עניי אמונתך קודמים • משיח פרידמן

1. שמעתי מחמי, הרה"ח יוסף יצחק פייגעלשטאק שיחי' רב קהילת חב"ד בארגנטינה, שמניסיונו רב-השנים בשיעוריו ודרשותיו הגיע למסקנה כי כל נושא שידובר, בפני כל קהל מאזינים – יעניין ויתפוס רק חלק ממנו, בעוד שחלק אחר לא ימצא בו עניין. יוצאים מכלל זה שני תחומים שהדיבור אודותיהם – תמיד יעניין ויתפוס את אוזנם של הקהל כולו. אחד משני התחומים הללו הוא כסף.

אז בואו נדבר על כסף. כלומר, על מה שעושים עם הכסף, או ליתר דיוק: על מה שבשבילו נברא כל הכסף והזהב שבעולם, כפי שאמרו חז"ל "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא? בשביל המשכן ובשביל בית המקדש". בקיצור, בואו נדבר על פרסום משיח – שעולה הרבה כסף.

"פרסום משיח" זה השם הכללי ביותר לשלל הפעולות הברוכות הנעשות בנושא. משלטי חוצות ענקיים בחוצות הערים והכבישים ועד מדבקות קטנות וכרטיסים לכל כיס, מפרויקטים פורצי-דרך ועד יוזמות מקומיות צנועות, מספרים ואלבומים מושקעים ועד פליירים, עלונים וחוברות הסברה. וכל מה שביניהם.

לצערנו, לעת עתה, הפרסום הזה דל מאד ובלתי-מספיק לחלוטין, הן ביחס לעיסוק, התקציב וההשקעה בשאר הפעילות החב"דית ובוודאי ביחס לדרישת הרבי לפרסם לכל אנשי הדור ולהכין את העולם כולו לקבלת פני נשיא דורנו משיח צדקנו. אבל גם פעילות הפרסום שכן קיימת – עולה כסף, הרבה כסף. ברור גם שהגדלת התקציב, תזניק ותשדרג את הפרסום לגבהים חדשים.

והרבה יותר ממה שנעשה עד עתה בפרסום משיח – צריך עוד להיעשות. לא רק בכמות, בהיקף ובממדים, אלא גם ובעיקר באיכות, בתכנון רב-שלבי ובהשקעת מחשבה אסטרטגית לטווח-ארוך. אם אנחנו מתכוונים ברצינות להגיע ולהשפיע על התודעה העולמית ולשנות ולכוון את סדר-היום העולמי – חייבים להתחיל לגבש תכנית פעולה מעשית. וכמובן שגם לזה יידרשו סכומי עתק.

טרם אמשיך, אבהיר כי לא באתי בשורות אלו להתרים ולגייס כספים לאף ארגון או פעולה ספציפית, אלא אך ורק לעורר מודעות, להעלות את הנושא לסדר היום ולערוך יחד 'חשבון נפש' חסידי בעניין זה. מסיבה זו, בכוונה לא אנקוב כאן בשמות הארגונים (המעטים ודלי-המשאבים) וגם לא בשמות החסידים הפרטיים (והבודדים ממש) העוסקים בפעילות פרסום משיח מאסיבית ומשקיעים עבורה כוחות נפש וממון רב.

2. זוהי פניה אישית, מלב אל לב ובגובה העיניים. אליכם חברי וידידי, אברכים משיחיסטים צעירים: אף אחד מאיתנו (ככל הידוע לי) איננו עשיר גדול ואפילו לא 'בעלבוסט' אמיד עם וילה ורכב מפואר. כולנו מתמודדים, פחות או יותר, עם מצב כספי דומה, גומרים את החודש איכשהו… מתפרנסים איש איש כפי גורלו, משלמים שכר דירה, חשמל מים ארנונה, מעונות וגנים לילדים. קונים אוכל ומוצרי צריכה, מטרנה וטיטולים, נעליים ובגדים לאישה.

מן הסתם, אף מוסד וארגון לא בונה עלינו שנתרום לו סכומי-עתק ונממן את מחזור הוצאותיו. אבל עדיין, כיהודים וכחסידים – גם אלינו שייכת מצוות הצדקה. החל מהחובה ההלכתית הבסיסית של הפרשת מעשרות או חומש ממשכורתנו ורווחינו, ממשיך בתרומות חד-פעמיות, בצ'ארדי וכדו' וכלה בנתינת מטבעות 'כסף קטן' בקופת הצדקה.

