"ובחרת בחיים": כיצד חסיד צריך לחיות את הרבי?

הרב יוסף יצחק וילשאנסקי, שליח הרבי לאה"ק וראש ישיבות חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת עיה"ק

האתגר העיקרי בכלל ובימינו בפרט הוא חינוך ילדים ותלמידינו להתקשרות פנימית ואמיתית לרבי מלך המשיח. אנו משקיעים מאמצים מרובים בזה. העובדה שאלו ימים שלא רואים את הרבי בעיני בשר הגשמיים – בפרט בהתקרב יום כמו ג' תמוז שמזכיר את העובדה שכבר תקופה שהמצב הוא באופן של "נכסה" – מקשה כמובן על הענין.

טרם שנעסוק בתהייה מה ואיך מתמודדים, יש לעיין בראש ובראשונה בדבריו של הרבי על האי יומא ג' תמוז, יום התחלת הגאולה של הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ז.

"בעת היציאה מבית האסורים בג' תמוז דשנה ההיא, לא ידעו עדיין שזוהי התחלת הגאולה. אמנם, לאחרי הגאולה בי"ב-י"ג תמוז איגלאי מילתא למפרע שהיציאה מבית האסורים בג' תמוז היא התחלת הגאולה.

ומזה מובן העילוי המיוחד דג' תמוז בזה גם לגבי י"ב-י"ג תמוז – שרואים בגלוי שענין של גלות ("הוכרחתי לצאת בגולה") הוא באמת התחלה של גאולה". (ספר השיחות תשמ"ח ח"ב, 499 ואילך).

מעבר לכך שבעוד ריבוי מקומות הרבי מכתיר את ג' תמוז כיום זכאי ו"אתחלתא דגאולה", הרבי רואה לנכון להדגיש את החשיבות והמעלה המיוחדת של ג' תמוז על חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז, שהרי דווקא בו ניצל הרבי הריי"צ מסכנה איומה של "היפך החיים".

כשמתבוננים בנקודה הזו, מבינים שבעצם הרבי קבע את ג' תמוז ליום שבו הגאולה מודגשת באופן מיוחד, ובפרט בנוגע לרבי עצמו, תוך שימת דגש על יציאתו מהיפך החיים לחיים. ובמילים פשוטות: ג' תמוז זה תאריך שבא ואומר בצורה גלויה וברורה שהרבי הוא חי! על אף שזה לא נראה בכל הכוחות הגלויים.

מסרים מעשיים

ועתה לשאלת ההתמודדות החינוכית בהחדרת האהבה וההתקשרות לרבי היום:

יסוד עיקרי שמפורסם וידוע לכל בר בי רב שאי-פעם עיין בתורתו של הרבי, שלאורך כל שנות הנשיאות, בכל הזדמנות, הרבי הטביע את המושג: "המעשה הוא העיקר". לאמור, תתרגמו את המסר לאקטואלי ועכשווי ותפיקו ממנו את הלקח להנהגתכם בחיי היום-יום עכשיו!

כך שאם ניגש לכל הנושא תוך שימת דגש על החסר, תוך התרפקות על הגילויים שאינם לעת עתה, נקל להבין שזו אינה הגישה שהרבי מלמד ודורש מאיתנו להתמקד בעשיה החיובית ובמסר העכשווי, "מעשה בפועל".

לאמיתו של דבר, הרבי מחנך אותנו לנתב את התשוקה והצימאון של "רצוננו לראות את מלכנו" לעשייה חיובית. ממילא, הדבר הראשון שהמצב הנוכחי חייב להוביל אותנו זה להתחזק בשליחות המיוחדת שהוטלה עלינו תוך דגש על הכוחות המיוחדים שניתנו לנו עבור מילוי המשימה.

