המרחב שבצמצום: סקירה יסודית על שיטת הרבי בלימוד התורה

מערכת ה'איבערלעבן' – התלמידים השלוחים, ישיבת תות"ל נתניה

מרחב וצמצום. שני מוטיבים המרכיבים עולם מלא. מרחב, מורה על 'פיזור' ו'התפשטות' ומאידך צמצום במהותו מורה על 'קיבוץ', 'הפחתה' ו'מיקוד'. בכל דבר איליו ניגש, נפגש בשני המוטיבים הללו, ושומה עלינו לבחור באחד מהם.

החכם ידע לתמרן בין שניהם, פעם ינקוט באופן התפשטותי ופעם באופן המצמצם. אך לדעת לשלב את השתיים ולהוציא כשהם בלולים יחד, תוצר אחד, זהו כבר גאונות יחודית.

גם בעולם התורני נמצאים שני המוטיבים הללו, יש שהתמקדו ב'מרחב' – ב'בקיאות', בצבירת ידע כולל. ויש שהתמקדו ב'צמצום' עיון ופילפול, כאלה המנפים כסולת את ה'אימרות' והדינים ומנסים לבנות על-גביהם הרים ובניינים.

מי מבין השנים צודק? מי יותר מכוון אל האמת – תיקו! שניהם אהובים וחביבים ודבריהם אמיתיים ומכוונים.

[דברים אלו מיוסדים על הגמרא בהוריות דף י"ד ע"א: "איבעיא להו: רבי זירא ורבה בר רב מתנה: הי מנייהו עדיף: רבי זירא חריף ומקשה ("מתוך פלפול יתירא דהוה ליה – הוה מקשה ומתרץ". רש"י) ורבה בר רב מתנה מתון ומסיק ("לא הוה חריף כל כך, אלא מתוך שהוא שוהה ומעיין יפה יפה – מסיק אליבא דהלכתא -) מאי? תיקו"]

הזכרנו ששני שיטות הם, ושניהם נכונות אמנם וודאי ש'עולה על כולנה' כזה המשלב את שניהם. וכזה הוא כ"ק אדמו"ר מה"מ.

וקודם אשר ניגש אל הקודש, יש להבהיר כמה עניינים. ראשית יש להפריד ולחלק בין תלמיד חכם, רב, צדיק וגאון לבין 'נשיא בישראל'. לשניהם סוגי עבודות שונות.

הת"ח עניינו – לימוד התורה גרידא (וכמובן מתוך יראת שמים והכרה ברורה ב'נותן התורה').

רב עניינו – להורות הלכה ואת 'המעשה אשר יעשון', וצדיק עניינו – קדושה והתעלות.

ומאידך 'נשיא בישראל' שונה במהותו בכך שדרך נשמתו עולות כל נשמות בית ישראל. וההתעסקות שלו עם קהל מקורביו היא השפעה פנימית מ'נשמה כללית' ל'נשמה פרטית'. ולא ככל הנזכרים לעיל (ת"ח, רב וצדיק) שעיקר התעסקותם היא עם עצמם וגם כשמשפיעים לזולת או לאחר הרי-אז ההשפעה הינה השפעה חיצונית בין שני אישים שונים.

וכפי שכתב הרבי (אגרת קודש מג' בתמוז תש"י): "רבים המחפשים ומבארים מעלות וגדולת נשיאי חב"ד . . בפרט בענינים שונים: איש המסירות-נפש, גאון, בעל מדות, צדיק, בעל רוח הקודש, מלומד בנסים ועוד ועוד. וגדלו ביותר שבחים אלו, על פי ההגדרה בתורת החסידות, מהו מסירות נפש, מהו גאון וכו'. ובכל זה – העיקר חסר כאן. ונוסף על זה, שהוא עיקר בעצם, חשוב הוא ביחוד משום שנוגע ביותר, וביחוד לנו, קהל חסידיו ומקושריו. וזהו – מה שהוא הוא הנשיא, ונשיא חב"ד. כי – נשיא בכלל, נקרא ראש אלפי ישראל, הוא בחינת ראש ומוח לגביהם, וממנו היא יניקה וחיות שלהם. ועל ידי הדביקה בו קשורים ומיוחדים הם בשרשם למעלה מעלה".

