מאת זאב קרומבי, בית משיח
הרבנית הצדקנית חיה מושקא ע"ה הייתה דוגמא ומופת להנהגה חסידית בכל דרכיה. הנהגתה החסידית המופלאה באה לדי ביטוי בכל תחומי החיים, אולם נראה שניתן ללמוד ממנה במיוחד ביחסה המיוחד לרבי. הרבנית ע"ה הייתה החסידה הגדולה ביותר של הרבי, והיא הייתה דוגמא ומופת של התייחסות של אישה לשליחות של בעלה. היחס המיוחד של הרבנית כלפי הרבי, והיחס המיוחד של הרבי כלפי הרבנית, הם הוראה לכל זוג איך נכון ואפשר להתייחס אחד לשני ואיך על משפחה חסידית להראות.
על היחס המדהים של הרבנית לרבי סיפר הרב חס"ד הלברשטם, מי שהיה ממונה במשך 18 שנה על ענייני ביתו של הרבי. הוא מתאר את הכבוד-ההדדי הבלתי-מצוי ששרר בין הרבי לרבנית. הרבנית הייתה תמיד ממתינה לבואו של הרבי. גם כשהרבי היה שב בשעות הקטנות של הלילה, הרבנית הייתה יושבת בסבלנות ומחכה לו. וכשהיה נכנס – ואין זה משנה מה הייתה השעה וכמה היה עסוק – היה מתיישב לידה ומשתף אותה בעניינים השונים. לפי הדי הדברים שהגיעו לאזניו, מניח הרב הלברשטם כי הרבי היה נועץ בה הרבה.
יום היארצייט של הרבנית חיה מושקא ע"ה הוא יום מתאים ללמוד מהנהגותיה בכל תחומי החיים ובדגש מיוחד על האופן שבו היא והרבי התייחסו באופן כל כך מעורר כבוד אחד לשני. לנו לא נותר אלא ללכת בדרכם ולנסות ליישם הנהגה זו בחיי המשפחה שלנו.
את תפיסתו של הרבי לגבי נושא המשפחה הביע הרבי במכתבים שונים, וגם במספר שיחות. אחת השיחות החשובות להבנת תפיסתו של הרבי לגבי מהות המשפחה נאמרה בכינוס הט"ז של אגודת נשי ובנות חב"ד בכ"ח אייר תשל"א. בשיחה הזו ביאר הרבי את החשיבות של המשפחה כבסיס של עם ישראל. הרבי קישר את הדברים לפרשת השבוע "במדבר", והסביר שמניין בני ישראל במדבר נעשה דווקא "למשפחותם לבית אבותם". מכאן למד הרבי ש"עם ישראל בנוי ומיוסד על עניין המשפחה". הרבי גם הסביר כי רק לאחר שנוצרה המשפחה הראשונה בעולם של אדם וחווה נקרא שמם "אדם", ואילו לפני כן נחשב כל אחד מהם כ"פלג גופא" בלבד.
בהמשך השיחה דיבר הרבי על הגישה הרווחת בעולם שבה כל אחד עסוק רק בטובתו ותועלתו האישית, ושלל את הגישה הזו. לפי תפיסתו של הרבי, המענה לגישה האנוכית הזו הוא חיי משפחה שבה שני בני הזוג משלימים אחד את השני, וביחד ממלאים את שליחותם המשותפת. למרות שהבעל והאישה הם אנשים נפרדים ושונים, אין הכוונה שכל אחד מהם יפעל לטובת עצמו בלבד, אלא שכל אחד ישלים את השני. בלשונו של הרבי (בתרגום חופשי, ההדגשות במקור): "אף על פי שחיים בתקופה בה ישנם כאלה שמדגישים שכל אחד צריך להיות לעצמו, לבחון מה ביכולתו לפעול במה שנוגע לו, ומה הוא יכול "להרוויח", ומה כדאי עבורו – אומרת התורה, שהעיקר שתהיה משפחה ומשפחה-אחת מאוחדת.
אף על פי שכדי להקים משפחה מוכרח זאת להיווצר על ידי שני אנשים נפרדים, שהקב"ה ברא אותם בדווקא שונים אחד מהשני, ונתן לכל אחד שליחות שונה, אבל אין זאת שכל אחד עובד ופועל עבור עצמו, אלא להיפך, כל אחד פועל ביחד עם הזולת, ומשלים אותו (במה שהזולת לא עשה) ומביא אותו לשלימותו, שהזולת יהיה במידה המלאה כפי שהוא צריך להיות, ועל ידי שניהם יחד נעשית אחדות חדשה הנקראת 'משפחה'." (ליקוטי שיחות חלק ח' עמ' 209).
הרבי הסביר שחלוקת התפקידים בין הגבר לאישה היא שהופכת את השליחות של המשפחה הזו לדבר שלם (בהמשך השיחה בתרגום חופשי): "כאמור לעיל, יש לכל משפחה השליחות שלה שמתבצעת דווקא עי"ז ששניהם עבדים ביחד, שעי"ז נעשה דבר שלם ומושלם. ומזה מובן, שאף שבפועל יש להם שתי עבודות שונות, – עיקר עבודתה של האישה היא בבית, ועיקר עבודתו של האיש היא בישיבה ולהשתכר עבור הפרנסה וכיו"ב – אין זה בגלל שאחד הוא נעלה והשני הוא נחות, אלא כל אחד מהם נקרא חצי דבר, כנ"ל, וע"י שניהם יחד נעשה ("ויקרא שמם) אדם", (שם) "אדם אמיתי, כפירוש השל"ה שהוא מלשון "אדמה לעליון", שדומים כביכול להקב"ה עצמו".
בשיחה זו לימד אותנו הרבי על החשיבות העצומה שיש לתא המשפחתי בחיים היהודים, ואיך שני בני הזוג יכולים וצריכים לפעול ביחד כאשר הם משלימים אחד את השני במילוי השליחות האלוקית של המשפחה זו.
________
זאב קרומבי הינו מטפל זוגי, מומחה להתמכרויות התנהגותיות ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות: zeev@crombie.com או 0547-822686