שמואל לוין, אדריכל מקוואות

א. השופלים צריכים להיות מפלסטיק ולא מחומר המקבל טומאה כגון מתכת וכד'. בשפת השופלים שלנו היתה חתיכת מתכת. הסרנו אותה טרם השימוש.

ב. על-מנת שהשופלים לא ייחשבו ככלי קיבול, צריכים לחורר אותם בצורה כזאת, שלו יצוייר ושם היינו אוספים מים, הרי שהמים היו נוזלים החוצה דרך החורים, ולא היו נאספים. בצורה זו, השופלים לא נחשבים ככלי קיבול. רואים את תמונות השופלים המחוררים משני הצדדים.

ג. השלג שנאסף, יכול להיות גם שלג שדרכו עליו. אך לא לאסוף שלג שנאסף ונערם בצידי הדרך (כפי שנהוג, על-מנת שלא יפריע להולכי הרגל). לא לאסוף שלג ממכוניות וכד'. אלא רק שלג שירד, ולא נערם ונאסף ע"י אדם קודם-לכן.

ד. אוספי השלג, כדאי שיהיו לא-יהודים, שאין להם שייכות לענייני טהרה וממילא לא מקבלים טומאה.

ה. את השלג הנאסף, שמים באוצר מי הגשמים, ולא בבורות עצמם.

ו. את השופל הנכנס דרך החלון ושאת תוכנו מרוקנים לאוצר מי-הגשמים, לא זורקים כך שהשלג יועף אל תוך האוצר, אלא מניחים על חלון האוצר, ומסובבים את השופל כך שהשלג נופל מעצמו.

ז. כאן בוידאו, יש  חצר גדולה מלאה שלג, ויש  את האפשרות ב"ה לאסוף ישירות מהחצר לאוצר. מי שצריך להביא שלג ממקומות אחרים, לשנע אותו עם רכב, וכו' יש בזה פרטים נוספים, שלא רואים כאן ולא מוסברים כאן.

וידאו זה הוא להמחשה בלבד. כל אחד, מוכרח להתיעץ ולקבל הוראות מרב מורה-הוראה בפועל ומומחה לענייני מקוואות על-מנת לבצע זאת בפועל. הנעשה בסרטון זה הוא ע"פ הוראות הרב המכשיר של המקוה