עַל הַנִּסִּים: כך חולץ בימים אלו צעיר יהודי מלב רצועת עזה

הפגישה בין גילה (שם בדוי) לבנה מוחמד שיצא זה עתה מעזה, סחטה דמעות מכל מי שצפה בה. 28 שנים לפני כן ברח בעלה הערבי איסמעיל עם שלוש בנותיהם ועם בנם הפעוט מוחמד בן החצי שנה, מביתם באשקלון למרכז עזה, העיר הצפופה ביותר בעולם,  ומאז נעלמו עקבותיהם.

באותן שנים החלה עזה להפוך לקן צרעות ולמרות שהייתה נתונה תחת שליטה ישראלית מלאה, היה זה בלתי אפשרי לנסות להתחקות אחרי איסמעיל והילדים האובדים שבעזרת החמולה הגדולה אליה השתייך איסמעיל, נעלמו כאילו בלעתם האדמה,.

לפני כשנתיים אזרה גילה כוחות חדשים ויצאה במבצע חיפושים נוסף. היא פנתה לראשונה ליד לאחים, מסרה את הפרטים המלאים של בעלה הערבי ושל ילדיה האובדים וביקשה מהעמותה לנסות ולקשר ביניהם מחדש. לא קלה הייתה המלאכה אבל עם הרבה סייעתא דשמיא ובעזרת אמצעים טכנולוגיים שונים, עלה בידי אנשי מחלקת הביטחון של יד לאחים לחבר בין הקצוות ולעלות על עקבות הילדים האובדים, והם מסרו את הפרטים המלאים לאם היהודייה המיוסרת. התברר כי בתה הבכורה התחתנה עם ערבי מקומי ולהם חמשה ילדים, ואולם שתי בנותיה הצעירות יותר ומוחמד הקטן שכבר היה אז גבר כבן 30 לא התחתנו.

"רק לאחר שווידאנו במאת האחוזים שאכן מדובר בהם, חיברנו בין הבת הבכורה לבין האם היהודייה באמצעות שיחת סקייפ" מספר ד' ממחלקת הביטחון המכונה 'ראפיק'. "היא היתה בהלם של ממש לקבל טלפון מאישה מישראל הטוענת כי היא אמו היהודייה. מתברר שהאב הערבי סיפר לילדיו כי אמם היהודייה מתה בפתאומיות וכך גרם לניתוק רגשי מלא בינם לבינה. הבת הבכורה ביקשה מגילה פרטים מזהים שהיו יכולים להיות ידועים רק לאם הביולוגית, ולאחר שגילתה כי אכן נכון הדבר, החלה לעמוד עמה בקשר קבוע כשהיא משתפת בדבר בסודי סודות את שתי אחיותיה ואת אחיה הצעיר".

בשנה האחרונה נפגשה גילה לראשונה עם נכדה בן ה-7, בנה של בתה הבכורה שהגיע לטיפול רפואי מציל חיים בבית חולים ערבי במזרח ירושלים. הילד הפעוט לווה בביקורו זה באחת מדודותיו הערביות מעזה, לה סוּפר כי דודתה היהודייה של האם תרצה לפגוש בו והדבר יקל על שניהם במסגרת ההגעה לביקורים רפואיים נוספים בישראל. ביד לאחים ניצלו אז את ההזדמנות כדי לשלוח עם הפעוט מצות כשרות למהדרין לאמו ולדודיו היהודיים.

הייתה זו אולי הפעם הראשונה זה עשרות שנים שבחדרי חדרים נחגג חג הפסח בעזה, ויהודים כשרים אכלו מצות בסמטאותיה הצפופות.

לאחר חג הפסח, אחרי שאכל לראשונה ממאכל האמונה והרגיש קשר עמוק מתמיד לעם היהודי, נפלה ההחלטה בליבו של מוחמד, בנה הצעיר של גילה לעזוב את עזה ויהי מה. לא קלה הייתה ההחלטה שכן מוחמד העביר במקום כמעט את כל חייו ונקשר למקום, אולם כשהבין כי הוא נטע זר שהגיע אליה שלא ברצונו, שום דבר לא עצר את החלטתו העיקשת.

בו' בכסלו, חודש הניסים והנפלאות, לאחר הכנות מרובות ומורכבות, שהשתיקה יפה להן, ולאחר מסכת בירוקרטית, חולץ מוחמד לראשונה מעזה דרך מעבר ארז ונפגש עם אמו. יצא לבלי שוב. במשך דקות ארוכות בכו השניים זה על כתפי זו, כשקולו של מוחמד הממרר בבכי של התרגשות "אמא… אמא…" קורע את לבבות העומדים מן הצד – אנשי יד לאחים ושותפי סוד נוספים שנטלו חלק במבצע.

בימים אלו עושה מוחמד את צעדיו הראשונים אל עולמה של היהדות בעזרת חונכי יד לאחים, דוברי ערבית ברמת שפת-אם שמלווים אותו יחד עם אמו על כל צעד ושעל.

את החנוכה הזה יזכה לחגוג לראשונה כיהודי.

כשידליק את נרות החנוכה ויברך "עַל נִסֶּיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְעַל יְשׁוּעוֹתֶיךָ" – הוא יכוון בוודאי גם על נס ההצלה הפרטי שלו מאפלה לאור גדול.