בלעדי: המזכיר של הרבי מספר סודות מהחדר

מאת הרב שלום יעקב חזן, מגזין בית משיח

קשר מיוחד עם בית רבי

• הרב סימפסון, מתי החל הקשר המיוחד של משפחתכם עם בית רבי?

כאשר אדמו"ר הריי"צ הגיע בתרפ"ט לניו-יורק, הוא בחר להתאכסן בבורו-פארק בבית אבי, הרה"ח ר' אליהו סימפסון ע"ה, אותו הכיר עוד בתור 'תמים' ו'חוזר' בליובאוויטש.

בשנת ת"ש, אבי היה מהעסקנים שפעלו נמרצות על מנת להציל את הרבי הריי"צ מגיא התופת האירופאי. לאחר שהרבי הריי"צ הגיע לחוף מבטחים של ארצות הברית, ביקש הרבי הריי"צ מאבי להיות הגבאי ליחידויות. בהמשך בחר בו הרבי הריי"צ גם לוועד למען ספר תורה של משיח, והוא גם היה קשור עם הוצאת הירחון "הקריאה והקדושה".

בכל לילה של יחידות היה אבי יושב בחדר השמאלי שבסוף המסדרון בקומה הראשונה של 770, בחדר בו משתמשים היום כ'חדר יחוד'. לפני החדר, במסדרון, היה ספסל ארוך, עליו היו יושבים אנשים בתור ליחידות. טרם כניסתם ליחידות, היו נכנסים אל אבי, כדי שיסייע להם לנסח את בקשותיהם מהרבי.

מכיוון שבאותן שנים רוב החסידים לא הצליחו להבין את דברי הרבי, מפני מצב בריאותו, ואבי היה מהבודדים ששמעו והבינו – רוב הנכנסים ליחידות היו מבקשים מאבי להכנס יחד איתם, כדי שיוכל לחזור עבורם על דברי קודשו של הרבי הריי"צ.

על כל עבודותיו של אבי עבור הרבי, לא לקח אבי פרוטה. הוא אמר, שמכיוון שמצבו הכספי אינו מאפשר לו לתת לרבי 'מעמד' כראוי, הוא משלם את ה'מעמד' שלו בעבודתו עבור הרבי.

• כמה פעמים זכית להיות ביחידות אצל הרבי הריי"צ?

לקראת הבר-מצווה שלי נכנסתי ליחידות. עמדתי קרוב מאוד לרבי, וברוך ה' שהצלחתי לשמוע ולהבין את ברכתו של הרבי הריי"צ. מעבר לזה, אבי היה בדיעה שבחור לא צריך לקחת את זמנו היקר של הרבי.

כאשר היו לי שאלות, אמר לי אבי להעלות את השאלות על הכתב. הוא הכניס את שאלותי לרבי כמכתב, וזכיתי למענה בכתב. אחת השאלות הייתה מעניינת במיוחד: באותן שנים נוסדה לראשונה בתומכי תמימים בארצות הברית, מחלקה ללימודי קודש בלבד. אני למדתי במחלקה זו, אולם אימי רצתה מאוד שאלמד לפחות אנגלית.

שאלתי על כך את הרבי, וזכיתי למענה (התוכן): "במענה לשאלתו – ימשיך בלימודי חול גם כן, וינצל זאת אחר-כך לקירוב יהודים לאידישקייט". כמובן שהייתה זו הוראה פרטית, ואי אפשר ללמוד מכך בנוגע לכלל.

זכרונות מהתוועדויות אצל הרבי הריי"צ

• זכית להשתתף בהתוועדויות עם הרבי הריי"צ?

אכן, וזאת הייתה זכות מיוחדת, משום שלא כל אחד הורשה להכנס. התוועדויותיו של הרבי הריי"צ היו מתקיימות באולם חדר האוכל שבדירתו, בקומה השניה של 770, ומפאת המקום הקטן, לא יכלו כולם להכנס. רק חסידים מיוחדים היו נכנסים, ולאחריהם היו סוגרים את הדלתות.

[במאמר המוסגר: יהודי אחד היה מגיע משכונת ברונזוויל בכל פעם שנערכה התוועדות אצל הרבי הריי"צ. הוא היה עולה במדרגות המובילות לדירתו של הרבי הריי"צ, ומאחר ולא הורשה להכנס, נשאר לעמוד במדרגות. כך, פעם אחר פעם, הגיע מהשכונה הרחוקה ואף פעם לא הצליח להכנס ולהשתתף בהתוועדות. פעם שאלתי אותו מדוע הוא מגיע שוב ושוב, והרי אינו מצליח להכנס? אמר לי אותו יהודי: על משה רבינו נאמר "כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד", ואומר רש"י: "מכאן למבקש פני זקן, כמקבל פני שכינה", ואת זה אני מקיים בעצם ההליכה לכאן, גם אם לפועל אינני זוכה לראות את הרבי].

