סכום שבעולם בכדי להחזיר אותי למסגרת הישיבה!

איך שאני מכיר את אבא שלי גם 10 פעמים הוא לא היה מוותר שאזרק לרחוב או למסגרת שאיננה מתאימה לאופי הרוחני בו גדלתי!

אם כבר הגעתי עד לפה:

נכון זה ממש לא קל עבורי לחשוף משקעים כאלו מהעבר וזה דברים מאוד אישיים שעיצבו את העתיד שלי בתור נער בנקודת זמן מאוד קריטית בגיל הנעורים שלי לגבי העתיד שלי, אם להישאר בישיבה או ללכת לעבוד

(מסגרת צבאית לא התאימה לי באותו פרק זמן מטעמי בריאות)

ועל אף שלא הכי נעים בעולם לשתף את הדברים האלו, אני חושב שהמינימום שלי זה להחזיר טובה למקום הזה שקיבל אותי בזרועות פתוחות ללא שום “תנאים מיוחדים”

האנשים האלו הושיטו לי יד וחיבוק חם וקיבלתי מהם רק חום ואהבה בכל המובנים (לא רק בלימוד) אלא בעיקר היו לי כמו אבא במקום הלימודים – שאני לא זכיתי לחוות את זה באף מקום אחר!

אם זה משחקי הכדורגל בחצר הישיבה, אם זה הטיול לאילת עם יאכטה בלב ים ושפע של בשרים על האש – טיול וחווייה שגם לא אשכח לעולם.

אני לא אשכח שפעם הר’ גורביץ’ קלט אותי באיזו מסעדה צופה במשחק כדורגל, על אותו עוול שקיבלתי הרחקה מהישיבה הקודמת לחודש ובעיקר ביזיון והשפלה ובנוסף קנס כספי גדול, בישיבת הבוכרים העונש שלי היה שמחר בבוקר צריך להגיע בזמן לשיעור התניא!

בעיקר ההרגשה שאני לא איזה “שה טועה” וכפי שהרב לווין תמיד היה אומר לי בצעקה רמה מול כל הזאל – “אתה הפרח של הישיבה שלי” (שד.א. לא הייתי הייחיד – כל מי שלמד שם הרגיש בדיוק כך)

ושלא תבינו לא נכון, אמנם המקום הזה היה פחות לוחץ מבחינה חינוכית ונתן לי את החופש,

מבחינה לימודית זו אחת הישיבות שמספיקים ללמוד שם הכי הרבה במקצועות הרגילים בשאר הישיבות

גמרא, חסידות, והלכה לימודים לרבנות עם הרב אליעזר ברוד (רב העיר כרמי יוסף) וקורס שחיטה (עופות וגסות), קורס סת”ם (ספרי תורה תפילין מזוזות)

מה עוד רוצה להעביר מהפוסט הארוך הזה ואני יודע שזה לא מתומצת ובאמת השתדלתי הכי הרבה ולא ממש הצלחתי כי יש לי כל כך הרבה מילים טובות ואינספור חוויות טובות להגיד על המקום הזה,

הנקודה היא “דרך ארץ קדמה לתורה” ואם רק נדע לקבל כל אחד עם חום ואהבה מבלי להסתכל על העבר או על השקפות העבר שלו מהבית נוכל לבנות עולם ודור הרבה יותר מוצלח עם בסיס וקרקע נוחה שכל אחד יוכל לגדול בה ולהגיע למקומות הכי גבוהים!

היום אני ב”ה עובד בהייטק,

אמנם אני לא עוסק במקצועות שרכשתי במסגרת לימודיי בישיבת הבוכרים,

אבל את השורשים שלי אני יודע שקיבלתי מהמקום הכי טוב לפני שהלכתי לרחוב לחפש לעצמי מסגרות אחרות.

למה אני משתף את כל זה?

שבוע שעבר קיבלתי על עצמי ייעד לעזור לישיבה בבניית 5 מטרים נוספים למבנה הפנימייה שזקוק נואשות לשיפוץ והרחבה, המצב שראיתי איך שהמבנה נמצא – נראה מזעזע!

היות וכרגע הישיבה בקשיים עצומים ואין להם יכולת כלכלית לשפץ את המבנה שבאמת אני רוצה לחסוך את התחושה שהייתה לי כשנכנסתי למבנה הפנימייה – לא אוסיף יותר מידי תיאורים, כי אפילו להתפנות הרגשתי לא נוח להיכנס,

יש שם בחורים בדיוק כמוני שלומדים שם,

ומי שמכיר אותי יודע כמה אני מפונק וחשוב לי אסטתיקה וניקיון ומיותר לציין שהמקום היום רחוק מלהיות כפי שהיה בתקופה שאני למדתי שם – עקב הקשיים הכלכליים,

ולכן לקחתי על עצמי ייחד עם עוד חברים שלמדו איתי שם בעבר ייעד לגיוס שאני מאוד מקווה שמי שנפתח לו הלב עד כאן יוכל לסייע אפילו במשהו סמלי וכמובן אודה לכל אחד ואחת – בשבילי המקום הזה הוא לא עוד מוסד לימודים,

הוא היה עבורי בית שני ובטח יש עוד הרבה נערים כמוני שצריכים את המקום הזה שיידאג שאולי לא יצליחו להתקבל למוסדות “המצויינים” אבל בית יהיה להם והם לא ייזרקו לרחובות!

אנא מכם, קחו חלק בשיפוץ המוסד המיוחד הזה!

לתרומה און-ליין