זוהי נקודה מאוד מרכזית בנוגע למה שמוטל עלינו – על אף שברור אצל כולם, שהרבי פועל בעולם וממשיך להשפיע לאורך כל הדרך – אם נסתכל על כל מה שהרבי דיבר ועורר בלהט לפני ג' תמוז כמשהו שהיה בעבר, וכעת החשיבה תתמקד יותר על החסר, אנו עלולים מאוד להתקרר, כי יכולות לעלות מחשבות שזה כבר לא זה… כפי שהרבה אנשים מאמינים שהרבי משיח, אבל להרגיש את התחושה שהנה הנה זה בא, זה כבר יכול להיחלש אצלם ר"ל.

אך אם מרגישים שפועלים ועושים את מה שהרבי רוצה ודורש מאיתנו היום, ממילא זה הרבה יותר חי ופועם בקרבנו. כי עצם הידיעה שזה דבר שישנו וקיים עכשיו, מקל על ההתחברות וההתקשרות ובפרט לקיים את ההוראות שהרבי דורש שנקיים היום – להתחזק עוד יותר בהפצת בשורת הגאולה והגואל, לקרב עוד יהודים אל הרבי, ולהביא את הרבי לעולם כולו – בדיוק באותה תחושה חזקה כפי שהייתה לפני ג' תמוז.

אי לכך, כדי לעורר בליבם הצעיר של הילדים התקשרות ואהבה לרבי, נשנן את מה שנאמר בספר החינוך מצוה טז, "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות", ואז נגלה שדווקא על-ידי החינוך לקיום ההוראות של הרבי במעשה בפועל כדבר אקטואלי ועכשווי, נוצר אצלם קשר יציב וחזק של אהבה לרבי.

התקשרות על ידי לימוד התורה

אך עדיין נותר הקושי לאלו שלא זכו לראות את הרבי בעיני בשר הגשמיים? בדיוק למצב כזה כותב הרבי ב'היום יום' מספר ימים לפני ג' תמוז: "השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי, מאחר שאין אני מכירו פנים.. [ההדגשה לא במקור] ההתקשרות האמיתית היא על ידי לימוד התורה, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם ובהתועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהילים ובשמירת זמני הלימודים – הנה בזה היא ההתקשרות".

בשורות אלו ניתן לשים לב לחשיבות ההתקשרות שנפעלת באופן מיוחד על ידי לימוד התורה. "כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים יחיו בלימודם"… כשיהודי מכניס את עצמו לתוך התורה של הרבי, בעצם כך הוא מתחבר בהתקשרות אמיתית אל הרבי. הרבי מכיר אותך – זה ודאי, אך הרבי אומר לך: בוא תתקשר אתה, תכנס בתוך "המאמרי חסידות שלי" ותגלה שאני מכיר אותך ואז תתחבר אלי ותיכנס אצלי.

ביחידות לשליח ר' יצחק דוד גרונר מאוסטרליה, אמר הרבי [תוכן הדברים]: כשחסיד קם בבוקר, לא משנה אם לפני ברכות השחר או אחרי ברכות השחר, הוא צריך לעמוד בפינה ולצייר לעצמו את דמותו של הרבי ולחיות מתוך הרגשה שהוא הולך לעשות את מה שהרבי רוצה ממנו.

בימים אלה שלא זוכים לראות את הרבי בעיננו הגשמיות, יש לזה משמעות עוד יותר מיוחדת. כי כשחסיד מתחיל את היום שלו בציור דמותו של הרבי, ורואה את עצמו מתחיל את היום מתוך מטרה לעשות את מה שהרבי דורש ממנו, זה חסיד שחי את הרבי בכל העניינים: בתפילה, בלימוד, באהבת ישראל וכל שאיפותיו חדורות בענייני הגאולה.

•

רק אם נשכיל להתעכב על תיקון המצב – ולא בחסרונו – על-ידי לימוד השיחות והמאמרים של נשיא דורנו ובפרט בענייני גאולה ומשיח, נצליח לעורר ביתר שאת וביתר עוז בקרבנו ובקרב ילדינו את הרגש ההתקשרות האמיתית לרבי, ולהביא להתגלותו בפועל של הרבי מלך המשיח, בגאולה פרטית וגאולה כללית, עד שנזכה זעהן זיך מיטן רבין בעיני בשר הגשמיים והוא יגאלנו.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!