חסידים כמו גם תלמידי הישיבה, שלא זכו להכנס, היו עומדים ליד הדלתות ונדחקים בתקווה וציפייה שהדלתות ייפתחו לרגע והם יוכלו לחמוק פנימה. חתנו, הרבי, רצה שכמה שיותר חסידים ישתתפו בהתוועדות, ומידי פעם עמד ליד הדלת, ופתח את הדלתות עם חיוך, כשהוא מרמז לחסידים שהמתינו ליד הדלת, להשתחל במהירות פנימה…

לי הייתה פרוטקציה מיוחדת, מכיוון שהייתי בן-בית בבית רבי. אימי, הרבנית מרת פרומא איטא ע"ה, הייתה אופה את החלות לשבת עבור בית הרבי, ואני זכיתי להביא את החלות לבית הרבי. באותן שנים לא הייתה בקראון הייטס חנות לממכר מוצרים כשרים למהדרין, ואני הייתי נוסע לרובע איסט-סייד במהנטן, ומביא משם מוצרי חלב כשרים למהדרין; כמו כן הבאתי מוצרי בשר לבית הרבי. שליחויות אלו הקנו לי מעמד מיוחד של בן-בית, וכך זכיתי להיות נוכח בכמה התוועדויות של הרבי הריי"צ בשנים האחרונות לחיים חיותו בעלמא-דין.

זכורני, שבאחת ההתוועדויות של חג השבועות, השתתף הרב דוד שטוקהמר ע"ה (חותנם של הרבנים החסידים ר' מרדכי מענטליק ור' משה פנחס הכהן כץ ע"ה). הוא החל לשיר את השיר "למה יאמרו הגויים וכו'", וכאשר שר את המילים אודות האלילים של הגויים "יש לו אף ואינו מריח, ויש לו עינים ואינו רואה . . אלוהים עיוור יש להם, אלוהים חירש יש להם…" – הרבי הריי"צ נהנה מאוד וצחק בקול.

תחילת העבודה במרכז לענייני חינוך

• מתי למעשה התחלת לעבוד במרכז לענייני חינוך?

זה היה עדיין בימי בחרותי, הייתי לקראת סיום הסמיכה, ועבדתי מעט בחינוך ב'תלמוד תורה' שבבית הכנסת בו כיהן גיסי הרה"ח ר' מענדל פלדמן כרב בית הכנסת. יום אחד קרא לי הרב חודקוב ע"ה למשרדו, ושאל אם אוכל לסייע בעבודות משרדיות נחוצות במשרדי המרכז.

התעסקתי בענייני המשרד השוטפים, כמו משלוחים של שיחות לנוער באנגלית וחוברות ומכירת והפצת הספרים שיצאו לאור מטעם קה"ת והמרכז לענייני חינוך. הרבי עבד לבד בחדרו הק', אך מפעם לפעם היה נכנס אלינו למשרד לקחת את הדואר שהתקבל עבורו וכיוצא בזה. המזכיר הרב קווינט היה מנצל הזדמנויות אלה לחזור בפני הרבי על דבר תורה מעניין ששמע, וכדומה.

• בסוף סדרת ה"שדי חמד", מופיע שמך כאחד המשתתפים בעריכת ה'מפתחות'. האם היה זה בהוראת הרבי?

אכן, כאשר הרבי ערך את סדרת הספרים "שדי חמד" לדפוס בהוצאת קה"ת, ביקש ממני הרבי לערוך מפתח לספרים. עבדתי על זה יחד עם – אבלחט"א – הרה"ח ר' יצחק פווזנר ע"ה, ומכיוון שמדובר בחומר רב, ארכה העבודה כמעט שנה תמימה.

• מכיוון שהיה לך קשר עם הוצאת הספרים, אולי תוכל לספר לנו מה עומד מאחורי ארון התצוגה של ספרי קה"ת שקבוע – עד היום – בכניסה ל-‏770?

את ארון התצוגה המיוחד קבעו בכניסה ל-‏770 כבר בשנות היו"דים, והתפקיד להחליף את הספרים הוטל עלי. מידי כמה חודשים החלפתי את התצוגה והכנסתי את הספרים החדשים שיצאו לאור מטעם קה"ת.

הרבי מאוד חיבב את התיבה הזאת, ומידי פעם היה נעמד להביט על הספרים החדשים שהוצבו בתוכה.

מינוי מהרבי למזכיר, לפני החתונה!

• מתי למעשה התחלת לעבוד כמזכירו של הרבי?

בתחילת תשי"ב, כשנתיים לפני חתונתי, לאחר שכבר עבדתי במרכז לענייני חינוך, פנה אלי הרבי וביקש שאעבוד עבורו כמזכיר. "אביך הוא בעל-סוד", אמר לי הרבי, והוסיף בחיוך: "ובוודאי גם אתה תהיה בעל-סוד". הייתי מאושר מאוד על הזכות שנפלה בחלקי, והתחלתי לעבוד ממש עם הרבי.

• היכן היה מקום העבודה שלך?

בשנה הראשונה עבדתי בתוך חדרו של הרבי, כאשר הרבי עבד לצד שולחן ה'יחידות', ואני עבדתי בפינה השמאלית, ליד החלון מול דלת הכניסה, שם היה לי שולחן קטן. לעבודתי השתמשתי גם בכמה מהמדפים בספרייה הקבועה בקיר.

