-
האם בעידן הנוכחי, רבני ישראל מעניקים יותר קולות גורפות, ומה אבן הבוחן שעל פיה נפסקים היום "הלכות קורונה"? כיצד מרגיעים אימהות מפני חשש הידבקות בברית מילה? וכיצד נערכות כיום פגישות שידוכים, ומיהו הזוג החב"די המאושר שהתחתן באופן נדיר בימי ספירת העומר? • לכתבה המלאה
מנדי|י״ג באייר ה׳תש״פנתן אברהם, בית משיח
בהלכה – הכול אותו דבר, אך בדרך שונה
הרב מנחם כהן משמש כבר למעלה מעשור כרבה של קהילת 'בית מנחם' בבאר שבע, והוא אחד מחבר הרבנים המנווטים ביד אמן את 'מכון הלכה חב"ד'.
קולו של הרב כהן, מבין רבני חב"ד בארה"ק, היה אחד הקולות הראשונים שהביעו דעה בהירה וברורה בכל הקשור לפן ההלכתי לצד הצד האמוני מזווית ראייה של רב חסידי. כבר בהתחלה הוא הוציא מכתב לאנשי קהילתו, אך המכתב תפס תאוצה והגיע לעיניהם של אלפי חסידי חב"ד בארץ הקודש, ו'עשה להם סדר' בכל הקשור להלכה, מנהג והסתכלות נכונה על המצב, תוך הבאת דעתו הברורה של הרבי, כי יש לבטוח בה', וארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר ואין להיכנס לפאניקה.
נגיף הקורונה משליך על כל תחום בחיינו, ובתוך כך גם על תחום ההלכה. בחג הפסח שחלף זה מכבר, הותרו חומרות רבות שנדמה בעבר שהן חוק בל יעבור: מנייני תפילה נאסרו, מקוואות נסגרו ונדמה שכל ההווי הקהילתי אף הוא ספג מהלומה.
כיצד מתאפיינים עיסוקיו בתקופה זו, כאשר הרבצת התורה נעשית באופן שונה? זו הייתה שאלה שהפנינו אל הרב כהן, שנענה בחביבות אופיינית.
"בתקופה זו אנשים שואלים הרבה יותר שאלות מבעבר, כמעט בכל צעד בחייהם", מציין הרב כהן בהבהירו שהוא שמח על–כך. "רבנים היום צריכים להיות יותר פנויים ונגישים. ישנם דברים שמותר להקל בהם, אך מול זאת ישנם דברים שההפך, עלינו להקפיד בשמירתם ביתר שאת ולהחמיר".
מהי הנחת היסוד שתגרום לרב להקל או להחמיר בתקופתנו? שאלנו את הרב כהן.
"הפרדיגמה שמנחה אותנו היא שפיקוח נפש נמצא מעל הכול. זהו הערך הכי עליון ביהדות. כתוב: 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', כתוב גם 'וחי בהם' ולא חלילה להפך. לכן, כל דבר שמהווה סכנה על בריאותו וחייו של יהודי, יש להקל בדבר. מאידך, אין הקלות באופן גורף; בשביל זה יש את אנשי ההלכה שיושבים על המדוכה ופוסקים. רב בודק לעומק ומתייעץ היכן באמת יש סיכון.
"הפרמטרים משתנים משאלה לשאלה – אינה דומה שאלה הנוגעת להלכה, או אפילו לעניין מהותי מעיקרי הדת, לעניין שהוא מנהג. במנהגים ובחומרות אפשר בהחלט להקל לעת עתה עד יעבור זעם, אך בדברים מהותיים – אם אין הכרח ממשי, אין לדחותו. לדוגמה: תפילה בציבור זוהי סכנה ולכן תפילה בציבור נאסרה. ניתן להתפלל ביחיד, ואדרבה ביחיד עלינו להוסיף הכנה כדבעי בטרם התפילה. התפילה עצמה יכולה להיות בכוונה יותר מתמיד. בהלכה אף נפסק שתפילה בכוונה עדיפה על תפילה במניין, וכולנו מכירים את הסיפורים על גדולי החסידים שתפילתם הייתה נמשכת ארבע וחמש שעות".