הנה בכל זאת 'ברי' וברור לנו. שכלל התארים המוזכרים במכתב ישנם ב'נשיא'. אמנם לא כעיקר. אבל בהחלט ישנם. בספר המאמרים 'ענינים' לאדה"ז מובא מאמר המבאר את עניין 'לימוד התורה אצל הבעש"ט', שממנו אף עולה שמלבד היות הבעש"ט נשיא בישראל הרי בנוסף הי' בבחינת צדיק. ולכן סגנון לימודו הי' כסגנון לימוד הצדיקים. וז"ל אדה"ז שם: "התורה נשתלשלה מעולם לעולם ובכל עולם הוא בפנים אחרות . . שבכל עולם ממטה למעלה לפי הפנים שיש לה באותו העולם, מוכרח להיות לה איזה חסרון . . ובעולם שלמעלה לא קשיא קושיא זאת, וקשיא קושיא אחרת כנזכר עד שורש כל השרשים מהתורה שהיא חכמה שלמעלה ושם היא בשלימות גמור. אך כשצריכה להשתלשל צריכה להיות כך בכל העולמות. והנה הצדיק שהוא יסוד עולם והוא ל'[שון] התקשרות שמקשר כל העולמות, ולכן הי' יכול להשיב מה שיאמרו לו לפי הפשוט לפי שהוא יודע מה שנחסר באותו העולם, ויודע ג"כ למלאות החסרון מעולם שלמעלה".

כ"ק אדמו"ר מה"מ – בנוסף להיותו 'נשיא בישראל' מצינו בו גם את כלל המעלות. "איש המסירות-נפש, גאון, בעל מדות, צדיק, בעל רוח הקודש, מלומד בנסים…"

מאיזה עולם עליון שואב הרבי את ידיעותיו – איננו יודעים. במהלך השנים הוזכרו טיפין טיפין במקומות מעט מהיכן הבעש"ט ואדה"ז לקחו דבריהם. וכמוזכר בדרך מצוותך (מצות אמנת אלוקות פי"ב) " כידוע המעשה של גיסו ר' גרשון קוטעבר עם החכם באה"ק, שכתב לו הבעש"ט כל המעשה טרם שהיתה בפועל  . . [ש]היתה עלית נשמתו  . .  [היתה] בהיכלות דיצירה . .  [ש]שם יוכל להיות נכללים ט"ו שנים בסקירה א[חת]".

אצל כ"ק אדמו"ר מה"מ מצינו שבחים נפלאים על גודל תפיסתו, שקידתו ובקיאותו. להלן נביא דגמאות מעט מהמפורסם בין חסידים: מספר הרה"ח מאיר זאיאנץ – "אני זוכר שבכ"ד טבת תש"ט הרבי ישב מול החלון ב'זאל' למעלה ומולו ישבו כמה ראשי ישיבות והאזינו ל'הדרן'. אני עמדתי מולו, בדיוק מאחורי ראש ישיבה ליטאי אחד שאיני זוכר את שמו. הרבי שילב בדבריו 'הדרן' על הש"ס עם סיום על כמה מסכתות שעלו בגורלו בחלוקת הש"ס. בסוף ה'הדרן', ראש הישיבה קם ממקומו, ניגש אל הרמ"ש ואמר לו בהתרגשות ובהתפעלות: יסלח לי כבודו ("אנטשולדיגט מיר"), הרי הבאתם ציטוטים מכל התורה כולה, תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים – איך ייתכן שאדם רגיל יזכור כך את כל התורה כולה?! איך זה אפשרי בשביל בן-אדם רגיל?! הרבי ענה לו: 'כדי שאזכור משהו בשטחיות ("איך זאל געדיינקען אויבערפלעכלעך"), אני צריך ללמוד זאת פעם אחת. כדי שאבין את הדבר ביסודיות ("איך זאל פארשטיין גרונטלאך") ואזכור זאת לעולם, אני צריך ללמוד זאת פעמיים.