כך נכנסתי לחדרו של הרבי כמעט בכל יום, לשעתיים-שלוש עבודה. השתדלתי להיות שקוע בעבודתי, ולא להפריע לרבי בנוכחותי בחדר. שמעתי, שכאשר אבי היה גבאי אצל הרבי הריי"צ, סיפר שכאשר נכנס עם אנשים ליחידות כדי להסביר להם אחר-כך את דברי הרבי – הוא מעולם לא הסתכל על השולחן של הרבי, כדי שלא יראה מה שאינו צריך לראות במסגרת עבודתו. 'העבודה שלי הייתה להקשיב לדברי הרבי, ולהעביר אותם אחר-כך, ותו לא', הסביר. השתדלתי לחקות את אבי, ולהתרכז אך ורק בעבודה שהוטלה עלי.

פעם אחת לא יכולתי להתאפק, והעפתי מבט לכיוונו של הרבי, שעמד כאמור מהצד. הרבי עבר באותה שעה על מכתבים שקיבל, והמחזה שראיתי היה מדהים: הרבי מחזיק את המכתב בידו האחת, ובידו השניה מחזיק את העפרון, מעביר את העפרון לכל אורך הדף במהירות מדהימה, מניח את המכתב בערימת המכתבים שכבר נקראו, ועובר לקרוא את המכתב הבא. הייתי המום מהמהירות העצומה בה קורא הרבי את המכתבים, והייתי מרותק למחזה. לפתע הרים הרבי את עיניו מעל המכתבים, וכאשר הבחין שאני מתבונן בו, אמר לי: "שלום מענדל, דו טו זיך דיין ארבעט" [= אתה תעשה את העבודה שלך]…

בשנה הראשונה, כאמור, עבדתי בתוך חדר היחידות. הרבי לא רצה שהמכתבים יצאו מחדרו, ולכן העדיף שהעבודה כולה תיעשה מחדרו. למרות שהיה זה בשנים הראשונות לנשיאות של הרבי, הייתה כמות גדולה של מכתבים מידי יום, אולם כאשר הכמות גדלה עוד ועוד, לא הייתה ברירה, אלא להעביר את עבודתי למשרד המרכז.

עם השנים העבודה גדלה, הטלפונים במזכירות לא הפסיקו לצלצל, אנשים נכנסו ויצאו בכל שעות היום, וההמולה במשרד המזכירות לא איפשרה לי להתרכז בעבודתי. העברתי איפוא חלק מעבודתי לחדרון הארכיון שנמצא בסמוך ל’חדר שני’ של הזרל הקטן ב-‏770.

במשך הזמן עברתי למשרד מרווח יותר בקומה שלישית שבבניין 748 איסטערן פארקוויי, והעבודה הייתה יותר מסודרת.

משנה לשנה הלכה וגדלה השפעתו של הרבי על חוגים גדולים בעולם היהודי ולהבדיל בין בני-נח, וכמות המכתבים גדלה בהתאם.

הרבי עבד בחדרו עד חצות הלילה, וכאשר נסע לביתו לקח עמו חבילות מכתבים ושיחות להגהה, עליהם עבד במשך הלילה. כאשר חזר הרבי בבוקר, הביא עמו את המענות על המכתבים הללו.

בהקשר זה, פעם המזכיר הרב קווינט ע"ה, שאל את הרבי מדוע הרבי לא יוצא לנופש? השיב לו הרבי בחיוך: אם תמצא עבורי 'ממלא מקום' בהיותי בחופשה, אוכל לצאת…

סדר כתיבת האגרות

• חלק מעבודתך אצל הרבי, היה, לתקתק את מכתבי התשובה של הרבי. איך זה עבד בדיוק?

הרבי פתח בעצמו כל מכתב ששלחו אליו, ולאחר שהרבי כתב את המענה לכל אחד, העביר לי חלק מהמענות לתקתוק. לאחר שסיימתי לתקתק, העברתי לרבי את המכתבים המוכנים, והרבי היה עובר, מוסיף ומתקן, ופעמים רבות העביר לי שוב את המכתב לתקתוק, וכאשר המכתב היה מוכן הרבי חתם עליו.

את המכתבים שהרבי הכתיב למזכירים הרב משה לייב רודשטיין והרב ניסן מינדל ע,ה, הם היו מתקתקים, ואחר-כך עבר הרבי על המכתבים. פעמים רבות הוסיף הרבי בכתב-ידו הק' על המכתב המתוקתק, וכאשר היו הוספות גדולות, היו מתקתקים את המכתב מחדש, ושוב מעבירים לרבי לחתימה.

בדרך כלל המכתבים תוקתקו בשלושה העתקים, כאשר המכתב המקורי והעתקו מועברים לרבי. המקורי על מנת לשלוח לנמען, וההעתק על מנת להעבירו לארכיון המכתבים של הרבי. במקרים בהם הוסיף הרבי בכתב ידו הק’ על המכתב, דאג הרבי לציין את אותן הוספות גם בההעתק שנשמר לארכיון המזכירות. בתום התיקונים, מסר הרבי את שני ההעתקים – האחד לשלוח לנמען, והשני להעביר לארכיון הרבי. ההעתק השלישי, שבו לא נכנסו התיקונים וההוספות של הרבי, נשאר במזכירות.

קירובים מיוחדים מהרבי למזכיר

• תוכל לתאר את היחס של הרבי אל המזכירים?

הרבי הראה יחס מאוד קרוב. תמיד התעניין בעניינים האישיים, כמו בשלום המשפחה והילדים, ועוד. לצד הקירוב, דרש מאיתנו הרבי לעמוד בזמנים, ושהכל יהיה בסדר מסודר ומדוייק.