הרב כהן מסביר שכל הפתרונות וההקלות שהותרו בחודשיים האחרונים, כולם מעוגנים בהלכה. "השנה היו משפחות צעירות רבות שהתארגנו לחוג את הפסח לראשונה בחייהם, ועלתה השאלה כיצד יוכלו לטבול כלים חדשים, לאחר שמשרד הבריאות הורה על סגירת המקוואות מחשש להדבקה דרך המשטחים. גם כאן הפתרון שנמצא הוא מעוגן בהלכה – הקניית הכלים לגוי ושימוש בהם בדרך השאלה ממנו.
מקוואות הטהרה נסגרו אף הם, ועלינו לזכור שאלו הטובלים כל בוקר לפני התפילה, זה מדין תקנת עזרא במצבים מסוימים, ותקנה זו בטלה. חסידים אמנם מקפידים על מקווה כל יום, אך מכיוון שיש כאן סכנה, ניתן לוותר על כך עד אשר תחלוף המגיפה ואז נשוב להדר ולהקפיד".
השאלות שמגיעות לפתחם של הרבנים, הן מגוונות ומשתנות מזמן לזמן. כך למשל, אחת השאלות שחוזרות על עצמן שוב ושוב בימים אלה – לגבי שמיעת מוזיקה בימים אלה של ספירת העומר, כדי לסייע בהתמודדות עם הילדים שנמצאים שעות ארוכות בבית, או גם לשמירת המורל של ההורים שאף הם זקוקים ליציבות נפשית יותר מתמיד: "גם בנושא הזה נתנו אישור לשמוע מוסיקה שקטה. אין זו המצאה או היתר שרבנים בדו מלבם נוכח המצב. כל האיסור המקורי של חז"ל הוא על מוסיקה רועשת הגורמת לאדם לרקוד ולשמוח. ואכן, גם היום אין היתר לשמור שירים מקפיצים, אך בשמיעה של שירים רגועים – בוודאי ניגונים חסידיים – אין כל בעיה הלכתית. בכל אופן בימים כתיקונם אוסרים גם את זה כדי שלא יגיעו למוסיקה רועשת".
•
בפני רבני הקהילות ניצבים אתגרים רבים בימים אלו, ואל לנו לשכוח שגם הרבנים עצמם מתמודדים עם מצב שלא מוכר להם–גופא.
אחד המאפיינים הבולטים של הציבור שומר תורה ומצוות, ובפרט הציבור החב"די – היא הקהילתיות. ההתכנסויות שלוש פעמים בימי חול ובשבתות שסובבות סביב בית הכנסת, ישיבה משותפת בהתוועדויות או בשיעורי תורה, חסידות והלכה. כעת הנדבך המרכזי הזה בהווי הקהילה, חסר בהחלט. גם המוסדות הקהילתיים האחרים סגורים על מנעול ובריח. "לא אכחיש שהחֶסֶר הזה גורם לקושי", אומר הרב כהן. "כבר בהתחלה, כאשר נודע על הנגיף אך טרם התקבלה הוראה לסגור את בתי הכנסת, דיברתי בפני המתפללים ואמרתי להם שבימינו אהבת הזולת משמעותה – להתרחק (פיזית כמובן).
"איננו מוותרים חלילה על מצוות 'אהבת ישראל'; להפך, אכפת לנו באמת מהשני, ולכן אנחנו שומרים על מרחק מהזולת".
איך הרב רואה את התנהגות האנשים בתקופה חריגה זו?
הרב כהן בתפקידו הרבני פוגש באוכלוסייה את שני הקצוות – "בקצה אחד אנשים החוששים מאוד, יראים מהמצב, ובקצה השני אנשים המזלזלים בהוראות משרד הבריאות ומנסים להיות 'פרום' ולהמשיך לנהוג כאילו המגיפה אינה משתוללת ומפילה חללים. את אלו הפוחדים אני מרגיע ומצטט להם את דברי הרבי בזמן מלחמת המפרץ על ארץ ישראל שהיא המקום הכי בטוח וכל מה שהקב"ה עושה אינו עושה אלא בשביל עם ישראל, מה שאכן רואים בפועל. עם אלו שמקלים ראש, צריכים לדבר איתם ולהסביר שמעשיהם הם היפך רצון ה'.