כך אני זוכר את הכל". עוד מסופר בספר ימי מלך סיפור המראה כמה שעות יגיעה ושקידה יושב הרבי – ". . אחד מאנ"ש ביקש את כ"ק אדמו"ר שליט"א שיאמר דא"ח בכל שבוע (הי"ז בשנת תשי"ב), וענה: "מניין אקח את שמונה השעות לכך?" עוד מצינו ביום א' כ"ב סיון תשל"ו, נכנס ליחידות הפוסק הנודע בעמ"ס 'שבט הלוי' הרה"ג שמואל הלוי וואזנר ע"ה ובין הדין ודברים שנשאו ונתנו אחד עם השני אמר הרב וואזנר משהו בשם המהרש"א, והגיב ע"ז הרבי: "נדמה לי שאין מהרש"א כזה". אחרי היחידות חיפש את המהרש"א ומצא את המקום ושמח מאוד, אבל כאשר עיין בדבריו ראה שכוונתו אחרת לגמרי, ונוכח לראות שהרבי צדק.

מסיפור זה (האחרון) רואים שישנה מעבר לבקיאותו הנפלאה גם עמקות מיוחדת. אך גם עמקות אינה שיטה ולהלן ניגע בשיטה הלמדנית של כ"ק אדמו"ר מה"מ.

"לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד" – פוסקת הברייתא. תמהה ע"כ הגמ' "מי ידע כמה חיי אדם"? וכי האיך יעלה על הדעת לחלק את שנות חיי האדם באם אין יודע כמה שנים הוקצב לו מלמעלה? ומשיבה "לא צריכא, ליומא" כלומר שילוש שנותיו האדם הכוונה היא שילוש ימי האדם, שכל יום צריך אדם לשלשו במקרא, משנה ותלמוד. על דברים אלה כתב ר"ת "אנו סומכים אהא דאמרינן בסהנדרין בבל בלולה במקרא במשנה ובגמרא דגמרת בבל בלול מכולם" שע"י לימוד 'תלמוד בבלי' יוצא אדם י"ח שילוש ימיו, היות ובלולה מכל ענייני הלימוד הן מקרא הן משנה והן גמרא (מדרשים וכדו').

כנראה שמסיבה זו קבעו רבותינו הק' בסדר לימודם כך שרוב שעות היום הוקדשו ללימוד ושינון הש"ס. אדה"ז שסיים את הש"ס עם כל הנושאי כיליו עם ראשונים ואחרונים  בהיותו סה"כ בן ח"י שנים. וכן בהמשך שסיים ט"ז פעמים (כמובא בהקדמה של בני המחבר לשוע"ר).

רובם ככלום של ה'לומדים' כיום, מסודר בראשם שיטה למדנית. שיטה – סדר קבוע שאמור לתת מענה בכמה מקומות שונים. במהלך הדורות צצו קמו – כבאים מן שמיא, אישים יחידים שחידשו 'דרך' ו'שיטה' בלימוד. כל חידוש וזוהרו עימו. בוהק נוצץ שהאיר לכל תבל. אמנם השיטה חודשה בבית מדרש קטן אך בהמשך דרכה, חצתה נהרות עברה מדבריות וכבשה אלפי בתי מדרשיות גדולים כקטנים. ואכן כך היא דרכה של תורה – ה'שלי' 'שלך' הוא! וכך הפכה ה'שיטה' לנחלת הכלל.