• הזכרת קודם שהתחלת לעבוד עם הרבי עוד בהיותך בחור. האם היו לך הוראות מיוחדות מהרבי לקראת החתונה?

במהלך התקופה שבין השידוך לחתונה, דיבר איתי הרבי כמה פעמים על ההכנות לחתונה, ואף העניק לי כמה הוראות פרטיות. אולם מכיוון שהרבי לא אמר לי שאלו הם הוראות לרבים – אינני סבור שיש עניין בפרסומם.

אגב, בזמן שהייתי חתן, נסעו הורי כלתי לארץ הקודש וכלתי נשארה לבד בקראון הייסט. באותם ימים פגש אותה הרבי ברחוב, ועצר לשאול לשלומה. הרבי שאל אותה אם היא מתגעגעת להוריה… זאת הייתה תחושה של קרבה נפלאה, כמו אבא שמתעניין בילדיו.

• היחס הקרוב מצד הרבי, לא הפריע להתקשרות?

בכל פעם כאשר הייתי צריך להיכנס לחדרו של הרבי, הרי עצם הידיעה שבשעות הקרובות אני עומד לעמוד במחיצתו של איש האלוקים – היה בה די כדי להעביר בי צמרמורת עמוקה.

הכניסה לחדרו של הרבי לצורך עבודתי – מעולם לא הפכה להרגל. כמובן, בכל פעם זה היה משהו מיוחד.

חשתי תמיד שלמרות כל הקירובים – הרי הרבי הוא רבי, והמרחק בין חסיד לרבי, הוא באין-ערוך. אדרבא, ככל שעומדים קרוב  יותר לרבי, ורואים את הגדלות שלו מקרוב – דברים נפלאים ונוראים שראיתי, ואי אפשר בשום פנים ואופן לתאר – ההתקשרות וההתבטלות לרבי, הולכת וגדלה.

בעניין זה היה עבורי אבי דוגמא חיה. הייתי רק צריך להזכר כיצד הוא התנהג עם הרבי הריי"צ. אבי, למרות שהיה חסיד אצל שלושה רביים – אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ והרבי – התקשרותו לכל אחד מהרביים בדורו הייתה בכל נימי נפשו. הוא חינך אותנו שלא לעשות שום צעד בחיים ללא ששואלים קודם לכן את הרבי.

בלילות היחידות, למרות שאבי היה נכנס כמה פעמים בכל לילה עם אנשים ליחידות, הרי לפני כל פעם היה נעמד באימה ויראה, חוגר את האבנט ונכנס כאילו בפעם הראשונה בחייו. מי שראה אותו עומד מאחורי הרבי בשעה שהרבי אומר מאמר דא"ח, באיזו התקשרות והתבטלות היה עומד שם. ממש התקשרות נפלאה, לעילא ולעילא.

אחראי על ארכיונו האישי של הרבי

• הזכרת קודם את ארכיון המכתבים של הרבי. מי אחראי עליו?

מאז השנים הראשונות זכיתי לנהל את ארכיונו האישי של הרבי. במסגרת עבודתי, לאחר שהמכתבים היו נשלחים מהרבי, הייתי מעביר עותק אחד לארכיון. השתדלתי מאוד שהכל יהיה מסודר ומתוייק, כך שכאשר יהיה צורך במכתב מסויים – יהיה אפשר לאתרו במהירות.

במשך השנים השקעתי עבודה רבה בסידור הארכיון, ובכל פעם שראיתי את ההנאה הגדולה של הרבי מהמהירות בה הצלחתי לאתר את המכתבים שביקש – זה העניק לי עידוד גדול להמשיך בסדר המדוקדק של הארכיון.

• בשנים האחרונות זכינו להדפסת אגרותיו של הרבי, שנלקחו מתוך הארכיון שאתה מופקד עליו. כיצד החל תהליך הדפסת אגרותיו של הרבי?

בחורף תשמ"ז פנה אלי הרה"ח ר' זלמן חאנין, מנהל וועד להפצת שיחות, ושאל אם יוכל לקבל העתקים מאגרותיו של הרבי, על מנת להדפיסם בהוספות ללקוטי שיחות. עד אז השתמשו חברי הועד באוספים פרטיים, אבל כנראה שאלה אזלו, ומכיוון שכבר היה נהוג להכניס בהוספות ללקוטי שיחות מכתבים השייכים לפרשת השבוע, שאל הרב חאנין אם יוכל לקבל מכתבים מארכיון הרבי.

אמרתי לו שאין לי רשות להוציא מכתבים מהארכיון, אבל אשאל על כך את הרבי. תשובתו של הרבי הייתה: אדרבא, אם יש משהו בארכיון, תראה לי במה מדובר.

הלכתי לארכיון והוצאתי תיק אחד לדוגמא. היה זה תיק המכתבים של שנת תשי"ח. כאשר הבאתי את התיק לרבי, הרבי היה שבע רצון מהסדר שנשמר בארכיון, ומאחר וראה כי יש מספיק חומר לסדרת ספרים, הורה להעביר את החומר להרה"ח ר' שלום דובער לוין, מי שעסק עד אז בהוצאת סדרת אגרות הקודש של רבותינו נשיאינו, על מנת שיתחיל להדפיס את סדרת האגרות של הרבי (בתחילה ערך לבדו את הסדרה, ומאז תשנ"ב צירף אותך לעבודת העריכה).

