אמסטרדם: שלוש לפנות בוקר עם ר' מענדל

1.

לא היה צריך הרבה יותר מהודעה קצרה היי, מגיע לכינוס. מספר טיסה ושעת הגעה צפויה, כדי שאחי הצעיר ימתין לי ביציאה מבית הנתיבות על שם ג'ון פ. קנדי. כמעט שנה שלא התראינו ושמחתי מאוד לראות את הבחור שלנו ששב לא מזמן משליחות ארוכה בהודו ועתה חובש את ספסלי העץ החומים של הישיבה המרכזית ב-770 ושוקד על התורה ועל העבודה.

בחצי שעת הנסיעה מנתג"ק, שזה הנתב"ג של האמריקאים, ועד 770, קלחו הסיפורים והחוויות מהשליחות והפיחו בי זיכרונות נוסטלגיים מהתקופה בה הייתי בגילו, מבלה שעות בשחנ"ש (שיחות נפש) עם ישראלים מחפשים בארץ השאנטי.

חצי שנה הוא היה בסך הכל בהודו, את הקיץ עשה אצל השליח הרב חזי נפרסטק, ולקראת תשרי הוא נסע עם החבר מזרחה לאיי אנדמן, שם הם 'פתחו' בית חב"ד כדי לעשות למטיילים חגים כהלכה. תוך כדי הסיפורים על מי שקרבו ומה שהקריבו, הוא הפטיר לי בדרך אגב, "נשארנו בחובות של 5000$".

ניסיתי שלא להפר את תחושת החגיגיות והאווירה הטובה ששררה ברכב, אבל חוב כזה היה נשמע לי בלתי הגיוני בעליל לבחור ישיבה שתורתו אומנותו. איך הגעתם לכזה חוב? שאלתי. שילמו לנו את הכרטיס טיסה, ועזרו לנו קצת, אבל תכלס היינו צריכים לקנות מלא דברים וזה עלה הרבה כסף. הוא ענה בפשטות.

אז מה הביא אתכם דווקא לשם? תהיתי איך בכלל הגיעו צמד תמימים לסיטואציה ההזויה הזו. "היה בחור שעשה שם פעילות פסח, והוא שמע שאנחנו בהודו אז הוא התקשר ואמר לנו שיש שם מלא מטיילים ושאם אנחנו לא ניסע, אז לא יהיה מי שיעשה איתם את החגים, אז נסענו". הוא ענה. כמה פשוט, כמה טבעי.

2.

ואז נזכרתי בסיפור ששמעתי ממש בשבוע שעבר מהרב מנחם מענדל גולוכובסקי.

הוא סיפר שהגיע ללמוד בישיבה בכפר חב"ד בשנות הל' במסגרת של תלמידים-שלוחים שהרבי שלח לחיזוק הישיבה. באותן שנים, טיסות לרבי עלו הרבה מאוד כסף ולא היו דבר שבשגרה, בטח לא עבור בחורים צעירים. אבל לגולוכובסקי הצעיר היה ברור שאת תשרי הקרוב הוא יעשה עם הרבי ב-770. אבל הוא לא הסתפק ברצונו שלו, וביקש לארגן קבוצה גדולה של בחורים שיטוסו לרבי לחודש החגים.

כדי לנסות להוזיל את הכרטיסים הוא פנה לחברת איסתא העולמית שמארגנת טיסות צ'רטר זולות לסטודנטים, וקיבל מהם הצעה אטרקטיבית במיוחד לטיסה מתל אביב לניו יורק עם עצירת ביניים באמסטרדם של… עשרים וארבע שעות.

ההצעה הייתה מורכבת. מצד אחד, המחיר היה הכי אטרקטיבי שניתן היה להשיג, מאידך מה תעשה קבוצת תמימים מעת לעת בבירת הולנד? הוא שב לישיבה, והציע את ההצעה בפני המשפיע ר' מענדל פוטערפס, ר' מענדל לא הרהר הרבה והורה לו מיד 'תארגן את הקבוצה, ואחר כך אומר לך מה נעשה באמסטרדם'.