השיטה, שמחוללה ויוצרה דאג לאחיו ומתוך אהבתו וחיבתו להם, נתנה שילמדוה. הנה בכל בית מדרש וכינוס למדני קיבלה עוד פנים ועוד צורות. זה מלבישה וזה פושטה. אך תמיד הבסיס ישאר איתן ואלו הן היסודות שנתן הרב המחדש בשיטתו המיוחדת.

בשנות הבחרות, בהם מעצב העלם הצעיר את אישיותו – בתוך כותלי הישיבה, מחפש הוא את דרכו שלו במרחבי התורה, בו יצעד ויתעלה. וגם כ'תמים' צעיר, הרוצה לעשות את רצונו הק' של הרבי, ההתלבטות קשה. הדרישה ברורה "לימוד כל התורה כולה" אך בביצוע תוהה הוא היכן אבוא והיכן אלך, באיזו 'שיטה' אתחיל ואתעסק?

ראשית, קודם שנחל לפרוש את 'מצע' השיטות ופנינתם – שיטת כ"ק אדמו"ר מה"מ. יש לחלק בכללות את סגנון הלימוד בעולם התורני לשניים. הראשונה סגנון לימוד הישיבות החרדים – ליטאים וחסידים כאחד – העמקה ובקיאות בש"ס ראשונים ואחרונים הכוללת חלוקת סברות, ניתוחם וביאורם. כך שכל דור בדורו הוסיף עוד קומה או נדבך בבניין הלימוד המסורתי; והשניה סגנון לימוד הרש"ר הירש ודומיו – העמקה ועיון במקרא, ש"ס וראשוני-המפרשים, ללא שקלא-וטריא בדברי האחרונים.

להלן נתמקד רק בסגנון הראשון – הישיבתי.

בשיטה זו עצמה ישנם כמה סוגים:

א. בקיאות.

ב. פילפול.

ג. גדרים – שני דינים.

ד. דיוק.

ה. אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

יש שיחודו בבקיאות ויש בפלפול, ופשוט שאין זה בלא זה. כלומר איש הבקיאות ישתמש במעט גם בפילפול, ואיש ה'גדרים' יזדקק לבקיאות ופילפול. אמנם לכל אחד ישנו את ה'שער' בו עולים כל דברי-לימדו.

ר' שלמה יוסף זוין ע"ה בסיפרו אישים ושיטות העלה על נס כמה וכמה אישים תוך שמשרטט קווים מרכזים בדברי ימי חייהם ובעיקר בלימוד תורתם.

ר' חיים מוולוז'ין הינו דוגמא לכזה שתפס את שיטת הבקיאות. וכך כותב עליו רש"י זוין " . . ר' חיים הוציא את התורה מן הצמצום אל המרחב ומן צדי הדרכים אל

הפשטות והישרות. המרחב כיצד? נוהגים היו הרבה מלומדי התורה להתכווץ בדקדוקים של "כלומר" שברש"י עם "ודו"קים" שבמהרש"א . . והצמצום בלשונות בודדים ובמשפטים יחידים והדיוקים בפרטים שונים מערפלים על היקף הסוגיא בכללה. ר' חיים הורה ללמוד את הסוגיא עם שיטות הראשונים. התמצית של כל הסוגיא מקנה להלומד את בהירות העניינים הנידונים ולא עוד אלא שהפרטים מתבהרים אף הם, מבלי שיהיה צורך להתעכב עליהם ביחיד. והפשטות כיצד המפולפלים החריפים היו נוהגים להשתעשע בחידודים של קושיות ותירוצים, היו מקשרים חבל בחבל ונימא בנימא ויוצרים מיני המצאות מסובכות, אבל אינם מיישרים דרך בסוגיא עצמה. בא ר' חיים והקים ישיבה לפי דרכו של רבו הגדול, הגר"א. לא קושיא ותירוץ הם הקובעים ולא פלפולים מחודדים הם הדרך. הבנה הישרה של הסוגיא היא המטרה, והחיפוש אחרי האמת לא אחרי החריפות היא השאיפה ו"לא נורא" אם אפילו לפעמים נוטים מפירושי הראשונים כשפשטות ההבנה דורשת כך. הרי אפילו בהוראה למעשה כתב ר' חיים: "וכבר הוזכרתי בזה מפי מו"ר גאון קדוש ישראל רבינו הגדול החסיד מ' אליהו נ"ע מווילנא שלא לישא פנים בהוראה אף להכרעת רבותינו בעלי השלחן ערוך . . כל שכן כשאין הדבר נוגע להלכה למעשה אלא לבירור הפשט זה הכלל: בתורה דכתיב בה אמת, "בלתי אל האמת עינינו".