• האם היו הוראות מיוחדות מהרבי, בקשר למכתבים שאפשר למסור לדפוס?

כן. לפני מסירת המכתבים לעורכי סדרת האגרות, הורה לי הרבי שלא למסור לפירסום מכתבים בעניינים פרטיים, וגם אלה שאינם עוסקים בדברים פרטיים – לוודא במאה אחוז שפירסום המכתב לא יפגע בכבודו של אף אחד. הרבי הורה לי לקחת לעבודה זו עוד אנשים בעלי סוד, על מנת שהעבודה תתקדם במהירות האפשרית.

עברנו על המכתבים שבארכיון, ומיינו אותם לפי הוראות שקיבלתי מהרבי. כאשר הצטברה חבילה מסודרת, העברתי את המכתבים לעיונו של הרבי, ולאחר שהרבי אישר את פרסומם, הם הועברו לידי עורך הסדרה.

עם הזמן הצטברה אצלי חבילת מכתבים שהסתפקתי לגביהם האם למסור לפרסום או לא. הכנסתי את החבילה לרבי, ושאלתי מה לעשות עם מכתבים אלו. תשובתו של הרבי הייתה: שב ואל תעשה עדיף. אם יש לך ספק – אל תדפיס. זה היה למעשה הקו לפיו נדפסו האגרות,  ובסופו של דבר, למרות שבמהלך השנים נדפסו בסדרת אגרות הקודש יותר מעשר אלף מכתבים של הרבי, הרי יש ריבוי מכתבים שלא נדפסו.

הרבי מאוד מיהר בהוצאת הסדרה. בכל פעם שהכנסתי חבילת מכתבים, הודה הרבי על הזריזות, ושאל מתי אכניס את חבילת המכתבים הבאה?

• האם היו ביטויים מיוחדים מהרבי לאחר שנדפסו כרכי אגרות הקודש?

כן. פעם שאל אותי הרבי "אויב מ'קאכט זיך אין די אגרות" [= האם עוסקים בלהט בלימוד האגרות]? אמרתי ששמעתי מבני, שלמד באותה עת בישיבה במוריסטאון, שהבחורים שם קבעו סדר לימוד ב'אגרות קודש'. אמר לי הרבי: "בחורים? בחורים פארשטיי איך! אבער וואס טוט זיך מיט יונגעלייט?" [= בחורים, אני מבין! אבל מה קורה עם האברכים?].

בתורתו של הרבי בכלל, ובאגרות קודש בפרט, רואים את ה"אנא נפשי כתבית יהבית", איך שהרבי הכניס בזה את כל עצמותו. לאחר ג' תמוז, קיבלו אגרות הקודש משמעות עמוקה של קשר נפלא בין הרבי לאנשי הדור, וזוהי אחת הדרכים שבאמצעותן ממשיך הרבי להורות ולברך את כל הפונים אליו.

עד עתה נדפסו כ"ח כרכים בסדרת אגרות הקודש – הכוללים את האגרות שכתב הרבה עד שנת תשל"ה – אולם כולם בשפת האידיש ובלשון הקודש. ידוע הרי שהרבי כתב גם אלפי מכתבים בשפה האנגלית. מדוע לא מדפיסים אותם בסדרת האגרות קודש?

כאשר התחלנו להדפיס את סדרת האגרות, חשבתי על הרעיון להוציא את אלפי המכתבים שכתב הרבי בשפה האנגלית, כסדרה נפרדת. מכתבים אלו נמצאים בארכיון הרבי. העליתי את הרעיון לפני הרבי, והרבי הורה להתחיל למיין את האגרות. כך עשינו, ובעזרת ה’ הם יודפסו בסדרה נפרדת.

מעורבות הרבי בפרטים הקטנים

• אתה היית אחראי מטעם הרבי על "מעות חיטים". עד כמה הרבי מעורב בזה?

חלוקת המענקים למשפחות נזקקות בשנים הראשונות, הייתה רק לקראת פסח. בשנים מאוחרות יותר, הורה הרבי לחלק גם לקראת חודש החגים.

בשנים הראשונות, הממונה על הכנת הרשימה, היה גבאי בית הכנסת, הרה"ח ר' משה פנחס כ"ץ ע"ה. בשנים מאוחרות יותר, התפקיד עבר אלי.

מכיוון שמדובר בעניינים רגישים, אינני רוצה להאריך בזה, ורק אומר באופן כללי:

הרבי ביקש להכניס אליו את רשימת הנצרכים, ובכל פעם הורה להגדיל את הסכום בפעם זו מהסכום בפעם הקודמת! כמה פעמים שאל הרבי האם אין עוד משפחות נזקקות, וביקש להוסיף עוד משפחות לרשימה.

לאחרי שהכנתי את הצ'קים (מטעם 'מחנה ישראל'), שעל כל אחד מהם היה מוחתם "על פי הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א", הכנסתי את כל הצ'קים לרבי, ואחר-כך הרבי אישר לשלוח את הצ'קים לנמענים.