הקבוצה התארגנה ומנתה למעלה מארבעים בחורים. אז שיתף ר' מענדל את המארגנים בפרטי התוכנית. הוא עצמו נוהג היה לטוס בחודש אלול ללונדון, שם ביקר את משפחתו ועסק בגיוס כספים עבור ישיבת הבוכרים בכפר חב"ד. "אגיע מלונדון לאמסטרדם", הציע ר' מענדל, "שם נערוך קבלת פנים רשמית לתלמידים השלוחים וננצל את הביקור לעסקנות ציבורית. יש שם מסעדה כשרה, שם נאכל ונישן" הרגיע ר' מענדל את הדואגים.

קיצורו של דבר, ר' מענדל דאג לקבלת פנים רשמית ומפוארת בבית הכנסת הגדול בעיר בהשתתפות כל ראשי הקהילה. הוא הנחה את הטקס ברוב רושם ודאג לסיקור תקשורתי ויח"צ הולם של האירוע אותו הכתיר 'ביקור רשמי של שלוחי הרבי מליובאוויטש לחיזוק הקהילה היהודית באמסטרדם'. כשהמטרה העיקרית היא חיזוק ה'תלמוד תורה' שהוקם זמן לא רב קודם לכן. הרב גולוכובסקי מעיד כי הייתה זו פעם יחידה שראה את ר' מענדל מתנהג כאיש העולם הגדול, ומסתבר שעשה זאת טוב מאוד.

לאחר הטקס הרשמי, התקיימה התוועדות עם ר' מענדל במסעדה שהייתה שייכת לבוגר הישיבה בברונואה. על הקיר אגב הייתה תלויה 'תעודת הכשר' של הרב ניסן נעמנוב. בתעודה היה כתוב כי בעל המסעדה הוא בוגר הישיבה בברונוא ומוכר כיר"ש וממילא אפשר לאכול אצלו ללא חשש.

במהלך ההתוועדות נכנס יהודי, ור' מענדל קם לכבודו, והם חיבק אותו ונשק לו. "זה המשוגע של אמסטרדם" אמר ר' מענדל לבחורים והאיש הגיב בחיוך רחב ולבבי.

אחר כך הסביר ר' מענדל את כוונתו. "רוב האנשים הנורמליים בעולם עובדים במפעלים שמונה שעות ביום ומתפרנסים ממשכורת חודשית", אמר ר' מענדל, "אבל יש מיעוט קטן של משוגעים שמקימים את המפעלים".

"במשך שנים רבות חיים כאן עשרות משפחות של יהודים שומרי תורה ומצוות, אבל לא היה כאן שום חינוך על טהרת הקודש, עד שבא האיש הזה המשוגע", סיפר ר' מענדל, "והחליט להקים חיידר על טהרת הקודש. כולם כאן היו אנשים נורמליים שבמשך שנים שלחו את ילדיהם לחינוך פחות דתי והסתפקו בצקצוק לשון, עד שבא ה'משוגע' הזה ופתח את התלמוד תורה".

זה היה באיזור ט"ו אלול, ור' מענדל פנה אל הבחורים ואמר להם, "אתם יודעים מדוע הקים הרבי הרש"ב את תומכי תמימים? אתם יודעים מה התפקיד של 'תמים'? להיות משוגע. להיות זה שמקים את המפעל, שפותח את החיידר, זה שנוטל יוזמה כשכולם מסביב נשארים פאסיביים.

"יצאתי החוצה מהמסעדה", סיים הרב גולוכובסקי את סיפורו, השעה הייתה 3 לפנות בוקר, עמדתי עם ר' ישראל ברוד על גשר שתחתיו זרם נהר, "ישראל", אמרתי לו, "יש רגעים שצריך לזכור כל החיים, הרגע הזה הוא אחד מהם, 3 לפנות בוקר באמסטרדם, שמענו מר' מענדל מה זה להיות 'תמים'. להיות משוגע.

3.

פתאום השיגעון של השליחות באנדמן והחוב של ה5000$ כבר נראו לי אחרת, וחשבתי על זה שבעצם, זה בדיוק המשותף לארבעת אלפים השלוחים שמתאספים בימים אלו אצל הרבי ב-770. חיידק השיגעון שגורם לאנשים להקים מפעל במקום להיות שכירים כמו כולם, זהו סוג החיילים שרצה הרבי הרש"ב לגייס לצבא שלו וזה מה שהרבי תובע בשיחה האחרונה של כינוס השלוחים – אבל מכולנו.

לתגובות: shneorc@gmail.com