וכמו שבכל הדרכים והשיטות ישנם חסרונות ויתרונות. היתרונות שבשיטה זו ה"ה נפלאים. אך החסרונות בולטים בה מאוד ובשתיים (שניהם מצוטטים מדבריו): א. "שקיצוניות אחת הולידה קיצוניות שניה, ובימינו אנו הזניחו לגמרי את העיון במהרש"א"; ב. כיוון שהבנה הישרה של הסוגיא היא המטרה, והחיפוש אחרי האמת לא אחרי החריפות היא השאיפה ו'לא נורא' אם אפילו לפעמים נוטים מפירושי הראשונים כשפשטות ההבנה דורשת כך.

כך אפשר לפרט אישים רבים שכל אחד מהם הובלט דרך מסויים ובו מעלותיו וחיסרונותיו.

חלוץ חדש שריענן את הלימוד והפיח רוח חיים חדשה בלימוד. אישיות נדירה שעמדה בקשר אמיץ וחזק עם כ"ק אדמו"ר הרש"ב. הלו הוא ר' חיים סולוביצ'יק מבריסק. מהספור הבא אפשר ללמוד את הערכה של כ"ק אדמו"ר הרש"ב כלפיו עד שכינהו בשם 'גדול בישראל'.

בשנת ה'תע"ר באסיפת הרבנים הידועה בפטרבורג – שהייתה באותה עת הבירה של האימפריה הרוסית – לקח עמו כ"ק אדמו"ר הרש"ב את ר' מענדל חן ע"ה, שהפך להיות יד ימינו בועידה. הוא סידר את המסמכים, השתתף בדיונים, הגן בפומבי והתנצח על שיטתו ודעתו של הרבי, ואף נאם בשמו כשהרבי הורה על כך.

מי שעמד בראש האסיפה מטעם ההנהגה של היהדות החרדית לצידו של הרבי היה ר' חיים. כאשר הגר"ח נשא נאום חוצב להבות אש, לא היה למשכילים ולפוקרים מה לענות והחלו לגחך מולו ולשחוק בעיצומו של הנאום. הרבי שחרה לו על הבזיון של תלמיד חכם מובהק שבדור, עזב במחאה את חדר האסיפות, תוך שהוא כותב פתקה ומכניס אותה לידי ר' מענדל.

בסיום האסיפה, הודיע ר' מענדל שהוא רוצה לברר בפומבי את סיבת עזיבת הרבי את המליאה. פתח את הפתק שהשאיר הרבי בידו, והקריא בקול את מה שהיה כתוב בו: "לא אוכל להשתתף באסיפה בה לועגים לגדולי ישראל". לאות הזדהות עם המחאה של הרבי, עזבו כל גדולי הדור את האסיפה. באותה הזדמנות התבטא הגר"ח: "אני מקנא ברבי הרש"ב שבין מקורביו נמנה אדם נפלא כר' מענדל חן".

ר' חיים הוא שחידש את שיטת 'הגדרים' -'שתי דינים'.