"הקהילתיות כיום נשמרת, רק שלא באותו האופן. אמנם לא נפגשים פנים אל פנים, לא יושבים יחד לשיעורים או להתוועדויות, אך יש קבוצות וואטסאפ המסייעות לשמור על קשר ולתזכר בדברים שצריכים תזכורת. יש שיעורים והתוועדויות באמצעות תוכנת 'זום'. אפילו את דרשת שבת הגדול לא ביטלנו; הקלטנו מראש את כל הדרשה והיא נשלחה לחבריי הקהילה מבעוד מועד. אותו הדבר הוראתו של הרבי לקיים כינוסי תורה באיסרו חג. אלו אכן התקיימו אך בדרך אחרת".
בכל דבר ניתן למצוא את החיובי, והרב כהן מתעקש למצוא את נקודות האור. "בימים כתיקונם אנו משקיעים את מיטב כוחנו בהפצת המעיינות חוצה. ביום–יום אנחנו פחות בבית, פחות נמצאים עם הילדים. והנה הזדמנה לנו הזדמנות להיות בבית למשך פרקי זמן ארוכים ולהשקיע בבני הבית. ישנה הוראה של הרבי מלך המשיח להמשיך את ההתוועדויות של שבת מברכים מבית הכנסת לבית; ואכן עושים זאת, אבל באופן של לצאת ידי חובה. והנה כעת, כל ההתוועדות נעשית בבית".
גם אם הדברים נעשים בצורה שונה, אך המהות לא נפגעת. "לפני כמה ימים הוזמנתי לעשות פדיון הבן, בתור כהן. הפדיון נערך בחצר עם קהל מצומצם. בדרך כלל נהוג שהכהן מחזיק את התינוק בכדי לפדותו, אני בחרתי להתרחק מהילד ולאחוז בעגלה, מפני שאחיזת התינוק אינה מעכבת. זכיתי אף לערוך חופה וקידושין עם עשרה משתתפים, אף כאן הכול מתנהל לפי ההלכה. דווקא הפשטות והחדווה שבעשיית המצוות, יש בהן תחושה מיוחדת".
את דבריו חותם הרב כהן בכך שלדעתו כל המגיפה הזו וההשלכות סביבה הן מסימני הגאולה. "התפתחות הטכנולוגית הקיימת היום ומאפשרת לנו להמשיך להתחזק בשמירת תורה ומצוות, היא מהסימנים המובאים במקורותינו שלקראת הגאולה תרבה הדעה בעולם. מה היינו עושים בלי הטכנולוגיה שרתומה כעת להתחזקות של יהודים ולהגברת הציפייה לגאולה האמתית והשלימה.
"אם לפני חודשיים הייתי אומר למישהו שבעוד זמן קצר נהיה בהסגר ונוכל לצאת מהבית רק עם כפפות ומסיכה על הפנים, הוא היה לועג לכך. באותה מידה כהרף עין נזכה לראות את הרבי גואל אותנו, ואין זו פנטזיה רחוקה, אלא מציאות קרובה מאוד".
בשידוכים – כשהחתן נדבק בקורונה
אחד ההיבטים המאתגרים בתקופה הנוכחית, נוגע לעולם השידוכים והנישואין. נדמה שכל המוסכמות שהיו מוכרות לנו עד היום, התהפכו במאה שמונים מעלות. אינה דומה פגישת שידוך לפני עידן הקורונה לאחריה. אין דומה חתונה לפני תקופת הקורונה לחתונה שמתקיימת בתקופה זו (ומי יודע מתי החיים ישובו למסלולם המוכר).
די שנזכיר את האיסור על התכנסויות מרובות משתתפים; אין אולמות שמחה, אין תזמורות ואין קייטרינג. דווקא בשל כך, בחודש שלפני חג הפסח נחשף הציבור לחתונות צנועות ומרגשות, והפקות מקוריות שרק המוח היהודי יודע לייצר כדי לשמח את החתן ואת הכלה. יהיו שיאמרו 'הנה הלימון הפך ללימונדה' ויהיו שיאמרו ש'אין כאן לימון, וכך היא שמחה בטהרתה והלוואי כך יישאר לעולמים'.
