בפורים מפסיקים להתנצל

מאת: מ. פריד

זה פשוט אחד ועוד אחד: אם "הקורא את המגילה למפרע לא יצא" כפירוש הבעש"ט הידוע, כי אל לנו להתייחס למסופר בה כאירוע היסטורי מהעבר הרחוק – אזי ברור שחובתנו לקוראה כהלכה, בצורתה האקטואלית לזמננו. עלינו לתרגם את משמעות הסיפור לתקופתנו העכשווית וללמוד ממנו את ההשלכות לחיינו.

בשלב זה, נשאיר לדמיונכם את שלל ההשוואות וההקבלות בין הדמויות והמאורעות השונים, מאלה יש לנו די והותר. נתמקד בדמות הרלוונטית ביותר עבורנו, גיבור סיפור המגילה, הנשיא והמנהיג, כמשה בדורו: מרדכי היהודי – יש רק אחד, מאז ועד היום.

ועכשיו עם יד על הלב, תודו שכשקראתם את המגילה לא 'למפרע' – הרגעים המרגשים שלכם היו בפסוקים "איש יהודי היה בשושן הבירה..", "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות..", "כי מרדכי.. גדול ליהודים.. דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו" ובמחשבות כולנו, עולה אז ציור פני מלכנו האהוב – הרבי שליט"א.

זה ברור לנו, כך מונח אצלנו בלב בפשטות, בלי שאף אחד יצטרך להגיד זאת ואף סעיף ב'שולחן ערוך החסידי' לא נדרש כדי לצוות עלינו "כאן צריך לחשוב על הרבי" – כל עוד פועם בקרבנו האינסטינקט החסידי הטבעי והבריא.

***

רק מתוך התחושה העמוקה הזו, נוכל לצאת ולפרוץ 'חוצה' כמו שצריך. מנקודת ההנחה הבסיסית האומרת וזועקת "יהודים, יש מרדכי בדורנו, יש רבי בישראל, יש בשביל מה לחיות!" עם ליבת האש הזו נצא למבצעים בשיא השטורעם ונספר לכולם שהיום חג הפורים בו אנו חוגגים את ניצחון היהדות בכוחו של מרדכי היהודי.

לא נהסס גם לומר להם כי מצוות היום היא בחיזוק ההתקשרות למרדכי שבדורנו, החל מקיום ארבעת מצוות חג הפורים – ומכאן מוסיף והולך בקיום כל הוראותיו ומבצעיו, לימוד תורתו והפצת בשורת הגאולה שלו לכל אנשי הדור.

הרי בחשבון פשוט: אם את המגילה אין לקרוא 'למפרע' – כל שכן וקל וחומר שלא יתכן לעשות את "מבצע פורים" של הרבי 'למפרע' ח"ו! כי חייב איניש לפירסומי בפוריא, עד דידעו כולם אודות "דעם היינטיקען מרדכי היהודי", אסור לנו לאפשר מצב בו יהודי אחד יפספס חלילה את המסר המרכזי של חג הפורים.

[במאמר מוסגר לחלוטין: חשוב לשים לב שגם שאר הפרטים, האביזרים והעלונים יהיו חדורים בנקודה העיקרית (בהוצאה מסוימת של עלוני פורים למבוגרים ולילדים שהודפסו השנה – לכל אורכם של שני העלונים, לא אוזכרה אפילו פעם אחת המילה 'משיח' וגם לא המילה 'גאולה'..) עלינו לבחון בשבע עיניים את החומרים שאנו מחלקים למקורבינו ולהקפיד שיתאימו לרוח 'השליחות היחידה'].

***

ואז, איך לא? תמיד זה קורה, כשהחב"דניק מדבר בהתלהבות במסיבת פורים בקיבוץ או במחנה-צבא אי שם בדרום \ צפון הארץ, ומספר בעיניים נוצצות על נבואתו הוודאית של הרבי "הנה זה משיח בא" ומסביר ליהודים כי עליהם להתכונן לקבלת פני משיח שמגיע אלינו בכל רגע… וכצפוי מגיעה השאלה-קביעה מהקהל "אז אתם מתכוונים להגיד שהרבי מליובאוויטש יבוא ויגאל אותנו בקרוב ממש, כן?".

ישנם כאלו שבמהלך כל השנה, כשמופנית לעברם שאלה כזו – אזי גם בלי טיפת 'משקה' הם מקבלים סחרחורת ומאבדים את שיווי-משקלם ומכריזים כי בדיוק ברגע זה הם הגיעו למצב של "עד דלא ידע" והם פשוט לא יודעים… אוי, מסכנים שכמותם, אין להם מושג, מאיפה להם לדעת? חוץ מזה ש"בכלל לא משנה" ו"מי שאומר לא יודע ומי שיודע לא אומר" ושאר קשקושים ופטפוטי-סרק…

אבל אולי והלוואי (לכל הפחות) בפורים, אחרי קצת 'לחיים' יתרחש 'ונהפוך-הוא' גם אצל אותו חב"דניק. שישיל את התחפושת, יקרע את המסכה, ישטוף את האיפור מהפנים ולא יכרע ולא ישתחווה בהצהירו על השתייכותו ל'עם מרדכי'. הוא יפסיק להתנצל על אמונתו בראש בני ישראל ויכריז בראש מורם: יחי המלך המשיח לעולם ועד.