רש"י זוין בספרו הנזכר, הטיב להגדיר את שיטת לימודו של ר' חיים: "להבדיל ולחבר – זה כוחו וזו סגולתו של רבי חיים. לנתח את הענין ניתוח חודר באיזמל ההגיון החד, לבררו בירור יסודי, להפרידו ליסודותיו הראשוניים, ולהעמידו מתוך כך על טהרתו הברורה, על נקודת האמת-לאמיתה, מבלי תערובת של סיגים וכלאים – זוהי הדרך, שסלל לו רבי חיים. ובדרכו זו האיר כמגדל אור ענקי על פני כל רחבי ים התלמוד הגדול וספרותו הרחבה. צלל רבי חיים לעמקו של ים זה ודלה משם פנינים ומרגליות מזהירות מלוא חפניו. משנת ר' חיים היתה קב ונקי, נקי כסולת מנופה. את הסובין, אפילו קורט של סובין, לא קלטה לכתחילה משנתו. ומרגליות אלו כשהיו מתגלות על ידי הסברתו המיוחדת של רבי חיים, כמה היו מרהיבות את העין וכמה היו מרהיבות את הדעת!"

דמות נוספת, שתפסה את סגנונו של ר' חיים והוסיפה בו נופח מדילי' – הגאון הרוגאצ'ובי. הרוגוצ'אבער הי' למשך תקופה ארוכה החברותא של ר' יוסף דב סולוביצ'יק בנו של ר' חיים, כנראה מה שגרם לו גם לשאוב לתוך קירבו את שיטת אביו. דמות שגם רש"י זוין מדבר עליה בהכנעה ובביטול עצום. וז"ל: "הרוגצ'ובי היה 'חד בדרא' לא במליצה ולא בשגרה. לא נמצא שני לו בדורנו, וגם בדורות הרבה לפניו ולאחריו, בבחינת ידיעה בקיאותית מופלאה של כל התורה כולה, לכלליה ולפרטיה ולפרטי פרטיה, לחדרי חדריה ולעמקי סתריה… יודע הגאון הרוגאצ'ובי את ערכו, לא נכחד עצמו ממנו. אין הוא מחשיב כלל… אפילו את ראשוני האחרונים. לא מזכירם ולא מביאם כלל. ואפילו את הראשונים (רש"י, תוספות, הרא"ש וכו') שהוא מצטט אותם לפי דרכו, ומראה לנו פנינים נפלאות בדבריהם, אפילו את הראשונים האלה אין הוא מקבל את מרותם באופן מוחלט".

עוד כתב "הניתוח של הגאון הרוגוצ'ובי. ידועה חידוש שיטתו הניתוחית של רבי חיים סולובייצ'יק וההולכים בעקבותיו, שיטת "שני דינים" להרוגצ'ובי יש גם דרך ניתוחים של… שלשה דינים!" וכך מונה את ג' הדינים ב'מילה' ומוסיף עליהם כמה וכמה דוגמאות (כיד ה' הטובה עליו).

הרבי מלך-המשיח כתב על שיטת הגאון "הגם שמדובר בשיטה חדשה לגמרי . . מאחר שלימוד באופן זה מראה ומגלה את היוקר והעושר שבלימוד התורה, הרי כדאי ומומלץ שתלמידי הישיבה יאזינו מידי פעם לשיעור הצועד בדרך ובשיטה זו.. לימוד כזה מעניק רחבות ועמקות לא רק בלימוד התורה שעל אתר, אלא גם בכללות הגישה אל תלמוד תורה".

בקונטרס 'עניינה של תורת החסידות' מבאר הרבי שתורת החסידות היא כ'שמן המפעפע בכל דבר', פיעפוע פנימי שמהווה את התוך והפנימיות שבכל דבר. וחסידות בכוחה הפלאי מצליחה לגלות את נקודת התמצית, ולהעמידה בקרן אורה – כך שהמושכל  מואר באור יקרות באופן חי בקרב הלומד.