חתונה מרגשת שכזו התקיימה ביום רביעי שעבר בקהילת חב"ד בצפת, החתן הת' רחמים משה סויסה עם כלתו חנה סלמן חגגו באירוע לא שגרתי שאותו לא רק שלא ישכחו אותו כל ימי חייהם, אלא גם כל מי שהשתתף בחתונה.
"הווארט התקיים באמצע חודש טבת", מציין אבי הכלה הרב ניסים סלמן. "תאריך החתונה נקבע ליום כ"ט באדר, כחודשים ימים לאחר מכן. באותם ימי טבת, הקורונה היה סיפור שהתרחש אי–שם בערבות סין.
"זמן מה אחרי קישורי התנאים טס החתן לבית חיינו, שם תכנן להישאר שלושה שבועות. אולם בחלוף ארבעה ימים החל הנגיף להתפשט בשכונה, ובעקבות כך, הוא ותמימים נוספים נאלצו לשוב ארצה. הוא שב לארץ ישראל ימים אחדים לפני פורים, עוד בטרם חלה חובת בידוד על המגיעים מארה"ב, אך הוא חש תסמינים קלים של קורונה וביקש להיבדק. הבדיקות קבעו כי הוא אכן נדבק, ולאחר אשפוז בבית הרפואה העמק בעפולה, הוא נשלח למלון פרימה בירושלים. מובן אפוא שהחתונה נדחתה".
במצב הנוכחי שררה אי בהירות גדולה, אך הדאגה הכי גדולה של הכלה ושל המחותנים הייתה – בריאותו של החתן.
לאחר שהבדיקות בערב שביעי של פסח הראו שהנגיף נעלם, והחתן מוכן ומזומן, החלו המחותנים לבדוק שוב את האפשרויות לחתונה, והפעם באופן שונה. "לא ידענו האם יהיה מותר לקיים חתונה בספירת העומר נוכח הרגישות שבסיפור הספציפי הזה", אומר ר' ניסים סלמן. "את השאלה הפניתי לרב שוואב מצפת שפסק כי ניתן לקיים את החתונה בספירת העומר כל עוד אנחנו נמצאים בימי חודש ניסן, וזאת בשל הדעה הקיימת שתלמידיו של רבי עקיבא החלו למות רק מראש חודש אייר. קבענו אפוא את החתונה לכ"ט בניסן, חודש בדיוק מהתאריך שבוטל".
הרב סלמן מספר שיומיים לפני החתונה, הוא ורעייתו היו טרודים מאוד; חוסר הבהירות ריחף מעל. הם לא ידעו כיצד תראה החתונה שברור היה כי לא תהיה כפי שתוכננה בראשית הדרך. "יש לנו שכנים נפלאים וקהילה מדהימה. אני ורעייתי הכנו את האוכל, אחד מבני משפחת נבון, צלם בחסד – שימש כצלם. משפחת מרנץ דאגו להגברה, משפחת וייס היו על המוסיקה. החופה התקיימה במרפסת של משפחת קופצי'ק וסעודת המצווה התקיימה בבית משפחת לנדא.
"משעות הבוקר עמלו השכנים לקשט את הלובי של הבניין ואת חדר המדרגות. בשעת האמת הגיעו רבים מהקהילה לשמוח בשמחתנו כאשר הם מקפידים לעמוד במרחקים של שני מטר בשני צדדי הבית".
המחזה היה סוריאליסטי. החתן והכלה וכמניין מהמשפחות הגרעיניות מצד שתי המשפחות, השתתפו בשמחה עצמה. מסביב ליוו אותם כל השכנים שלקחו חלק פעיל בחתונה, רובם עמדו במרפסות מסביב. בנוסף להם, היו עוד אברכים רבים שעודדו, שרו ושימחו באחלם איחולי 'מזל טוב' לזוג הצעיר ולהורים משני צדי הרחוב.