"עניי עירך קודמים" זהו הכלל שנקבע בהלכות צדקה. ועל דרך זה נאמר בענייננו, לכל משיחיסט באשר הוא: *עניי אמונתך קודמים!* הרי מי כמוך יודע עד כמה "האמת כבדה על כן נושאיה מעטים" ומי כמוך מבין עד כמה פרסום משיח הוא בגדר "מצווה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים" – *אז איך ייתכן שלא כל, או לפחות רוב כספי מעשרותיך ותרומותיך מושקעים בעניין הזה?!*

כיצד צמחה לה התופעה שהעוסקים בפרסום משיח, פונים לאברכים משיחיסטים ומבקשים מהם לחתום על הוראת-קבע, והללו עונים להם: כבר יש לנו הוראת-קבע ל'לב לאחים' (דוגמא אקראית להמחשה בלבד)?

איך הגענו למצב שבקשת תרומה ממשיחיסט עבור פרסום משיח נתקלת בתשובת "תרמנו כבר" לעניינים אחרים? *לאן תרמת?! למה עוד יש לך לתרום בחיים, חוץ מהעניין שאתה מתיימר ומצהיר (בהגדרתך העצמית כ"משיחיסט") שזוהי "השליחות היחידה והעיקרית" ו"כל ימי חייך להביא לימות המשיח"?!…*

3. המילים שלי הרי לא יעזרו ולא יזיזו לאף אחד, המילים של הרבי שליט"א בוודאי יפעלו הרבה יותר. אנא! קיראו את השורות הבאות, והמאור שבהם יחזירנו למוטב. כך כותב הרבי בעניין זה (אגרות קודש כרך י"ב, עמ' קפז):

"…בהזדמנות זו ארשה לי לבוא באיזה מילין בנקודה אישית, והיא: ידועה התחייבות של כל אחד לגבי מצוה שאי אפשר לעשותה על-ידי אחרים בערך החיוב דשאר המצוות, אף שכולן מרועה אחד ניתנו, ועל דרך זה הוא גם בעניין דיגדיל תורה ויאדיר ובאורח חיים ומנהגי ישראל, שגם הם תורה הם.

והנה קראתי מהנכתב על-ידי מעלת כבודו בענינים שונים ובבעיות שונות, וחיפשתי ביניהם אחוז הבעיות אשר נושאם היא תורת החסידות הדרכותיה ומנהגיה, וקטן הוא ביותר וביותר, על-כל-פנים בין נדפסי כבוד-תורתו שראיתי.

ומתאים לההקדמה הנ"ל, הנה פלא הדבר בעיני, כיוון שמעטים המתעסקים בהנוגע לחסידות ולהשייך לה המתאימים לזה, ובפרט בהשוואת מספרם למספר אלו הדנים ומתפלפלים בשאר הבעיות. ולמה יחליף האדם התפקיד אשר בלי ספק שלו הוא כיוון שמעטים או אינם כלל האחרים שימלאוהו, ויתן רוב זמנו ומרצו המכריע, לענין שרבים המתעסקים בו אפילו אם-תמצי-לומר שמצוה ברורה היא.

וכבר המליצו על זה בהתוועדות, הכתוב שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, שגם הראשונים כרמים הם והתורה מעידה על זה, ובכל זה מתאוננים מקרב ולב עמוק, כי ישנו כרמי שלי אשר אותו לא נטרתי (אם אפילו שמוני והתנאים מכריחים – למה זה נפל בגורלה להיות נוטרה דוקא כרמים סתם).

והאריכות לדכוותיה בטח אך למותר, ורק להעיר אשר רואים במוחש שבעניני חסידות ומנהגיה שבדורות מלפנים זקוקים היו להשתדלות עצומה ולמלחמה נגד מנגדים וכו', הרי דוקא בדורינו דור יתום זה – לא רק שכמעט אין מנגדים, אלא שעוד נתרבו, הן בכמות והן באיכות, המחפשים תורת החסידות ומתחננים בקלא דאשתמע או דלא אשתמע להראותם האור כי טוב.

בברכה, מתאים לפתגם הידוע, שינצל את כל זה שחננו בורא עולם למילוי התפקיד הנפשי והפנימי הפצת המעיינות (עד שיגיעו אפילו) חוצה, אשר, כטבע נפש האדם, אז ורק אז ימצא סיפוקו הנפשי במילואו".