הכח הסגולי שיש בתורת החסידות נמצא גם ובעיקר באלו שאומרם. נשיאי ישראל. זה ה'עומד בין הוי' ובניכם' – 'להגיד לכם את דבר ה'. כל דבריו אלו דבר ה'. אין בו לא רבב ואף לא שמץ של חוסר דבר אמת. הכל מיוסד ומושתת על אדני התורה ללא שינוי והכנסת נופח עצמי. אמת טהורה ומזוקק. וזהו יפיו.

כפי שהזכרנו למעלה בהרחבה – את שיטת ר' חיים מוואלוזין. יש בה שני חיסרונות:

א. "שקיצוניות אחת הולידה קיצוניות שניה, ובימינו אנו הזניחו לגמרי את העיון במהרש"א";

ב. כיוון שהבנה הישרה של הסוגיא היא המטרה, והחיפוש אחרי האמת לא אחרי החריפות היא השאיפה ו'לא נורא' אם אפילו לפעמים נוטים מפירושי הראשונים

כשפשטות ההבנה דורשת כך.

ואולי אפ"ל שחידושו של הרבי בשיטתו, מצליחה לחלוש על מעלות כלל השיטות ובנוסף אף לפטור את ב' הבעיות שנולדו משיטת הנ"ל.

והתשובה לשני איבעיות אלו. גלומה בשיטת הרבי עצמו. וכפי שהעיד ע"כ במהלך השנים:

(א) בהתוועדות כ"ף מנחם-אב השי"ת ערך כ"ק אדמו"ר מה"מ (לראשונה לאחר קבלת הנשיאות) 'הדרן' – שיחה עמוקה ע"פ נגלה, על קטע סיום המסכת.

כהקדמה לשיחה אמר הרבי:

"בדרכי הלימוד בכלל ישנם כמה אופנים: בדרך הגיון והסברה – הנקרא "דער ליטווישער לערנען" [הלימוד הליטאי], ולימוד בדרך של חידוד ופלפול, שמתייחס לפולין. אבל הדיוק בלשון וסגנון – אינו מקובל. 

וטעם הדבר – מסתמא – מצד מיעוט הזמן, ועוד טעם, בגלל החילוק שבין תושב"כ לתושבע"פ, שבתושב"כ העיקר הוא האותיות, שהרי מצינו שמאות אחת בתורה ישנו פרק שלם בש"ס, ובתושבע"פ העיקר הוא הענין, וכמבואר בלקו"ת.

אך מ"מ, הרי פשיטא שגם בתושבע"פ הלשון מדוייק ביותר ועד שמדיוק הלשון יכולים להוציא תילי תלים של ענינים".

דומה שבמילים אלו התווה הרבי דרך חדשה בלימוד התורה, כל דבר בתורה מדוייק. ואכן, כך אנו רואים לאורך כל שנות הנשיאות שהרבי מדייק בשינויי גירסאות, דיוקי אותיות ברש"י ועוד ועוד, כי התורה היא תורת אמת.

והנה, אף על פי שזה חידוש גדול לדייק בתורה שבע"פ, הרבי לומד את זה כ"פשיטא", היינו שפשוט שזה כך, היתכן שדבר כה מחודש הוא כה פשוט?  אלא, כשמסתכלים על התורה כתורת ה', וכחכמת ה' לא יתכן שיש דבר בתורה שהוא אינו מדוייק, שהרי זה חכמת ה' אלא הכל מדוייק לפרטי פרטיו.

ומדברים אלו למדים  שזה דבר נורא אם לפעמים נוטים מפירושי הראשונים ואע"פ שפשטות ההבנה דורשת כך. ההנחה השכלית שאפשר 'לעקם' את דברי הראשונים

בכדי שיסתדר עם פשטות ההבנה ה"ז נובע "מצד מיעוט הזמן". ומצד האמת כל עניין וכל דבר ה"ה מדויק בתכלית! ואם הדבר לא מסתדר לך בראש כרגע, אזי תשב עוד קצת ועוד קצת ובזמן זה תנסה בנוסף לקלף ולנתץ את מציאותך הבהמית. ורק מתוך עידון נפשי – ביטול של ממש, עם התמסרות לעניין בלי למעט בזמן. תוכל ללמוד ולדייק באופן 'ישר' המסתדר עם כל הראשונים ללא חולק.