"עד עכשיו אני מלא בהתרגשות מהחתונה הזו. זו לא חתונה הראשונה שאנו עושים. למרות שהחתונה הזאת הייתה רחוקה מלהידמות לחתונות הקודמות שנערכו באולם רחב–ידיים עם צוות נגנים, קייטרינג וכל מה שמסביב – היא הייתה מרגשת בצורה בלתי רגילה. זה עלה על כל דמיון. היתה שמחה בטהרתה".
בינתיים בני הזוג החלו לבנות את ביתם, בית חסידי במגדל העמק. ואם תהיתם, אזי על שבעת ימי משתה עם השבע ברכות במניין – הם קיבלו פטור ויצאו ידי חובה בשבע ברכות של החתונה.
בבריתות – "בריתות המילה נערכות באופן שונה לגמרי"
כבר חמש שנים משמש הרב מנחם ישראלי מביתר–עלית כמוהל. ברזומה שלו מאות בריתות מילה אצל משפחות מכל המגזרים.
"אל התחום הזה הגעתי לגמרי בהשגחה פרטית", הוא משתף אותנו. "לפני שש שנים זכינו שנולד לנו בננו הראשון, ורציתי למול אותו בעצמי, כידוע שמצווה בו יותר מבשלוחו. אלא שרעייתי חששה. כשהתייעצתי עם המשפיע שלי הרב משה אורנשטיין ע"ה, הוא הצדיק לגמרי את חששה של רעייתי.
"הוא סיפר לי על אדמו"ר ה'צמח צדק' שזכה שיוולדו לו שבעה בנים, והוא לא מל אותם. כמו כן ידועה דעתו של ה'צמח צדק', שבמילה יש להעדיף מוהל צעיר ומקצועי מאשר מבוגר שיודע אולי לכוון כוונות גדולות ונעלות.
"כיוון שכך, הלכתי בעצמי ללמוד את אומנות המילה. ידעתי שאם ארצה למול את הילד הבא שלי, אצטרך ללמוד להיות מוהל וכך עשיתי. ואכן, כשנולד לנו בנינו השני בחלוף שנה, רעייתי כבר קיבלה המלצות חמות מכמה משפחות שזכיתי למול את ילדיהם".
הרב ישראלי רואה במלאכת המילה שליחות לכל דבר ועניין, ולא רק מקצוע. "כשאני מוזמן לבריתות אצל משפחות מסורתיות או לא דתיות, אני מגיע תמיד עם זוג תפילין ודואג לזכות את הנוכחים במצוות תפילין. בדרך כלל בריתות מתקיימות בבתים וזו גם הזדמנות להציץ ולבדוק את מצבן של המזוזות. כשמדובר בברית חב"דית, אני נוהג גם להישאר לסעודת המצווה. בחלק מהבריתות יהיה מי שיקום ויאמר דבר תורה, אך יש משפחות רבות שבלחץ ההכנות לא מתכוננים בהתאם, או ביחס לחוג המשפחתי לא תמיד יש שיודע לקום ולשאת דברי תורה, ואני מציע לנצל את המעמד לומר דבר תורה".
מה השינויים שיש כיום בבריתות מילה, נוכח עידן הקורונה?
"השינוי הוא בהחלט גדול. אנשים עושים בריתות בחצר הבית, בשטח בין בנינים, במרפסות, ויש כאלה שאף עושים בתוך הבית. מדובר בנוכחות מצומצמת, ולעתים אפילו בלי מניין. בחלק מהפעמים המשתתפים מביטים על הברית דרך תוכנת 'זום'. כבר הייתי בכמה בריתות שאבי התינוק היה הסנדק, והאימא ושאר ילדי המשפחה היו הקהל, וזהו. כיוון שזה המצב, באף אחת מבריתות המילה בה הייתי בתקופה האחרונה, לא נערכה סעודה מלבד הגשה של מיני מזונות. הייתה ברית אחת שהמשפחה חילקה 'חמגשיות' לקהל המשפחתי המצומצם שנכח במקום".