• זכית במשך שנים להסיע את הרבי לביתו ולאוהל הק' – האם קיבלת הוראות מיוחדות במהלך הנסיעה עם הרבי?

מה שדובר במכונית, לא נוגע לרבים. אבל, הרבי תמיד נהג להודות. לומר 'תודה' אחרי כל נסיעה.

• כאחראי על 'חלוקת הש"ס' שערך הרבי בהתוועדויות י"ט כסלו – מה היה תפקידך, והאם קיבלת הוראות מיוחדות מהרבי?

כזכור לכולם, במהלך התוועדויות י"ט כסלו, לאחר שהרבי עורר בשיחותיו אודות חלוקת הש"ס, היו מחלקים לקהל כרטיסים מטעם "מחנה ישראל", שם רשם כל אחד את המסכת שבחר. אחר-כך, הרב יאלס היה מגיש לרבי עט, והרבי רשם על הכרטיס את המסכת שבחר, בדרך כלל מסכת סנהדרין, והיו שנים שהרבי לקח עוד כמה מסכתות.

לאחר ההתוועדות לקח הרבי את כל הכרטיסים, ואחר-כך מעביר אותם אלי. הייתי מעתיק את שמות האנשים לטבלה מיוחדת עם כל המסכתות, אותה תליתי אחר-כך על הקיר ב-‏770.

בנוסף לשטורעם שעורר הרבי בעת ההתוועדויות, הרבי דיבר על כך עם כמה אנשים ביחידויות פרטיות, ושאל אותם אם לקחו כבר מסכת בחלוקת הש"ס.

יש לציין, שבשנת תשנ"ב, לרגל י"ט כסלו, הכין הרב סימון יעקבסון, מוועד הנחות התמימים, קונטרס משיחות של הרבי בכמה שנים אודות חלוקת הש"ס בי"ט כסלו.

לאחר שמסר לי את הקונטרס, מסרתי את הדפים לרבי, וביקשתי שהרבי יואיל לזכות אותנו בקונטרס מוגה לקראת י"ט כסלו. כך זכינו לקונטרס מיוחד בעניין זה.

• האם היו לך תפקידים בניהול מוסדות נוספים בליובאוויטש?

לא. פעם קיבלתי הצעה להצטרף למוסד רבני בחב"ד. לאחר ששמעתי על פרטי התוכנית, התלבטתי בדבר, כיוון שידעתי את שיטתו של הרבי, שהמזכירים צריכים להשמר שלא יטעו לחשוב שהבעת דעתם בנושא פרטי מייצגת את דעתו של הרבי.

שאלתי את הרבי: מכיוון שכך, האם לקבל על עצמי תפקיד זה. התשובה של הרבי הייתה ברורה, במילה אחת: לא.

חותם "בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א"

• זכית להיות מהמזכירים היחידים שהוסמכו על ידי הרבי לחתום "בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א". מתי חתמת לראשונה בשם הרבי, ומדוע דווקא אתה?

על השאלה האחרונה אין לי תשובה. זאת הייתה החלטה של הרבי, ומעולם לא ניסיתי להבין מדוע בחר בי הרבי שאחתום בשמו על המכתבים. עבורי זאת זכות גדולה, כמובן.

לגבי השאלה מתי חתמתי לראשונה בשם הרבי – זה התחיל בשנים הראשונות לנשיאות הרבי, כאשר לפני יומא דפגרא היו מגיעים אלפי פדיון-נפש מחסידים ברחבי תבל, והרבי הורה לי להשיב לכל אחד אישור על קבלת הפ"נ. אז היה מדובר במספר גדול של פ"נים. כמובן שעם השנים הכמות גדלה והגיעה לאלפים רבים במשך השנה.

כעבור כמה שנים, הורה לי הרבי לחתום "בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א" על מכתבים פרטיים שכתב הרבי.

בין "חשאי" ל"סודי"

• השמועה אומרת שהיו מכתבים שהיה כתוב עליהם "סודי", או "חשאי". מדוע היה צורך בציון כזה, והרי כל מכתב הוא אישי ומיועד לנמען בלבד?

אכן, על פי הנחיות הרבי, מאוד הקפידו במזכירות על חשאיות ודיסקרטיות, ובפרט במשלוח המכתבים לאנשים פרטיים ולמוסדות. אולם כאשר היה מדובר בעניין אישי מאוד, ביקש הרבי שתהיה לנו תשומת לב יתירה לחשאיות של המכתב, ואז רשם הרבי על המענה את האות ח', שמשמעותה: "חשאי".

המילה "סודי", הייתה מילת-קוד לרמה הגבוהה ביותר של סודיות. הרבה יותר מ"חשאי". כאשר הרבי ציין על מכתב את המילה "סודי", המשמעות הייתה שאפילו הנמען אינו יכול לשמור אצלו את המכתב. בשולי המכתב היה מפורש שלאחר קריאת תוכן המכתב, עליו להחזיר את הטופס המקורי למזכירות הרבי!

מכתבים עם יחס אישי

• המכתבים של הרבי נכתבו במכונת תקתוק. האם שקלתם פעם להתחיל לעבוד עם מחשבים?