ובכדי שהדברים יסתדרו, צריכים לעוד שיטה שתומכת בשיטת הדיוק הטהורה שהוצגה לעיל. שיטה המאחדת את כלל נושאי התורה, הדורשת ידע מקיף נרחב, ידיעת דרכי הלימוד וכללי הלימוד היטב. שלאחר שמחדשים בה רואים איך הכל הוא 'אמת לאמיתו' ומסתדר הן עם הפשט והן עם ראשוני המפרשים. וגם זו מעיד הרבי שנוהג בה:

(ב) "לימוד תורה שבעל פה – מובן שנכון וטוב הוא בכל האופנים האפשריים, וכיון שכמאמר חז"ל "אין דעותיהן שוות" – הרי "גם" בזה כמה שיטות ודרכים. וכמדומה שדוקא לאחרונה מתפשטת ומתקבלת יותר ויותר שיטת ודרישות גדולי ישראל דכמה וכמה דורות דמלפנים בהסברה ישרה (לא לחלק שערה לשניים) על אתר (לא להפגיש בדוקא הר בהר) ובבירור הנפקא מינה לפועל ("מאי ביניהו" – שזהו לפעמים קרובות השמירה מלכת בדרך עקלתון). בהמשך להנ"ל – אולי נודע לו משיטתי בזה, להוסיף עוד נקודה – על דרך שהבליט והדגיש הגאון הרגצ'ובי – למצוא המשותף שבענין פרטי זה שבתורה עם עוד פרטים, הכלל והגדר המאחדים. ומובנת העמקות, ועל אחת כמה וכמה הרחבות – הבאות על ידי זה"

יש עוד להאריך בדבר אך קצרה היריעה מלהכיל.

ולמסקנה שיטת הרבי היא – ככותרת הכתבה "המרחב שבצמום" המרחב – הבקיאות וידיעת כל פרטי ופרטי פרטים של כל התורה מאפשרים להוסיף גדר חדש במקום בו עוסקים וכיחסי גומלין גם ב'צמצום' במקום בו מחפשים את הפשט הפשוט מוצאים ע"י הגדר החדש שנתחדש ע"י ההרחבה.

עוד נקודה המסתעפת מכל הנ"ל. אצל חסידים התורה היא 'תורת חיים' וכל פרטיה מדויקים בתכלית ובמילא לא שייך שיווצר מצב בו לומדים באופן כזה שיסתדר רק עם שכל הלומד ויסתור ר"ל את דבריהם של הראשונים (שכל דבריהם ברוה"ק נאמרו) וכך הדבר בולט אצל כ"ק אדמו"ר מה"מ ששיטתו הנפלאה באה לסדר מלבד סידור העומק עם הפשט גם את הדברים שיסתדרו להפליא עם דברי הראשונים. דוגמא לדבר ראה בהגדה של פסח – בנוגע לד' הקושיות בליל הסדר.

עוד עניין המסתעף שאצל חסידים (חסידי חב"ד) מוטל למצוא את ה'ובכן' שבכל עניין. לעומת הליטאים (כמובא בשם ה'חפץ חיים') שצריך למצוא את הקמ"ל את החידוש בכל דין. וגם זה מצביע על ההבדל התהומי בתפיסה. אצל חסידים התורה היא לא רק תורה שאמורה לשכון במח שבראש אלא גם להוות דרך בחיים – הוראה בחיים, ולכן כל עניין וכל לימוד, צריך להביא את ה'ובכן' לעבודת ה'. ולא רק את החידוש והקמ"ל שבכל סוגיא.

• • •

לקבלת העלון מידי שבוע למייל הפרטי, ולשליחת חומר, הערות והוספות, שלחו לכתובת המייל: b0583257708@gmail.com