הורים יקרים שלום וברכה,
בשבת זו אנו קוראים שתי פרשיות יחד. פרשת מטות ופרשת מסעי .
אם נשים לב נראה כי השמות 'מטות' ו'מסעי' מבטאים שתי מהויות שונות.
'מטות' הוא מלשון מטה, שפירושו הוא חוזק, תוקף. כמובא ביחזקאל "מטות עוז אל שבטי מושלים".

ואילו 'מסעי' מלשון 'מסע'. כלומר אין כאן עמידה במקום אחד אלא מסע שכרוך בשינוי וגמישות. בדרך כלל, נדידה ממקום למקום מבטאת חולשה, ההיפך מיציבות חזקה ותקיפה.

ואף על פי כן, שתי פרשיות אלה נקראות בשבת זו כפרשה אחת.

מסתבר שטמונה כאן הוראה מיוחדת, כפי שמבאר הרבי;
יהודי צריך לעבוד בשני קווים:

הקו הראשון – מטות – תוקף. היהודי מגלה את התוקף של הקדושה הקיימת בו ללא התחשבות במציאות המתנגדת.

הקו השני – מסעי – היהודי מתעסק עם המציאות המתנגדת תוך כדי התחשבות בה. זה נעשה באופן כזה שהמתנגד יסכים, יקבל ואף ישתף עימו פעולה.

השלימות האמיתית היא כאשר נוצר שילוב בין שני הקווים.

גם בחינוך קיימים שני קווים אלה;

מצד אחד – מוכרח לחנך את הילד עם תוקף של סמכות, שהילד יהיה ממושמע ויציית לפקודות של ההורה והמורה, כפי שהרבי מביא באחד המכתבים "המשמעת היא יסוד בהצלחה בלימוד ובהנהגה" (אג"ק, י', פ"ו)

מצד שני – מוכרח לא פחות שהערכים אותם אנו מחנכים, יהיו בהתאמה למצב הילד ובסופו של דבר יוטמעו בו. וכפי שהרבי מסביר את הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" , שהחינוך צריך להיות "על פי דרכו", התכונות והטבע של כל אחד ואחת.
השלימות האמיתית היא כאשר נוצר שילוב בין התוקף של המשמעת – 'מטות '- להתאמה אל נפש הילד – 'מסעי' (שיחת ש"פ מקץ תשמ"ח עמ' 123)