בראשית שנות המ"מים, כאשר במשרדים הגדולים בארצות הברית החלו להשתמש במחשבים, העלנו את הרעיון למחשב את תהליך משלוח המכתבים. שאלתי על כך את הרבי, והרבי לא היה שבע רצון מהרעיון. כנראה שלרבי חשוב להעניק תחושה אישית לכל אחד שמקבל תשובה, ולא מכתב שהודפס בצורה ממוחשבת.

ואגב היחס האישי, חשוב לציין שכל מכתב שיצא מהרבי, הן בחתימתו של הרבי, הן בחתימת המזכיר, ואפילו מכתבים שיצאו מטעם המזכירות – הרבי לא אישר לשלוח מכתבים ללא שהרבי עצמו עבר עליהם קודם לכן. כך שלמעשה כל מכתב שהתקבל במהלך השנים מהרבי ומהמזכירות, היה למראה עיניו הקדושות ובאישורו.

סדר ההנהגה לאחר כ"ז אדר תשנ"ב

• כיצד היה הסדר של משלוח מכתבי הרבי לאחר כ"ז אדר ראשון תשנ"ב?

במענה לשאלת המזכירים, הורה הרבי להמשיך לשלוח מכתבים עם איחולי מזל-טוב לשמחות החסידים וכו', עם חתימת המזכיר "בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א".

הייתי נכנס לרבי עם חבילת מכתבים לבקשות ברכה, ולאחר שהעברתי את בקשת הברכה לרבי, שאלתי את הרבי אם אפשר לשלוח מענה בשם הרבי. לאחר שנעניתי בחיוב, עברתי למכתב הבא.

הרבי ענה: "אזכירו עוד הפעם על הציון".

• במהלך השנים נתקלת בוודאי בעניינים מופלאים. תוכל לשתף אותנו בכמה מהם?

בכלל, ראינו אצל הרבי מענות ועניינים נפלאים. אביא רק שתי דוגמאות בענייני שידוכים:

פעם הכנסתי לרבי בקשת ברכה לשידוך. הרבי לקח את הפתק בשתי ידיו, והחל לסובב את הפתק מצד לצד במשך שניות ארוכות. זה היה מראה שמיימי, שרק ממחיש שאין לנו הבנה במענות של הרבי. לבסוף עצר הרבי, ונתן את הסכמתו לשידוך.

בהזדמנות אחרת, כאשר הכנסתי פתק עם בקשת הסכמה לשידוך, אמר לי הרבי למסור להורים ש"מה' יצא הדבר"…

תמיד ראינו דברים מעבר להבנתנו: פעם צלצל אחד מאנ"ש למזכירות, וביקש שאכניס לרבי בקשת ברכה דחופה לחולה. היה זה בשעות הבוקר, ומיד לאחר שהכנסתי את הפתק הוציא הרבי מענה: אזכיר על הציון. כעבור כמה שעות, בשעות הצהריים, קיבלתי טלפון נוסף עם עדכון שמצבו של החולה השתפר. שוב הכנסתי פתק לרבי, ולהפתעתי קיבלתי את המענה הבא: אזכירו עוד הפעם על הציון. זאת למרות שמאז המענה הקודם לא יצא הרבי מחדרו! מסתבר שהרבי לא צריך לצאת מחדרו כדי להזכיר לברכה על הציון.

• האם תוכל לספר על 'מופת' אישי שאירע לך?

פעם, חזרתי לביתי בשכונת ברייטן, יחד עם בני משפחתי, ולפתע תקפו אותנו כמה צעירים. אשתי שראתה זאת החלה לצעוק, והצעירים הללו ברחו. ידענו שצעירים אלו מתגוררים בבניין מעבר לרחוב, שהיה משכן לפושעים צעירים, וחששנו מאוד מה יהיה הלאה.

כתבנו על האירוע לרבי, ושאלנו אם לעבור לרחוב אחר, באותה שכונה. לא חשבנו כמובן לעזוב את השכונה, אבל חשבנו שנהיה יותר רגועים ברחוב אחר, לא מול הבניין של הפושעים הללו. תשובת הרבי הייתה חד-משמעית: ידועה שיטתי בזה [היינו לא לעזוב בעקבות איומים], ויבשר בשורות טובות.

לא חלפו חודשיים, ובשעה שלוש לפנות בוקר החרידו את האזור צפירות מכבי האש שהוזעקו למקום לאחר שבבניין של הפושעים פרצה שריפה. מכבי האש ניסו במשך זמן ארוך להשתלט על השריפה, אולם השריפה כילתה את כל הבניין, עד היסוד. עשרים שנה אחר-כך עמד הבניין שומם. מה ששתי מילים של הרבי יכולות לחולל…

הוראות בענייני משיח – בהתוועדויות ומענות

• בשנים האחרונות עוסק הרבי בקאך מיוחד בהפצת בשורת הגאולה, והכנת העולם לקבלת פני משיח. האם היו הוראות מיוחדות למזכירים בעניין הזה?

אני לא קיבלתי הוראות מיוחדות מהרבי בעניין. הרבי העביר את המסר הברור ביותר באמצעות ההתוועדויות שנועדו לכלל החסידים, וכמובן שהיו גם מענות שנועדו לאנשים פרטיים.

היום הכל מפורסם, וברור שרצונו של הרבי שהעיסוק העיקרי של חסידים היום יהיה בהפצת בשורת הגאולה והכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש. בלשונו של הרבי בשיחה לכינוס השלוחים, ש"פ חיי שרה תשנ"ב: שבכל פעולה שעושים, תהיה חדורה הנקודה: כיצד זה מוליך לקבלת פני משיח צדקנו.