בנוסף לסטריליות הגבוהה הקיימת בבריתות במשך כל ימות השנה, בתקופתנו זו נשמרת ההיגיינה עשרות מונים יותר. "בנוסף לשטיפות הידיים, אני כמובן מקפיד על חבישת מסיכה, כפפות ומבקש מכל הסובבים אף הם להחמיר ולהגן על עצמם ועל שאר המשתתפים. אני עצמי קיבלתי פסק הלכה מהגאון הרב אשר לעמיל הכהן רב קהילת חב"ד בביתר עילית, לשנות אי–אלו פעולות בברית. באחת הבריתות שהייתי השבוע, אבי הבן התעקש לשמוע את דעתו של הרב יקותיאל פרקש מירושלים ותשובתו הייתה לנהוג בדרך שיש בה הכי מעט סכנה, והמשמעות היא ברורה".
מול האתגר רואה הרב ישראלי במצב הנוכחי גם נקודות חיוביות.
"בבריתות של התקופה הזו ישנה מעין אווירה של מסירות נפש. אני שומע ממוהלים אחרים שעובדים אצל משפחות לא דתיות, שבתחילת עידן הנגיף, היו כאלה שביקשו לדחות את הברית והיה צריך לשכנע אותם בחשיבות היום והמועד. אצל משפחות יראי השם הדחיה כמובן לא באה בחשבון, אך באמת שגם בקרב אנ"ש יש חשש גדול. אנשים שואלים ומתעניינים יותר; יש כאלה שחשוב להם לדעת איך אני נזהר בחיי האישיים, ואני משיב שאינני יוצא מהבית מלבד לבריתות – גם מפאת גודל האחריות שיש לי כלפי תינוקות וגם כלפי האחריות שלי כלפי בני ביתי הנמצאים בקבוצת סיכון".
נוכח אותו חשש, בעיקר מצד אֵם התינוק, סיגל לעצמו הרב ישראלי מונולוג קבוע. "לפני תחילת הברית נהוג שהמוהל אומר כמה מילים על הזכות והסגולה של המעמד. אני מזכיר שעיקר המצווה היא בדמייך חיי, ומדגיש את מסירות הנפש של האימא שנוכח הקשיים שעברה בכל חודשי ההיריון ותהליך הלידה, היא מוסרת נפשה ונותנת את בנה למילה. בדרך כלל בשלב זה הנוכחים מריעים, והדברים בהחלט מחזקים את ההורים".
הרב ישראלי מוסיף ומספר בחיוך קטן על התחושה לפני כל ברית שנעשית בכמעין במחתרת, כמו בזמנים ההם. "זה קצת מזכיר את הסיפורים על בריתות ברוסיה הסובייטית – ברית מהירה, ללא קהל. מסיימים ומתפזרים מיד הביתה.
"היו גם פעמים שנסעתי לבריתות ונעצרתי על ידי שוטרים. כשהזדהיתי כמוהל, ניתן לי להמשיך בדרכי".
הרב ישראלי אומר כי גם הוא חש יותר מתמיד שאנו קרבים לגאולה. "עלינו להסתגר לא מפני הפחד, אלא מפני שכך בורא עולם ציווה; ואם הרופאים מבקשים זאת מפני פיקוח נפש – עלינו לציית.
"הרבי אומר באחת משיחות קדשו, שאם משיח יבוא בין פסח ראשון לשני, נוכל להביא קרבן פסח שני, כך שלמרות שאנו אחרי חג הפסח, עדיין יש לנו סיכוי השנה להקריב קרבן פסח.
"לא מזמן זכיתי למול את נכדו של הרב אבי טאוב ע"ה שנקרא על שמו כאשר הסנדק היה ידידו הטוב הרב דוד נחשון. בסעודת הברית ציין הרב נחשון, שמעמד ההכתרה ביו"ד שבט תשנ"ג נקרא 'קורניישן' – ואכן תפילתנו שההכתרה תהיה בקרוב ממש, ותנצח את ה'לעומת זה' שלה – מחלת הקורונה".
*
חתום כעת מנוי לעיתון, וקבל כל שבוע חבילה חסידית גדושה ומלאה לכל המשפחה, כולל המוסף לנשים עטרת חיה והמוסף לילדים במחנה צבאות השם.
תגיות: בית משיח, נגיף הקורונה, ראשי