וכמובן שדברי הרבי לעיל, שנאמרו בזמנם אודות הפצת המעיינות חוצה (עבודה עליה העיד והודיע הרבי שהגיעה לסיומה) – תקפים וביתר שאת על ההתמסרות להוראות הרבי בשנות תנש"א-ב, ובפרט ההוראה מ'דבר מלכות' השבוע:

"ועוד והוא העיקר – שכן תהיה לנו בפועל ממש, ויתירה מזה, שכבר היתה לנו, בלשון עבר, ובפרט ע"פ הפתגם הידוע של רבותינו נשיאינו ע"ד הפירסום דביאת המשיח בעיתונים, כפי שנתקיים בפועל ממש בתקופה האחרונה שנתפרסם בכמה וכמה עיתונים בעולם כולו (ויש להוסיף ולפרסם עוד יותר) *ש"הנה זה (המלך המשיח) בא"*, ותיכף – *כבר בא* – בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, ובגלוי לעיני כל באי עולם, ועאכו"כ "לעיני כל ישראל", ותיכף ומיד ממש".

4. השבוע חל היארצייט של מו"ר המשפיע החסיד ר' *אברהם פאריז* ע"ה. תלמידיו סיפרו על קטע מיוחד מספר התניא שר' אברהם היה חוזר עליו בלהט, מתוועד איתו ארוכות ותובע לבצע אותו בחיי היום-יום. היה זה הקטע מסימן ט' באגרת הקודש (אותו למדנו אמש בשיעור היומי), בו תובע אדמו"ר הזקן לתת צדקה ולהחיות נפשות בחסד חינם, כשאפילו בני משפחתך לא יהיו קודמים בעיניך לעזור להם לפני הזולת.

"לאמיתו של דבר, צריך יהודי לדאוג לכלל ישראל, בלי שום עדיפות לבני משפחתו", זעק ר' אברהם בהתוועדותו, "כיצד ייתכן שאצלך בבית יש ווילונות, ארונות וספות – בשעה שישנו יהודי אחר המתהלך יחף בחוסר-כל? הסיבה היחידה לדאוג קודם-כל לבני הבית היא מכיוון שעל פי התורה *"אשתו ובניו של אדם קודמין לכל"* – רק בגלל זה מותר שיהיה לך ווילונות בבית, למרות שיהודי אחר הולך יחף…".

"אבל לעומת זאת", המשיך ר' אברהם, "על מילים אלו מוסיף הרבי שליט"א ב'לוח התיקון' לתניא, ומלמד אותנו כי דברים אלו אמורים רק *"חוץ מצדיקים שבדור שהן קודמין לבניו"* – ממילים אלו למדים אנו כי גם אם במשפחת בית הרבי זקוקים לווילונות – אזי גם אם לבני משפחתך אין נעליים לחורף – דע לך שעליך לתת את כל משכורתך וכל הכסף שלך בשביל לקנות ווילונות לרבי!".

עוד אמר ר' אברהם בהתוועדות "כשאתה מקבל את המשכורת החודשית – עליך להעביר אותה לרבי. לאחר מכן תבקש ממנו "רבי, אני צריך לחם. רבי, אני צריך חלב. רבי, אני צריך דגים" והרבי ייתן לך כל צרכיך. כשננהג כך אזי: א) הדבר יחדיר לרגש ולמוח 'התקשרות' מהי? עלינו להגיע להכרה כי כל מה שיש לנו שייך לרבי. ב) אז גם נתבייש לבקש 'מותרות'…".

*והמעשה הוא העיקר. תכל'ס!* חשבון הצדקה, הוא חלק בלתי נפרד מה'חשבון נפש' האישי שבוודאי עורך כל אחד בימים אלו, לקראת השנה החדשה. תחל שנה וברכותיה. שנה בה כל אשר בשם משיחיסט יכונה יתרום ויתמוך ויהיה שותף (כמילוי חובתו הבסיסית ואחריותו המינימלית כמאמין ברבי מלך המשיח שליט"א) לפרסום משיח – שילך ויגדל ויתפתח בהתאם ועד שיגיע לכל אנשי הדור ממש. וקול השופר של בשורת הגאולה וזהות הגואל – הולך וחזק מאד. עד לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.