משיח לא מרחק!

• יש הטוענים שהפצת בשורת הגאולה גורמת לאנשים להתרחק מליובאוויטש. האם שמעת דברים מהרבי בנושא?

הטענה הזאת לא חדשה. היו שטענו אותה גם לאחר שליובאוויטש הפיצו את עיתוני "הקריאה והקדושה" (שאגב, זכיתי יחד עם משפחתי להיות שותפים בהוצאתם לאור), בהם הובאה קריאתו של הרבי הריי"צ "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה". אחד מאלה שטענו כך, היה עסקן יהודי גדול, שהיה ידיד גדול לליובאוויטש ואף סייע רבות לרבי הריי"צ בביקורו הראשון בארצות הברית.

בראשית שנות היו"דים שלח אותי הרבי לאותו עסקן, כדי לברר מה יחסו לליובאוויטש. לאחר שיחה ארוכה איתו, הוא סיפר לי שהתרחק מליובאוויטש לאחר שהרבי הריי"צ החל לעסוק בקאך בנושא הגאולה והתגלות המשיח. "אני מחזיק שאף אחד אינו יכול לדעת מתי משיח יבוא", אמר, "ומשום כך התרחקתי".

כתבתי לרבי על הפגישה איתו, וציטטתי את דבריו שהתרחק בגלל משיח. הרבי ציין כוכבית על המילה "נתרחק", וכתב (כתב היד פורסם בזמנו בשבועון "בית משיח"):
עפ”ז צריך הוא להתרחק מן כל אלו שאמרו קץ והם: ר’ סעדי’ גאון, רש”י (בפי’ לדניאל ז, כה. ח, יד), רמב”ם (אגרת תימן), ראב”ע (דניאל יא, ל), בעלי התוס’ עה”ת (הדר זקנים ר”פ וישב) הרמב”ן (בס’ הגאולה), דון יוסף אבן יחייא בפי’ על המגילות [”בסוף ה’ אלפים ת”ש שנה בקירוב”], ר”י אברבנל (בס’ מעיני הישועה ובכ”מ) אוה”ח (ר”פ צו), הגר”א (פי’ לספרא דצניעותא) מעשה אורג על המשניות (מע”ש פ”ה מ”ב) בשם האריז”ל. ועוד ועוד. וראה ג”כ סנה’ צז, ב. זח”א קלט, ב.
הדברים ברורים, ואינם צריכים תוספת ביאור.

בשיחת ש"פ שופטים תנש"א, הורה הרבי לפרסם את בשורת ונבואת הגאולה ש"הנה זה משיח בא", וכן בכמה וכמה שיחות. זאת אומרת שכיום אפשר לפרסם את בשורת הגאולה בלי לגרום לאנשים להתרחק מליובאוויטש. כמובן שצריך לדעת איך לדבר, אבל צריך לדעת שזה אפשרי. כאשר מגישים את הדברים בדרכי נועם ובאופן המתקבל – אנשים מקבלים את הדברים.

מי שמדבר עם יהודים מחוגים אחרים, רואה דבר נפלא: אם בעבר כל הנושא של משיח היה רחוק מעולמם של אלו, ורק ליובאוויטש עסקו בזה, הרי שהיום כולם עוסקים בנושאי גאולה ומשיח.

השאלות שיש לאנשים על מבצע משיח, צריכות לעורר אותנו ללמוד יותר ענייני גאולה ומשיח מתוך שיחותיו של הרבי, כהוראת הרבי שזאת הדרך הישרה להביא להתגלות המשיח.

• מזווית אישית

במהלך השנים ראיינתי לשבועון "בית משיח" עשרות רבנים, שלוחים ואישי ציבור נכבדים, וכל אחד מהם הותיר עלי רושם מיוחד מזווית מסויימת. אולם ראיון זה, עם מזכירו הנאמן של הרבי, שזכה להיות קרוב למלכות במשך כיובל שנים ולשמש בתפקידים הכי בכירים במוסדות ליובאוויטש – הותיר עלי רושם עמוק ביותר, שאין דומה לו.

ישבתי מול חסיד אמיתי, שלמרות הקרבה הגדולה והאימון הרב שזכה מהרבי, ולמרות מעמדו המיוחד – נשאר אדם צנוע ונחבא אל הכלים, המדבר עם כל אחד בגובה העיניים.

הרב סימפסון הוא איש סוד ממדריגה ראשונה, וגם לאחר שחרג ממנהגו והסכים להתראיין, בפעם הראשונה מאז החל את עבודתו אצל הרבי, על מנת לעורר את אנ”ש להתחזק בהתקשרות לרבי ובהכנת העולם לקבלת פני משיח צדקנו – הוא מגלה טפח ומכסה טפחיים. לאורך כל הראיון ניתן לראות עליו, שהוא בורר את מילותיו בקפידה, מתוך תחושה ברורה שהרבי יראה כל מילה שתכתב בשמו, והוא הרי מאמין ובטוח שעוד רגע קט ייקרא אל הקודש פנימה, להמשך עבודתו…

*

לרכישת מנוי ל'בית משיח' לחץ כאן